מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן מז
ב"ה ה' פנחס י"ז תמוז תרפ"ח.
בין המצרים יזריח אור לישרים הוא ידי"נ הרבני הנגיד החסיד המופלג הו"ב כש"ת מו"ה אברהם באבאד נ"י מק' דאברעמיל תע"א.
א) הגיעני מכתבו והנני לתשובתו מה שתמה על המ"א סי' קמ"ז או' י"א במה שכתב דשני כהנים אין משקים שחי סוטות משום דאין עושים מוח"ח וע"ז תמה כ"ת האם שני אנשים אסורים לישב בסוכה ביחד או להניח תפילין ביחד משום דא"ע מח"ח. ידידי דברי מ"א ברורים ופשוטים דמצות השקאת סוטה הוי על כל הכהנים שהמה בעזרה ומצוה זו אחר שעשו להם הכהנים כדין שוב אין מצוה לעשות עמהם מאומה וכיון דשני כהנים הולך כ"א ומשקה סוטה ועושים המעשה ביחד נראה שרוצים להפטר דהוי עליהם כמשאוי לכך חוטפין השני הכהנים לפטור מהם חיש מהר ועושים שניהם ביחד כך סובר המ"א בשיטת הרמב"ם דלא כרש"י ותוס' ועיין בפמ"ג א"א שם ועיין בחקר הלכה או' א' בסוגיא דאין עושים מח"ח ועיין מנחת קנאות בסוטה (דף ח') ודו"ק ומעתה יראה כ"ת שאין זה דומה לסוכה ולתפילין שמצוה על כל אחד ואין השני נפטר במה שעושה חבירו ומצוה זו יש לה המשכת הזמן דהא כל ז"י מחויבים כל ישראל בסוכה וכן כל היום בתפילין ואין שייך לומר במה שיושבים ביחד בסוכה דהוי עליהם כמשאוי לכך יושבים ביחד וזה פשוט מאד מאד:
ב) ומה שתמה על הרא"ש שהביא בשם ר"מ דע"א פוטר משבועה מקו"ח מהא דמחייבו בשבועה כ"ש דפטרו וע"ז כתב דאדרבה כיון דחזינן דאם נשבע הנתבע להכחיש את העד נאמן הנתבע נגד העד הרי דשבועה יש לה כח יותר מע"א וכיון דנתחייב שבועה ואין יכול לפטור מהתובע אא"כ ישבע איך ע"א יכול לפטרו הא נאמנות העד גרע מנאמנות השבועה והא צריך לברר דבריו בשבועה דוקא שעי"ז נאמן יותר מעד ואיך יכול לפטור בדבר קל בשבועה. ידידי היקר דברי הרא"ש ור"מ נכונים מאד דהא ע"א אין יכול להוציא ממון מחזקת הנתבע דהתורה אמרה עפ"י שני עדים יקום דבר אבל ע"א א"נ להוציא מחזקת ממון אך קבלו חז"ל מקרא דלא יקום דקם הוא לחייבו עכ"פ שבועה ואם נשבע לא אמרינן דשבועה יותר נאמנות יש בה מע"א רק דהוי כמו ע"א דלא נאמן יותר רק לחייבו שבועה וכיון דנשבע הוי כלא הי' עד כלל והממון הרי הוא בחזקת הנתבע כמו שהי' וכ"ש כשבא העד לפטרו משבועה ולסיע להחזקת ממון של הנתבע א"כ יש כאן ע"א שפוטר מממון וגם חזקה שיש להנתבע בממונו בודאי ופטור משבועה דאף דנאמר דשבועה יש לה נאמנות כמו ע"א הא עכ"פ החזקה מסייע לעד והעד עם חזקת ממון ביחד פוטרים הנתבע משבועה מקו"ח דאם מחייבי שבועה מה שהעיד היפך החזקה כ"ש שפוטר להנתבע במה שהעיד כמו החזקה והבן ועיין היטב בלשון הרא"ש ובסמ"ע סי' ע"ה או' ז' ובסי' פ"ז או' י"ז ויראה דעיקר קו"ח הוא דאם נאמן ע"א להשביעו מה שהעיד נגד חזקת ממון כ"ש שנאמן מה שמעיד לקיים חזקת ממון ע"ש ודו"ק:
ג) ומה שמביא רמ"א בסי' פ"ז סעי' ו' י"א דה"ה בנשבע ונוטל נמי ע"א המסייעו פוטר משבועה ונוטל בלא שבועה בזה מעיד היפך חזקת ממון אך הדבר נכון דהא כל הנשבעים וניטלין מדאורייתא א"צ שבועה כלל והנתבע חייב לו בודאי ולא נחשב אצלו חזקת ממון ואדרבה חזקת חיוב יש להנתבע ואף דרבנן רמו שבועה על התובע אך כיון דיש לו ע"א המעיד ומסייע לחזקת חיוב שיש להנתבע שמחויב לשלם לתובע בלא שבועה ושייך ג"כ קו"ח ודו"ק ועיין בנתיבות סי' פ"ז או' ד' שכתב כיון דיש לו שטרא הוי כודאי לא פרע יע"ש והיינו כמו שכתבתי ועיין בפ"ת שם או' ז' מה שהביא בשם תשובת חוט השני סי' ו' שדבריו שם עולים יפה לפי הטעם שכתבתי יע"ש ודו"ק:
הנני בזה ידידו לנצח דוש"ת באהבה רבה ומחכה לשמוע ממנו בש"ט
אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: