מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן נח
ב"ה ג' תשא תר"ץ סטניסלאב.
להבחור הצורב העוסק בחוקי חורב החריף מר שמואל רעדליך נ"י מק' פאדגארז:
א) הגיעני מכתבך בדבר מה דקשיא לך על הא דאמרינן בב"ב פ"א ודלמא לאו בכורים נינהו וקמפקע להו מתרומה ומעשרות וקשה דלמא מקדיש להו בעוד שלא נגמרו למעשר ונגמרו למעשר ביד הגזבר ואח"כ פריק להו דאז פטורין מתרומה ומעשר וכה"ג תנן דמביא בכורים מספק ומקדיש ופריק להו ולא מפקע להו מחיוב תרומה ומעשר כך תורף קושיתו:
ולפע"ד יש ליישב דהנה מקשינן בגמרא לקמן למה תנן דמביא ואינו קורא מכדי פסוקי נינהו ליקרי כו' ר"מ ברי' דר"ח אמר דלמא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר יע"ש בפירש"י ואי איירי כה"ג שנפטרו מתו"מ א"כ קשה למה אינו קורא הא לא שייך הגזרה ואלא ע"כ דאיירי שנגמרו ביד בעה"ב ונתחייבו בתו"מ ע"כ איכא גזרה לכך תנן דאינו קור ושפיר מקשינן ממ"נ איך מביא דלמא לאו בכורים ומפקע להו מתו"מ ואי דנפטרו ביד הקדש למה אינו קורא ודו"ק:
ב) אמנם עדיין לפי מה שתירץ שם ר"א לכך אינו קורא משום דמחזי כשיקרא ולא משום גזירה יש להקשות קושיתך ונראה לפע"ד לתרץ דהנה אף שנגמרו הפירות לאחר שהקדיש קודם שבא ליד גזבר חייבים בתו"מ רק אם כבר באו ליד גזבר ואח"כ נגמרו אז פטורים מתו"מ כמו דתנן במשנה בפרק ד' דפיאה ובפרק ד' דחלה וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ב דמעשר וז"ל ואם באו לעונת המעשרות והמה ביד הגזבר ואח"כ פדאן פטורים ע"כ וכן מבואר דין פ"ש ברמב"ם בפ"ג הכ"ה אף דשם לא נזכר גזבר רק כתב ואם נגמרו ביד הקדש ואח"כ פדאן פטורים מן המעשרות אך צ"ל דכונתו מה שכתב ביד הקדש היינו ביד הגזבר דאל"כ הוי לי' לומר ואם נגמרו אחר שהקדיש ודו"ק וז"ב דאל"כ יסתור א"ע ממה שכתב בפ"ב דשם כתב בפירוש והמה ביד גזבר כמבואר במשנה שהבאתי ונראה דזה כונת המל"מ שם במה שכתב על זה ועיין לעיל פ"ב דין ח' ודו"ק עכ"ל כוונתו שאף כאן לא נזכר תיבת גזבר לעיל בפ"ב מבואר דוקא שבאו ליד גזבר וע"כ שמה שכתב כא ביד הקדש כונתו ביד גזבר והבן דז"ב דצריך להיות באו לגזבר:
ג) אמנם טעם הדבר נראה לפע"ד דאם נגמר בעודן הקדש קודם שבאו ליד גזבר עדיין נקראו הפירות על שם הבעלים כיון דעדיין המה בידו ומצי לשאול על הקדש הוי קצת תבואות זרעך של בעלים ע"כ נתחייבו בתו"מ אך כשבאו ליק גזבר נסתלק שם בעלים מזה ואין להם עוד שום זכות בפירות הללו ואין עליהם אף קצת שם בעלים דהא אין יכול לשאול ואף דיש בידם לפדות מהקדש זכות זה יש לכל העולם מי שיתן יותר להם יתן הגזבר ע"ע מיקרי זה רק הקדש לחוד וע"כ כשנגמרו ביד הגזבר פטורים מתו"מ וזה ניחא בעלמא אבל כאן בספק בכורים ספק חולין דע"כ צריכים לפדות כדי להקריב בכורים ויאכלו הכהנים א"כ אף שנגמרו ביד גזבר ונפדו אח"כ נתחייבו בתו"מ דלא נפטרו במה שנגמר בהקדש כיון דכל עיקר הקדש לא הי' רק להכניס לעזרה כדי שלא יהי' חולין בעזרה אבל החיוב מוטב ע"כ לפדותם וכיון שכן אף שהמה בעת גמרם ברשות הקדש וביד גזבר הוי כמו חולין דהא ע"כ יפדה אותו בחזרה לעשותם חולין ועומדים המה לכך בעת שהמה ביד גזבר והקדש כזה אין פוטר בתו"מ וזה נכון הוי עוד שם בעלים על הפירות כמו קודם שבאו לי גזבר ודו"ק:
ד) עוד יש להוסיף דלא אמרינן דאם נגמרו הפירו ביד הקדש דפטור מתו"מ דוקא בעלמא דאין מחויב לפדותם אבל בנ"ד דע"כ יפדה אותם מיד הקדש כמו שכתבתי הקדש כזה אינו פוטר לר"ש דסובר כל העומד לפדות כפדוי דמי ועיין בב"ש אהע"ז סי' קכ"ד סעי' א' דדוקא בודאי עומד לכך סובר ר"ש כפדוי יע"ש ובנ"ד כבר כתבתי דע"כ צריך לפדות איברא דלפ"ז הדרא קושית הגמרא לדוכתא הא הוי חולין בעזרה דהא קודם שמכניסה לעזרה הוי כפדוי והוי חולין אך לפי מה שמצדד במלוא הרועים דאף דכשחוט דמי אך עדיין יש חזקה שמקודם יע"ש א"כ אף אנו נאמר דאף דכפדוי דמי ולא נפטר מתו"מ אבל מהני עדיין ההקדש שלא נחשב כמו חולין בעזרה ודו"ק ואף לפי המבואר ברמב"ם אין הבעלים פודין רק כהנים א"ה מצוה עליהם לפדותן דדלמא בכורים הוי ומצוה לאכלם וכל דמצוה לפדותם סובר ר"ש כפדוי דמי כמבואר במלוא הרועים או' ד' בכלל דכל העומד יע"ש ע"כ הקדש זה דהוי כפדוי אין פוטר מתו"מ ואפילו הכי חולין בעזרה לא הוי כמו שכתבתי ועוד יש לומר טעם דלא הוי חבע"ז למ"ד דלא אמר ר"ש דכפדוי דמי רק אם פדה אותם לבסוף אמרינן איגלאי מלתא למפרע דהיו חולין דנחשבים כנפדו למפרע ובטורי אבן ר"ה כ"ח מצדד לומר דאף שנעשו חולין למפרע כיון דבשעה שהכניסם לעזרה עדיין הי' עליהם שם קודש אף שאח"כ נעשו למפרע אף מקודם שהכניסם חולין אין כאן איסור חשב"ע יע"ש ודו"ק:
אלטר יחיאל נעבענצאהל
ראבד"ק: