מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן לט
ב"ה ד' תבוא תר"ץ סטניסלאב. להבחור המופלג מר צבי יהודה שטראם מק' טארנא נ"י:
א) הגיעני מכתבך והנני לתשובתך מה דקשיא לך בב"ק ס"ו דאמרינן מכי מטי עידן איסורא ודאי מייאש לי' ואמאי אומר לו הרי שלך לפניך דמי' מעלי' בעי לשלומי לי' וקשה לך דאימת קנה בעידן איסורא ואי לא שווה כלום ובאמת לא קשה כלל דכונת הגמרא סמוך לזמן איסורא וכן מפרש במקור חיים סי' תמ"ג סוף או' ה' יעו"ש וכן בר"ן ריש פסחים דכתב דלכך מהני ביטול בלב משום דבלאו הכי אסור בהנאה וע"כ צריך לומר דביטול חל רגע סמוך לאיסור הנאה דאי כשנאסר שוב לא מהני ביטול והבן ובספרי ח"ד בשו"ת סי' י"ז הקשיתי על רמ"א שכתב בסי' תל"ד וטוב שישרוף קודם שיבטל כדי לקיים מצות שריפה בחמץ הא לר"ן לא חל הביטול דק רגע קודם זמן איסור אף שביטל הרבה מקודם הא לא מהני רק בעידן שבא איסור הנאה כמו שכתבו המפורשים לדעתו וא"כ אף שיבטל קודם שרפה מקיים מצות שרפה בחמץ שלו דהא השרפה צריך להיות קודם זמן איסור כמבואר שם בש"ע וכתבתי שם לתרץ יע"ש וכעת נראה דכונת רמ"א שאם יבטל בפיו ובפני עדים דאז אף לר"ן חל תיכף ומיד והבן:
כ) ומהא דאמרינן בגמרא שאומר לו הרי שלך לפניך הביא בשו"ת מנחת יעקב ראי' דאף אם לא ביער באונס קנס ר"ש לאחר הפסח ואסור לנגזל אף שהי' אנוס דחמץ לא הי' בידו לבער וכתבתי בשו"ת בספרי ח"ד סי' כ' דלא הבנתי ראייתי דהא הגזלן לא הי' אונם וא"כ אסור לכל העולם משום הגזלן וכעת אני רואה שצדקו דבריו דהא לגזלן ליכא שום קנס דהא יכול לומר הרי שלך לפניך א"כ לא הפסיד כלום. וע"כ דעיקר קנס הוא רק משום הנגזל והנגזל הוי אונס אלא ע"כ דאף באונס נמי קנס ר"ש ועיין בנוב"ת באו"ח סי' ס"ה ודו"ק:
ג) ומה דהקשה על מהרש"א דברי מהרש"א כפשוטם ומובנים היטב דהא כן מפרש ברש"י שהביא מהרש"א בד"ה בפירש בד"ה מכאן ואילך ומה שכתב שם מהרש"א יובן הדברים דלא כתבו בתוס' בד"ה דאמרי אינשי כו' סברתם אלא היכי דעיקר הבהמה גופה לא היתה של המקבל רק משום תקנות דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון אז כתבו בתוס' סברא לחלק אבל היכי דמקבל נתן מעות ויש לו מחצה בבהמה גופה זה עדיף יותר ממה דמקבל עיסקא יש ג"כ בהמה אחרת לידי' יעו"ש ברש"י ד"ה מכאן ואילך ומה שכתב שם מהרש"א על רש"י ותבין היטב ועיין בפנ"י מה שכתב לתרץ קושית מהרש"א ומה שהקשה על תוס' שבועות ד' דזרק הככר לים דאז הוי התראת וודאי וקשה דאם זרק הוי לאו שיש בו מעשה ומדמה לנדרים גבי שבועה שלא אישן כו' לא ידעתי מה שמיטה אצל הר סיני הלא הזריקה לים אין עושה שום איסור הא לא נשבע שלא יזרוק לים וגם לא הוי תנאי רק השבועה שיאכל ולא אכל והבן:
ד) ומה שהקשה עוד גבי הא דשבת י"ד דאמרינן שם דגזרו על הבא ראשו ורובו במ"ש לפסול תרומה ואמר אביי כדי שלא יאמרו אלו ואלו מטהרין ותרכינן סו"ס מה נ"מ כו' והקשה דהא יש נ"מ שאם יטבלו במי מקוה ויסברו שעדיין טמאים כיון שלא טבלו גם בשאובים ויחזיק א"ע לטמא ואח"כ ישכח הטומאה וילך למקדש ואח"כ יזכור ויביא קרבן ויהי' חולין בעזרה דהא באמת טהור הי'. ולדידי לא קשה כלל דאם נחוש לזה א"כ מה הועילו חז"ל בתקנתם לטמא אותו אם בא רו"ר במ"ש הא אדרבה בזה יהי' תקלה זו שאם בא רו"ר במ"ש ויהי' טמא באמת מדרבנן ויסבור שטמא מן התורה וישכח הטומאה וילך למקדש נמצא שיביא אח"כ קרבן ויהי' חולין בעזרה אע"כ דלזה ליכא למיחש דכל המביא קרבן טומאה אם הוא עם הארץ בודאי ישאל לחכם אם חייב בקרבן דיש כמה הלכות באיזה אופן ובאיזה טומאה חייב בקרבן וכיון דישאל לחכם אז יגיד לו החכם ולא יהי' מכשול כלל ושפיר מקשינן סו"ס מנ"מ הא טבלו בהנך:
ה) באופן אחר יש ליישב קושיתך עפ"י מה שפירש הפנ"י ואבאר קצת דבריו דזה בודאי לא יטעה שום אדם לומר דרק מ"ש מטהרין ולא מקוה וראי' לזה דהא התקנה לא הי' רק לענין תרומה אבל נדה לבעלה או לכנוס למקדש לא תקנו כלל ולא נפסל גופו אף שבא על ראשו ורובו מ"ש אחר טבילת מקוה וא"כ כ"ע יודעים דאין זה רק תקנתא דרבנן לתרומה משום שיאמרו או"א מטהרין ומקשינן מה נ"מ דיאמרו דלתרומה או"א מטהרין דהא לא יצמח שום מכשול ולא קשה קושיתך לענין קרבן דהא כ"ע יודעים שלא הי' תקנה רק לתרומה ורק מדרבנן ואיך שייך להביא קרבן אם יכנוס למקדש ע"כ מתרץ רבא שהיו אומרים לא אלו מטהרים רק אלו כלומר דיטעו בזה לומר כיון דתקנו רבנן בתרומה שצריך כונה בטבילה לתרומה וצריך לכוון בעת שבא למ"ש ולא בעת שטובל במקוה וזה הפירוש שאמר רבא שיאמרו לא באלו תקנו רבנן כונה לתרומה רק באלו תקנו הכונה בעת שבא ראשו ורובו במ"ש שיטעו לומר שגם המ"ש אחר המקוה הוי תקנת חכמים ואז צריך האדם לכוון הכונה לתרומה כי ע"כ גזרו שמ"ש יטמאו אחר טבילה לתרומה יע"ש ודו"ק:
אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: