מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן ס
ב"ה יום ג' במדבר מ' למב"י תרפ"ט סטניסלאב.
א) איש אחד שמו בנימין צבי בן ר' יהודה ליזר נסע למקום רחוק ומת שמה וקודם מותו אמר לפני אנשים דשם שיש לו אשה בעיר פ' ששם מקום דירתו והגיד שמה ושם אמה ושם אחיה גם ציוה לשלוח לה חפציו גם האשה הגידה סימנים בדמות תואר פניו וזקנו אשר מכל זה מורה שהנפטר הוא בעלה אולם הוא אחר שם במקום שמת ששמו בנימין חיים בן יהודה ליזר ובאמת בעל האשה הי' שמו בנימין צבי כמאמר האשה עצמה ונמצא אצלו פאס ובו כתוב רק חיים לבד אך שיש לתלות סיבות השינוי יען שלפי דברי האשה שאל בעלה הפאס מאחיה שהי' שמו חיים ע"כ אמר שמה ששמו בנימין חיים שלא יהי' לו מכשול כשיעמוד מחליו זו תו"ד השאלה:
ב) ובספר דברי דוד להגאון אבד"ק קוטב ז"ל האריך הרבה בתשובה על שחלה זו וכתב גם שדעת ר"ת בתוס' גיטין (דף פ') דאם נכתב בגט השם של מקום הלידה בשינוי הגט כשר כיון דאם לא נכתב כלל כשר לא איכפת לן מה שנכתב בשינוי והה"ר כאן כיון דאם לא הוי אמר כלל שמו היתה מותרת לא איכפת לן בשינוי שמו והרחיב שם הפלפול בזה ואני לא ידעתי כלל מה ענין זל"ז דשם בגט אנו יודעים ע"י עדי מסירה שזה האיש ששינה שם הלידה הוא באמת המגרש רק דאנו חוששין ללעז שמי שאינו יודע שגירש ורואה את הגט בשינוי מקים הלידה יאמר שאין זה המגרש ושפיר כתב ר"ת דמקום הלידה דא"צ לכתוב כלל ליכא לעז כמו שכתבו שם המפורשים דאין הכל יודעים מקום הלידה אבל בנ"ד אף דאנו רואים בשאר הדברים שאמר שנראה שהוא בעל האשה הזאת אך כיון דבעל האשה לא הי' שמו חיים ע"כ צריך לומר דאחר הוא ויש לו אשה ששמה ג"כ כשמה ושמות אמה ואחיה כשמות הללו וכן אפשר שמקום דירתו בשם הזה ג"כ יש אחרת הנמצא בעולם והאיש חיים מת אבל בעל האשה ההוא ששמו בנימין צבי בן יהודה ליזר חי עודנה ובמקום אחר הוא דאיך נתיר אשה זאת כיון דשם בעלה לא הי' בנימין חיים ואנחנו רואים בפאס וגם אמר בפירוש שמו בנימין חיים א"כ אין זה בעל האשה הזאת ומה מדמה דין זה לסברת ר"ת בגט:
ג) עוד ראיתי שהקשה שם על רבינו יואל מובא במרדכי ר"פ כל הגט דאם לא נכתב שם האיש ואשה הגט כשר לר"א דלא בעינן מוכח מתוכו א"כ היכי אמרינן גיטין (פ') מודים חכמים לר"מ בשינוי שמו ושמה דפסול והולד ממזר הא לר"ת במה שא"צ לכתוב אם כתב ושנה הגט כשר וכתב לתרץ עפ"י מה שהביאו בתוס' במגילה (דף ט') דבס"ת אף דנחסרו תיבות שנכתב תרגום כשר אפילו הכי אם כתב בשינוי פסול וכתב הרב המאירי טעם הדבר שאנו רואים שסופר כתב במחשבה קלקול ומורה שלא בתב הס"ת לשמה וכן י"ל נמי כאן דכיון דנכתב השמות בשינוי מוכח שנעשה במחשבת קלקול שלא לשם גירושין אבל במיתה מה בכך אם אמר דרך מחשבת קלקול דכיון דהוא בעלה ומת אשתו מותרת סיים שז"ב וכבר כתבתי שאין זה דומה כלל שינוי וגט לשינוי שם דמיתה עיין באו' ב' אמנם עיקר התירוץ מה שמתרץ את רבינו יואל והביא ממגילה (ט') ז"א כלל דבגט אף שידענו בודאי שלא נעשה במחשבת קלקול רק בטעות ששמו ראובן וטעה וכתב שמעון אף לדעת רבינו יואל אף דאם לא נכתב כלל רק דכתב אני מגרש אותך הגט כשר דהא העדים ראו מי מגרש את אשתו יהי' שמם איך יהי' לא איכפת לן דהא נכתב לגופים הללו אף שלא כתב שמותיהם אבל אם כתב שמו בטעות דשמו ראובן והוא כתב שמעון. ונכתב בגט ששמעון מגרש ולא ראובן אין זה ספר כריתות של הבעל כיון דכותב בפירוש שם אחר והגט בטל מדאורייתא כך מבואר סברא זו בד"ח בפתיחה לדיני שמות יע"ש ועוד כתב שם דר"י לא סבר סברת ר"ת כמבואר במרדכי רק אף באין צריך לכתוב אם שינה פסול ולפי סברת התוס' שם (דף פ') דשינה שמו כו' לאו שינוי גמור רק שלא כתב רק מקום הכתיבה דלא שייך סברא שכתבתי דלא הוי כריתות צריך לומר דכך היה תקנת ר"ג הזקן דאם ישנה יהי' הולד ממזר אף דאם לא כתב כשר כן מבואר בד"ח שם או' ו' יע"ש:
ד) אמנם בעיקר הדין צדקו דבריו שכתב להתיר האשה כיון דכל הדברים המבוארים לעיל נראה ברור שהוא בעל האשה העגונה ובמה ששינה שמו לשם חיים יש טעם שהוכרח לשנות משום שיהי' דומה לשם הנכתב בפאס הנשאל מאחי האשה ע"כ האשה זאת מותרת והביא כעין זה מתשובת הר"ן שהביא ג"כ א"ס אהע"ז סי' ע"ח והתיר יע"ש וכן הביא בשם פמ"א ח"ב סי' קי"ד כעין זה להתיר ומצאתי בד"ח ח"ב סי' נ"ח שהתיר בכעין זה יע"ש:
ה) עוד ראיתי בספר הנ"ל סי' ה' שהביא בשם שו"מ ח"א סי' קל"ה שכתב שם רב אחד כי חכמי ר"א לא תקנו שיהי' סילוק שני שלישים מקרי סילוק רק לפטרו מקנס אם אין לו יותר לסלק אך לחייב צד השני בקיום השידוך או בקנס אם לא ירצה לקיים השידוך עד שיסלק כל הנדן בהא לא תקנו ורב אחד חולק שם עליו דצד השני מחויב לקיים השידוך בשני שלישי סילוק ואם לא ירצה מחויב לשלם קנס וספר דברי יעקב הנ"ל שם האריך והכריע כדעת הסובר דאם יסלק זה שני שלישי נדן מחויב צד השני לקבל ממנו ולקיים השידוך או לשלם קנס אם ימאן יע"ש ואני מצאתי בשו"ת ישועות מלכו מהגאון מקוטנא זצ"ל באהע"ז סי' מ"ז דזה דוקא אם יודעים הצדדים מהמנהג זה כבש"ך סי' ע"א משא"כ במקום שאין ידיעה כלל מתקנה ומנהג זה פשיטא שאין לחייב קנס את הצד שכנגדו שאין רוצה בשידוך מחמת שאין מסלק רק שני שלישי נדן ואין לכופו לקיים השידוך אך כתב שנכון לפשר ביניהם שיפייס את הצד שאין לו לסלק רק שני שלישים וצד שאין רוצה רק לנתק השידוך בשביל זה ישלם לו איזה סך כפי ראות עיני הבי"ד יע"ש: