אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן מח

סימן מז

ב"ה עש"ק וישלח תרפ"ט סטניסלאב:

לנכדי הרב הגדול חו"ב מו"ה יוסף יהודה נעבענצאהל האבד"ק בראדשין נ"י:

א) מכתבך הגיעני ומה שאתה שואל על התשובה שכתבתי לך מה שרמזתי לך שמה לעיין סי' שכ"ג כונתי פשוט דאף דשם איירי רק לישראל לצורך סעודת שבת אבל למכור לו אסור ע"כ חזינן דהיכי דקצץ דמים מקודם שבת ולא אמר לו סכום המעות ולא לשון מכירה לצורך שבת מותר הרי דכה"ג לא הוי בכלל גזרת מכירה בשבת ואף דלנכרי אסור עכ"פ היכי דיש לו עוד קנין מעות מקודם שבת אמרינן במכירה כזו דמעות קונה והוי של עכו"ם עוד מקודם שבת ובפרט דהוי קנין סטומתא דלהרבה אחרונים מהני אפילו למילי דאורייתא א"כ לא נשאר ביד ישראל רק למשכון ומה שהבאת דהמ"א סי' רנ"ב או' ה' שהביא בשם הגמ"ר דלא קנה עד שיעשה משיכה ויוציאנו מביתו ואף שנתן מעות בערב שבת כיון דיוציאנו בשבת נעשה המכירה בשבת ולפי דבריו גם הגבהה בערב שבת לא מהני לעכו"ם רק בעינן כסף ומשיכה עיין במש"ז שם אמת שיש פוסקים סוברים כן אבל דעת קצת פוסקים דאף מעות לחוד מהני בעכו"ם וקנין סטומתא בודאי מהני דאף בבכור ובחמץ לדעת כמה פוסקים מהני כמבואר בח"ס וקצה"ח וראה נא דאף רמ"א לא סבר סברת הגמ"ר דהא באר ד' שם דמחמיר במכירה בע"ש כתב משום דכשיוציא בשבת איכא מ"ע ואמאי לא כתב דהקנין נגמר ע"י שיוציא בשבת והוי כמוכר בשבת ע"כ כתבתי שפיר להלכה דלא נשאר רק איסור מ"ע בנ"ד:

ב) אם אמנם דהמ"א לא התיר בסי' רנ"ב או' ד' במוקפת חומה רק בשאלה אבל במכירה חשש לטעם הרמב"ם שפיר כתבת דהא מבואר ברמב"ם דאף שאלה אסור ולא מצינו באחד מפוסקים לחלק בזה ע"כ נראה עיקר כט"ז דלא מחלק בין שאלה למכירה רק בסי' רנ"ב או' ג' דשם איירי באין מוקפת חומה דלכל הפוסקים אסור משום מ"ע ע"כ לא התיר רק לצורך גדול והפסד והיינו דוקא בייחד לו מקום בע"ש ובנכרי אלם אף בלא ייחד מקום דבאלם לא גזרו ובסי' רמ"ו כתב דמקום דיש עירוב דלא שייך הגזירה דמ"ע לעולם מותר ומדסתם ולא חילק בין משכון ושאלה למכירה נראה דלעולם מותר דלא שייך הגזרה ואף דלטעם הרמב"ם שייך מ"ע לא פסק כוותי' רק כדעת כל הפוסקים ומה שכתב דבעינן נמי דהעכו"ם דר בתוך העירוב כבר כתבתי בתשובה ראשונה להעיר עליו וכעת מצאתי בש"ע הרב בקונטרס אחרון או' א' סי' רמ"ו שהעיר בזה ונדחק מאד ליישבו יע"ש:

ג) ומה שכתבתי לעיל או' ב' דמה שכתב הט"ז באו' ג' סי' רנ"ב להתיר לצורך גדול או בהפ"מ דוקא בייחד לו מקום כן נראה לי מפשטות דבריו וכן נראה שהבין בדבריו במש"ז אך הרב בש"ע סי' רנ"ב בקו"א שם או' ב' הבין בדבריו שמתיר בזה אף בלא ייחד מקום כמו באלם דאל"כ הוי הפ"מ שמתירא מהפסד אבל באין אלם אין היתר רק באם יש לו הפ"מ או לצורך גדול וחולק הרב זצ"ל על הט"ז בזה דכמעט כל הפוסקים אוסרים משום מ"ע דיאמרו דשליחו הוא אמנם עכ"ז כתב להלכה שם כיון דאנן אין לנו רה"ר רק כרמלית והוי שבות דשבות וקיי"ל בשבות דשבות במקום הפ"מ או לצורך גדול מותר לומר לעכו"ם כמבואר בסי' ש"ז א"כ כ"ש דלא שייך לאסור משום מ"ע יע"ש וגם חולק על המ"א שם במה שלא התיר באלם רק בייחד לו מקום רק פוסק כט"ז דאף בלא ייחד מקום מותר יע"ש ומה שכתבתי בתשובתי או' ז' דלדעת הט"ז בסי' שכ"ה לדידן דלית לן רה"ר ואנו שולחים ע"י עכו"ם לצורך שבת א"כ שוב ליכא מ"ע ומותר באוכלין ומשקים עכ"ז שלא במקום הפסד צ"ע אבל במקום הפסד פשוט וברור דמותר:

ד) דרך אגב אכתוב לך תמול בא לידי ספר ישועות מלכו להגאון מקוטנא זצ"ל וראיתי שם בפ"ג שכתב ליישב קושית העולם שמקשים איך ילפינן טכ"ע מגיעולי מדין דשמא משום בב"ח ובב"ח לכ"ע טכ"ע דאורייתא ותירץ הוא דהא בעכו"ם לא משכחת בב"ח דהא בשר נבלה הוא ובנבלה ליכא איסור בב"ח והגם דישראל במדבר ג"כ הותר להם בשר נחירה עכ"פ הי' צריך לישראל נחירת סימנים וזה שחיטתו וממילא דנחירת העכו"ם הוי נבלה ובפרט שלא בסימנים כך תורף תרוצו. ובמכת"ה שגה בזה דקושית העולם לאו דהגעלה הי' דעכו"ם בישל בב"ח דזה פשוט דשחיטת עכו"ם נבלה וליכא איסור בב"ח רק כמו שאר איסורים רק דקושיא הוא שמא בשל העכו"ם בכלי חלב דחלב עכו"ם מותר מן התורה וישראל בא לבשל בשר בכלי זה ויהי' נעשה בישראל בב"ח דבב"ח טכ"ע דאורייתא לכך צוה תורה להגעיל ומנ"ל טכ"ע בשאר איסורים והבן ובספרי כתבתי הרבה תירוצים על קושיא זו:

ה) ובדבר שאלתך באחד שמערב ביצים שיש בהם טיפת דם דחד בתרי בטל כפי המבואר בסי' ס"ו וכפי הסכמת רוב אחרונים ועושה מזה עוגות למכרם לעכו"ם מה הדין לענין הכלים שנאפו בהם אם מותרים להמבטל או אסורים כדין מבטל איסור:

הנה מבואר ברמב"ם בפט"ו ממ"א וז"ל יראה לי שכיון שהוא רק קנס [למי שבטל במזיד] אין אוסרים תערובות זו אלא על זה העובר שבטל האיסור אבל לאחרים מותר ע"כ לא הזכיר כלל דאסור למי שנתבטל בשבילו רק הטור הביא כן לדעת הרמב"ם דאסור למי שנתבטל בשבילו וכתב הב"י שם שהטור הוציא כן מרשב"א שכתב בשם הרמב"ם כן וז"ל וכי אסרינן לי' במבטלו לכתחילה דוקא למי שעבר וביטל וכן למי שנתבטל בשבילו כדי שלא יהי' יהנה ממעשיו הרעים אבל לשאר כל אדם מותר עכ"ל ורב"י נתקשה מנ"ל לרשב"א דרמב"ם אוסר למי שנתבטל בעבורו הא דבר זה אין מבואר ברמב"ם וכתב דסובר הרשב"א דממילא משמע כן מדבריו דכיון דכתב דהוי קנס שלא יהנה ממעשיו הרעים ויבוא לעשות כן פעם אחרת ואם אתה מתירו למי שנתבטל בשבילו איכא למיחש שמא יעשה פעם אחרת כו' הלכך קנסינן לי' יע"ש ולפע"ד לולי דברי קדשו של רב"י הייתי אומר דהרשב"א וטור לאו מסברתם הוציאו כן מרמב"ם רק אנו מוכרחים לומר כן בדברי הרמב"ם דהנה לכאורה קשה על הרמב"ם שכתב דלאחרים מותר וזה נגד הברייתא גיטין (נ"ד) נפלו ונתפצעו במזיד לא יעלה כו' א"כ מבואר דלא נתבטל וממילא דאסור לכל ישראל וע"כ צריך לומר דסובר הרמב"ם דאף למי שנתבטל עבורו אסור וברייתא איירי שעשה כן למכור לכל מי שיבוא לקנות וממילא כיון שכן מבטל לכל ישראל ואסור לכולם דהא נתכוין לבטל לכל מי שיבוא לקנות דמה לי אם מבטל לאדם פרטי או לכלל ישראל וכיון שכתב דאסור למבטל אבל לאחרים מותר ע"כ שלא יקשה עליו מברייתא צריך לומר דסובר דגם למי שנתבטל בשבילו אסור ודו"ק:

ו) ובזה יש מקום אתי להסביר דינו של הפ"ח סי' צ"ט סעי' ה' החולק על הש"ך וכתב דלאחרים מותר למכור אף ביוקר היינו בדמי כשר הא כיון דירויח מתערובות יש לחוש שיעשה כן פעם אחרת למכור ולהרויח ואם שפ"ח נדחק ליישב זאת אך לפמ"ש א"ש מאד דאם יערים למכור אז הוי כל ישראל כמו שנתבטל בשבילם כמו שכתבתי לפרש הברייתא וא"כ באמת אז יהי' אסור התערובות לכל ישראל ודו"ק:

ז) והנה הא דאסרו חז"ל למבטל או למי שנתבטל בשבילו לכאורה י"ל דכל התערובות נ"נ כמו בכל איסורים ואם נפל בשוגג לתערובות אחר צריך ס' נגד כל מה שנפל מתערובות הראשון ואף דלאחרים מותר עכ"פ למי שאסור הוי חנ"נ כמו תרומה אף דהוי היתר לכהנים אבל בנתערב לישראל אמרינן חנ"נ ועיין בפמ"ג סי' נ"ב ובשו"ת מהרש"ם סי' י' ובספרי סוף סי' ק"ב או' י' א"כ הה"ד בזה דנ"נ אמנם לפי מה שהבאתי לעיל בשם ב"י דקנס הוא שלא יהנה ממעשיו הרעים ויבוא לעשות כן פעם אחרת ולכך לא קנסו למכור לאחרים ממילא הה"ד למי שאסרו די לנו לומר שקנסו לאסור תערובות דהוי כלא נתבטל ואיסור עומד בפנ"ע ואסור לאכול התערובות משום דלא נתבטל האיסור כיון דנתבטל בשבילו אבל לא קנסו לומר חנ"נ דהא בלא וה לא יהנה ממעשיו הרעים ממילא אם נפל לתבשיל אחר בשוגג די לן להצריך ס' נגד האיסור כפי החשבון ואין מדומע מדמע בזה רק לפי חשבון וז"ב לפע"ד:

ח) מעתה הקדרה שנתבשל בה התערובות למי שקנסו אותו לאסור התערובות אבל הקדירה מותרת דהא הבליעה שבה הוא רק אחד מששים שבקדרה שאסור היינו בליעת גוף האיסור דהא התבשיל לא נ"נ ואיסור ליכא רק אחד מששים שבה לפי חשבון ואם יתבשל אח"כ בקדרה תבשיל היתר יתבטל חלק איסור שבה שהוא רק דבר פחות מאד היינו משהו וא"ל דאסור לבשל בקדרה דאמא"ל ז"א דהא הרשב"א כתב בכלי שדרכו להשתמש בשפע מותר לבשל כיון דאין בה רק איסור משהו מותר לבטל לכתחילה והרבה הארכתי בזה בספרי בכמה מקומות דהטעם דאין כונתו לבטל רק לבשל וכל דא"כ לבטל מותר כגסי' פ"ד אמנם כתבתי בספרי דלדעת הנו"ב קמא סי' כ"ו דתחילת התערובות אסור אפילו אין כונתו לבטל א"כ אסור לבשל בקדרה ובפרט דיש לומר דכיון דאיסור לא נתבטל בתערובות ראשון והוי כעומד בפני עצמו ובודאי דהוי בבשול השני תחילת תערובות ואסור לבשל בקדרה מי שנאסר לו התבשיל אמנם עדיין יש לומר דלא קנסו לאסור הקדרה כי בלא זה כיון דאסור לאכול התערובות לא יהנה ממחשבתו הרעה כי על כן יש מקום להתיר הקדרה וצע"ג:

ט) אמנם כ"ז במבטל במזיד בשביל ישראל דעשה איסור אבל מבטל בשביל עכו"ם דמותר לעשות כן לכתחילה דהא גוף האיסור מותר ליתן בנזדמן לו כ"ש דמותר לערבו ולבטלו נראה ברור ופשוט ראם נשאר אצלו מזה התבשיל דמותר לישראל לאכול ולא דמי למבשל בשבת לחשב"ם דאסור לבריא דגזרו שמא ירבה בשבילו דהתם הדבר נעשה באיסור ח"ש רק דפקוח נפש דוחה שבת או אפילו נאמר דהותרה בחשב"ם אך לעלמא אסור ע"כ גזרו שמא ירבה ויעבור טל איסור דאורייתא אבל כאן לא עשה שום איסור דחז"ל לא אסרי לבטל רק בשביל ישראל אבל בשביל עכו"ם מותר לבטל והדברים קו"ח מה בשביל ישראל בשוגג מותר לאכול כ"ש בשביל עכו"ם דמותר לבטלו אם נשאר קצת או אפילו שלא בא העכו"ם ליקח התערובות ונשאר הכל בידו דמותר לו לאכול התערובות כיון דאין לנו על מה לקנוס אותו הא לא עשה שום איסור כלל וכלל ומכ"ש דהקדרה מותרת כן נראה לפע"ד:

י) אמנם אם לוקח טרפות מעכו"ם כדי למכור לעכו"ם דאסור לעשות סחורה בנו"ט ובזה נראה לכאורה דאף לבטלו לעכו"ם אסור כיון דאסור למכור לו האיסור בעצמו כמו כן אסור למכור לו האיסור בתערובות אפילו יש כדי ביטול אף דלעכו"ם מותר גוף האיסור אבל ישראל דאסור לעשות סחורה בנו"ט רק דרוצה לבטלו כדי למכור אפשר דשייך לקנסו כמו מבטל לישראל כיון דעושה איסור בסחורה וצ"ע עוד בזה. אך בנ"ד בדם ביצים דאם לא נמצא על קשר חלבון וחלמון ביחד רק על אחד מהם דאז לא הוי רק ספק איסור ובתשובת רע"א סי' ע"ד מצדד דכל ספק איסור תורה מותר לעשות סחורה לשיטת הסוברים דלעשות סחורה בנו"ט הוי רק דרבנן א"כ הוי סד"ר והניח בצ"ע יע"ש ועיין בספרי סימן קי"ז או' ו' ולשיטת רוב פוסקים דם ביצים לא הוי רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן מותר לעשות סחורה כמבואר בש"ע שם ורמ"א בסי' ס"ו היקל מטעם זה בתערובות דבטל חד בתרי כיון דלא הוי רק ספק איסור וגם רק דרבנן ע"כ נראה דאין לאסור לעשות החורה בביצים שיש ט"ד והוי הדין בזה כמו שכתבתי:

יא) ומה ששאלת עוף שהי' צולע על רגלו והי' נפוח סביב לאצבעותיו למטה והעופות היו ברפת עם הבהמות ובבוקר דרכם שמתכנסים ביחד לפתח הרפת וכשנפתח המה יוצאים וכששמעו קול צוחה ופתחו הפתח וראו שעוף הזה קופץ לבית וחוששים שמא דרסה הבהמה על רגלה ואפשר שיש לחוש לנפילה דרחפה הבהמה את העוף או שהכה בכח נגד האבר הנטרף או אפשר כיון דלא חזינן שום ריעותא רק באצבעות רגלי' א"כ חזינן דשם דחפה הבהמה גם דפעם אחת דש אחד שמה תבואה והעופות התכנסו שמה ללקוט זרעונים ויכול להיות שעם המורגים שדשים הוכתה באצבעותי' ונפחו עי"ז לפע"ד הדבר פשוט מאד להתיר העוף דאף דאפשר לומר שהוכתה העוף מבהמה או מהמורג אין לחוש רק על מקום שראינו הריעותא על אצבעות ושם אין שום טרפות ואין לחוש ולומר כמו שהוכתה במקום זה כן נמי הוכתה באבר שנטרף בו דאין לנו להחזיק ריעותא ממקום זה למקום אחר ובפרט דגם על מקום זה אין להחזיק ולומר שנעשה ע"י הכאה דזה שכיח מאד שנופחים האצבעות בעוף ע"י שדרס העוף על אבן וכדומה וגדולה מזה מבואר בח"ס יו"ד סי' ס"ו עוף שראו בו לאחר שחיטה שבשר שעל בילג בלוי יצרור דם ולא נודע אם הלך אין להחזיק ריעותא שמא מחמת נפילה הוא דכל דאפשר לתלות בהיתרא לא מחזקינן שנפל בדרך איסור והגם שבזה אוסר הד"ק מחשש נפילה היינו משום דריעותא הוא נגד בני מעיים וגם הוא ריעותא גדולה דיותר יש לומר דריעותא כזה נעשה מחמת נפילה ושכיח טפי לאיסור אבל בנ"ד גם הד"ק מודה דאין לחוש כלל וענין בספרי סי' נ"ח סעי' י"ט:

יב) ומה ששאלת עוף שאין יכול להלוך ורואים שנשבר השדרה למטה במקום שאין נטרף משום שבירת השדרה אם יש להטריף משום חשש נפילה יהנה מבואר בגמרא ובש"ע סי' ל"ב דבהמה או עוף שגוררת רגלי' ולא ידענו משום מה תלינן בשגרונא דזה שכיח ואין חוששין לנפילה ובספרי סי' ל"ב סעי' י' הבאתי בשם הפוסקים אף דאינה יכולה לילך כלל או לא אפילו לעמוד כלל מותר לשחטה מיד וא"צ שום בדיקה דתלינן שבא מכאב רגלים כיון דלא חזינן שים ריעותא מבואר מזה בנ"ד דיש ג"כ ריעותא דנשבר העצם של השדרה וגם אין יכולה להלוך דזה שכיח טפי לומר שנפלה וטרפה מספק נפילה והא דמתיר ח"ס הבאתיו באו' א' בנצרר דם ובשר בלוי בבילג היינו דזה שכיח טפי דלא נעשה ע"י נפילה רק דדרך העופות שהמה ספנים בארעא ונדחף שמה הכילג כמבואר שם בתשובה אבל בנ"ד שראינו שנשבר השדרה י"ל שנעשה זה ע"י הכאה בחוזק או ע"י נפילה א"כ שכיח טפי לאיסור מלהיתר וטרפה:

יג) ועוד דע"כ לא התיר הח"ס רק שם דלא ידענו אם הלכה או לא דנמצא כן אחר שחיטה כמו שכתב שם אבל אם חזינן דאינה יכולה להלך ואחר שחיטה ראינו שבשר בילג בלוי ונצרר שם הדם הי' אוסר דזה שכיח טפי לאיסור ולומר דנעשה מחמת נפילה דעד כאן לא אמרינן בגמרא שגרונא נקטה רק בלא נמצא בה ריעותא דנפילה אבל באיכא ריעותא דנפילה דאף משום ריעותא זאת היינו מתירים אך בהצטרף גם ריעותא דאינה יכולה להלך דגם זה מורה על נפילה וריסוק אברים הוי שכיח טפי לאיסור מלהיתר וכל היכי דשכיח טפי לאיסור טרפה כמבואר בפוסקים ביו"ד סי' נ' והרבה דברתי מסברא זו בספרי:

יד) ולכאורה כל שבא לפנינו בשדרה שבורה למטה מהשיעור דאנו מכשירים אמאי לא נחוש שנעשה השבירה ע"י נפילה ויהי' צריך המורה לשאול אם הלכה הילוך יפה קודם השחיטה וזה לא שמענו מעולם מבעלי הוראה שישאלו ע"ז ולא אשתמט שום פוסק וכן בש"ע לכתוב זה דשאלה כזו מצוי מאד והוי להפוסקים להודיענו דאף דכשר בלמטה משיעור אבל עכ"פ אם לא נודע שהלכה הילוך יפה טרפה מחשש נפילה איברא דבספרי סי' נ"ד סעי' ה' הבאתי בשם ספר אם לבינה בנשברו הצלעות באופן דבהמה כשרה אעפ"כ אם לא נודע סיבת השבירה יש לחוש שמא נשתברו ע"י הכאה או נפילה ויש חשש ריסוק אברים וצריך לחקור אם הלכה ד"א קודם שחיטה משמע מדבריו דאם לא נודע לנו שהלכה טרפה וכתבתי שם במנחת יחיאל או' י' דמכל הפוסקים וש"ע לא משמע כן רק אפילו בלא נודע סיבה ולא נודע אם הלכה כשר אך באין הפ"מ חששתי לדבריו יע"ש והטעם באמת שאין חוששין שמא נפלה הוא כמו שכתב בח"ס שהבאתי לעיל דכל זמן שלא ראינו שנפלה אין לחוש דיש כמה ספיקות לקולא אמנם כ"ז רק שלא נודע לנו אם הלכה אבל אם נודע לנו שלא היתה יכולה להלוך בין בנשברה השדרה ובין בנשברו הצלעות אף דכשר משום שבירה אך בהצטרף ריעותא דאינה יכולה להלוך דיש שני ריעותות המורים על נפילה בזה נראה להטריף וגם הח"ס מודה לזה. הנראה לפע"ד כתבתי:

טו) ומה ששאלת אודות ביצים שנמצאים עליהם טפות אך שאינם אדומים רק דומים למראה ערמון או לבינה גם נמצא כמו נחש ארוך ולבן ובתוכו יש טפה דומה לבשר אם להכשירה דע דטפת דם שנמצא בביצים שאנו אוסרים הוא דוקא אם אדום כדם ממש ובד"ק הוסיף עוד אפילו שחור דאמרינן בגמרא האי שחור אדום הוא אלא שלקה עיין בספרי סי' ס"ו סעי' כ"ג אבל שאר מראות כשרות המה בלי שום חשש ופקפוק:

מ) ונדון שנפלה ילדה מהמטה בליל ש"ק ושמע קול דופק חזקה ולא ידע מה ואחר הקול דממה ופתאום התעוררה אמה בבהלה ושאלה אי' הילדה והבין עי"ז שקול דופק הוא מילדה שנפלה ומחמת שעלה על דעתו שהוא ספק סכנה בנפלה ורץ לחדר אחר ששם נר דולק והביא את הלאמפע לבית התינוק לראות מה נעשה עם הילדה מנפילה זאת וב"ה שלא הי' ח"ו שום דבר נזק ונשאלת אם מחויב לעשות תשובה על טלטול הלאמפע הנה דעת הנתיבות בחו"מ הי' רל"ד דאף דאם עבר על איסור תורה בשוגג צריך תשובה וכפרה להגין על היסורים מ"מ בשוגג באיסור דרבנן א"צ שום תשובה כאלו לא עבר דמי יע"ש א"כ טלטול הלאמפע דלא הוי רק איסור דרבנן ובשוגג דהא סבר דמותר מחמת פ"נ אף דשגג בזה ות"ל דלא הוי פ"נ עכ"פ תשובה א"צ וכאלו לא עבר כלל אמנם ראיתי בשו"ת ח"ס ושו"ת ד"ח שהצריכו לעשות תשובה באם עבר על איסור דרבנן בשוגג וכן מבואר במאיר נתיבים הבאתי בספרי ח"ד הלכות נדה סוף או' כ"ו אמנם בנ"ד פשוט וברור דא"צ שום תשובה ואדרבה מצוה עבד בטלטול זה דבאמת הי' לו לחשוש בילדה בת שנה שנפלה מהמטה אף דלא הי' הנפילה מי"ט עכ"ז יש לחוש וכל דיש איזה חשש סכנה מחויב לחלל שבת ובפרט באיסור דרבנן ואסור להתרשל רק לעשות תכף בחפזון ומבואר בגמרא ובש"ע הזריז ה"ז משובח ועיין בש"ע סי' של"ד במ"א שם דהמכבה הדליקה בזה"ז במקומות שדרים בין עכו"ם דיש חשש יספק סכנה אם רוצה להחמיר על עצמו לעשות אח"כ תשובה אין מניחים אותו יע"ש וז"ב מאד כשמש בצהרים:

יז) ובנדון שאחד שלח מעות ביד שליח ולקח השליח לעצמו ועשה לו שטראף קלאגע דהוי גנב וקודם הטערמין התפשר עמו והעמיד לו ערב ונסתפקת אם זה מיקרי ערב שלא בשעת מתן מעות דאינו משתעבד והנה כפי הנראה פטרו את השליח כי גנב עני הוא ורק הערב השתעבד א"ע להיות במקום הגנב והמשלח לא יהי' לו עוד עסק עם הגנב היינו השליח אם כך הי' משתעבד ערב אפילו שלא בשעת מתן מעות כמבואר בחו"מ סי' קכ"ט סעי' ג' בהגה שם:

א"ז אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה