אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן סא

סימן ס

ב"ח יום ח' כ"ח אלול תרפ"ט סטניסלאב.

כוח"ט לכבוד ידידי הרב המה"ג חריף ובקי בכל חד"ת יו"ש כו' כש"ת מו"ה אברהם ריינהאלד נ"י מק' קראקא תע"א.

א) מה שנתקשה כ"ת על הרשב"א בחידושיו חולין (נ"ג) ומחמת שמלבד קושיתו לכאורה דברי מאור עינינו הרשב"א ז"ל תמוהים מאד כי על כן מוכרח אני להעתיק דבריו הקדושים שם וז"ל אלא דקשי' לי' היכי דאיכא שוורים הרבה במקום אחד ועאל ויתיב ארי ביניהם ואיהו שתיק ואינהו מקרקרן אמאי צריכים בדיקה דהא ס"ס הוא דכל חד וחד איכא למימר שמא לא נדרס זה דליכא למימר כולהו דרס כו' וכיון שכן איכא למימר זו לא דרס ואת"ל זו דרס שמא דרס שלא כנגד החלל שאין דרוסה פוסלת בו ושמא י"ל דלא שרי' ס"ס אלא היכי דלא אפשר לעמוד על בוריו של דבר אם אסור אם לאו אבל במקום שאפשר לעמוד על בוריו של דבר בודקין וכן הדין נותן ותדע שהרי תנן לקמן צ"ו בגיד חתוך שנתבשל עם הגידין דלאו בריה הוא אף על פי שיש מאה כיוצא בו צריך בדיקה אחריו בזמן שיכול להכירו זורקו ואוכל את השאר כיון שיכול לעמוד עליו ע"פ שאם אינו מכירו הכל מותר ומשערים כבשר בלפת ה"נ לא שנא כן נראה לי עכ"ל הטהור וקשה מאד איך כתב דאיירי משנה בגה"נ חתוך דלאו בריה הוא הא בפירוש אמרו שם בגמרא על משנה זו בסיפא דתנן ואם אין מכירו כולם אסורים והרוטב בנ"ט ומקשינן שם ולבטל ברוב ומשנינן בריה הוא הרי דמתניתן איירי בשלם דהוי בריה ולא בטל אף באין מכירו ועוד מה מדמה הרשב"א ז"ל ס"ס להא מתניתן דהא בדרוסה הוי ס"ס דאין כאן בשור זה שום איסור דרוסה אבל בתערובות גה"נ יש כאן בודאי איסור בתערובות ע"כ צריך לבדוק ולהשליכו ועוד קשה מה שהקשה כ"ת דהא אם יהי' ניכר האיסור ליכא שום ביטול כלל וזה תמוה מאד ונראה לבאר דבריו:

ב) דקשיא לי' לרשב"א דרישא דמתניתן שם לגמרי מיותר דהא מסיפא דתנן ואם אינו מכירו כולם אסורים ורוטב בנו"ט משום דהוי בריה ואינה בטלה ממילא נשמע דאם מכירו משליכו והכל מותר אי ליכא נ"ט ולמה לנו הרישא דאם מכירו כו' וזה קשה מאד ע"כ מפרש הרשב"א הרישא בחתוך הגה"נ דאז אם אינו מכירו בטל ותנן דאם מכירו משליכו ואף דזה ג"כ פשיטא בודאי דכל איסור הניכר בתערובות לא בטל וצריך להשליכו סובר הרשב"א דרישא אשמעינן חידוש דאף דבאמת כל גה"נ אם נתערב בין גידין כשרים קשה הדבר להכירו ולפעמים אין ניכר כלל אף לאחר בדיקה יפה דיש גידין כשרים שדומים במראיהם לגה"נ אך לפעמים לאחר חיפוש ובדיקה יפה יש להכירו אם נמצא גה"נ בין הני גידין שיש הפרש קצת בין גה"נ לשאר גידין ודבר זה מבואר במשנה אם מכירו ואין מכירו הרי דיש לפעמים דאחר החיפוש והבדיקה יש להכירו ולהשליכו מהתערובות שארי גידין ולפעמים אף אחר הבדיקה יפה א"א להכירו וסיפא אשמעינן בגה"נ שלם דהוי בריה אף דלאחר בדיקה אינו ניכר כלל כל הגידין אסורין דברי' אינה בטילה אך רישא לכאורה מה קמ"ל דאם מכירו משליכו פשיטא ופשיטא דאפילו בלא בריה לא שייך ביטול באם ניכר האיסור ומכ"ש בגה"נ שלם דהוי בריה וגם דזה נשמע שפיר מסיפא דתנן אם אינו מכירו כולם אסורים א"כ ידענו שפיר דאם מכירו משליכו וכיון דליכא טעם כולם מותרין עם הרוטב ורישא למה לנו כלל ע"כ סובר הרשב"א דרישא איירי בנחתך דלאו בריה וס"ד כיון דלפעמים א"א להכיר כמו בסיפא דתנן אם אין מכירו א"כ כ"ש בנחתך דיכול להיות דלא יכירו אפילו לאחר בדיקה יפה והוי ס"ד דא"צ לבדוק ולחפש אם ניכר דגה"נ דהא הוי ס"ס דרשב"א סובר דיבש ביבש דבטל ברוב אסור לאדם אחד לאכול כל התערובות ביחד כמבואר ביו"ד סי' ק"ט שכן דעת הרשב"א א"כ אם אוכל מקצת גידין מתערובות איכא ס"ס ספק דאי גה"נ במקצת שאוכל כעת רק במה דנשאר ואת"ל שיש שם במה שאוכל שמא אין אפשרות להכירו וממילא דבטל ואין כאן שום איסור ואשמעינן הרישא דלא סמכינן על הס"ס רק צריך לבדוק יפה שמא יכיר אותו ואינו בטל דבהכיר איסור לא מהני ביטול וישליכו רק הגידין הנשארים והרוטב וכל התבשיל שבקדירה מותר דטעמו בטל דמשערים כבשר בלפת וא"כ חידוש גדול אשמעינן ברישא דאין לסמוך על ס"ס במקום דאפשר לעמוד על בוריו של הדבר אם יהי' ניכר או לא ע"כ שפיר הביא הרשב"א ראי' מרישא לדין שלו בדרוסה דאף דהוי ס"ס לא מהני וצריך בדיקה כיון דאפשר לעמוד על בוריו של דבר ודו"ק היטב:

ג) איברא דלכאורה נראה מלשון רבינו הרשב"א דסובר דרישא איירי דיש מאה פעמים גידין כשרים נגד גה"נ ובזה גם הרשב"א מודה דמותר לאכול ביחד כל תערובות א"כ ליכא ס"ס אך אפשר דמה שכתב הרשב"א אע"פ שיש מאה פעמים נגדו וכו' והכל מותר ומשערים אותו כבשר בלפת כונתו על הא דתנן ברישא והשאר מותר היינו הרוטב וכל התבשיל שבקדרה אבל בגידין ליכא רק רוב נגד הגה"נ באופן שאסור לאדם אחד לאכול תערובות הגידין הכל ביחד לדעת הרשב"א דהוי ס"ס כמו שכתבתי ועוד אפילו יש מאה פעמים גידין אבל עכ"פ לא יחזיק הפה לאכול רק בשתי אכילות ממילא הוי על כל אכילה ס"ס ועיין בסי' ק"י בש"ך או' נ' דהיכי דאוכל בשני אכילות הוי על אכילה ס"ס וכן נמי כאן ועיין בספרי ח"ד סי' ק"י סעי' ב' ודו"ק:

ד) ומה שרצה כ"ת לומר דלדעת הרשב"א מדאורייתא מהני ביטול אף בניכר איסור דברים הללו אין להם מקום וזה נגד השכל ולא עלה על דעת שום אדם לומר כן כמו שתמה הט"ז באו"ת סי' תרל"ב או' ג' על הלבוש יע"ש ולפע"ד דגם הלבוש לא כ"כ רק בסכך היינו בצל הסוכה דמיעוט צל בא מסכך פסול ורוב מסכך כשר והסוכה הוא עיקר הצל דבעינן צלתה מרובה ובצל באמת אינו ניכר איזה צל הוא מפסול ואיזה מהכשר לכך שפיר כתב הלבוש דאף דניכר סכך הפסול כיון דצל הבא מהסכך מעורב ואין ניכר מדאורייתא בטל אף דאם יקח משם סכך הפסול גם הצל ילך לו אה"כ לא מיקרי ממש ניכר האיסור רק דיש בידו להפרידו היינו ליקח הסכך וכל איסור שבאמת אינו ניכר רק דיכול להפרידו המבואר בסי' צ"ח ברמ"א דצריך להפרידו עיין בספרי חלק שני סי' ע"א באריכות אם זה הוי מדאורייתא או דרבנן וסובר הלבוש דלא הוי רק דרבנן אבל בניכר האיסור ואפשר להפרידו לכ"ע לא בטל מדאורייתא ועיין בתוס' יו"ט במסכת כלאים פ"א:

ה) ובעיקר הדין שהעלה הרשב"א ז"ל בס"ס היכי דאיכא לברורי לא סמכינן על ס"ס זה לא הוי רק מדרבנן אבל מדאורייתא א"צ לברורי והנוב"ק ביו"ד סי' כ"א כתב וז"ל דאף הרשב"א דמחמיר בס"ס היכי דאיכא לברורי היינו היכי דשני ספיקות יכולים להתברר כמו דאיירי שם הרשב"א בעאל ארי כו' ספק שמא לא זה הוא שדרס ואת"ל שזה דרס שמא לא כנגד החלל שאין דרוסה פוסלת וניחא לי' לרשב"א דלא שרינן ס"ס אלא במקום שאין יכולים לעמוד על בוריו והרי שם אם נחזי שדרס לזה [היינו שנבדוק] כבר עמדנו על בירור שני הספקות ולא נשאר שום ספק [שודאי טרפה] כו' אבל היכא שאף אם נברר לא נעמוד רק על בירור של ספק אחד ואכתי ישאר ספק השני שא"א לבררו אף שבשביל ספק אחד לא נתיר איסור תורה מ"מ כיון דיש עתה לפנינו ס"ס להתיר אין אנו אחראין לברר ספק אחד כדי שישאר ספק השני ולאסור וראי' לדבר מרואה דם מחמת תשמיש ג"פ שאנו מתירים להנשא לשני מכח ס"ס שמא מהצדדים ושמא אין כל אצבעות שוות ואם בדקה א"ע בשפופרת תחת הראשון ונתברר שהוא מן המקור ולא נשאר רק ספק אחד שמא אין כל אצבע שוה אסורה לכ"ע דלא הוי רק ספק אחד וא"כ איך מתירים בגמרא שלא תבדוק תחת הראשון רק להנשא לשני והרי אפשר ע"י שפופרת לידע אם מן המקור או לא אלא ודאי כיון דאף אם יברר ספק אחד מ"מ אכתי נשאר ספק השני שמא לא יהי' כל אצבעות שוות לכך אין אנו אחראין לבדוק את ספק שיכול להתברר עכ"ל ולפע"ד אחרי נשיקות כפות רגליו של רבינו הנו"ב יש לדחות ראי' זו דהנה כבר תקע מסמרות בפרט זה הגאון בנו"ב בכמה תשובות ואחריו נמשכו כמה גדולי אחרונים דרואת דם מחמת תשמיש אינה אסורה לבעלה רק מדרבנן דוסתות דמחמת מעשה תשמיש לכ"ע לא הוי רק מדרבנן א"כ י"ל דאף דבאיסור דרבנן לא החמירו חז"ל לברר כיון דלא נתברר רק ספק אחד אבל באיסור דאורייתא אפשר החמירו רבנן לברר אפילו היכי דאין יכול להתברר רק ספק וישאר ספק השני ולאסור:

ו) ועוד אני אומר אפילו לדעת הח"מ באהע"ז דכתב דווסת דרואה מחמת תשמיש הוי דאורייתא ואסורה לבעלה הראשון מן התורה אפילו הכי אין ראי' מכאן די"ל כיון דא"צ לברר רק מדרבנן א"כ ברואה דם מחמת תשמיש דאם נחמיר עליה לבדוק בשפופרת יכולה שתאסור לכל העולם בזה לא רצו רבנן להחמיר ולבדוק כדי שלא תאסור על כל העולם הניחו הדבר על דין תורה לסמוך על ס"ס אף דיכולים לברר דאם אבדוק יכולה להשאר עגונה לעולם ע"כ סמכו על ס"ס אפילו דיכולים לבדוק ספק אחד אבל בעלמא אם יש לברר ספק אחד צריך לברר וישאר ספק השני בלא בירור ויהי' אסור כיון דליכא ס"ס:

ז) וכבר כתבתי בספרי דאפשר דאף במקום דרבנן אסרו בשאר איסורים אבל היכי דע"י זאת החומרא של דבריהם יבוא להוציא אשה מבעלה או שתשארה עגונה אז לא החמירו ויישבתי בזה אשר לכאורה קשה מאד בכתובות ט' דמתירים בטענות פ"פ משום ס"ס הא שם הוי ספק טומאה ברשות היחיד כמבואר בראשונים ואנן קיי"ל כל ספק טומאה ברה"י אפילו ס"ס טמא והארכתי בספרי בזה וכתבתי דלדעת מבי"ט דס"ס ברה"י לא הוי רק איסור דרבנן וכדי שלא להוציא מבעלה לא החמירו רבנן ודו"ק:

הנני בזה ידידו דוש"ת בכוח"ט אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה