אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן לה

סימן לד

לנכדי הרה"ג חו"ב אבד"ק בראדשין נ"י:

א) בדבר שאלתך אם מותר לאפות עיסה שנילושה בחמאה וחלב בתנור אחד עם פת וספק שלך הוא די"ל דעיסה הוי כמו כיסוי לחלב שבתוך העיסה והוי הדין המבואר בש"ע סעי' א' בסי' ק"ח דאם אחד מכוסה בבצק מותר לכתחילה לצלות אף בת"ק ופיו סתום יע"ש בשפ"ד או' א' ובח"א אך רצית לחלק דשם אין הבצק מעורב רק שהוא דבר בפני עצמו אבל כאן בנ"ד הלא החלב מעורב עם העיסה והוי כחו שנצלה בלא כיסוי והיטב אשר הערת בזה:

ב) אמנם כן יש להעיר על כיסוי בצק המבואר בש"ע להתיר דהא איירי בצלי בלא קדרה רק שמונחים בתנור בשר כשר ובשר טרפה והבשר נתכסה בבצק א"כ נכנס ונבלע בשר בבצק כמו בנ"ד חלב וחמאה בעיסה ואפילו הכי מבואר דמותר לכתחילה כה"ג איברא דצריך להבין דכיסוי על בשר הטרפה א"כ נאסרה הכיסוי אפילו דיעבד דנבלע בבצק מבשר הטרפה ואפילו הכי א"ש דבליעת איסור שבבצק אין אוסר בריח הבשר הכשר דדוקא אם יוצא הריח מגוף הטרפה לגוף הכשר דאז לריח כזה חשו חז"ל לכתחילה אבל לא הריח היוצא בבליעת בשר שבכיסוי דבזה ליכא ריח כ"כ וריחא כזה אף לכתחילה מותר אבל אם הכיסוי הוא רק על בשר כשר לבד דאז יוצא ריח מגוף בשר טרפה על הבצק שמכסה בשר הכשר אף דריח כזה אין מזיק לבשר הכשר אפילו לכתחילה כיון דבא מתחילה על הבצק ולא נכנס לבשר הכשר רק ע"י הבצק ריח כזה לאו מילתא הוא אף לכתחילה לגבי הבשר אבל לגבי בצק עכ"פ יש לאסור לכתחילה שמקבל ריח מגוף הטרפה ואמאי פסקינן דאם אחד מכוסה מותר לכתחילה וצ"ל דלא איירי בש"ע מכיסוי דהוי בצק שאין ראוי לאכילה רק לעשות כיסוי ממנו ולא איירי רק מגוף בשר ובזה כיון דאחד מהם מכוסה בבצק אף לכתחילה מותר והבן א"כ נפשט ספק שלך דעיסה שיש בליעת ותערובות חמאה וחלב הוי כמו בצק שמכסה בשר שמן טרפה שנבלע בה הבליעת בשר טרפה ומותר לכתחילה לצלות עם בשר כשר דריח כזה לאו מלתא הוא אף לכתחילה ובשפ"ד או' א' ובקיצור הדינים שם בסוף או' א' כתב שמה על מה שכתב הש"ך דשניהם כחושים מותר לכתחילה דע"כ איירי בפת בפת ובודאי כונתו דפת שנילושה בחלב דמותר לאפות עם פת דזה מיקרי שניהם כחושים יע"ש ודו"ק והטעם בזה דאף דיש בפת חלב וחמאה כיון דנתערבו בעיסה ואינם בעין רק בליעה הוי לענין ריחא כחוש ואף לכתחילה לאו מילתא הוא א"כ יש שני טעמים בנ"ד להתיר ודו"ק:

ג) ועוד נראה טעם שלישי להתיר דמבואר בש"ע סעי' ב' דבישול בקדרה אפילו צלי קדר כיון שכל אחד בקדרה בפ"ע אף שפי הקדרה מגולה אף בתנור קטן ופתוח קצת מותר אף לכתחילה עיין שפ"ד או' י"ח ובקיצור דינים שלו או' ד' ולפ"ז כיון דעיסה שנילושה בחלב היא נאפית במחבת והלחם בקיישלעך כנהוג והוי כמו צלי קדר אפילו נאמר דתנור שלנו הוי ת"ק ואף שהדלת נסתם אבל עכ"פ הנקב שמלמעלה מדלת פתוח ומותר אף לכתחילה והבן נמצא לשני טעמים שכתבתי מותר אפילו סתום לגמרי ולטעם השלישי צריך להיות פתוח קצת כל זה ברור לפט"ר עכ"ז אני מורה להשואלים להניח המחבת החלב סמוך לפתח תוך התנור והפת למעלה בתוך התנור ודלתות התנור יהיו פתוחים כדי לעשות היכר שלא יבואו להקל עוד איזה קולות וגם לפעמים יזוב מחבת תחת הפת ע"כ נכון לכתחילה להחמיר ובענין מה נקרא ת"ג עיין בח"א ובספרי סי' ק"ח הבאתי בשם חכם אחד שבאם התנור מחזיק ששה ושלשים קווארט קמח פת הוי ח"ג יע"ש:

ד) ומה שכתבתי בספרי שאם נתקשה המאכל במעי העוף שע"י זה נסתם המעי כשר רק דהוי מסוכנת ושאלת לדעת מה חילוק אם נסתם המעי ע"י בועות דטרפה זה פשוט דבבועות כבר התחיל מעשה הטורף בהדק ואם ע"י הבועות לא יעבור הרעי אשר כח הדוחה והחושך רוצים לעשות פעולתם וטבעם ואין ביכלתם תנקב הדק מעל"מ ע"כ טרפות כמו הרבה טרפות שהמה רק מחמת סופי לנקוב וכמו שכתב הרשב"א גבי סרכא ועיין ט"ז סי' מ' אבל אם רק נתקשה המאכל לא התחיל מעשה טורף והדרי בריא ע"כ כשר ולא הוי רק מסוכנת והבן:

ה) ומה ששאלת למה כתב בש"ע סי' תק"צ סעי' ט' הדין בטעה בשלישי א"צ לחזור רק לאחרון שטעה הלא גם בטעה בשני צריך להיות כן יפה אמרת דאין חילוק בדין זה בין שני לאחרון דגם בשני א"צ לחזור רק לעשות פ"ש כל סדר השני כמו באחרון אך מחמת שדין דסעי' ט' נצמח ממעשה דמגנצא שמעשי כך הי' שמה כמבואר ברא"ש וטור והביא שם בסוף די"א דאף שלא טעה באחרון צריך לחזור על כל הסדר מראש ג' פעמים ורמב"ן חולק ע"ז ששני פעמים שתקע כהוגן א"צ לחזור עוד רק על סדר השלישי היינו אחרון יעשה פ"ש כי על כן הביא גם המחבר לשון זה בטעה בשלישי ובאמת גם בטעה בשני ג"כ הדין כן וז"ב ופשוט. ומה ששאלת מה הפירוש דאמר ר"מ והעברת דרך העברתו עיין ברש"י ר"ה (ל"ד) למעוטי הפכו ותקע בו (ובדף כ"ז:) על הא דאמרינן שם דהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול מ"ט והעברת דרך העברתו פירש רש"י כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה בחיים עכ"ל הכונה פשוט שלא ישנה השופר במעשה רק כמו שהוא מעבירים את הקרן מבהמה צד שהוא קצר ישאר קצר וצד שהוא רחב ישאר רחב ולא ישנה אותו אך לכאורה זה ניחא על שינוי אבל מנ"ל לדרוש מזה שאף דלא עשה שינוי בגוף השופר רק שתקע דרך הרחב ג"כ לא יצא וצ"ל כיון דעל הבהמה הראש מקרן הוא קצר ותחתון הדבוק לראשו הוא הרחב ע"כ נשמע מדרך העברתו שצריך לתקוע בשופר במקום שהוא קצר שנקרא ראש הקרן וצד זה צריך לתת לפיו ויתקע דרך שמה שיהי' הקול יוצא מראש לסוף וסברא כך הוא כיון בעת שהוא על הבהמה ומעבירים הקרן מבהמה הקצר הוא הראש ורחב הוא תחתון קפידא הוא בזה שיתן הראש הקצר לפיו אף דכעת שנתלש מבהמה כל צד יכול להיות ראש כתבה תורה דרך העברתו דבעת הזאת הי' קצר הראש וישאר כך לעולם הקצר ראש והרחב סוף ודו"ק:

ו) ובענין הד"ת שבא לפניך שפרע הלוה חובו לבת אחיו הנפטר בחשבו שהיא היורשת ואח"כ נתברר ע"פ עדים שהניח כל רכושו לאשתו ותובעת את הלוה שישלם לה החוב ובאו לפניך לדין והלוה אמר לך בשמי שאין החובות שיש לו אצל אחרים בכלל הרכוש שנתן לאשתו דע שכך אמרתי שצריך לחקור את העדים או לראות הכתב איזה לשון אמר או כתב אם אמר כל נכסי אפשר שחובות אינם בכלל כברש"י קידושין (מ"ט) גבי האי גברא דזבין לנכסי פירש"י קרקעותיו ומשמע דמטלטלין לאו בכלל נכסי וכן הוכיח שם הרא"ש מרש"י ואף שמהרש"א דחה דברי הרא"ש אני בתשובה כתבתי לתרץ את הרא"ש בדברים נכונים ואין האסף פה ואם נאמר דמטלטלין לאו בכלל נכסי כ"ש חובות ועיין בב"ב (דף קנ"א) איבעיא דלא איפשטא אם ס"ת בכלל נכסי מזה משמע דשאר מטלטלין הוי בכלל נכסי עכ"ז אפשר דחובות לא הוי בכלל נכסי וצע"ג אמנם אם אמר כל רכושי יהי' לאשתי בזה ברור דאף החובות בכלל זה דלשון רכוש כולל כל מה שיש לו אמנם בודאי הנפטר לא דבר בלשון הקודש רק יודיש כנהוג ואם אמר מיין פטרמעגטן לאססע איך איבער מיינע פרויט גם בלשון זה נכלל הכל קרקע מטלטלין חובות כמו בלשון הקודש כל רכושי:

ז) ומה שכתבת דכיון דאמר לשון ירושה על מי שאין ראוי ליורשו לא מהני מירי כבב"ב (דף ק"ל) טענה זאת צריכים היורשים לטעון ולבוא במשפט תמה וכיון דהמה לא טוענים ומסכימים על ירושתה מה לו ללוה ע"ז ועוד אם הנפטר אמר כמו שאני חושב מיין פערמעגען לאססע איך איבער מיין פרויע או שאמר געהפרע מיין פרויע ולא אמר לשון ירושה אף דגם לשון מתנה נמי לא אמר רק מילתא דמשתמע לתרי אפי כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה בודאי נתכוין בדרך המועיל היינו מתנה כמו שהאריך בזה בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' ק"ט והביא חבילות פוסקים גדולים שכתבו כן ודברים הללו ברורים כשמש. וזה כחמשה ועשרים שנה שהי' לפני משפט שכתב הנפטר שעשה את אשתו לאניווירזאל- ערבערין ויהי' לה כל אשר לו ולשון זה הוא בלשון הקודש ירושה ומבואר בגמרא ובש"ע דלא מהני מידי ועלה על רעיוני או דיש לתמוה למה לא נאמר אלו הוי ידע הנפטר דצריך דוקא לכתוב לשון מתנה בודאי הי' כותב כך דהא רצה ליתן לה דהא עשה שטר צוואה להיות מועיל אף בערכאות ודומה ממש להא דמבואר ברא"ש בפ"ק דקידושין דשואל מחברו טבעת לקדש מהני הקדושין מטעם זה דנעשה כאומר לשון מתנה אף דאמר לשון שאלה יע"ש ועיין באה"ע סי' כ"ח סעי' י"ט ובאו"ח סי' י"ד בט"ז או' ה' ובמ"א שם ועיין כתובות (דף נ"ח) המקדיש מעשה ידי אשתו דאמרינן שם אף דאמר לשון אחר נעשה כאומר לשון המועיל ויש ליישב ואין להאריך. ועלה ברעיוני עוד להעיר בענין זה ולא הבאתי עוד המחשבות בכור הבחינה ואין העת מסכים לבוא באריכות אך בנ"ד אם אמר הלשון כמו שכתבתי לא לשון ירושה ולא לשון מתנה זכתה האשה בכל הרכוש כמו שהבאתי בשם מהרש"ם כי על כן מחויב הלוה לשלם לה ע"כ צריך הדבר לברר מפי העדים או כתב איזה לשון אמר לה אמנם עצתי שלא יקוב הדין אח ההר בדבר זה רק תראה להשתדל לפשר בין האשה ובין הלוה ומה שבא אח הנפטר בטענה שחצי חוב מגיע לו מחמת שהי' שותף עמו בעסקיו זה אין טענה כלל דאם הי' החוב בעד סחורה שהי' להם בעסק בשותפות הוי טענה אבל החוב הוא רק נ"ח שלוה אצל הנפטר ממעותיו ונכתב קוויט על שם הנפטר אין בטענות אחיו ושותפו ממש כי על כן א"צ לפשר רק את האשה היורשת עם הלוה:

הנני בזה א"ו הדוש"ת אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבר"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה