מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן מז
ב"ה א' וישלח תרפ"ט סטניסלאב.
לנכדי הרב הגדול חו"ב מו"ה יוסף יהודה נעבענצאהל נ"י אבד"ק שראדשין תע"א:
א) בדבר שאלתו עכו"ם קנה עש"ק שני עוגות מדבש אצל ישראל ופסק עמו המקח ונתן לו אנגאבא ואפה אותם בשביל עכו"ם בביצים שיש בהם דם ובא עכו"ם בשבת לקחתם ואם לא יתנם לו יפסד כי אסורים לישראל משום דם ביצים אך לא רצה ליתנם לו בהקפה אם מותר ליתנם לו באופן שיניח מעותיו דמי הפיסוק או משכון על דמים על השלחן ויקח העכו"ם העוגות:
והנני לתשובתו בזה ליכא שום איסור מכח מו"מ בשבת כיון דכבר קצץ דמיו קודם שבת ועיין סי' שכ"ג מזה ובפרט דנתן אנגאבא דהוי קנין מכח דד"מ ואף בדיננו להרבה פוסקים מעות קונה בעכו"ם ולענין חו"מ בשבת דהוי רק דרבנן יש לסמוך על הפוסקים במעות שנתן עש"ק קנה עכו"ם ועוד דעכ"פ הוי קנין סטומתא ואין יכול לחזור בו וממילא דעוגות המה של עכו"ם מעש"ק רק דממושכנים אצל הישראל על המעות שמגיע לו עוד ואם עכו"ם יניח לו המעות או משכון אחר בשבת הוי רק פורע חובו לישראל דמותר לישראל לצוות לו להניח מעותיו על השלחן או להחליף לו משכון במשכון אחר בשבת דמותר כמבואר בב"י סי' ש"ו בשם ר"י ובש"ע שם ובסי' שכ"ה סעי' ג' וכתב שם רמ"א וטוב שהעכו"ם יקח המשכון ויניח אחר במקומו ולא יגע בו ישראל שלא יהי' נראה כנו"נ ובמ"א שם או' ח' כ' דהה"ד אם עכו"ם מניח המעות ונטל המשכון נמי שרי ובלבד שלא יעשה חשבון יע"ש וכן נמי בנ"ד דעוגות המה משכון והחליף במשכון אחר דמותר:
ב) אמנם כתבו שם ר' ירוחם וש"ע דיוציאנו דרך מלבוש וזה מטעם דאם יוציא המשכון בידיו מחזי שהישראל צוה להוציאו מרה"י לרה"ר והוא שליחו ואיכא איסור דמ"ע יע"ש במ"א או' ז' ודין זה הוא מברייתא שבת (י"ח:) ובש"ע סי' רמ"ו סעי' ב' כמו שפירשו שם רש"י ותוס' דמחזי כשליחו להוציאו בשבת וכן כתבו כל הפוסקים טעם האיסור משום מ"ע דהוי כשליחו ועיין שם במ"א דאם מוקפת חומה דמותר לטלטל בעיר דליכא מ"ע מותר ונראה ברור דאף אם העכו"ם יוליך אח"כ חוץ לעירוב כיון דיצא מפתח ביתו בהיתר דשם יש עירוב שוב ליכא מ"ע במה שעשה אח"כ כן מבואר בברייתא י"ח ובמפורשים שם דעיקר תלוי מ"ע במה שמוציא מפ"ב רה"י לחוץ לרה"ר אבל אם שם ליכא איסור אף שאח"כ מטלטל חוץ לעירוב אין כאן איסור מ"ע אמנם מלשון הט"ז או' ג' שכתב שם אם עכו"ם דר כו' לכאורה לא משמע כן ויתבאר אי"ה דבריו לקמן או' ה' ואו' ו' יע"ש א"כ בנ"ד דיש עירובין בעיר אין שום חשש מ"ע ומותר וכן בסי' ש"ו סעי' י' וסי' שכ"ה סעי' ג' ובמ"א שם או' ז' דבעינן שיוציא המשכון דרך מלבוש שם איירי דליכא עירוב ואם הוציא מפ"ב לרה"ר מחזי כשליחו ואיכא מ"ע אבל במקום שיש עירוב מותר אף לא דרך מלבוש:
ג) ובסי' ש"ו שהביא הב"י את ר"י דמתיר להחליף משכון בשבת כתב על זה בד"מ או' ד' וז"ל עיין סי' שכ"ה דמרדכי אוסר אם לא בשעת הדחק כו' ועיין שמה בב"י שהביא את הרא"ש בפסקיו פ"ק דשבת והמרדכי דאוסרים והאריך והמעיין שם יראה שאין כאן מחלוקה דהא גם לר' ירוחם אין היתר רק דרך מלבוש וזה אפילו לרא"ש ומרדכי מותר וצע"ג גם צע"ג על הט"ז בסי' רמ"ו שמצדד להתיר בכרמלית דהוי שבות דשבות ולא שייך מ"ע ומדוע לא הביא שמה את הב"י ריש סי' שכ"ה שהביא הט"ז בעצמו שמה סי' שכ"ה או' א' דדעת כמה פוסקים שאסור אף בכרמלית וצ"ע אמנם לדברי כולם בעיר מוקפת חומה או עירוב מותר:
ד) אמנם הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה"ש ה"ט כתב ז"ל לא יתן אדם בערב שבת כלים לאומן עכו"ם לעשותן אע"פ שפסק עמו אלא כדי שיצא מפתח ביתו קודם שבת ולא ישאילנו ולא ילונו [עיין ברש"י שבת י"ח חילק בין שאלה להלואה] ולא ימשכננו [פירוש שלא יתן לו משכון בעד המעות שלוה מעכו"ם] ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיצא מפ"ב קודם שבת כו' דכשיצא עכו"ם מפ"ב בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמו שהלוהו לעכו"ם [פירוש שלוה החפץ לעכו"ם בשבת שאסור] או משכונו [פירוש שלוה מעות מעכו"ם בשבת ונתן לו החפץ שהוציא במשכון] או פסק עמו [פירוש שפסק עם האומן בשבת לעשות הכלים שהוציא מביתו בשבת] או מכר לו החפץ בשבת יע"ש והרמב"ם מפרש הברייתא דשבת י"ח דלא כהמפורשים שהבאתי לעיל רק דמ"ע הוא שהרואה יאמר שעבר הישראל שנו"נ בשבת ולפי דבריו אף בעיר מוקפת חומה או עירוב אסור והמ"א סי' רמ"ו או' ו' תמה על רב"י למה לא הביא טעם שכתב הרמב"ם ולפע"ד פשוט שכיון שראה רב"י שרש"י ותוס' שבת י"ח וכל הפוסקים שהביא ב"י סי' שכ"ה פירשו הברייתא דלא כרמב"ם רק כמו שכתבתי לעיל כי על כן לא רצה להחמיר כדבריו ובפרט שאין כאן רק איסור דרבנן משום מ"ע ובדרבנן להקל שומעים ולהלכה פסק גם המ"א שם להקל כדעת כל הפוסקים ומתיר במוקף חומה:
ה) באו' ב' הבאתי מט"ז שמשמע מדבריו דלא התיר בעיר שיש בו עירוב רק שגם העכו"ם דר במקום עירוב ואם נאמר שכך כונתו דבריו תמוהים מאד מברייתא דשבת י"ח דתניא ב"ש אומרים עד שיגיע לביתו [קודם קידוש היום פרש"י דמחליף בשליחו] בה"א. כדי שיגיע לבית סמוך לחומה [פרש"י שנכרי דר שם שהרי יכול להניח שמה] רע"א כדי שיצא מפ"ב כו' לא בא ר"ע אלא לפרש דברי ב"ה וכן פסקינן להלכה א"כ דלר"ע אליבי' דב"ה עיקר הוא שיצא מפ"ב קודם קידוש היום אף דתכף אח"כ קידש היום ומטלטל באיסור בר"ה ליכא בזה איסור מ"ע דלא גזרינן דנראה בשליחו רק אם בשעה שמוציא מפ"ב באיסור מרה"י לרה"ר אבל אם הוציא בהיתר אף דער שיבוא לביתו מטלטל באיסור מותר דליכא מ"ע רק מפ"ב לחוץ וכן כתבו כל הפוסקים ואמאי כתב הט"ז שדר העכו"ם במקום שאין איסור להוליך שזה רק לב"ש ולא כר"ע אליבי' דב"ה וצע"ג:
ו) ונראה ליישב דבריו קצא דאפשר כונתו על דרך שכתב המש"ז סי' מ"ו או' ג' וז"ל מיהו אם ידוע וניכר שיוציא עכו"ם חוץ לחומה [או חוץ לעירוב] כמו כלי מחרישה ( [שדרך כלים אלו להוציאם לשדה חוץ לעיר] אסור אף במוקף חומה כונתו דבכלי זה אף דכשיצא מפ"ב לא עשה איסור דהא מוקף חומה הוא אבל כיון דהרואה שיוציאו מפ"ב יודע הוא שבטח רוצה להוליך חוץ לחומה שכלי מחרישה הוא רק לשדה א"כ תכף שיצא מפ"ב איכא מ"ע דמחזי כשליחו של ישראל עם הכלי לשדה חוץ לעירוב או חוץ לחומה ע"כ אסור רק אם דר בעיר אבל חפצים שאפשר שעכו"ם יניחם בתוך עירוב אף שבאמת אין דר בעיר ויוליכם אח"כ חוץ לעירוב כיון דהרואה יוצא מפ"ב אין רואה שום איסור אף דמחזי כשליחו מותר דלא גזרו רבנן רק אם איכא מ"ע בשעה שהוציאו מפ"ב של ישראל לחוץ ודו"ק:
ז) ועוד אני אומר בנ"ד אף בעיר דליכא עירוב מותר דליכא מ"ע כלל אף לשיטת הרמב"ם שהבאתי לעיל או' ד' וזה מבואר בט"ז שכ"ה או' א' וז"ל ונראה לדידן דנוהגים להקל לשלוח ע"י עכו"ם אפילו לכתחילה חוץ לעירוב כמו שכתב רמ"א בסעי' י' אין חוששים בדברים הנזכרים כאן למ"ע אלא במידי דשייך מו"מ אבל באוכלין ומשקים נוהגים להקל משום דהוי צורך שבת ואין ישראל יכול לילך להביא בלא עירוב ע"כ מותר ע"י עכו"ם יע"ש כונתו כיון דמותר לשלוח ע"י עכו"ם ולהוציא לכרמלית כיון דהוי צורך שבת והוי שבות דשבות לצורך שבת דמותר א"כ אפילו שלא לצורך ישראל רק עכו"ם נוטל אוכלין ומשקים ויוציאם לעצמו ליכא שוב מ"ע שהרואה שהוציא אף דיאמר שליחו של ישראל הוא יאמר דאוכלים הללו של ישראל המה ומשלח אותם לישראל ע"י עכו"ם לצורך שבת דמותר ואף לטעם הרמב"ם ג"כ לא שייך באוכלים דהכל יודעים דמנהג במקום שאין עירוב משלח ישראל לישראל אחר אוכלים לצורך סעודת שבת ע"י עכו"ם ולא יחשוד שמכר האוכלים לעכו"ם בשבת וזה סברא נכונה הוא דאל"כ לא מצינו ידינו ורגלינו בעיר דליכא עירוב ושולחים ע"י עכו"ם אוכלים ומשקים כמו שפסק רמ"א ולמה אין חוששים למ"ע שהרואה יאמר שמכר לעכו"ם האוכלים ועבר על איסור מו"מ וע"כ כסברת הט"ז דלדידן דאין לנו רק כרמלית דאף בשבות דשבות גזרו על מ"ע היינו בכלים ובגדים אבל באוכלין שרגילים לשלוח ע"י עכו"ם בשבת לישראל לצורך שבת א"כ אם יקח העכו"ם לצורך עצמו מבית ישראל ליכא מ"ע ע"כ יפה הורה להניח עכו"ם משכון וליקח את העוגות:
הנני בזה א"ז אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: