מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן נג
ב"ה אור ליום ה' מקץ תרפ"ט סטניסלאב.
לנכדי הרב הג' חו"ב מו"ה יוסף יהודה נ"י אבד"ק בראדשין והגליל תע"א:
א) בדבר מה שהקשית על הרשב"א שהביא ב"י בסי' ת"ט דנותן עירובו ברה"ר ונתכוון לשבות ברה"ר דהוי עירוב דוקא שלא נתכוון לשבות רחוק מעירובו ח' אחות לפי שנותן עירובו יש לו ד"א וכשמטלטלו ומביאו אצלו למקום שביתתו א"צ לטלטל רק פחות מד' אמות [והוי רק שבות דרבנן ולא גזרו ביה"ש] אבל אם מתכוון לשבות ברחוק ח"א אין עירובו עירוב שאין מתירים לו להביאו [בין השמשות] רק פחות מד"א דהוי שבות אבל לא להביא דרך רחוק אף פחות פחות מד"א אף דלא הוי ג"כ רק שבות כיון שהוא קרוב למלאכה גמורה ושבות כזה לא התירו ביה"ש כמו שיתבאר בנתנו בראש הקנה כך כוונתו שם וכן מבואר במ"א או' ז' בסי' ת"ט והחילוק מבואר דאין לו להביא למקום שביתתו רק פחות מד"א דאז לא יכול לבוא לאיסור תורה ע"כ לא גזרו ביה"ש אבל אם הוא יותר דאף שיכול להביא שלא יהי' איסור תורה רק פחות פחות מד"א אך כיון שבקל יכול לבוא לידי חיוב חטאת שיבוא ע"י הילוך אחר ד"א ולא יפסיק לעמוד לפוש בנתים רק יעשה עקירה בתחילת ד' והנחה בסוף ד"א דאז הוי איסור תורה ע"ה כזה לא הקילו חז"ל ביה"ש וכן מבואר בתוס' עירובין ל"ג ד"ה והא בסוף דבריהם דכל דבקל יכול לבוא לידי איסור תורה אף רבי מודה דגזרו עליו ביה"ש יע"ש וע"ז הקשית דהא הוי נגד הש"ס עירובין ל"ב בנופו נוטה חוץ לד"א וכפי פירוש רש"י וכפי מה שהגיה הב"ח פחות פחות מד"א א"כ מבואר דלא כרשב"א:
ב) ולפ"ד אין שום סתירה מסוגיא זו על הרשב"א ואף רש"י ותוס' סוברים סברת הרשב"א והיטב עשה המ"א שהביא דעת הרשב"א בלי שום חולק ודין זה מוסכם להלכה ואף רב"י לא הביא שום חולק על הרשב"א בדין זה והנני לבאר לך סוגית הש"ס בזה על נכון בעזה"י וממילא תראה שאין שום סתירה מכאן דהנה בגמרא העלה רבא ליסוד כיון דנותן עירובו יש לו ד"א ונחשב כמו סתום לענין עירוב ומיקרי רה"י לענין עירוב דעולה עד לרקיע אף שבאמת הוי רה"ר לענין הוצאה והכנסה אבל לענין עירוב הוי כמו סתום עד לרקיע יע"ש ע"כ הקשו למה תנן נתנו באילן למעלה מעשרה אין ערובו עירוב הא חזינן למקום שביתתו כאלו הוא גבוה למהוי כאלו נתכוון לשבות למעלה על אילן ויקנה לו בשם העירוב דהא הוא ועירובו המה במקום אחד למעלה מעשרה יע"ש בפירש"י:
ג) והנה בגמרא הוי יכולים לתרץ בפשיטות דאיירי מתניתן דכל האילן עומד חוץ לד"א ממקום שביתתו ולא שייך לומר דשובת למעלה על האילן דהא אינו כסתום דהא הוי חוץ לד"א וא"ש מאד דלמטה מעשרה טפחים דהוי רק כרמלית וביה"ש יכול להביא אצלו ע"כ עירובו עירוב אבל למעלה מעשרה דהוי רה"י והוי איסור תורה מרה"י לרה"ר ואף בה"ש אסור להביא אצלו ע"כ אין עירובו עירוב אך כבר תרצו בתוס' (דף ל"ד ע"ב) ד"ה אי כו' דרגילות הוא לשבות בעיקרו של אילן יע"ש ט"כ הוכרחו לתרץ דאף דשביתתו בעיקר של אילן ויש לו משם ד"א אך דאיירי שנופו נוטה חוץ לד"א וכפי הנראה מפשטות הסוגיא ומפר"ש דכשנוטה אף עשר אמות ממקום שביתתו היינו מעיקרו של אילן אך אם הוא למטה מעשרה דהוי כרמלית ויכול להביא משם ע"י פחות פחות מד"א קנה עירוב וכמו שהבינו בתוס' שם ד"ה הכא באילן כו' וכמו שהגיה הב"ח וכן הרשב"א יכול לפרש כן אך הטעם דהא כיון דעיקרו מכרמלית אין כאן איסור תורה אפילו לא יעמוד לפוש תוך ד"א אלא המוליכו מתחילה ועד סוף ד"א אין כאן רק שבות ולא גזרו ביה"ש ובתוס' הביאו שם בשם מהר"י שסובר עוד יותר דאף במופלג טובא יכול להוליכו בב"א עד מקום שביתתו כיון דעוקרו מכרמלית שוב אינו מתחייב בהניחתו רק משום שבות אך רש"י ותוס' סוברים שאף בזה לא התירו רק פחות פחות מד"א אבל אם הי' עקירה ברה"ר המה מודים לרשב"א דלא קנה עירובו דבזה כיון דבקל יבוא לידי חיוב חטאת אף ביה"ש גזרו בפחות פחות מד"א וז"ב ונכון שאין כאן מחלוקה רק רש"י ותוס' סוברים דאף בעוקר מכרמלית א"א לו להביאו רק בפחות פחות מד"א ומהר"י סובר דאף להוליכו בבת אחת לא גזרו ביה"ש והרשב"א כתב אם עוקרו מרה"ר אסור ביה"ש להביאו בפחות פחות מד"א ובזה כ"ע סוברים כוותי' איברא דמהרש"ל כתב על דברי התוס' דהא מסקינן כשרבים מכתפין עליו והוי אף פחות מעשרה רה"ר ולא כרמלית כבר כתב בזה מהרש"ח דודאי הנטייה הוי רה"ר דרבים מכתפין על הנטייה אבל בזקיפה דאין רבים מכתפין הוי כרמלית יע"ש ומיירי שהעירוב מונח במקום זקיפה דהוי כרמלית אבל אם הי' מונח במקום נטייה דהוי רה"ר ע"כ הוי צריך שאינו נוטה רק ב' או ג' אמות חוץ לארבע אמותיו דאז יכול להביאו בב"א אבל יותר דאין לו להביאו רק ע"י פחות פחות מד"א לא הוי עירוב כסברת הרשב"א והבן:
ד) ונראה להביא ראי' ברורה לרשב"א מסוגיא זו דהנה מקודם שם שלא כאוקימתא דרבא דאיירי בנופו נוטה רק כפשטות דאיירי מתניתן באילן עומד בשוה ותנן במתניתן שאם נתן עירובו למטה מעשרה ערובו עירוב וכתבו ברש"י ותוס' דאילן הוא רוחב ו"ט לכך למטה מעשרה הוי כרמלית ובעשרה הוי רה"י וע"כ באילן אחד מיירי רק תלוי באיזה מקום באילן נתן העירוב דלשון למעלה ולמטה מורה על אילן אחד שנתן ערובו או למעלה או למטה כמו דאמרינן שם בגמרא ומה למעלה ומה למטה דהדר זקיף יע"ש בפירוש רש"י דמעלה ומטה לא שייך רק באילן אחד ולכאורה קשה כיון דעומד האילן ברה"ר ורוחב ד"ט וגובה י"ט והוי כל האילן רה"י ומה חילוק יש בין למעלה או למטה אך צ"ל דאיירי כפי המבואר באו"ח סי' שמ"ה סעי' י"ג דיש חורים בכתלים ונדונים לפי מדותיהם וכן מבואר שם ברמ"א סעי' ד' ומיירי דיש חור באילן למטה מעשרה ד"ט על ד"ט דהוי שיעור כרמלית והרי"ף והרמב"ם פסקו כמו דאמרינן בגמרא מקודם ולא פסקו הא דרבא רק כפשיטות דמתניתן כמבואר בהה"מ וב"י ויש לנו להתבונן בהא דמקשינן שם בגמרא בתחילה בנתכוון לשבות למטה ע"כ בלמעלה מעשרה לא מהני עירוב דאסור להוציא מרה"י לרה"ר א"כ אף למטה הא משתמש באילן ומשני רבי הוא דלא גזרו על שבות בין השמשות וכתבו רש"י ותוס' דהה"ד דהוי מצי להקשות והא אסור להביא מכרמלית לרה"ר רק נקט קושיא חדא דמשתמש באילן וכיון דמשני רבי הוא גם קושיא זו דאין להביא מכרמלית לרה"ר ג"כ מתורץ יע"ש וקשה א"כ אמאי למעלה מעשרה אין עירובו עירוב הא יכול להביאו מרה"י ולהניח בחור למטה מעשרה ויש שם בהאילן ואין שם רק שבות מרה"י לכרמלית וליקח אח"כ מחור שהוא כרמלית ולהניחו במקום שביתתו ברה"ר ואין כאן רק שבות ולא גזרו על שבות בה"ש כרבי וזה לכאורה תמוה מאד אמנם אם נאמר כסברת הרשב"א דלא התירו שבות רק בפחות מד"א ולא יותר דכל דצריך להוליך הרבה בפחות פחות שבות כזה לא התירו ביה"ש משום דשמא יוליך ד"א ביחד א"כ הה"ד בזה לא התירו רק מכרמלית לרה"ר אבל מרה"י לרה"ר דרך כרמלית אף שג"כ לא הוי רק שבות אך חיישינן שמא לא יניח בכרמלית רק יוליך מרה"י לרה"ר ולא יפסיק בהנחה בכרמלית רק יעשה עקירה ברה"י והנחה ברה"ר ויהי' איסור תורה ובשבות כזה אף בה"ש גזרו ע"כ בלמעלה מעשרה אין עירובו עירוב ודו"ק היטב:
ה) אמנם לכאורה אדרבה יש סתירה מכאן לסברת הרשב"א דלקמן לאחר אוקימתא דרבא באילן שנופו נוטה ואיירי שנופו נוטה להלאה מד"א ממקום שביתתו והדר זקיף מקשינן בגמרא אמאי למעלה מעשרה אין עירובו עירוב הא אי בעי מייתי לה דרך עליו ופירש"י בתוס' שם ד"ה והא בשם ר"י היינו שיניחנו על הנטייה שהוא כרמלית ויחזור ויביאנו למטה לעיקרו של אילן לרה"ר שהוא מקום שביתתן יע"ש הרי דאף שבות כזה התירו וכבר כתבתי ששבות זה דומה ממש להא דרשב"א בפחות פחות מד"א ברה"ר וא"כ מוכח מכאן דלא כרשב"א:
ו) אמנם אם נפרש כר"י יקשה מאד אמאי מקודם דידע מאוקימתא דרבא רק דאיירי באילן עומד בשוה אמאי למעלה מעשרה אין עירובו עירוב הא יכול להוליך דרך עליו היינו מלמעלה למטה לכרמלית ומכרמלית לרה"ר כמו שהקשיתי באו' ד' וביותר קשה הא הרי"ף ורמב"ם דפסקו דלא כרבא אלא דמיירי באילן עומד שוה א"כ אמאי אסרו במלמעלה הא יכול להביאו למקום שביתתו דרך כרמלית כקושית הגמרא על רבא ומה דמתרצינן על רבא כשרבים מכתפין עליו הוי רה"ר זה לא שייך רק לאוקימתא דרבא דמיירי בנופו נוטה והדר זקוף דרבים מכתפין על הנטייה אבל אם עומד בשוה ואין בו נטייה רק חור לא שייך זה ודו"ק וראיתי במהרח"ל שהעיר על הר"י באמת אמאי לא מקשינן אי בעי מייתי דרך עליו רק לרבא ולא מקודם ותירץ וז"ל וי"ל דבלא רבא אמרינן דמתניתין איירי כשאין נוף למטה שיכול להניחו עליו אבל יש נטייה שהוא כרמלית עכ"ל יע"ש ולפע"ד קשה מאד הא ע"כ יש מקום בהכרמלית להניח העירוב דכך תנן למטה עירוב ולמעלה אין עירוב א"כ מיירי דיש מקום להניח למטה ויש מקום להניחו למעלה ואי דאיירי דנתן למעלה משום דלא הי' מקום להניח למטה אבל אם יש מקום להניחו למטה בכרמלית אף אם נתנו למעלה הוי עירוב משום דיכול להביאו דרך עליו היינו להניחו מרה"י לכרמלית ומכרמלית לרה"ר א"כ אמאי לא תנן דין זה דאף בנתנו למעלה כשר ואמאי מחלק בין נתנו למעלה או למטה אפילו בנתנו למעלה הוי לי' לחלק דאם יש מקום בכרמלית אף נתן למעלה הוי עירוב לפי תירוץ של מהר"מ ודו"ק:
ז) אמנם לפע"ד הדבר נכון עפ"י שיטת הרשב"א הנ"ל דבאמת נאמר דבלא אוקימתא דרבא דאיירי בנופו נוטה והדר זקיף לא קשה כלל דאף דיש מקום להניח בכרמלית כיון דיש לחוש שישכח ויוציאו מרה"י לרה"ר ולא יניחו בכרמלית דיהי' איסור תורה א"כ אף דיניח ולא יהי' רק שבות דרבנן לא התירו ביה"ש דעל שבות כזה גזרו כסברת הרשב"א דעל פחות פחות גזרו מטעם זה שמא יוליך בסדר ולא יעמוד לפוש בפחות פחות מד"א אבל לרבא דנופו נוטה והדר זקוף וא"א לילך עם העירוב מלמעלה למטה רק דרך נטייה של נוף דהוי כמו סולם ומסתם יביאו דרך שמה וממילא דהוי דרך כרמלית היינו מרה"י לרה"ר דרך נטייה שהוא כרמלית דכן ההילוך שם ולא שייך הגזרה שמא ישכח ויביאו בלא דרך כרמלית שכן דרכו דרך כרמלית אבל בהא דרשב"א בודאי יש לחוש אף בפחות פחות מד"א מטעם שכתבתי ודו"ק היטב וא"כ יש ראי' ברורה לסברת הרשב"א ובפרט לפי פרש"י בסוגיא דלא כר"י יע"ש ודו"ק היטב:
ח) נמצא דאליבא דרבא דמיירי בנופו נוטה והדבר זקוף אם רבים מכתפין על הנטייה דהוי רה"ר והעירוב מונח על הנטייה בר"ה אף שהוא פחות מעשרה טפחים הפירוש במשנה דעירובו עירוב דהנטייה הוא רק פחות מד"א ממקום שביתתו שהוא ג"כ ד"א היינו דליכא רק למשל ז' אמות דיכול להביא אצלו בפחות מד"א כדעת הרשב"א ואם הניח העירוב למטה במקום שאילן עוד זקוף קודם שמתחיל הנטייה דהוי כרמלית בזה איירי רש"י ותוס' שם כמו שכתב מהרש"א אז אף הרשב"א מודה דכיון דלא עקר רק מכרמלית ולא יבוא לעולם לידי איסור תורה וכן אם אין רבים מכתפין על הנטייה דלא הוי רק כרמלית או אף דמונח למטה באחורי הנטייה ולא על הנטייה דאחורי נטייה לא הוי רק כרמלית עירובו עירוב אף אם רחוק אפילו עשר אמות ממקום שביתתו דיכול להביא דרך רה"ר ביה"ש בפחות פחות מד"א דלא גזרו ביה"ש דלא יכול לבוא לידי איסור תורה כיון דלא עשה עקירה ברה"ר רק בכרמלית ולדעת מהר"י בתוס' שם אף לילך ולהביא יותר מד"א מותר בלא שום עמידה דהא אין כאן רק שבות אבל אם עשה עקירה ברה"ר כ"ע מודים לסברת הרשב"א דאם יש ח"א ממקום שביתתו דאין ערובו ערוב דאף בה"ש לא התירו להביא בפחות פחות מד"א משום דבקל יכול לבוא לאיסור תורה שלא יעמוד לפוש קודם שכלו ד"א ודו"ק:
ט) ועוד נראה לי להביא ראי' לדברי הרשב"א דהנה הא דפסקינן בהא כרבי דלא גזרו על שבות ביה"ש כתבו הפוסקים משום דאין מערבין רק לדבר מצוה ע"כ לא גזרו בשבות א"כ דומה ממש להא דאמרינן אין שבות במקדש דהא במקדש לכ"ע אין שבות ובעירובו שיהי' מותר משום דלא גזרו על שבות ביה"ש הוא מחלוקה בין רבנן ורבי ואף דפסקינן כרבי עכ"פ אף לרבי בודאי לא עדיף מהא דקיי"ל אין שבות במקדש ומבואר בתוס' יו"ט פ"א דתמיד ד"ה פשפש שכתב דלכך בשבת לא הי' אבוקות בידם אף דאין שבות במקדש משום דקרוב הדבר שיטה ויעשה איסור תורה לכך גזרו אף במקדש יע"ש וזה הטעם של הרשב"א בשבות דביה"ש ודו"ק אמנם הכ"מ סוף בית הבחירה לא כתב טעם זה רק הטעם משום דאפשר בנרות הדולקים מע"ש וכבר האריכו הפוסקים הרבה בדעתו של הכ"מ עיין שם במל"מ שדחה דבריו ובשדי חמד הביא חבילות פוסקים שקיימו סברת כ"מ ומה שכתבת להקשות על קהלת יעקב מעירובין (ק"ג) הביא בשד"ח שבספרו אהלי יעקב הביא משם ראי' דחותכין יבלת בשבח אף דאפשר הי' לחתוך מע"ש גם בספר מעשה למלך בסוף הלכות בית הבחירה האריך הרבה בדעת הכ"מ:
י) ודע דמסוגיא דעירובין (ל"ב) מבואר דאף שני שבותים התירו לרבי בה"ש כמו שכתבו רש"י ותוס' שם דמשתמש באילן ומכרמלית לרה"ר וקשה מאד טל הרע"ב בפיה"מ בפ"ג דעירובין (מ"ג) דכתב דדוקא שבות אחד ל"ג ביה"ש אבל בשני שבותים אף לרבי גזרו וזה להיפך מסוגיא דכאן וראיתי בשד"ח שהביא הפוסקים שהקשו באמת על הרע"ב ועיינתי בשער המלך סוף פ"א דעירובין שהקשה עליו ממקום אחר ולא העיר וסוגיא שכתבתי ואין לי פנאי לחפש. עוד יש לי להעיר לפי מה שראיתי בשד"ח בשם רע"א שכתב דכמו דגזרו על שני שבותין ביה"ש כן במקדש אם יש שני שבותים גזרו הרי שכתב כמו שכתבתי לעיל דביה"ש ומקדש שווים המה א"כ קשה לפי סברת הכ"מ דאם אפשר בע"ש גזרו שבות במקדש א"כ הה"ד בביה"ש ואמאי תנן בלמטה מעשרה דעירובו עירוב כרבי דלא גזרו על שבות ביה"ש ואמאי לא תנן ולא כתבו שום אחד מפוסקים דאם הי' יכול להניח העירוב שלא על אילן שלא יצטרך לבוא לידי שבות והניח על אילן אפילו למטה מעשרה אין ערובו עירוב וצ"ע:
יא) ומה ששאלת אודות בית שנחלק במחיצה של נסרים דקים לחלק הבית לשנים והמחיצה המחלקת אין מגיע לתקרת הבית ורחוקה מתקרה יותר משלשה טפחים ועשה דלת בלא מזוזות הפתח ובלא משקוף רק הנסרים של המחיצות הן הנה המזוזות ומזקוף ועלה ומסתפק אם זה נקרא מזוזות ומשקוף דאפשר כיון שלא עשה מזוזות הפתח ומשקוף בפני עצמם כדרך לכל הפתחים רק הכתלים המה מזוזות הפתח אפשר שזה לא הוי מזוזות ומשקוף להתחייב במזוזה גם מסתפק דאפשר יש שיעור לרוחב ועובי' של המזוזות ומשקוף להתחייב במזוזה והכא הנסרים המה דקים כדרכם גם מסתפק הואיל ואין מחיצה המחלקת מגיע עד תקרת הבית ויש רחוק הרבה בין המחיצה לתקרה אפשר דנקרא רק בית אחד אף שיש מחיצה המחלקת ופטור מלעשות מזוזה לפתח המחיצה המבדלת בהבית:
יב) הנה מזוזות הבית א"צ להיות עשויות בפני עצמם ולקבעם להמחיצה רק קצות המחיצות עצמם המה מזוזות הפתח כמבואר בגמרא הובא בט"ז סי' רפ"ז או' ב' פתח שאין לו אלא מזוזה אחת כו' כותלי הבית שבצדדים חשובי כמזוזות יע"ש ומזה מוכח ג"כ דלא בעינן כלל שיעור לרוחב ועוביו של מז זות מדפרשו הפוסקים שאין לו אלא מזוזה אחת כגון שמצד אחד עובר הכותל להלאה מהפתח עיין בט"ז שם ואמאי לא פירשו כפשוטו דמצד אחד הכותל דק שלא נחשב למזוזת הפתח א"כ מוכח שאין שיעור לעובי מזוזות הפתח וכן לא מצינו בשום מקום בש"ס ובש"ע להיות איזה שיעור לזה וכן מבואר בש"ע סי' רפ"ו סעי' כ' פתח שאחורי דלת והמעיין שם יראה דדוקא שם בעינן שתהי' המזוזה שמפסיק בין שני פתחים טפח א"כ מבואר דבמקום דליכא רק פתח אחד די במזוזות הפתח כ"ש ואין שום שיעור לזה יע"ש ודו"ק היטב:
יג) ומה שהוכחתי וכתבתי דקצות הכתלים נחשבים למזוזות הפתח לכאורה קשה מאד ממה דאמרינן בגמרא ופסקינן בש"ס שם סעי' ו' אכסדרה שיש ג' כתלים ותקרה אע"פ שיש לה שני פצימים ברוח רביעית פטורה מפני שהפצימים להעמיד התקרה הם עשויים ולא משום מזוזות יע"ש וקשה הא המחיצות ג"כ לשם מחיצות עשויים ולא לשם מזוזות ומצאתי במהרש"ם בח"ד סי' קי"א שהביא קושיא זו בשם הפרישה ותירץ דאיירי דאיכא נמי דלא לכך נחשבים מחיצות למזוזות הפתח אבל באכסדרה דליכא דלת ע"כ נחשבים הפצימים רק להעמיד התקרה אמנם הקשה שם השואל ע"ז מה יענו ע"ז הפוסקים הסוברים שגם בלא דלת חייב במזוזה כמו שפסק המחבר שם סעי' ט"ו שיטה ראשונה שם והיטב אשר תירץ ע"ז מהרש"ם דאף היכי דאיכא מזוזות א"צ דלת אבל כאן הדלת מהני להוכיח על הכתלים שנעשו לשם מזוזות ע"כ בעינן לכ"ע דלת לענין זה יע"ש איברא לפע"ד יש להעיר על תירוץ זה דהא בגמרא שם דאיירי כה"ג שקצות הכתלים המה מזוזות ולא מצאו שם בגמרא אופן לפטור ממזוזה רק היכי דכותל אחד עובר הלאה מפתח ע"כ לא נשאר רק מזוזה אחת הדופן השוה עם הפתח אמאי לא אמרו אף דשני הכתלים שוים עם הפתח רק דליכא דלת ג"כ פטור כמו שמחלק הפרישה וצע"ג ועוד תירץ שם הפרישה ובאכסדרה לא עשה הפצימים לדופן רק להשחיד התקרה אבל בכתלים הלא נעשה לשם כתלים וממילא דנעשה הקצה מזוזה דכל קצוי הכותל הוי מזוזות הפתח יע"ש ועל תירוץ זה לא קשה מה שהקשיתי ודו"ק:
יד) אמנם בנ"ד עדיין יש לפטור משום שאין המחיצות מגיעות לתקרה ויש ג"ט מתקרה למחיצות ולא הוי לבוד וכ"כ בערך שי סי' רפ"ו והביא ראי' מגמרא דעירובין וכן פסקינן בש"ע או"ח סי' ש"ע חמשה ששבתו בטרקלין ומחיצות מפסיקות אם אין מחיצות מגיעות לתקרה חשיב כחדר אחד ואין כאן חילוק דיורין ממילא דגם בנ"ד לענין מזוזה נחשב כמו כן חדר אחד דהמחיצה אין מחלק הדירה ופטור באותו פתח מן מזוזה יע"ש ולפע"ד יש להעיר ע"ו דהא מבואר שם בסעי' א' הדר בבית שער אכסדרה ומרפסת אין אוסר על בני החצר דלא נחשב בית דירה וביו"ד סי' רפ"ו סעי' ז' הביא המחבר שם י"א שחייבים במזוזה ואמאי לא הביא נמי באו"ח גבי עירוב י"א דאוסרים על בני החצר דנחשבים בית דירה כמו גבי מזוזות א"כ מוכח דאף דבעירוב לא נחשב לדירה אבל גבי מזוזה הוי דירה בפני עצמו וה"ה במחיצה שאין מגיע לתקרה יש לחלק בין עירוב למזוזה אך יש ליישב דגם במזוזה שם בבית שער כו' אף דלא הוי החיוב אלא מדרבנן כמבואר בט"ז או' ז' וש"ך או' י"ז אפ"ה יש לומר דדוקא במזוזה שבבית דירה הוי מ"ע מדאורייתא החמירו רבנן לי"א אף בבית שער וכו' אבל עירוב שכל עיקר לא הוי רק דרבנן ע"כ אף לי"א לא החמירו רבנן בזה ע"כ לא הביאו בש"ע בעירוב י"א הללו לחייב בבית שער וכו' ועוד י"ל דכיון ביו"ד הביא באמת דעה ראשונה לפטור משמע דכן הלכה אך הביא י"א להחמיר עכ"פ לא הוי יותר מספיקא דדינא לכך בעירוב שהוא דרבנן הוי סד"ר ולקולא ודו"ק אמנם להלכה נראה להחמיר במזוזה אף דאין מחיצות מגיעות לתקרה וכן בערך שי הניח דין זה בצ"ע ע"כ נראה לקבוע מזוזה בלא ברכה ונראה עוד דיקבענה באורך הנסר כדעת המחבר רפ"ט שפוסק כרש"י בכל מזוזה דיקבענה באורך ואף דרמ"א הביא י"א לקבוע בשפוע באלכסון לחוש לדעת ר"ת אבל היכי דא"א באלכסון כיון ונסר הוא דק יש להניח כדעת המחבר בש"ע ובפרט שהגרא"ו פוסק כמחבר אף באפשר לקבוע באלכסון יקבענה באורך כדעת רש"י וכ"כ בפ"ת שם בשם יד הקטנה שפסק כן במקום שמזוזות הפתח אינם רחבים כלל יקבענה בזקיפה אורכה לאורך מזוזות הפתח כמו שכתבתי וז"ב:
א"ז אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: