מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן נד
ב"ה ב' בראשית א"ח תר"ץ סטניסלאב.
להבחור המופלג חו"ש מר יעקב יצחק טוכמאן נ"י מק'
טיטשין.
הגיעני מכתבו בעת שהייתי במרחץ קרעניץ וכשבאתי לביתי קודם ר"ה הנני לתשובתו:
א') באונא שהוא כט"ד והורדא כתיקונה ככל הורדות דמבואר בל"ש דכשרה דבזה ליכא ריעותא כלל בורדא רק באונא ועלה ומסתפק אם גם באו"ט שנתקטנה ג"כ מכשיר ל"ש ומקום הספק הוא כיון דהריעותא הוי רק באו"ע שהיא נתקטנה ולפי מה שכתב בישועות יעקב דבנתקטנה או"ע מן האמצעית דאפשר דריעותא הוא באו"ע ולא באמצעית כיון דהוא כתקנה כמו שדרך להיות רק או"ע הוא דנתקטנה א"כ הוי על או"ע שני ריעותות חדא דהא נתקטנה מאונא אמצעית וחדא דנתקטנה מורדא א"כ הוי תל"ר וטרפה ולא ידעתי מדוע לא עיין בת"ש ופוסקים דתל"ר בעינן דוקא להיות שתי שמות דמיון לבועא וסרכא אבל שני בועות או שני סרכות כשר דלא הוי חל"ר דהוי משם אחד וכן נמי בנ"ד שני ריעותות שיש על או"ע הוי רק משם אחד שהוא חלף המבואר בגמרא וזה פשוט וברור מאד ועיין בספרי סוף סי' ל"ט בכללי דהל"ר או' א' וע"ע שם בסעי' ט"ו ובסי' ל"ה סעי' ע"ז ועיין בספרי סי' ל"ה סעי' ס"ב שכתבתי דמנהג להטריף באמצעית גדולה מאו"ע א"כ כנ"ד הנ"מ רק במקומות המכשירים בה"מ ולפע"ד ברור שגם בזה בה"מ כשר ולא מחשב תל"ר מטעם שכתבתי ודו"ק:
ב) ומה שהקשה על הרמב"ם דבעינן שיתיר עצמו למיתה א"כ למה אמרה תורה דלכך במצאה בשדה דפטורה הנערה משום דצעקה הנערה ואין מושיע לה הא בלאו הכי פטורה דהא לא התירה עצמה למיתה ולכאורה הוא תמיה גדולה מאד אך לא ידמעי מה תמה רק על הרמב"ם דהא כן מבואר בגמרא ואף למ"ד דלא בעינן שיתיר א"ע למיתה אבל עכ"פ התראה בעינן למיתה ובשדה איירי שלא היתה התראה א"כ אם זינתה אפילו כרצון פטורה ממיתה אך לכאורה הדבר נכון דהא מקרא זה דלנערה לא תעשה דבר ילפינן בריש כתובות דאונס רחמנא פטרו ואי לאו קרא זה דבשדה מצאה ה"א דכיון דנהנה מעריות אפילו באונס חייבים מיתה וכיון שכן בודאי דא"צ התראה כלל דהא אם תקף אותה בחזקה ובעל אותה ה"א דחייבת דאונס דבערוה רחמנא חייבה א"כ התראה למה אך מדגלי לן לנערה לא תעשה כו' א"כ אונס אף בעריות פטורה ע"כ צריכים התראה ושיתירה עצמה למיתה כדי לדעת אם ברצון גמור זינתה ע"כ איצטרך הקרא לפטרה כדי לדעת דאונס פטור כך נראה לכאורה ליישב הקרא דבשדה מצאה אך עדיין קשה מאוד דבקרא דמצאה בעיר חייבה תורה משום הוכחה דעל דבר אשר לא צעקה מזה ידענו דברצונה זינתה הא בלאו הכי ידענו דהא צריך להיות התראה דאל"כ אף ברצון פטורה ע"כ קושיתו תמוה מאד מאד:
ג) אך לפע"ד יש ליישב דבין קרא דבשדה ובין קרא דבעיר איירי שבאו עדים ומצאו אותם באמצע הזנות והתרו אותם כדין וקבלו התראה אפילו הכי אם הוי ידענו דתחילת הזנות הי' באונס הוי פטורה ממיתה כרבא בכתובות (נ"א) תחילתה באונס וסופה ברצון מותרת לבעלה דיצרה אלבשה ואפילו לאבוה דשמואל דסובר דאסורה לבעלה אבל לענין מיתה אפשר דמודה דפטורה דהוי אונס יע"ש בסוגיא ועיין בפנ"י ובהפלאה שם וכיון שכן שפיר יתפרש שני הכתובים דאמרה תורה דאם בשדה מצאה ואף דהתרו בשעת ביאה וקבלו התראה הנערה פטור דודאי כיון דבשרה מצאה שמא בא עליה בתחילה באונס וצעקה כו' ומה שקבלה התראה ואמרה שרצונה בכך הוי תחילה באונס וסופה ברצון שפטורה ממיתה ואף בספק שמא תחילה הוי באונס הוי ספק מיתה ופטורה חבל אם בעיר מצאו אותם העדים והתרו בהם כיון דלא צעקה בעיר א"כ בודאי דהוכיח סופה על תחילתה שהי' תחילה ג"כ ברצון כיון דלא צעקה בתחילה ע"כ חייבת מיתה ובזה א"ש מאד השני כתובים כך עלה ברעיוני וחפשתי במפרשי תורה ומצאתי בספורנו שמפרש כן דקרא איירי בתחילה באונס וסופו ברצון יע"ש ולא כתב למה מפרש כן וכפי הנראה כתב לפרש כן כדי לתרץ התמיה שכתבת ובזה יתיישב מאד ודו"ק:
ד) ועיין בתרגום יונתן שכתב אבל לבעלה אסורה וקשה מאד למה הא אנוסה מותרת לבעלה ישראל וכבר כתבתי מזה בתשובה בספרי ח"ד דאיירי בתחילה באונס וסוף ברצון וסובר כאבוה דשמואל וכעת מצאתי בפנ"י שם שכתב כן אבל לפע"ד נראה דגם רבא מודה בזה דרבא איירי דידענו עפ"י עדים דהוי תחילה באונס וסוף ברצון אבל הקרא איירי דלא ידענו רק מסוף דהוי ברצון אבל על תחילה לא ידענו רק דהתורה אמרה כיון דמצאה בשדה הוי עכ"פ ספק על תחילה דהא אפשר צעקה הנערה ואין מושיע לה ומספק אין לחייבה מיתה וע"ז כתב ת"י אבל לבעלה אסורה דהוי ספיקא דאורייתא שמא הוכיח סוף על תחילה דאפשר דגם בתחילה הוי נמי ברצון ואסורה לבעלה מספק אבל ממיתה מספק פטורה ודו"ק ומה שכתבתי דאף אבוה דשמואל דסובר תחילה באונס וסוף ברצון אסורה היינו לבעלה אבל ממיתה פטורה כן מבואר בפנ"י דהא כתב לתרץ לת"י דסובר כאבוה דשמואל ע"כ סובר כמו שכתבתי דתורה פטרה ממיתה אף לאבוה דשמואל ודו"ק:
הנני בזה
אלטר יחיאל נעבענצאהל.
ראבד"ק: