מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן נח
ב"ה ד' נשא תרפ"ד סטניסלאב.
הגיעני מכתבו אשר כתב לי בשם ידידי הגאון מו"ה שמחה פרענקיל אבד"ק סקעווין שליט"א שבקש אותי להודיע לו חו"ד בדבר שניתן הכשר לאדון שיכט על פאבריקען שלו וכעת עשה עוד פאבריק בעיר טשעביען וטוען הרב אבד"ק דשם שמשיג גבולו ולו מגיע זכות זה ליתן הכשר שהוא מרא דאתרא ולעשות רצונו חפצתי להודיעהו מה שעלה במצודתי מצודת העיון בזה.
א) והנה בעיקר הדין של הרב בעירו לענין הכנסת גיטין וקידושין אם יש בזה השגת גבול כבר פסק רמ"א יו"ד סי' רמ"ה דאין בו הש"ג מטעם שכתב בתה"ד העתיקו בד"מ יע"ש ועיין בש"ך או' ט"ו ובח"ס יו"ד סי' ק"ל כתב דזה דוקא בזמניהם אבל כעת מגיע שכר זה למרא דאתרא בשכר פעולתו יע"ש ומרן הקדוש זצלה"ה בשו"ת ד"ח ח"א יו"ד סי' נ"א וסי' נ"ב דחה דבריו דשכר זה לא קנה הרב דהוי דשלב"ל ובשו"ת בית יצחק כתב לחלק אם נכתב בקאנסעם של הרב דהקהל התחייבו א"ע כל החיובים הנוהגים נגד הרב האב"ד ודאי מהני דמועיל אף בדשלב"ל כבחו"מ סי' ס' ואם לא נכתב רק שיש לו זכותים הנוהגים לכל הרבנים זה תלוי במחלוקת הפוסקים אי מהני לקנות שכירות בדשלב"ל יע"ש בח"ב יו"ד סי' ע"א ולפע"ד כיון דמנהג כך הוא שהרב נוטל הכנסות הללו כמו שכתב הש"ך שם א"כ נתקבל הרב בעירו אדעתא דמנהג והוי כמו שנתחייבו בפירוש לתת לו הכנסות הללו אף שלא כתבו לשון חיוב או שלא כתבו כלל אומדנא דמוכח טובא דאדעתא דמנהגא נתקבל דהא רצונם הי' לשלם שכר פעולתו כמנהג בכל מקומות ישראל ואף שלא אמרו לו לשון המועיל נעשה כאלו אמרו לו לשון חיוב המועיל כמבואר ברא"ש פ"ק דקידושין במקדש בטבעת שאולה יע"ש ועיין בט"ז או"ח סי' י"ד או' ה' ובמ"א סי' תרנ"ח או' ג' דודאי בני העיר ידעו המנהג דכל ערי ישראל בהכנסת הרב ובודאי כך התחייבו גם המה מה לי אם כתבו לשון זכות או לשון חיוב כיון דהוי אומדנא דמוכח דכך התחייבו לו:
ב) ובסברא זו ישבתי קושית ח"ס או"ח סי' י"ב על הרשב"א סי' ש' הובא במ"א סי' נ"ג או' ל"ג שכתב הרשב"א לענין בן חזן בזה"ל דשורת הדין דבניהם קודמים שמנהג המקום הוא שבניהם מתמנים תחת אבותיהם והתפלא ח"ס למה חלי הרשב"א דין זה במנהגא הא כן הוא מדאורייתא וילפינן מקרא יע"ש ולי העני בדעת גם את הרמ"א סי' רמ"ה סעי' כ"ב לא הבנתי דלאחר שהביא דעת הרמב"ם שבנו קודם סיים בשם ספר הכל בו שבאם מנהג המקום לבחור במי שירצו רשות בידם יע"ש ולא ידעתי איך מהני המנהג נגד הד"ת אך הדבר נכון דהא ידע מנהג המקום שאחריו יבחרו במי שירצו הקהל הוי כאלו מחל להם זכות זה ומהני מחילה מד"ת שהרי נתקבל על דעת כן שלא יהי' זכות זה לבניו אחריו זה הוא כונת רמ"א שהביא את הכל בו אחר שהביא את הרמב"ם ודו"ק וזה ג"כ כונת הרשב"א אף דזה הוי ד"ת אך אם הוי מנהג המקום שלא למנות זרעו אחריו א"כ בעת התמנותו תכף מחל להם זכות זה דהא ידע מזה המנהג ועד"כ נתקבל א"כ מסיים הרשב"א כיון דמנהג המקום למנות זרעו אחריו ממילא דלא מחל להם זכותו שזכה מדין תורה ע"כ חייבים בני העיר למנות זרעו אחריו והבן ויש לומר עוד יותר דכיון דמנהג כך הוא א"כ הוי כאלו התנה עמהם בפירוש שמחויבים ליתן לו זכות זה למנות זרעו אחריו בשכר פעולתו ודו"ק ועיין בתוס' ב"מ (דף ד') ד"ה אין נשבעין שכתבו כיון דחז"ל תיקנו שלא לגבות מלקוחות ואפילו הכי הלוה לו הוי כאלו מחל בפירוש שעבוד של תורה ועיין בש"ך חו"מ סי' מ"ב כיון דתקנו הגאונים גבי מטלטלין והלוה ידע זאת הוי כאלו שעבדם בפירוש וגם לא מצי הלוה לומר לא ידעתי מתקנה זו ועיין בסמ"ע חו"מ סי' ק"ז לענין מטלטלין דיתמא לאחר תקנת הגאונים כיון דמנהג לגבות מהם נעשה כמו שעבוד בפירוש ועי"ז משועבדים מדאורייתא וע"ש ולפ"ז נתיישבו דברי הרשב"א ורמ"א על נכון:
ג) ובזה ישבתי קושית הש"ך בחו"מ סי' ל"ט על הרא"ש שפסק בב"ב שעבודא דאורייתא ובב"ק פסק דעבדי כמטלטלין לענין מילי דרבנן משום דשל"ד וא"כ הרא"ש סותר א"ע ולפי מה שכתבתי א"ש מאד דבאמת סובר הרא"ש של"ד רק לאחר שתקנו רבנן שעבוד וידע הלוה דנכסיו המה משועבדים למלוה ממילא הוי כמו ששעבדם בפירוש ונעשה עי"ז שעבודא דאורייתא דהא בשעבד בפירוש לכ"ע הוי שד"א כמו שכתב הרשב"א בחידושיו בגיטין ולפ"ז בעבדים דלא תקנו רבנן שעבוד עליהם ממילא דלא שעבדם הלוה ע"כ כתב דעבדי כמטלטלין, לענין מילי דרבנן דכל דלא תקנו רבנן לא נעשה דאורייתא. העולה מזה דכל זכות שיש לרב בעירו בגיטין וקידושין הוא משום דמנהג כך והוי כאלו נתחייבו לו בני העיר בפירוש בשכר פעולתו ואף שלא כתבו לשון זה הוי כאלו כתבו בפירוש לשון חיוב אמנם זה א"ש לאנשים שהיו בעת התמנותו אבל זרעם הבאים אחריהם במה נתחייבו וע"כ צ"ל כמו שכתב מרן בד"ח סי' הנ"ל דכיון דמנהג כך הוא הוי כמו תקנת הקהל דחל אף על זרעם הבאים אחריהם אך מאיזה טעם נצמח מנהג הזה נראה לי מהא דאמרינן בגמרא כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהי' לו עסק עמהם ומבואר בשו"ת שבות יעקב חלק ג' סי' ק"כ בשם תשובת כנ"י וז"ל שם וכבר קמו רבנן על האי מילתא ולבשו בגדי נקם כו' והגאונים בכל ארצות פולין ותוגרמה ואשכנזי וקבלה בידנו שהם קבלו מרבני צרפת שהיו בימי ר"ת שגזרו ואמרו שלא יהדר שום אדם קידושין כי אם רב או מורה שנבחר בקהלתו יע"ש שהאריך מאד וכיון דמקבל עליו דברים הללו שיעסוק בהם ויקבל איזה פרס שכרו וממילא זכה בזה מכח תקנת העיר והבא בגבולו הרי הוא משיג גבול וכמו שכתב בד"ח שם דיש לדונו לעני מהפך בחררה כו' יע"ש ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רע"ט ועיין בשו"ת נוב"ת אהע"ז מסי' פ"ג ובגליון רש"א יו"ד סי' רמ"ה:
ד) ומעתה בנ"ד שטוען הרב מטשעבין שאדון פאבריקאנט שיכט מחמת שפאבריק נעשה בעירו אין לו להרב מסקעווין ליתן הכשר כי משיג גבולו לפי מה שביארתי טעם הדבר מעיקר הזכות שיש למרא דאתרא נמצא דהתקנה לא הי' רק כגיטין וקידושין משום דעליו רמיא להתעסק בהם אבל ליתן הכשר ע"ז א"צ לרב ומורה רק להיות נאמן בעדותו הגע עצמך אם יש בעיר איש מפורסם לנאמן והעולם סומכין על עדותו וקונים הסחורה על הכשרו שניתן ורב האב"ד אין שמו נתפרסם בעולם ולא יסמכו על עדותו אם יאמר שום אדם דלאיש המפורסם אסור ליתן כתב הכשר להמוכר מחמת שמשיג גבול האבד"ק זה לא שמענו מעולם ולא נזכר בפוסקים רק גיטין וקידושין וראי' לזה מהא דכתב רמ"א דהותר לו לדון בין שני בעלי דינים שבעיר הבאים לפניו לדון דדלמא הרב שבעיר אין ממוצע להם עכ"ל וכ"ש בהכשר מטעם שכתבתי. עוד נראה דאפילו אם נאמר שגם הכשר שייך להכנסה דהרב אב"ד שבעיר הלא כבר כתבתי דאין לו קנין רק מטעם התחייבות שהתחייבו בני העיר המה וזרעם הבאים אחריהם בשכר פעולתו כמו שביארתי לעיל ואיך יחול החיוב על הפאבריקאנט שהוא מעיר אחרת רק שהפאבריק עשה שמה להוליך משם הסחורה לכל העולם הלא הוא לא קבל ע"ע שום חיוב ואין בני עיר אחת יכולים לחייב מי שהוא ממקום אחר ומכ"ש בנ"ד שהאדון בעל הפאבריק הוא עכו"ם ואין חיוב חל על עכו"ם לקיים חיוב מנהג העיר ואדרבה כיון שהרב מן מקעווין נותן הכשר לעכו"ם הזה על שאר פאבריקען שלו זה כמה שנים יש לו עליו דין מערופיא ואין לשום אדם להשיג גבולו גם בטשעבין כבחו"מ סי' קנ"ו ויש שם שני דעות בזה ועיין בפ"ת שם או' ז' ודין מערופיא תלוי במנהג מקומות אך זאת אני אומר ברור שאין להרב מטשעבין שום טענה על הרב מסקעווין ידידו דוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: