אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן נו

סימן נח

ב"ה ד' ויצא תרצ"א סטניסלאב.:

שוכט"ס לכבוד ידידי הרה"ג בש"ק כש"ת מו"ה אליעזר יהושע הלוי עפשטיין שליט"א האבד"ק ראקוב והגליל תע"א:

א) נדון השאלה שעכו"ם השיג רשיון על בית מזיגה ומחמת שאין לו כסף לנהל העסק קבל ישראל שיתן המעות ולהיות שותפו ג' שנים ועשו שטר ע"ז שלא יתפרדו זמ"ז עד כלות הזמן אך הקונסעסיע הוא על שם העכו"ם ושאל השואל כדת מה לעשות בש"ק אשר בהכרח הוא פתוח ולעשות כדין המבואר באו"ח סי' רמ"ה שנכרי יקבל עליו לעשות ביום שבת וישראל בעד יום אחר א"א מצד החשבונות עכ"ל ולא הודיע לי באיזה אופן הוא העסק דאם העכו"ם וישראל המה עומדים ועובדים ביחד בעסק כל ימי השבוע כה"ג א"צ להתנות כלל בתחילת השותפות כמו שהאריך הר"ן וכן פסק הרמ"א בסעי' א' דכה"ג מותר ועכו"ם לבד יעשה מלאכתו בשבת יע"ש ומכ"ש אם הנכרי בלבד עומד כל השבוע בעסק וישראל אין עוסק כלל רק שמקבל מחצית ריוח בעבור המעות שנתן לעסק בודאי מותר ליקח חצי ריוח כמבואר שם בסעי' ד' ולמה כתב כת"ה דא"א לעשות כן מצד החשבון דכה"ג א"צ לחשבונות רק יחלקו הריוח מחצה על מחצה אפילו בלא התנה קודם שנעשה השותפות:

ב) אך נראה דבודאי בנ"ד איירי שישראל לבד עוסק במזיגה בביתו ועכו"ם אין עושה כלום רק שנותן לעכו"ם חצי ריוח מחמת זכות הקאנסאסיע שהוא של עכו"ם אבל בגוף המסחר אין עכו"ם עושה כלום א"כ כה"ג נראה ברור לפע"ד דאפילו התנה מתחילה לא מהני ואסור לעכו"ם לעמוד בבית מזיגה בשבת וצריך להיות הבית המזיגה סגור בשבת דאל"כ הוי ממש כמעמיד הישראל פועל לעשות מסחרו בשבת וליקח חצי ריוח ולא אמרינן בגמרא דטול אתה בשבת ואני אטול יום ראשון דמותר אם התנו קודם שנעשה השותפות רק כשכל אחר מחויב לעבוד יום אחד אבל כשאין שום מלאכה מוטלת על עכו"ם לא מהני תנאי עיין היטב בסוגיא ותראה שכן הוא וכן מבואר בשו"ת ח"ס חלק ח"מ בהשמטות סי' קצ"ה או' ג' ד"ה אך כו' ובודאי כונתו שם אף בהתנה בתחילת השותפות דאל"כ למה כתב דכל השבוע אין זכר לעכו"ם בעסק עם ישראל רק ביום השבת לכך אסור הא בלא התנה אף שכל אחד עובד יום אחר אסור ודו"ק כי ז"ב:

ג) גם מה שכתב כ"ת גם שטר מכירה קשה לעשות כי ערמה ניכרת אחרי אשר כבר עשו שט ושם כתב לאמור כי המה שותפין שוה בשוה עכ"ל לא ידעתי כוונתו מה בכך שיש לו שטר שותפות הא יכול לעשות ש"מ על חלקו היינו חצי העסק שהוא שלו מוכר לעכו"ם על כל השנה בעד כך וכך כמו שמוכרים פאבריק או גיטער שיש לישראל ע"פ הנוסח המבואר בשו"ת דברי חיים והדברים קו"ח במה שהכל של ישראל יכול למכור כ"ש מה שמלבד זה יש לעכו"ם מחצה שיכול למכור לו גם מחצה של ישראל להיות כל עסק של עכו"ם עיין בד"ח שם והבן:

ד) ומה שהעיר כח"ה לעשות בקבולת שתגבה מאה דינרים אתן לו כו"כ המבואר באו"ח סי' רמ"ד סעי' ו' גבי מכס שהתיר ר"מ וכן בממונה על מטבע של מלך שהתירו בקבולת כזה הגם דאין להתיר בעסק אחר באופן ששייך טעם שכתב שם ר"מ וכבר האריכו הפוסקים בזה עיין ט"ז ומ"א שם אמנם בנ"ד אפשר כיון דעכו"ם שותפו יכריח אותו להיות פתוח בש"ק שלא יפסיד חלקו א"כ ממילא דיש להתיר ליקח ג"כ ריוח מחלקו באופן שכתב ר"מ שתגבה מאה דינרים תקבל גם מחלקי כו"כ ובפרט דלא הוי רק שבות דשבות אף דמסתמא יכתוב עכו"ם חובות הלא ע"ז לא עשה אותו שליח דכתיבה הוי רק מרצונו דלא דמי למכס שכתב רב"י דהוי שליח על הכתיבה דשאני התם במכס דמוכרח ע"כ ליתן לכל אחד פתקא שקבל המכס כמו שכבר חילק בזה הנוב"ת סי' כ"ט יע"ש ובמקום הפסד גדול יש להתיר ע"י קבולת שכתב ר"מ ועיין בנוב"ת שם מה שהאריך בשאלה כזו שדבריו מתוקים מדבש אמנם מה שהעיר שם בענין מ"ע אם גזרו רבנן גם היכי דנכרי אינו עושה רק משבות מלאכת איסור אפשר דלא גזרו בזה לאסור בקבלנות בביתו של ישראל יע"ש שהאריך ואני תמהתי עליו איך לא זכר שכבר נסתפק בזה הט"ז באו"ח סי' רמ"ו או' ג' יע"ש ואני הבאתי ראי' דכה"ג לא גזרו רבנן משום מ"ע מהא דמבואר במשנה ובש"ע סי' של"ד סעי' כ"ה עכו"ם שבא לכבות אין אומרים לו אל תכבה וקשה הא אף דלא צוה אותו עכ"פ כיון שהיא ביתו של ישראל עדיין איכא איסור מ"ע אע"כ כה"ג לא גזרו רבנן איסור מ"ע דהא כיבוי לא הוי רק איסור דרבנן והוי שד"ש אמנם הט"ז העלה דאף בשר"ש גזרו רבנן משום מ"ע יע"ש וצריך לתרץ מהא דאין אומרים לו אל תכבה דבהפסד מרובה אף בשבות אחד לא גזרו רבנן משום מראית עין וכן מבואר בפנ"י בב"ק (דף קי"ג) דקשיא לי' בהא דהתירו ללבוש כלאים לברוח המכס אף דהוי דבר שא"ח ומותר הא עכ"פ איכא מ"ע דסברי דמכוון ותירץ שם דבמקום פסידא לא גזרו משום מ"ע יע"ש אך יש לחלק בין פסידא לפסידא דהתם במה שהבריח בכלאים המכס הוי להציל אדם כמו שכתבו גבי דינו של ר"מ במכס בשבת דהוי להציל מידם וצ"ע:

ה) והא דמשמע מר"ח שבקבולת שאם תגבה מאה דינרים אתן לך כו"כ לא הוי שליחו של ישראל דאדעתי' דנפשי' עביד אבל בשוכר פועל וקצב עמו דבין אם יגבה בין אם לא יגבה ישלם לו שכר פעולתו זה הוי שליחו של ישראל ואסור עיין ביד אפרים סי' רמ"ד על מ"א או' י"ח יע"ש ולכאורה קשה הא אם אדם עושה שליח לקדש או לגרש והתנה עם השליח שבאם יקדש אותה או יגרשה יתן לו כו"כ ואם לא יקדש או לא יגרש לא יתן לו כלום והלך וקידש או גירש אף דאדעתי' דנפשי' עביד להרויח אפילו הכי ברור ופשוט דאמרינן בזה שליחו של אדם כמותו א"כ להפוסקים כר"א בפרק א"נ דיש שליחות לעכו"ם לחומרא א"כ גם בזה אף דעביד אדעתא דנפשי' עכ"פ הא ישראל שלח אותו וקבע לו לעשות מלאכתו בשבת אף דמשלם בקבולת אה"כ הוי שליחו ואסור ואמאי מחלק ר"מ בין פועל בשכר קצוב ובין עושה בקבולת אמנם הדבר נכון דהא מבואר בבית מאיר אהע"ז סי' ה' ובישועות יעקב שם דבשבת לא שייך לומר שש"א כמותו דהא גופו נח ואמירה לעכו"ם שאסור לאו משום דיש שליחות לעכו"ם לחומרא רק דגזרו חז"ל שלא יצוה לעכו"ם לחלל שבת עבור ישראל ע"כ שפיר קאמר ר"מ דהיכי דעושה בקבולת דהוי אדעתא דנפשי' ואיכא פסידא לא גזרו בזה ודו"ק ועיין בספרי ח"ד בתשובות סי' כ' שהבאתי דהמל"מ סובר דגם בשבת שייך איסור שש"א כמותו דלא כב"מ וישועות יעקב יע"ש שהארכתי בפרט זה וכעת אין לי פנאי להאריך יותר:

ידידו הדוש"ת אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה