אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן מא

סימן מ

ב"ה ד' תזריע תרש"ס הטניסלאב.

לכבוד הרב הגדול כו' כש"ת מו"ה אהרן דוב באראן נ"י אבד"ק ברזנה תע"א:

א) בדבר העסק ודו"ד בין בעלי טערטאק שהזמינו לדין את ראובן סוחר יער שקנה לכמה שנים יער לחטוב עצים וצוה לבעלי טערטאק להעמיד עוד גאטער אחד בטערטאק שלהם והבטיח להם שיתן להם עבודה על כמה שנים כדי להיות יכולים לנסר על שני גאטארען גם מחמת שהי' מאשיען קטן על שני גאטארען הוכרח להחליפו על יותר גדול והבטיח להם ראובן ליתן להם מעות קדימה להיות להם להוצאות ואחר שהקימו מאשין הגדול וגם נתנו דמי קדימה על הגאטער החדש מהמעות שהבטיח לתת להם ממה שהי' עובד אצלם על טערטאק ישן מכבר כהבטחתו ועלה להם הוצאות על עסק ערך ארבע אלפים דאלער ובמשך עבודה אץ עליהם כלו מעשיכם להיות לי על מה לעבוד אך פתאום עבר עליו רוח אחרת וקנה לעצמו טארטאק ועובד כל הנסרים בשלו ויש להם ע"י הפסד גדול הוצאות וגם ישבו בלא פרנסה כ"ז טענות בעלי טערטאק וכ"ת כתב שנתברר לו שאמת כדבריהם שעל פיו הוציאו כל הוצאות וגם ראובן ידע שעליו סמכו להוציא כל הוצאות ועלה ומסתפק אם לחייב את ראובן מכח גרמי לשלם להם כל הפסד:

ב) הנה זאת לא מצינו היכי שהניזק עושה לעצמו הנזק בהגרמת חבירו להיות הגורם חייב אף שלא עשה כלום רק גרם בדבורו רק בשני מקומות בשולחני ב"ק (צ"ט) ובדיין שהטריף את הכשרה ועי"ז הלך הבעל בהמה והשליך לכלבים בסנהדרין בסוגיא דשה"ד ע"כ אבאר קצת שני דינים הללו ונראה אם נ"ד דומה להם או לא:

ג) בחו"מ סי' ש"ו סעי' ו' המרא הדינר לשולחני ואמר יפה הוא ונמצא רע אם בשכר ראהו חייב לשלם אע"פ שהוא מומחה בקי וא"צ להתלמד ואם בחנם פטור והוא שיהי' בקי וא"צ להתלמד וזה דעת הרבה פוסקים ולמדו זאת מהא דמבואר שם גבי טבח אומן ובגמרא ב"ק (צ"ט) המראה דינר לשולחני כו' אומן פטור הדיוט חייב ותניא אידך בין אומן ובין הדיוט חייב אר"פ כי תניא האי באומן פטור כגון דנכי ואיסר דלא צריכי למגמר כלל ובתוס' ד"ה ותניא כו' לא שייך הכא לשנויי כאן בשכר כאן בחנם כדמשני גבי שחיטה דהכרת מטבעות צריך אומנות ובקיאות גדול ולית לי' למחזי' אם לא בקי כדנכי ואיסר יע"ש וכוונתם דכאן אף בחנם אומן חייב דהוי כמו הדיוט ע"כ מתרץ דברייתא ראשונה דפטור היינו באומן גדול דא"צ למגמר כלל ושני הברייתות איירי בחנם רק דחילק בין אומן גדול דפטור ואם צריך עוד למגמר הוי במטבעות כמו הדיוט וחייב אבל בשכר אף אומן גדול דא"צ עוד למגמר נמי חייב כמו טבח בשחיטה וכן מבואר ברא"ש שהביא דברי תוספות:

ד) אמנם מרי"ף נראה דכיון דא"צ למגמר כלל אף בשכר פטור דאונס הוא דהא בטבת כתב אם הוא אומן בשכר חייב ובחנם פטור ובמראה דינר לא מחלק כלל ועוד דסיים שם שמעינן מינה דהדיוט לא מחייב לשלומי עד דמודע לי' דעלי' קסמיך כו' וקשה אמאי נקט דין זה בהדיוט הא גם במומחה בשכר נמי חייב כמו בהדיוט א"כ גם במומחה מצי לחלק אם אמר לי' דעלי' סמיך אמנם לפי מה שכתב הש"ך שם סוף או' י"ב בשם מהר"מ בר"ב דבאומן בשכר דחייב א"צ לומר לו חזי דעלך סמכינן דכיון דהוא מומחה ודאי עליו סמיך ועוד כיון דמשלם בודאי דלכך משלם לו כיון דמכיר אותו שהוא מומחה וסומך עליו עיין בנתיבות המשפט שם או' י"א ואו' י"ב:

ה) אמנם הרשב"א ז"ל חולק ע"ז דשולחני אם הוא בקי וא"צ להתלמד אף בשכר פטור דלא דמי לטבח דאף אומן הבקי מקלקל לפעמים אא"כ ישגיח ויכוין מלאכתו היטב לפיכך לאו אונס גמור נחשב ע"כ בשכר חייב אבל בראיית המטבעות כל שהוא בקי הרבה לא שייך שיטעה וכשטועה אנוס הוא ופטור אפילו בשכר דש"ש פטור מאונסין עיין בשמ"ק שם ועיין בש"ך שם דמהרש"ל פסק כרשב"א ומהרי"ן לב כתב דהוי ספיקא דדינא ואין להוציא ממון מספק:

ו) ולכאורה יש להקשות על הפוסקים דלמדו על שולחני מטבח הא חילוק ביניהם דהא בטבח הוי מזיק בידים לכך בהדיוט לכ"ע חייב דפושע הוא אבל במומחה לא הוי כ"כ פושע אך ג"כ לאו אונס גמור רק אונם קצת כמו גו"א ע"כ בחנם פטור כמו ש"ח דפטור בגו"א ובשכר דינו כמו ש"ש דחייב אבל בשולחני לא הוי רק גרמי ע"כ לרבנן פטור לגמרי אפילו הדיוט אך לר"מ דדד"ג בצריך למגמר חייב דפשע אבל מומחה דלא צריך למגמר פטור דלא הוי רק שוגג ואנן פסקינן גרמי בשוגג פטור כבסי' שפ"ו בש"ך שם א"כ מה חילוק יש במומחה בין בשכר לחנם הא לא פשע רק טעה בשוגג ואף לדעת רמב"ן דאף שוגג חייב אבל אונס קצת מודה דפטור ובאינו צריך למגמר הוי כמו גו"א דאונס קצת ופטור בגרמי אף בשכר כיון דלא הוי שוגג רק אונס קצת ואמאי כתבו דבשכר חייב ולמדו מטבח הא טבח הוי מזיק בידים ודו"ק. ונראה ליישב עפ"י סברת הפנ"י דבשכר הוי כאלו התנה עמו בפירוש דאם יטעה דישלם לו דעד"כ נתן לו שכרו יע"ש ועיין בים התלמוד ב"ק (צ"ט) ד"ה בתוס' יע"ש ולא ידעתי כוונתו הא בש"ע פסקינן דלא כרשב"א ומדוע לא הביא שיש מחלוקת בזה ודו"ק:

ו) ונראה לי מהסוגיא מדתניא בשתי ברייתות לשון שולחני מזה משמע דאם הראה לאדם פשוט שאינו שולחני ואין מסחרו במטבעות והכל יודעים שאין בקי כלל אפילו אם אמר לו חזי דעלך סמכינן פטור דנזיק בעצמו אפסיד אנפשי' וכן הדין בטבח דאם ידע הנותן לו שאינו טבח הרי זה מפסיד לעצמו ע"כ נקטו בברייתא לשון טבח מומחה או טבח שאינו מומחה משמע אבל מי שאינו טבח כלל פטור וצ"ל שם בגמרא דאף דר"א אפשר דלא הי' מסחרו בזה אבל עכ"פ בקי הי' במטבעות דאל"כ לא הי' רשב"ל שאלו אך שלא הי' מומחה גמור כבתוס' שם ודו"ק:

ח) וסברא זו שכתבתי מבואר בבה"מ בסוגיא דשיקול הדעת בבבא רביעאה וז"ל וכ"ש דלא גמיר אע"ג דקבלוהו עלייהו כו' נמצא חומרא קולא שפטור מלשלם מפני שבעל דין בעצמו פשע שסמך עליו ועשה על פיו יע"ש וכ"כ שם באותה בבא לענין טעה בדבר משנה משום פשיעותא דבע"ד נגע בה דכיון דטעה בדבר משנה ידוע טעותי' ולא איבעי לי' לבע"ד למסמך עליו ולמעבד על פיו דהוי לי' לשיולי ולגלויי טעותא דהא דבר ברור הוא במשנה הלכך בע"ד הוא דפשע ודיין לא עבד כלום יע"ש:

ט) ולפי סברא זו גם בנ"ד הניזק הוא דפשע בעצמו דהוציא הוצאות כמה אלפים דאלטר טל הבטחתו בפיו ילא עשה עמו שום קנין להיות מחויב לקיים גם עדיין לא עשה עמו השוואה ולא כתב גם בעלי העצים היו צריכים לעשות. עמו קנין להיות לבם בטוח שלא יניחם לעבוד עבודתם וינסר עץ של אחרים מזה נראה שלא הי' רק מילי בעלמא ולא סמכו זע"ז ומי פתי יעשה הוצאות גדולות כ"ז שלא נגמר השוואה והקנין ביניהם ועיין בתוס' ב"ק (ק') ד"ה טיהר:

י) אמנם רמב"ן במלחמות חולק שם על בעה"מ בסברא זו דלעולם לא אמרינן דניזק פשע בעצמו רק המזיק הוא דפשע וחייב ונראה דפסקינן בש"ע כרמב"ן אך בנ"ד בלאו הכי אין לחייבו משום גרמי דכל הכללים שכתבו הפוסקים והש"ך סי' שפ"ו בדיני דגרמי ליתא בנ"ד ולשיטת הרצב"א שהכריע הש"ך כוותי' דדינא דגרמי לא הוי רק משום קנס בודאי בנ"ד לא שייך קנס דהוי דבר דלא שכיח כלל לסמוך על דבורו של אחד ולהוציא כ"כ הוצאות קודם שנגמר הדבר להיות בטוח שחבירו יקיים והבן ועיין שם בש"ך או' א' ובסוף או' י"א:

יא) ומה שכתב כ"ת לחייבו מדין ערב שעל פיו הוציא הנה הר"ן בפ"ק דקידושין הביא מחלוקה בזה דדעת הרשב"א כיון דלא מטא הנאה וזכות לאדם השלישי מזה כמו גבי ערב דיש הנאה ללוה מזה אין לחייבו מדין ערב וכבר מובא דעות הפוסקים בזה בחו"מ סי' ש"פ סעי' א' עיין שם ברמ"א גבי זרוק מנה לים ואתחייב אני לך כו' א"כ דין זה הוי ספיקא דדינא ועיין קצה"ח ונתיבות המשפט סי' ר"ז שכתבו דגם הרא"ש סובר כרשב"א כמו שהביא כ"ת דבריהם ומה שהקשו שם על הרא"ש בתשובה שהביא הטור דעכ"פ יתחייב מדינא דגרמי שעל פיו שחטה ומה שתירץ בנתיבות שם או' ח' ליישב דאין המזיק חייב רק מה ששוה ולא מה שיכול להונות זה דוחק דהא כל בהמה כל זמן שבחייה אף אם ישחט אותה תהי' טרפה אבל קודם ששחטה שוה יותר מאחר שחיטה גם תירוץ של קצה"ח צ"ע דהא המוכר לא רצה לשחוט ולסמוך על רוב רק שלוקח הטעה אותו והבטיח לו לשלם אף אם יהי' טרפה יע"ש:

יב) אמנם לא ידעתי למה לא הקשו קושיא זו על הפוסקים סי' ש"פ זרוק מנה לים ואני אשלם לך אשר כתבו דאין לחייבו לשלם ואף דלא שייך בזה ערב עכ"פ אחאי לא נתחייב מדינא דגרמי וע"ז לא שייך מה שכתבו לתרץ את הרא"ש בפרה טרפה שהבאתי אמנם לפע"ד לא קשה לא על הני פוסקים דסי' ש"פ ולא על הרא"ש דהא בשני דינים הללו ידע הניזק מקודם שיהי' הנזק רק שהאמין להמצוה שיחזיר לו ההיזק מכיסו א"כ אין כאן דינא דגרמי דהא הניזק הוא דעשה לעצמו ההיזק והי' צריך מקודם לעשות קנין עם המצוה אשר מועיל עפ"י תורה להיות מתחייב להחזיר לו ולא להאמינו בדבור בעלמא וכיון שלא עשה כן איהו דאפסיד אנפשי' ודומה ממש להמבואר בסי' ש"פ סעי' ב' שבור כלי של פלוני ע"מ שאתה פטור ועשה כן ושברו חייב המשבר וכתב שם בסמ"ע דבדין זה כ"ע מודים וכתב בט"ז שאפילו אמר לו ואני אשלם פטור המצוה והשובר חייב יע"ש וקשה אמאי לא יתחייב המצוה מטעם גרמי אך הוא הדבר אשר כתבתי דכיון דהשובר בעצמו עשה היזק לנפשי' במה שמאמינו בדבור בעלמא והמצוה לא עשה כלום רק שהכשילו והטעה אותו וכגון זה לא הוי גרמי להתחייב ודו"ק וזה טעם הרא"ש כמבואר שם בתשובה שדקדק בלשונו הטהור כיון דלא הי' קנין פטור יע"ש וזה ג"כ טעם של הפוסקים בזרוק מנה לים דלא שייך גרמי כה"ג ובסברא שכתבתי יתורצו כל הקושיות שהקשו הקצה"ח ונהמ"י ותרע"א בסי' קל"ד שהביא בפ"ת סי' ק"ו שמכל המקומות שהביאו לא עלה על דעת העושה שלא יקיים המצוה מה שהבטיח לו שבעת שצוהו לא נעשה שום הפסד ונזק ולמה לא הי' להעושה להאמין לו שיקיים הבטחתו ע"כ האמין לו שבודאי יקיים וכיון שאח"כ נצמח נזק והפסד ואינו רוצה לקיים הבטחתו ע"כ חייב משום גרמי ודו"ק. הנראה לפע"ד כתבתי אבל נכון שיראה כ"מ להביא הדבר לידי פשר:

ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה