מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן מ
ב"ה יום א' קרח תר"ץ סטניסלאב.
שוכט"ס לכבוד ידידי הרה"ג בש"ק
כש"ת מו"ה
אליעזר יהושע הלוי עפשטיין שליט"א האבד"ק ראקוב והגליל תע"א:
א) ג"י הגיעני ביום עש"ק בדו"ד ראובן מחזיק רחיים אצל אדון הרבה שנים וכעת בא האדון למכור את הרחיים וראובן השתדל בעצמו לקנותה גם הי' לו א"י אחד אשר רצה לקנותה ורצה ליתן לראובן ריוח הרבה יותר מסך שאלו הי' קנה ראובן אצל האדון ולבסוף עלה ביד ראובן שיש לו קרוב גביר אחד שמו שמעון ודברו ביניהם כ"פ ששמעון יקנה הרחיים מאדון שותפות עם ראובן היינו 4\3 יהי' לשמעון4\1 לראובן אך בפומבי לא יכול ראובן להגיד לאדון שהוא שותפו של שמעון כי ראובן הי' סרסור אצל האדון ורצה להשפיע עליו להוזיל המחיר ולאחר שהשתדל ראובן בזה העסק אצל האדון בא הדבר לידי גמר ושמעון עשה קאנטראקט עם האדון ונתן לו מקצת מעות בתורת פרעון והמותר דמי המקח ישלם לו בעת שיעשה עמו אנטבלאציע כהוגן ואחר גמר המקח באו ראובן ושמעון לעירם ואכלו ושתו משקה לברית מז"ט להשותפות שביניהם ואח"כ הי' צריך שמעון לסלק כמה מאות דאלער ליד ראובן בעבור לסלק בעלי חובות של אדון המוכר והלך ראובן ומכר חנותו וסלק החובות גם נחלה הי' לו ומכרה אדעתא דהכי להיות לו לשלם לו בעד חלקו והאמין לשמעון שאף שעשה השטר על שמו וכן האמין לו שיעשה אנטבלאציע על שמו ויתן לו רשימה בעלמא להיות בידו על חלק רביעי שיש לראובן ברחיים ולא עלה על דעתו ששמעון ישנה ממה שנעשה השותפות ביניהם אך עדיין קודם שעשה שמעון אנטבלאציע אמר לראובן כי אביו אינו מניחו לקבלו לשותף לכן מוכרח לחזור ולא יתן לו שום חלק ברחיים כי א"א לו למרוד באביו ומה גם שלא אמר לו בפירוש שיהי' שותף רק ראובן אמר לו כן והוא שתק והלך ועשה אינטבלאציע על שמו ואין ריצה ליתן לראובן חלק רביעי שום לו בשותפות הרחיים עמו ע"כ תורף שאלתו. והנה כפי שנראה מכח אומדנות המוכיחות אין שום ספק לנו דשמעון בעת שנתן המעות ועשה שטר עם האדון הי' דעתו כמו שאמר לו לראובן שקונה בשותפות להיות רבע אחד לראובן וכ"ת שפיר ראה המבואר בסי' קפ"ג בטור וש"ע בשם הרמ"ה להלכה דאף שקנה במעות של עצמו קנה המשלח כיון דאמר לו זבין לי ועשאו שליח לכך והא דמבואר בר' ירוחם דלא קנה היינו משום דלא עשה אותו הקונה שליח כמו שכתב הש"ך באו' ב' וז"ב מאוד כיון שהי' בדעתו לקיים שליחותו נקנה לראובן חלקו וכפי השאלה הודה שרק כעת מחמת שאיני מניחו אביו רוצה לחזור אבל עד כעת רצה לקיים הבטחתו ולא עוד אלא אפילו הכחישו וטוען שתכף בעת שקנה קנה רק לעצמו אינו נאמן דיש כאן אומדנות המוכיחות טובא שבשעת הקנין קנה לראובן חלק רק כעת נשתנה דעתו כמו שיראה לכל מי שיש לו מוח בקדקדו מכל המעשה שנעשה בינם מתחלה ועד סוף והיכי דאיכא אומדנא דמוכח טובא מוציאין מן המוחזק עיין בחו"מ סי' ט"ו סעיף ה' וסי' צ' סעי' ט"ז ובקה"ח שם ובח"מ סי' ת"ח ובסוף סי' צ"ט ועיין בשו"ת ח"ץ או"ח סי' ט"ו ועיין בספר עורה השחר או' א' אומדנא ועיין בספרי ח"ד בסוף בשו"ת סי' ל"ו אך לא נצרך לזה בנ"ד דהוי הודאה גמורה אף שהוא אמר שלא השיב לו רק שתק שתיקה כזו הוי ודאי הודאה דאל"כ למה לקח את ראובן להיות סרסור ולעבוד עבודה בודאי מחמת שהודה לו על שאלתו שיהי' שותף ובפרט שאמר בפירוש אח"כ שרק אביו אין מניח א"כ הודה שמקודם לזה הסכים עמו להיות שותפו ובפרט שראובן מכר חנותו ונתן לו מעות בעד האדון א"כ הודאה גמורה שרק עתה חפץ לחזור:
ב) איברא דאף דש"ך באו' ב' מיישב דברי ר' ירוחם שגם הוא סובר כרמ"ה בסעי' ד' רק דבסעי' ד' מיירי שעשאו שליח לכך מהני הקנין אף במעות של השליח אף דלא נתן המשלח מעות אמנם בב"י הביא ג"כ את העיטור וכנראה לכאורה מדברי בה"ע אף בעושה אותו לשליח לא מהני הקנין אם לא נתן לו מעות והגם דעיקר להלכה כמו שפסק הטור בשם רמ"ה וכן פסקו כל הפוסקים בש"ע העי' ד' ואפשר שגם את הבה"ע יש לפרש באופן שיסכים עם כל הפוסקים אך לרוחא דמילתא אני אומר בנ"ד דהי' המשלח סרסור ואם לא הי' שותף הי' מחויב שמעון לשלם לראובן ש"ס ועוד דהי' לו חזקה ברחיים בשכירות וכבר מבואר בשו"ת ד"ח למרן הגה"ק זצלה"ה בח"ב חו"מ סי' מ"ד וסי' מ"ה דהקונה צריך לשלם למי שיושב שם בשכירות שיווי חזקה כפי ראות עיני בי"ד יע"ש וא"כ אם לא הי' ראובן שותף הי' שמעון חייב לו דמי שיווי חזקה א"כ בחוב זה שהי' מגיע לראובן אצל שמעון שיווי חזקה וש"ס פרע לעכו"ם בעד ראובן המשלחו היינו אנגאבע שנתן לעכו"ם כסף הקנין יש לראובן חלק שבזה פרע שמעון חובו אם לא הי' לקח בעדו חלקו הי' חייב לו מעות וזה הוי כמו שנתן המשלח מעות ודו"ק:
ג) אך כל עיקר מה שחוכך כ"ת משום דחזר בו פני עדים קודם שנעשה אינטאבלאציע ולדעתו זה עיקר הקנין אבל מקודם לזה לא קנה ע"כ יש בידו לחזור בו כמו במטלטלין קודם משיכה כמבואר שם בסעי' ד' אמת דבספר תועפות ראם הובא בדברי גאונים כלל פ"ט סובר כן דקודם שנעשה אינטאבלאציע לא קנה בקרקע כמו משיכה במטלטלין אך שזה דעת יחידאי ולא פסקינן כן רק תכף בשעה שנתן אנגאבע וכתב שטר נגמר הקנין ובפרט דעכ"פ הוי קנין סטומתא ואף דש"ך בשם הב"ח בסי' ר"א כתב דבקרקע לא מהני קנין סטומתא אחרונים חלקו עליו בזה וכתבו דמהני ועוד הא בדיניהם הי' מהני קנין זה והיכי דמוכר עכו"ם כמו בנ"ד בדיניהם דנין אותם היכי דהוי זכות לישראל כמבואר בב"ק (קי"ג) א"כ קנה שמעון עבורו והבן דכיון דזה ברור דברא"י המקח קיים אף קודם שעשה טאבעלאציע א"כ זכה שמעון אף בד"י מעכו"ם את רחיים בכסף ופונקטאציע שהוא ראשי פרקים משטר וממילא זכה נמי בחלקו ראובן המשלח ע"י שליחות שמעון ואין שמעון יכול לחזור בו אף קודם הטאבעלאציע שכבר נגמר השליחות והקנין בשביל ראובן ועיין במ"א סי' תמ"ח שכן דעת מ"ב דישראל זוכה מעכו"ם בד"י מה שיש לו לזכות ממנו בדא"י ואף שמ"א שם השיג עליו וכתב דקנין בדיניהם לא מהני אף לגבי עכו"ם ובעינן דוקא קנין המועיל מדין תורה יע"ש אבל בכף החיים הביא בשם משיבת נפש סי' ט' שהסכים עם המ"ב דלא כמ"א יע"ש ועיין ביו"ד סי' קס"ט בחו"ד שם שכתב במכר ש"ט של עכו"ם לישראל וחזר הישראל המוכר וגבה מן העכו"ם חייב להחזיר הדמים והריוח לישראל הלוקח אף דבדין תורה לא קנה כיון דקנה בדיניהם החוב של עכו"ם הוי שלו ומה שגבה המוכר מעכו"ם הוי גזל וכתב דכן הוא בירושלמי דישראל ועכו"ם שבאו לדין אם תוכל לזכותו בדיניהם כו' ועיין בע"ל שתמה עליו למה הביא זאת בשם ירושלמי הלא הוא מבואר בש"ס דידן ב"ק קי"ג יע"ש ולא אדבר כעת יותר מפרט זה דהא כבר כתבתי דת"ר יחיד הוא בזה וסוגיא דעלמא פסקינן דכסף ושטר אף קודם אינטאבלאציע אפילו ישראל מישראל קנה קנין גמור ואין יכול לחזור ממילא דקנה ראובן חלק רביעי ברחיים ואין לשמעון לחזור בו וזה ברור מאד לפע"ד:
ידידו אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: