מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן לז
ב"ה יום ה' ויקרא תרצ"א סטניסלאב.
לכבוד ידידי הרב המה"ג כו' כש"ת מו"ה ישראל אלי' פוקס דומ"צ דק' לינטשיץ
נ"י:
א) הגיעני מכתבו מעש"ק ויק"פ והנני לתשובתו אודות הגבינות שקונים מהשווייגערס שקונים חלב מעכו"ם ועושים גבינות וליקערנים קונים מהם אף שמבשלים אין שום היתר אף לפי מה שהביא בשם ב"י וא"צ להכפיל הדברים עיין פ"ש בתשובתו ויראה. אך ההיתר שכתב כ"ת מרמ"א סי' קי"ד הרבה יש לדבר בהיתר זה ועיין בספרי סי' קי"ד העי' ד' ובזה"ז דכמעט כולם חשודים אם לא אדם הידוע לנו שהוא ירא שמים ע"כ לפע"ד אין להתיר לקנות גבינה רק מאדם כשר והוא בודאי אין מציל על החשודים:
ב) ומה שתמה עלי הלא דבר זה מפורש ברמ"א יו"ד סי' צ"ט סעי' ה' דאסור למכור אף למי שלא ביטל בשבילו משום קנס למבטל שלא יהנה ממעשיו הרעים א"כ למה לי לחדש הסברא שכתבתי דכיון דעושה למכור הוי כל ישראל הקונים כמו שביטל בשבילם הלא בלאו הכי אסור למכור אמת שאני לא הוצרכתי לחדש סברתי רק לשיטת הפ"ח שם או' י"ד שחולק על הרמ"א וש"ך ומתיר למכור למי שלא נתבטל בשבילו אף ביוקר יע"ש וע"ז כתבתי דמודה הפ"ח דסתם המבטל למכור לישראלים הוי כל מי שבא לקנות ממנו כמו שנתבטל בשבילו ואסור להקונה באכילה וע"כ תנן נפלו ונתפצעו לא יעלו דאין להם ביטול לשום ישראל ודו"ק ומה שהקשה על סברתי שכתבתי דבטבילת כלים לא גזרינן שמא יעבירנו כיון דבדיעבד לא יעבור כלל דמה אולמא האי עשה מהאי עשה וקשיא לי' לכ"ת א"כ בביצה (דף ח') דמקשינן לגזור שמא עביד כתישה והוי עול"ת ולא נדחה ולפי מה שכתבתי לא שייך גזירה בזה ולא קשה מידי דאני לא כתבתי סברתי רק ליישב הפוסקים דלא כתבו בט"כ טעמא דרבה גזירה שמא יעבירנו רק הטעם שכתבו שם שארי אמוראים אבל רבה דאמר בט"כ הטעם שמא יעבירנו לא סבר סברתי וגמרא בביצה כל הפלפול דשם הוא להקשות על רבה לפי גירסא שלנו הוא בעל מימרא דשם רבה ובסוגיא זו יש לפלפל הרבה ודו"ק:
ב) ומה שהעיר כ"ת על מה שכתבתי בספרי בסי' ק"ה או"ק ה' דלדעת הח"ס וכ"ס דלולב ומיניו שפסלו בכבוש מעל"ע רק באופן שנשאר מהם השיעור שלא נכבש וכתבתי שצריך לאחוז בידיו האתרוג ומיניו במקום שנשאר בהכשר וכ"ת כתב דאפילו אוחז במקום הפסול נמי יצא דהוי לקיחה ע"י ד"א דשמה לקיחה הנה אם מחבר אתרוג לשלשה מיניו בהמקום שנפסלו בודאי אין זה נכון דהא מבואר בט"ז לחבר כל ד"מ יחד ולא יעשה פירוד בין אותיות השם ב"ה וכיון דמחברו למקום הפסול ממילא דעשה פירוד ח"ו וזה פשוט וברור וזה אין ענין כלל ללקיחה עיד"א ועיין בח"ס יו"ד הי' קי"ח מה שהאריך שם לחלק בענינים הללו ומברר שם הלכה דלקיחה עיד"א בדרך נכון:
ד) מה שכתב כ"ת ליישב מה שהקשיתי בתשובה ח"ד סי' כ' על המנ"י דהא הגזלן לאו אונס הי' דיכול לבער ומשום הכי נאסר החמץ שגזל וכתב כ"ת דכיון דאינו שלו אין בכחו לגזול מחבירו לאסרו ע"כ שפיר כתב המ"י דחמץ לא נאסר רק מכח הנגזל אף דהי' אנוס בזה שפיר כתב כ"ת וגם אני בתשובתי בכת"י כבר תרצתי כן והוספתי עוד יותר כיון דאומר הרי שלך לפניך אפילו שנאסר א"כ לא הפסיד הגזלן מידי ואיך שייך לומר שקנס ר"ש הא לגזלן ליכא שום קנס דהא יכול לומר הרשל"פ אע"כ כמו שכתב במ"י דנאסר מצד הנגזל דאף באונס קנס ר"ש וז"ב:
ה) ומה שכתב ליישב קושיתי שהבאתי בשם אחרונים בתשובה סי' י"ד או' י"ג וכתב דלכך הבדיקה לא נחשב כביטול דהא אדרבה מה שבודק משום שרוצה לקיים מצות שריפת חמץ בחמץ שלו לא הבנתי דבריו כלל וכלל דהא אנן לא אמרינן דמה שמצא ע"י הבדיקה בטל דזה בודאי אינו בטל רק דמה שלא מצא בבדיקה נחשב ביטול דהא בדק וחיפש אחר החמץ לבערו ולא מצא ובודאי אין רוצה בזה וממילא בדיקה זאת על מה שלא מצא נחשב ביטול והבן ומלבד זה מה שכתב דאין מבטל כדי לקיים שרפה בחמץ שלי אתמהה וכי צריך לקיים מצות ביעור בכל חמץ שימצא הא אחר הבדיקה יכול לאכול החמץ או בעצמו או לבהמה וחיה או למכור דמצות שרפת חמץ היינו עשה דתשביתו א"צ יותר לשרוף רק כזית או כביצה חמץ ובזה מקיים העשה כמבואר באחרונים ופשוט הוא. וימים הללו גורמים לקצר באמרים והקוצרים אומרים יברכהו ה' ויחוג את חג המצות העל"ט בדיצה:
ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק.