אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן טו

סימן יד

ב"ה א' משפטים תרפ"ט סטאניסלאב.

להבחור החריף מורג חרוץ מר זאב שמואל הילער נ"י מק' ווישנוצא.

א) מכתבך הגיעני והנני לתשובתך בתוס' ביצה ה' ד"ה הא לן הקשו לר"י דאמר בעירובין ב' ימים טובים של ר"ה נולדה בזה אסורה בזה הא ר"י הוי בא"י אחר חורבן ואז ב"ק הם ואיך אמר דביצה אסורה וע"ז קשה לך דאף דהוי בא"י אמר כן לתלמידיו מבבל כמו שכתבו כן בשבת (דף ט') ובקידושין (כ"ט) ונראה לי דלכאורה ט טעמא בני אמאי בא"י לאחר תקנת ר"י ב"ז הוי ספיקא דיומא ולא יומא אריכתא ובבבל הוי יומא אריכתא וכבר האריך בספר בגדי יו"ט בזה והעולה מדבריו דכיון דתקנה מקודם הי' דאף ביום ל' מן המנחה ולמעלה לא הי' מקבלים עדות ועשו שני ימים ר"ה לא מטעם ספק דהא ידעו שביום ל' הי' ר"ה ע"כ הוכרחו לעשות שני ימים ליום ארוך ובא ריב"ז ובי"ד ובטלו התקנה ונשאר רק ספיקא דיומא אבל בבבל שם לא בטל ריב"ז התקנה ונשאר להם ב"י כיום ארוך כמו שהי' קודם שבטל ריב"ז התקנה ממילא מחויבים בניהם וב"ב לנהג תקנה ראשונה יום ארוך דהוי כנדר יע"ש ולפ"ז אני אומר דבני בבל שבאו לא"י אף שדעתם לחזור אף שנותנים עליהם חומרת המקום שיצאו משם אבל הביצה בא"י א"א לאסור עליהם בא"י דכל נדר הוי רק איסור חפצא והמה לא קבלו עליהם רק לאסור הביצה מבבל אבל לא ביצה הנולדה בא"י דאין לנדר רק מקומו אם אדם אוסר ע"ע פירות רק פירות בבל בודאי אם עלה לא"י מותר לאכול שם פירות א"י וכן נמי בשני ימים טובים של ר"ה בא"י לא קבלו על עצמם ליום ארוך וכל ביצה הנולדה שמה בא"י הרי הוא אף לב"ב שבאו שם נולדה בזה מותרת בזה ע"כ שפיר הקשו בתוס' כיון דהמה אצל ר"י בא"י א"כ אף לתלמידיו מבבל צריך להיות מנדה בזה מותרת בזה והבן דאם הוי אמר לתלמידיו שבבבל כשתשיבו לבבל אז יהי' הביצה מבבל נולדה בזה אסורה בזה הוי אמר להם בפירוש כן וכיון דאמר להם סתם משמע דאף בא"י אסורה ושפיר הקשו בתוס' דהא בא"י אף לתלמידיו מבבל צריך להיות מותרת ודו"ק:

ב) ומה שתמה על הספר חיים שאל שמסתפק מי שבא מא"י ששם אין מברכין על ההלל בר"ח ודעתו לחזור אם יכול לברוך בחו"ל ואם יכול גם להוציא את הרבים בברכתו ומביא ראי' מפסחים (ק"י) דיכול אף להוציא רבים וע"ז הקשה אמאי לא הביא את התוס' קידושין (כ"ט) דמבואר בפירוש שם דכל אדם צריך לברך כפי מנהג המקום שהוא שם אפילו אינו מאותו המקום:

ולפי שלא ירדת לכונת התוס' שם מוכרח אני להאריך קצת דבברכות (מ"ד) אמרינן מיחתם במאי חותמים [על ברכה מעין שבע] ר"ח אמר על הארץ ועל פירותיה ור"י אמר על הארץ ועל הפירות ולא פליגי הא לן והא להו פירש"י ר"ח הי' מבבל ושם היו חותמים על פירותיה ור"י מא"י והתם חותמים על הפירות מתקיף לה ר"נ ב"י אינהו אכלי ואנן מברכינן פרש"י על פירותיה על א"י קאי ואנן בבבל לא אוכלים מינייהו ומברכינן עלייהו וכונתו כך דנוסח הברכה מעין ג' הוא על א"י דעל הארץ הכונה א"י ממילא דפירותיה היינו פירות שהגדילו בא"י ע"כ אמר איפך ר"י דהוי מא"י שאוכלין פא"י שייך לברך על הארץ שהוא א"י ועל פירותיה שהמה גדולי א"י דפירותיה קאי על הארץ שהכונה א"י כמו כל הברכה מעין ג' שהוא קאי על ארץ ישראל אבל בבבל שר"ח הי' שם ואוכלין מפירות בבל א"א לחתום רק על פירות דהא כל הברכה קאי על א"י ועל הארץ הוא ג"כ כונתנו שמברכים לקב"ה על א"י אך בסיום א"א לחתום רק פירות דזה הוא פירות בבל דאם יאמר על פירותיה דלשון זה קאי על תיבת ארץ היינו שפירותיה המה מא"י וזה שקר ע"כ הוכרחו בבבל כשאוכל פירות מבבל לחתום ועל הפירות ע"כ א"א לומר דר"ח בבבל הי' אומר פירותיה ור"י בא"י פירות אלא איפך והבן ובאמת אם הי' מביאים מפירות בבל היינו מחו"ל פירות ואוכלין אותם שמה בא"י לא הי' חתמו רק כמו בחו"ל על הפירות דהא לא גדלו בא"י ואם הוי אמר פירותיה הוי שקר דהא לא הוי פירותיה של ארץ ישראל ואם הי' מביאים פירות א"י לחו"ל היו חתמו על פירותיה דהא גדלו בא"י שלשון זה שייך על פירות א"י כמו שביארתי וכן פסקינן בש"ע או"ח סי' ר"ח סעי' י' יע"ש:

ג) והקשו בתוס' שם בברכות (מ"ד) למה צריך לומר איפך הא יש לומר דר"י שהי' בא"י אמר לתלמידיו שמבבל ור"ח שהי' בבבל אמר לתלמידיו שמא"י איברא לפי מה שכתבתי לעיל באו' ב' דא"א לומר ולפרש דבא"י אמר לתלמידיו מבבל רק בדבר שגם בא"י צריכים לנהג כך אבל בדבר שבעוד שהמה בא"י צריכים לעשות כבא"י לא שייך לומר שאמר לתלמידיו מבבל ששם בבבל יעשו כיון שלא פירש להם על בבל רק אמר להם סתם דמשמע דהמה כיון שבאו מבבל צריכים לעשות אף בא"י כמו בבבל א"כ מה הקשו בתוס' כאן הא אף תלמידי בבל צריכים בא"י לברך על הארץ ועל פירותיה דהא אוכלין מפירות א"י וצריך לומר דכונת התוס' הוא דר"י אמר לתלמידיו מבבל דידע ר"י שהביאו לא"י פירות בבל ע"כ אמר להם לסיים על הפירות כמו בבל וכן ר"ח אמר לתלמידיו שמא"י שאם יש אצלם פירות א"י יחתמו על פירותיה ע"כ תרצו שקים לי' למקשה דבאותו שעה לא הי' לפניו תלמיד מא"י ע"כ שפיר הקשה רנב"י והוכרח לומר איפך והה"ד שיוכלו בתוס' לתרץ שקים לי' שלא הי' אצל התלמידים פירות רק בבבל אכלו מפירות בבל ובא"י אכלו מפירות א"י ע"כ שפיר הקשה רנב"י והוכרח לומר איפך:

ד) אמנם בקידושין בתירוץ ב' כתבו באמת כן דאף שלר"ח הי' תלמידי א"י ולר"י תלמידי בבל אבל בודאי בבבל אכלו מפירות בבל ובא"י אכלו מפירות א"י ע"כ כתבו ונראה להר' יצחק דמהאי דכיצד מברכין לא קשיא מידי דשאני ענין אכילה וברכות דדין הוא לכל אדם שיברך לפי המנהג של מקום שהוא שם אפילו לא הי' מבאותו מקום [כלומר דזה לא תלוי מאיזה מקום האיש הזה רק מאיזה מקום המה הפירות שאוכל אם אוכל בבבל מפירות א"י ע"כ צריך לברך פירותיה דכך באמת מנהג אף בבבל אם אוכל מפירות בבל מברך על הפירות ועל פירות א"י מברך על פירותיה וכן בא"י כן המנהג לברך על פירות בבל על הפירות על פא"י פירותיה כי צריך לברך שלא ישקר בברכותיו] ולהכי מתמה רנב"י על ר"ח שהי' בבבל ולמה מברכין על פירותיה דמשמעות הברכה שאוכל מפירות של א"י ואין שום ראי' מתוס' למה שנסתפק החיד"א לענין ברכת הלל כי מה ענין שמיטה אצל הר סיני באכילת וברכת הפירות עיקר תלוי הברכה מאיזה מקום המה הפירות אבל על אדם לא איכפת לן מאיזה מקום הוא כמו שביארתי וכמו דנפסק הלכה בש"ע סי' ר"ח סעי' י' שהבאתי אבל ברכת הלל שזה תלוי רק באדם כפי הדין ומנהג המקום שאדם משם דיש מקומות שאין מברכין משום דהוי ברכה לבטלה ויש מקום שמברכין דלא הוי ברכה לבטלה ע"כ יש להסתפק אם מחויב לנהג כמקום שיצא משם או לא ודו"ק. הארכתי בדבר פשוט כי רצוני להעמידך על האמת:

ה) ומה שהקשה על הש"ך בסי' ס"ט או' מ"ב שכתב דמחבר סובר דמסל"ת א"נ רק באשה שמת בעלה אבל לא בשאר איסורים אפילו באיסור דרבנן וקשיא לי' דהא בסי' צ"ח כתב שם הש"ך דהיכי דאיכא למיקם עלה דמלתא להטעימו לקפילא שפיר עכו"ם מסל"ת נאמן אפילו באיסור תורה הא שם בסי' ס"ט נמי איכא למיקם על מילתא ואמאי כתב שעכו"ם א"נ וכתב לתרץ ולחלק בין איתחזק איסור כמו בסי' ס"ט אבל בצ"ח דלא איתחזק איסור אז נאמן אפילו באיסור תורה ושפיר תירץ ודבריו נכונים. והנני להודיעהו מה שעלה על רעיוני בעת כתבי זאת ליישב הקושיא שהקשיתי בחידושי דהנה במשאל"ס הדין אם נשאת לא תצא אבל לכתחלה לא תנשא כמבואר בגמרא ובש"ע אהע"ז סי' י"ז וכתבו קצת פוסקים אחרונים דזה דוקא אם יש ב' עדים דאז מדאורייתא מותרת אך חכמים החמירו לכתחילה אבל בדיעבד לא תצא אבל אם ליכא רק ע"א שנפל למים שאין לו סוף דלא מהימן הע"א רק מדרבנן משום עגונה וכיון שאמרו חז"ל דלא תנשא במשאל"ס א"כ לא הקילו בה משום עגונה ונשאר על דין תורה א"כ אין ע"א נאמן אף מל הנפילה וממילא דאף נשאת תצא והקשיתי בחידושי עליהם מיבמות (קכ"א:) טבע חסא אמר ר"נ א' אכלו כוורי לחסא כו' אזלי דביתהו דחסא ואינסבא כו' משאל"ס אסורה ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד לא תצא יע"ש הסוגיא וקשה הא שם איירי בעכו"ם מסל"ת דלא מהימן רק מדרבנן משום עגונה אה"כ אמרינן דלא תצא ומצאתי בשו"ת ברית אברהם שהקשה כן אמנם אם נאמר כדעת הש"ך בסי' צ"ח דהיכי דלא איתחזק איסורא נאמן עכו"ם מסל"ת מדאורייתא ע"ש די"ל דאיירי בעובדא דא שהיו שני עדים כשרים שנפל למשאל"ס אך לא שהו עד שתצא נפשו דאז אף אם נשאת תצא כמבואר בש"ע שם וכתב הריב"ש סי' שע"ט ואף דלא שהו עכ"פ חזקת חי וחזקת א"א ליכא רק דנשאר ספק איסור תורה בלא חזקה כמו שביארתיו בחידושי ואח"כ בא עכו"ם ומסל"ת שטבע היינו ששהה עד שת"נ דהא לא אמר שנפל למשאל"ס רק שטבע היינו ששהה עד שת"נ ובזה נאמן מדאורייתא במסל"ת כיון דליכא חזקת איסור א"כ אשה זאת מותרת מדאורייתא עפ"י עדים כשרים שנפל ועפ"י מסל"ת שטבע היינו ששהה עד שת"נ דג"כ נאמן מדאורייתא רק דחז"ל החמירו דלכתחילה לא תנשא אף דאיכא עדים כשרים ששהו עד שת"נ אבל אם נשאת ל"ת ובזה יובן איך נשבע ר"נ א' אכלו כוורי לחסא דאם ליכא רק עכו"ם מסל"ת דלא מהימן כלל מדאורייתא על הטביעה רק חז"ל הקילו משום עגונה להאמינו שלא תצא איך אפשר לישבע ע"ז שטבע אבל לפי מה שכתבתי דאיכא עדים כשרים על הנפילה וגם עכו"ם מסל"ת על הטביעה דג"כ נאמן מדאורייתא א"כ שפיר נשבע ר"נ אכלו כוורי לחסא ודו"ק. איברא דאף דליכא חזקת איסור דכתב הש"ך דנאמן עכו"ם מסל"ת אף באיסור תורה הא כתב דוקא באיכא למיקם עלה דמלתא ליתן לקפילא לטעום אמנם בע"א ג"כ אמרינן בגמרא יבמות דטעמא דעא"ג דמלתא עבידא לגלויי וכ"כ הרמב"ם בפי"ב מה"ג הט"ו הרי דגם כאן הוי מילתא דעבידא לגלויי כמו בתערובות מבשא"מ בסי' צ"ח וא"כ א"ש מהא דחסא אך לפי מה שכתב הנו"ב לחלק בין מילתא דעבידא לגלויי דגבי עגונה ובין עבידא לגלויי ביבמות (ע"ז) גבי שמואל ובי"ד קיים עיין בנו"ב קמא סי' כ"ז ד"ה והנה ולפי דבריו יש לחלק בין עבידא לגלויי ע"י קפילא ובין עבידא לגלויי בעגונה ואפשר דאף לסברת הש"ך בעכו"ם מסל"ת בעגונה אף באופן דליכא חזקה ג"כ לא מהימן מדאורייתא ויש להאריך עוד אך שאין כאן מקומו ולא כתבתי רק להעיר ומה שהעיר במכתבו על מה שכתבתי בספרי ח"ד סי' ב' עיין בספרי ח"ב סי' ס"ה בענין שלכ"א ובענין אחשבי' שם יש אריכות גדול בזה ובענין מצה של טבל ובישוב קושית הלח"מ על הרמב"ם ובענין בעידנא ובענין אחע"א עיין בסוף ספרי ח"ג סי' ע"ד ובשו"ת סי' י"ד שם ביארתי הדברים באריכות וימצא נחת:

אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה