אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן לח

סימן לז

ב"ח עש"ק ואתחנן י' מנ"א תרפ"ח סטניסלאב.

להבחור הצורב העוסק בחוקי חורב החריף מר נפתלי צבי טייטעלבוים

נ"י

מבריגל:

א) מכתבך הגיעני שהקשה על או"ה כלל כ"ד או' י"ח והובא דבריו ג"כ בפלתי סי' ק"ב או' ד' שכתב בשם א"ו דמה שנשאר בש"ס בתיקו לא חשיב דבר שיש לו מתירים ואם נתערב חתיכה זאת באחרות שפיר בטלה ואע"פ שאפשר שבאם יבוא אליהו ויגלה דמותרת לא נחשב עי"ז דשיל"מ לפי שאז יתגלה לן שלא נאסרה מעולם ולא דמי לביצה וטבל שבאמת אסור כעת רק שיש לו מתירים אח"כ. טעם שני כתב כמו שכתב הרשב"א ופסקינן כן בש"ע ק"ב דלא הוי דשיל"מ רק בתערובות שידענו בודאי שיהי' לו היתר אח"כ אבל בתיקו אפשר שיאמר אליהו שחתיכה זו שנשאר עלי' בתיקו באמת אסורה וע"ז הקשה לפי מה דאמרינן נדה ס"א ת"ר בגד שאבד בו כלאים כו' אבל עושה ממנו תכריכין למת אמר ר"י זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבוא אמר לי' אביי כו' והא אמר ר"מ כו' לא שנו אלא לספדו אבל לקברו אסור א"ל לאו איתמר עלה אמר ר"י אפילו לקברו ור"י לטעמי' דאמר ר"י מ"ד במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ע"כ וא"כ לר"י דסובר דמצות בטלות לעתיד לבוא וכל איסורים יהי' מותרים א"כ קשה למה כל איסורים מתבטלין הא הוי דשיל"מ דע"ז לא שייך שני תירוצים של או"ה ולכאורה אפשר לתרץ דהא רק ר' יוחנן הוא דסובר דמצות בטלות אבל ר"מ אמר ר' ינאי סובר דל"ש אלא לספדו אבל לקברו אסור משום דאין מ"ב לעתיד לבוא וכן שכן קושיתו הוא רק לר' יוחנן והא ר"י באמת סובר דכל דבר שיש לו מתירין בטל כמבואר ברמב"ן במלחמות פ' כ"ש על מ"ש ר"י חמץ בין במינו כו' וכן הביא בשעה"מ בפ"א מחמץ בשם ר"י בשיטה שר"י לא סבר כלל הדין דדשיל"מ לא בטל הביא דבריהם בש"ח כללים או' ד' או"ק צ"ו יע"ש א"כ א"ש מאד ולא קשה כלל:

ב) אמנם עדיין קשה דהא ביו"ד סי' ש"א סעי' ז' פסקינן כר"י דמותר לקברו בכלאים אפילו לכתחילה ובסי' ק"ב פסקינן דשיל"מ לא בטל א"כ לדידן קשה קושיתו אמנם הר"ן בחידושי נדה הובא דבריו ביד מלאכי כ"מ או' תל"ז כתב דהא אמרינן כאן ש"מ מ"ב לעתיד לבוא לאו לאחר התחי' קאמר אלא זמן מיתה קרי לעתיד לבוא כו' והיינו דאמרינן במתים חפשי כו' דאלמא מזמן מיתה הוא דקאמרינן עכ"ל אבל כשיעמדו בתחי' אי"ה בקרוב יהיו חייבים במצות דהתורה נצחיית ולא יתבטלו המצות לעולם רק כשמת באותו זמן כשלא יחי' עדיין הוא דפטור אבל אח"כ כשיחי' יהי' חייב והמת הוי דינו כמו קטן דפטור ממצות וכשיתגדל יהי' חייב והבן א"כ מעיקרא לא קשה דמתי יהי' לו היתר לאכול התערובות לאחר מיתתו והא אין המת אוכל וכשיעמוד בתחי' אז יהי' אסור דהתורה לא יתבטל כמו שכתב הר"ן:

ג) אמנם בתוס' כאן ד"ה אמר ר' יוסף כו' לא פירשו כר"ן רק דמצות בטלות אף לאחר התחי' וכיון שכן מותר לעשות לכתחילה תכריכים למת אע"פ שלעתיד יעמוד במלבושיו שנקבר בהם משום דאז מצות בטלות הרי דאף לאחר התחי' בטלות יע"ש ודו"ק א"כ עדיין לשיטת התוס' יקשה קושיתו אך אפשר לומר דלשיטת התוס' באמת לא פסקינן כר"י רק כר' ינאי דלכתחלה אסור לקברו משום דכשיעמוד בתחי' יעמוד בכלאים ואז יהי' אסור אבל כל זמן שהוא מת לכ"ע אין עליו איסור דהא תנן בהדיא תכריכין למת אין בהם כלאים רק דכל המחלוקת שבין ר' ינאי לר' יוחנן הוא רק על לכתחילה אם לקברו בכלאים דר"י סובר דאסור דאף דבשעה שמת פטור אבל כשיחי' יהי' חייב ואיך יעמוד בכלאים אבל ר"י סבר כיון דכבר נעשה חפשי כשמת שוב אין חל עליו שום איסור כשיחי' ולא איכפת לי' אם יעמוד בתחי' במלבושי כלאים עיין בתוס' ותראה שזה הוא עיקר מחלוקת בין ר' ינאי ור' יוחנן א"כ אפשר לומר דלתוס' דפסקו באמת כר' ינאי ע"כ א"ש דאיסורים בטלים דלא הוי דשיל"מ ור"י לשיטתו דסובר כל דשיל"מ בטל כמו שכתבתי לעיל ואנן דפסקינן בש"ע כר"י ופסקינן נמי דבר שיל"מ לא בטל דאנן נפרש הסוגיא כר"ן שהבאתי באות ב' ולהר"ן גם ר' יוחנן מודה דלאחר התחי' אין מנות בטלות ודו"ק:

ד) אמנם רוב פוסקים כתבו דגם ר"י סובר דדשיל"מ לא בטל דלא כרמב"ן עיין בשער המלך ונראה דאף לשיטת התוס' דוקא אותם בנ"א שכבר מתו ויעמדו בשעת התחי' כיון דכשמתו היו פטורים ממצוות מקרא דבמתים חפשי אף כשיחיו סובר ר"י דלא חל עליהם מצות התורה כיון שכבר נפטרו בשעת מיתה אבל איתם בנ"א שלא מתו עוד בזמן התחי' בודאי גם ר"י מודה דהמצוות לא יתבטלו מהם דהתורה נצחיית ולא יתבטל לעולם אחר התחי' רק דפליגי על אותם שכבר מתו ונפטרו דלר' ינאי יתחייבו פ"ש ולר' יוחנן לא יתחייבו עוד פ"ש א"כ לא קשה קושיתו דהא לא הוי דבר שיל"מ דאם לא ימות בעל התערובות עוד כשיהי' התחי' א"כ באמת יהי' אסור לו ואם ימות מקודם בודאי לא יהי' דבר שיל"מ דהא מת א"צ עוד לאכול ומי יטמין לו את התערובות להיות מזומן לו לאכול אחר שיעמוד בתחי' ולכ"ע אותן בנ"א שלא מתו בשעת תה"מ לא יתבטל מהם המצוות דתה"ק לא יתבטל לעולם שזה אחד מי"ג עיקרי הדת והבן:

ה) ועוד נראה ליישב קושיתו דאף לר' יוחנן דמצות בטלות אפילו הכי אם הי' לאדם באותו זמן בשר נבלה וכדומה מכבר קודם שיתבטלו המצית בודאי חתיכה זו נשארה באיסור כיון שחל שם איסור דדוקא לאחר שיתבטלו המצות לעתיד אז יהי' מותר לנחור בהמה ולאכול אבל מה שנשאר להם מכבר בודאי דאסור דהא בחולין י"ז איבעיא להו לר"ע דסובר בשר נחירה הותר להם במדבר ואם כשנכנסו לארץ נשאר אברי בשר נחירה מכבר אם נאסר להם ונשאר בתיקו כ"ש כשיבא העתיד אף שיותר להם בשר נחירה אבל מה שכבר נאסר אין שום ספק דנשאר באיסור הקודם א"כ ממילא התערובות איסור לא הוי דבר שיש לו מתירין והאי דבגד מכלאים דאמר ר"י דמותר לקברו דכשיעמוד בתחי' לא יהי' בו איסור לבישה דאף שהי' כלאים מכבר א"ש דבבגד אין בו שום איסור לתפרו כלאים רק הנאת לבישה הוא דאסור ומעת התפירה עד שיעמוד בתחיית המתים אין כאן שום איסור על הבגד וגם האדם לא עשה שום איסור דבמתים חפשי א"כ לא שייך לומר הואיל ונאסר נשאר באיסור הא אף מקודם לא נאסר הבגד רק ללבוש להנאת לבישה אבל לא גוף הבגד אבל איסור נבלה וכדומה דנקרא מקודם שם איסור על חתיכה אף כשהותרה נחירה לאחר תחיית המתים אבל מה שהי' לו מקודם נשאר באיסורו וגדולה מזה כתב הרשב"א דאפשר לסוחטו דאסור אף שנפלט ממנה אח"כ כל האיסור כיון שנקרא שם איסור על החתיכה נשארה באיסור לעולם אף כשנסחט האיסור ודו"ק:

ו) ושיטת הר"ן שהבאתי לעיל דהא דפליגי ר' ינאי ור"י דלר' ינאי אסור לקברו בכלאים דגם מתים מוזהרים על איסור ור"י סובר דמותר דכשמת נעשה חפשי ממצות לכאורה צע"ג הא אפילו אדם חי שלובש כלאים שלא להנאת לבישה מפני הקור והחום אין בו שום איסור ומותר אף לכתחילה דתנן מוכרי כסות מוכרים כדרכם ובלבד שלא יתכוון בחמה מפני חמה כו' א"כ מתים שאין להם קור וחום אפילו אם מחויבים במצות אבל כלאים לא נאסר להם בשלמא לשיטת התוס' דעיקר האיסור הוא לכשיעמדו בתחי' א"ש דאז יהי' להם הנאה לבישה אבל לר"ן קשה אך הדבר נכון דבאמת הנאת לבישה לאו דוקא קור וחום רק כל הנאות שמגיע לאדם מן לבישה אם מתכוון להנאה זו אסור כגון שעומד ערום בלי לבוש וחרפה לפניו ולובש מלבוש כלאים עובר על איסור כלאים דהא מתכוון להנאה בלבישה ע"כ במתים שחרפה לפניהם לקבור ערום א"כ הבגד שלובשים אותו הוי הנאת לבישה ע"כ לר' ינאי דמתים מוזהרים על איסור אסור לקברן בכלאים אבל ר"י סובר במתים חפשי סובר דמותר לקברו בכלאים איברא דעל שיטת התוס' קשה מאד דלפי דבריהם לכ"ע במתים חפשי מאיסורים רק דפליג לאחר שיעמדו בתחי' א"כ עיקר חסר מן הספר מה זה דאמרינן ר"י לטעמי' דסובר במתים חפשי הא גם רר ינאי מודה לזה ודו"ק:

ז) עוד נראה ליישב קושיתו דהא קשה מאד על או"ה דלמה לו לומר הטעמים שנתן דחיק לא הוי דשיל"מ הא בלאו הכי מבואר בפוסקים וש"ע דהיכי דהמאכל מתקלקל אם ימתין על ההיתר לא הוי דשיל"מ א"כ בתיקו אף דאמת אנו מחכים בכל יום שיבוא אבל כשבא לשאול בתערובות מה יאמר לו המורה המתין עד שיבוא אליהו וישאל לו השואל עד מתי ואפשר שהמאכל יתקלקל מה יענה לו המורה ואיזה זמן שיתן לו לומר המתין כך וכך זאת אין בדעת שום אדם לידע בשלמא בביצה ביו"ט או בתבשיל בשבת פוסק המורה שימתין עד אחר יו"ט או אחר שבת וכיוצא בו שיש לזה זמן מוגבל אבל על ביאת אליהו אין ביכלתנו ליתן זמן מוגבל שימתין כך וכך ולא יתקלקל המאכל ואיך יכול לומר ע"ז דלא בטל משום דהוי דשיל"מ וצ"ל דהא דכתבו הפוסקים דאם מתקלקל המאכל לא הוי דשיל"מ היינו לפי סברת רש"י דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וכשיתקלקו לא שייך טעם זה אבל לסברת הר"ן בנדרים דהוי משום מכ"מ כנודע א"כ אף אם יתקלקל המאכל א"ר להתבטל משום דהוי מב"מ וכן הוא דעת רש"ל דאך יתקלקל המאכל לא בטל וזאת הוא רק לדעת הר"י משום דהוי מב"מ ועיין בספרי סי' ק"ב מה שפלפלתי בזה וגם או"ה הולך בשיטה זו ע"כ כתב דבתיקו הוי דבר שיל"מ וצריך לתרץ שם קושיתו ולפ"ז דכל הקושיא של או"ה הוא רק בשיטת הר"ן וכבר כתבתי דר"ן סובר דלאחר התחי' מודה ר"י דמצות אינם בטלות א"כ כל איסורים לאו דשיל"מ נינהו ולכן לא הקשה רק מהנשאר בתיקו דבזה ס"ד דהוי דשיל"מ ע"כ תירץ ע"ז מה שהבאתי לעיל ודו"ק ותוס' סוברים כשיטת רש"י עד שתאכלנו באיסור כו' ממילא אם יתקלקל שפיר בטל ולא קשה אף מתיקו וכ"ש מכל איסורים ודו"ק:

ח) ובענין זה אמרתי פרפרת נאה בביצה ג' דכל הסוגיא שם אמרו בביצה ספק יו"ט ספק חול מותרת דהוי סד"ר ולקולא אף דהוי דשיל"מ אך בסוף אמר ר"א דכמו דדשיל"מ ל"ב כן נמי סד"ר אסור ונראה דפליגי בזה אם נאמר כשיטת הר"ן הטעם דמב"מ לא בטל זה לא שייך לאסור סד"ר אבל ר"א סובר טעמא דרש"י עד שתאכלנו כו' זה שייך לאסור אף סד"ר והבן וישבתי בזה קושית בגדי יו"ט שהקשה על מהר"ם מראטענבערג שכתב דאיסור דרבנן א"מ לכתחילה רק בדמקלא קלי איסורא כמו דאמרינן בביצה (ד':) וקשה הא שם מקשינן והא קמבטל איסורא ותנן אמא"ל ה"מ בדאורייתא אבל דרבנן מבטלין ומקשינן שם והא אמר ר"א כל דבר שיש לו מתירים אפילו בדרבנן לא בטל כו' ומתרצינן ה"מ היכי דאיתי' לאיסורא בעיני' הכא מקלא קלי איסורא הרי דלא נצרך לתרץ טעם דמקלא קלי רק על הקושיא דהוי דבר שיש לו מתירים אבל על הא דאמא"ל כבר ניחא להו משום דאיסור דרבנן מבטלין מוכח אפילו באיסור דלא מקלא קלי כיון דהוי' איסור דרבנן ואין לו מחירים מבטלין לכתחילה וזה לכאורה תמוה מאד אמנם לפי מה שכתבתי א"ש מאד דעיקר דחידש לן ר"א דכמו דודאי איסור לא בטל אף שהוא איסור דרבנן משום דהוי דשיל"מ כן נמי ספק ביצה ג"כ אסורה ולא מהני להתיר משום דהוי סד"ר כיון דהוי דשיל"מ אפילו בדרבנן לחומרא וזה ע"כ הטעם משום עד שתאכלנו בספק איסור תאכלנו בהיתר ע"כ שפיר מקשינן על תירוץ זה דמתרצינן בדרבנן מבטלין לכתחילה ולר"א דאמר כו' כלומר דכיון דר"א סובר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר א"כ איסור דרבנן אפילו באיסור דאין לו מתירים איך אפשר לבטלו לכתחילה הא שייך סברת ר"א עד שתאכלנו בביטל באיסור צריך לאכול בלא ביטל היינו שלא יתערב את האיסור ויאכל אה היתר בהיתר ולא בתערובות איסור ואיך מותר לערב ולבטל איסור דרבנן אפילו באין לו מתירים דהא אם לא יערבו יאכל בהיתר ואיסור ישאר באיסורו והיתר יאכל בהיתר ומשנינן דמקלא קלי שרי אפילו בדשיל"מ ושפיר כתב מהר"ם דאף איסור דרבנן אסור לבטל אף דאין לו מתירים דהא אם לא יבטל הכל בהיתר דלא יהי' בתערובות שום איסור אבל אם יבטל יאכל תערובות איסור ועד שתאכלנו בתערובות איסור יאכלנו בלא תערובות ע"כ אסור לערב לכתחילה ולבטל ודו"ק:

ט) וקושיא שני' שהקשה על הא דשבת י"א לא יעמוד אדם כו' וכתב רש"י שאם יוציא הכלי יהי' חייב חטאת והקשה הא בשבת ה' אמר ר"י המעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך להוציאם פטור שלא הי' עקירה משעה ראשונה לכך א"כ ה"נ בכלי זה שעיקרה היתה רק לשתות בו ברה"י אף אם הוציא פטור אין כאן קושיא כלל דהכונה דגזרינן שבאם נתיר לו לשתות ברה"י רק כשראשו לבד יהי' שם יש לחוש שישכח ולא יטה ראשו לרה"י כלל רק יעמוד ברה"ר ויעקור הכלי מרה"י ע"ד כן לשאוב מים ברה"י ולהוציא הכלי והמים לרה"ר למקום שעומד שמה ויהי' חייב חטאת ע"כ לא התירו רק בראשו ורובו להיות ברה"י וע"י זה יהי' זוכר דאסור להוציא לרה"ר אבל אם יהי' מותר ע"י שיטה ראשו לבד לרה"י ישכח ואף ראשו לא יטה ויתחייב חטאת וז"פ:

אלטר יחיאל נעבענצאהל

ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה