מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן נז
ב"ה ד' חקת תר"ץ סטניסלאב
להבחור המופלג חו"ש מר אורי משה נ"י
מקראקא:
א) הגיעני מכתבך מה דקשיא לך במנחות (ה':) דפרכינן למה לן קרא מן הבקר להוציא את הטרפה שאסורה להקריב לגבוה הלא דין הוא ומה בעל מום שמותר להדיוט אסור לגבוה טרפה שאסור להדיוט א"ד שאסור לגבוה וקשיא לך הא אצטרך הלימוד לעגלה ערופה דמום אין פוסל מטרפות פוסל כבחולין י"א ובסוטה מ"ו וזה לא קשה כלל דקרא מן הבקר דאיירי בעולה שנקרב למזבח ועגלה ערופה אפילו קדשי בה"ב לא הוי ואיך יכול לומר דלימוד בא על ע"ע וזה פשוט ועוד שנית דכיון דידענו דקדשי מזבח טרפה פסול להקריב ממילא ידענו שגם ע"ע טרפה פסול כדאמר ר"י חולין י"א כפרה כתיב בה כקדשים ומהאי טעמא באמת הוי לן לומר שגם מום פוסל בע"ע כקדשים רק דילפינן מקרא דכפרה כתיב בה ולא בט"ע כמו דאמרינן בסוטה מ"ו יע"ש ושפיר מקשינן דמן הבקר למה הא קו"ח הוא דטרפה פסול בקדשים הנקרבים ואי משום ע"ע הא כיון דבקדשים טרפה פסול א"כ בע"ע דכפרה כתיב בה דהוי כחו קדשים הנקרבים וממילא דגם בע"ע טרפה פסול ודו"ק ועוד שלישית דגם בע"ע איכא קו"ח דהא מבואר בירושלמי סוטה דאף דמום כשר בע"ע אבל מום דמחוסר אבר שזה אף בע"ע פסול מטעם מום אף שלא הוי טרפה משום מחוסר אבר אך משום דהוי מום גדול לכך פסול עיין בירושלמי ועיין בכסף משנה בהלכות רוצח ושמירת נפש פרק י' שהביא שם את הירושלמי וכיון שכן איכא קו"ח בע"ע ומה מחוסר אבר שכשר להדיוט באופן שאין טרפה אפילו הכי טרפה אסור להדיוט כ"ש ע"ע שמחוסר אבר פסול דטרפה בודאי פסול ודו"ק:
ב) ומה שהקשית בתוס' מנחות ק"א ד"ה עגלה דכתבו דאיירי שם ששחטה דאי בשנערפה הוי נבלה וכתבת דהא מסקינן בזבחים ע' דערופה מטהר מידי נבלה ולא ידעתי אמאי לא ראית בתוס' שסיימו שם א"נ עריפתה מטהרתה מידי נבלה כדמוכח בזבחים ע' עכ"ל ותוס' בפירוש קמא וגם רש"י שפירשו בשחטה איירי היינו למ"ד דעריפה אין מטהר מידי נבלה אבל למ"ד שם בזבחים דעריפתה מטהרתה מידי נבלה א"ש כשנטרפה והבן:
ג) ומה שכתבת להקשות על הפ"מ בשער התערובות שמסתפק בנפל זית בשר היתר וזית בשר איסור לירקות דאפשר דצריך גם נגד זית היתר ג"כ ס' דהא אי ליכא רק פ"א ס' נרגש טעם בשר בירקות ואפשר דטעם בשר טרפה נרגש וכתבת דזה מבואר ברמ"א דא"צ רק פ"א ס' דכתב בסי' פ"ז דאם הי' ג"כ מעמיד היתר הוי זוז"ג ומותר אי איכא ס' נגד האיסור עכ"ל וטעות גדול טעה בדברי רמ"א שאתה סובר דרמ"א איירי שהעמיד בעור קיבת כשרה וגם בעור קיבת נבלה סגי פ"א ס' נגד נבלה ולא ידעתי איך עלה כך על דעתך דהא אף אם נחליט בהאי ופמ"ג דכזית בשר כשר וזית בשר טרפה א"צ ס' רק נגד טרפה הכא בודאי צריך שני פעמים ס' דהא בין עור קיבת כשרה ובין עור קיבת נבלה שני העורות אסורים ליתן לגבינה דהוי בשר בחלב אפילו בלא מעמיד כיון דליכא ב"פ ס' נרגש בגבינה טעם בשר ואסור וא"צ לאסור משום מעמיד רק משום בב"ח גופה דהא הוי חלב ובשר ובודאי כה"ג צריך לכ"ע שני פעמים ס' לסלק איסור בב"ח אך דעכ"פ עדיין אסור משום מעמיד זה אפשר להתיר משום זוז"ג דעור כשרה לא אוסר משום מעמיד ועור נבלה אוסר משום מעמיד ג"כ אף דאיכא שני פעמים ס' בגבינה נגדם עכ"פ לאיסור מעמיד לא מהני ביטול ע"כ צריך להתיר משום זוז"ג אבל צריך שני פעמים ס' נגדם וזה ברור ופשוט אף לתינוקת של ב"ר דצריך שני פעמים ס' אך מה שכתב רמ"א נגד האיסור דמשמע לכאורה דסגי בפ"א ס' משום דלא איירי רמ"א שהעמיד בשני עורות אחת כשרה ואחת נבלה רק איירי דהעמיד בעור אחת של נבלה וגם בעשבים כאלו שג"כ ראוים להעמיד הגבינה ובזה אין שום איסור בב"ח ואין צריך ס' נגדם דהוי היתר גמור וכיון דאיכא ס' נגד עור נבלה די להתיר אף אם נאמר דשני זיתים אחד בשר כשר ואחד בשר נבלה בעינן ב"פ ס' היינו אף נגד זית בשר כשר כיון דשני זיתים טעם אחד להם ע"כ מסתפק הפמ"ג כיון דנרגש טעם בשר אפשר שטעם זה מטרפה הוא אבל עשבים הכשרים ועור קיבת נבלה שני טעמים המה וכיון דאיכא ס' נגד עור קיבת נבלה כבר נתבטל טעם בב"ח ואין לנו רק איסור מעמיד וזה מותר משום זוו"ג והבן כי זה פשוט מאד:
ד) מה שהקשית על רמ"א ממקואות סעי' י"א בזה יפה הקשית ועיין בספרי ח"ד הלכות מקואות סעי' ל"א או' פ' שכתבתי להעיר כן על רמ"א שם סעי' ח' וסעי' י' ובסי' י"א אמאי לא הגיה שם על המחבר כמו שהגיה על המחבר בסעי' ט"ו יע"ש מה שכתבתי ליישב:
אלטר יחיאל נעבענצאהל
ראבד"ק: