מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן לד
א) נשאלתי מהרב הגאון מחו' אבד"ק אמסאנע נ"י באשה שהפסיקה בטהרה בימי נדתה ביום שמצאה דם אם מהני ההפסק בטהרה ביום ההוא בשחרית לאחר שמצאה הדם גם אם ראתה דם בתוך יחי ספירת נקיים שהוא יום ראשון לראיית דם אם מהני הפ"ט ביום ההוא בשחרית לאחר שמצאה הדם והנני לבאר דין זה להלכה בעזה"י:
תנן החם נדה (ס"ח) נדה שבדקה א"ע בז' שחרית ומצאה טהורה וביה"ש לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה וכל טהרותיה שעסקה בין טבילה לראי' טהורים דהשתא הוא דחזאי] בדקה א"ט ביום השביעי שחרית ומצאה טמאה ובין הש' לא הפרישה [וטבלה] ולאחר ימים מצאה טהורה הרי זו בחזקת טמאה כו' ור"י אומר כל שלא הפרישה מן המנחה ולמעלה הרי זו בח"ט וחכמים אומרים אפילו בשנים לנדתה בדקה בשחרית ומצאה טהורה וביה"ש לא הפרישה ולאחר זמן מצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה והנה מסיפא דמשנה זו נראה דנדה א"צ הפ"ט מדאורייתא קודם הטבילה דאל"כ למה לא תנן בסיפא רבותא דאף אם לא בדקה כלל ולאחר ז' טבלה ואחר ימים בדקה ונמצאת טהורה הרי זו בחזקת טמאה וע"כ דכה"ג דלא בדקה ועברה ז' ימי נדה וטבלה ואח"כ מצאה טהורה הרי היא בחזקת טהורה דנדה אינה צריכה בדיקה והפ"ט קודם טבילה מדאורייתא וכשעברו ז"י מותר לטבול וגם מצר הסברא נראה כן דהא רוב נשים אינן שופעות דם כ"כ ובודאי ביום ז' כבר פסק דם נדתה ויש לה ג"כ חזקה שתפסוק עיין בתוס' גיטין (ב':) יבמות (פ"ח) גם הא אינה מרגשת בעצמה אם עדיין שופעת מכל זה נראה דכבר פסקה ובפרט שבלילה שטובלת שהוא ליל ח' לנדתה כבר התחילו ימי זיבה ובימים הללו אשה בחזקת מסולקת דמים עיין נדה ל"ט וס"ח ע"כ נראה שמדאורייתא א"צ שום הפ"ט כך הי' נראה לפע"ד ואח"כ מצאתי בחידושי ח"ס נדה ס"ח שהוכיח כן מהמשנה גם מצד הסברא כמו שכתבתי יע"ש ועיין שו"ת ח"ס סי' קמ"ד ומה שכתב רש"י נדה נ"ג ואינה טובלת לערב אע"פ שהפרישה בטהרה שחרית עד שיהי' הפ"ט ביה"ש יע"ש הטעם כמו שכתב שם בח"ס כיון דראתה היום ביום ז' עדיין מעין פתוח יע"ש וצ"ע דנראה מפוסקים דעכ"פ צריכה בדיקה דהא ממשנה זו למדו הפוסקים הפ"ט נדה לבעלה עיין או' ט' וצע"ג דברי ח"ס אמנם בזבה מבואר בדף ס"ט דאמר רב יום דצריכה הפ"ט קודם ספירת ז"נ ומבואר שם ברש"י דלמד ממשנה זו דהפ"ט בעינן עיין שם במהרש"א ולפי מה שכתבתי אדרבה ממשנה זו נראה דנדה א"צ וכבר העיר בחידושי ח"ס בזה יע"ש מה שתירץ גם כתב שם טעם למה נדה א"צ בדיקה קודם טבילה וזבה צריכה מן התורה הפ"ט קודם ספירת ז"נ דנדה לא החזיקה שתמשוך ראייתה לתוך ימי זיבה דלאחר ז"נ מתחיל י"א ימי זיבה ואז האשה בחזקת מסולקת דמים ועוד אם נחזיקנה לנדה לא נחזיקנה עי"ז לזבה כי מה ענין זל"ז ומצורף לזה שאין נשים שופעות כ"כ דם ז' ימים וניהו דחזקת טהרה עדיין לית לה לענין אם טבלה ומצאה דם אחר ימים טמאה למפרע אבל אם לא מצאה אחר ימים דם לא הוית בחזקת טמאה וטהורה היא מדאורייתא ע"י טבילה שהי' לה בלא הפ"ט משא"כ בזבה דכיון דאמרה תורה בזבה וספרה לה ז"נ וצריכה באותן הימים לבדוק א"כ הקפידה תורה שלא לסמוך בזבה על חזקה וממילא דקודם ז"נ צריכה בדיקה היינו הפ"ט ואז יכולה לספור ז"נ זה תורף כונתו שם:
ב) והנה במשנה גבי נדה שם ס"ח נתבאר שלש מחלוקות ת"ק סובר דמהני הפ"ט בשביעי בשחרית ובית יוסף פירש דסובר ת"ק דוקא ביום ז' מהני בשחרית אבל בימים הקודמים בעינן דוקא הפ"ט מן המנחה ולמעלה ור"י פליג דאף ביום ז' לא מהני רק מהמנחה ולמעלה ומבואר מדבריו דמן המנחה ולמעלה מהני לכ"ע אף ביום ב' או ג' וזה תמיה גדולה דאיך אפשר לומר דביום ב' או ג' או ד' מהני הפ"ט מן המנחה וביום ה' או ו' לא מהני בשחרית הא כל זמן המאוחר מתחילת ראייתה עדיף טפי מהמוקדם ואיך אפשר לומר דליום המוקדם מהני הפ"ט במנחה וליום או יומים אח"כ לא מהני בשחרית וזה פלא וכבר הקשה עליו בשו"ת מהרא"ל יו"ד סי' ט' ודחה סברא זו בשתי ידים ודברי רב"י צע"ג ועיין לקמן או' ז' ולולי דברי רב"י יש לפרש כפשוטא דלת"ק לא מהני כלל הפ"ט בנדה רק ביום השביעי אף בשחרית ולר"י דוקא מן המנחה ולמעלה אבל לא קודם לכן דיש לחוש שמא עם סילוק ידיה ראתה אח"כ ואין כאן הפ"ט ורבנן בתראי סוברים דאף ביום שני בשחרית מהני אבל ביום א' אפילו ביה"ש לא מהני וברייתא דשאל רבי את ר' יוסי ור"ש ואמרו לו דמהני אף בשני בשחרית והוי ס"ד דרבי דביום א' הואיל ומעינה פתוח לא מהני אף ביה"ש כרבנן בתראי ולבסוף אמר טעיתי שלא שאלתי דכמו דמהני בשאר ימים בשחרית כן נמי ביום הראשון כיון דפסק פסק כן נראה פשטות הסוגיא יע"ש ועיין לקמן או' ז':
ג) ובתוס' שם (דף ס"ח ודף נ"ג) הקשו דשם בדף נ"ג אמר רבי בשם ר' יוסי דנדה שלא בדקה ולא הפסיקה בטהרה מן המנחה ולמעלה טמאה למפרע והכא (בדף ס"ח) אמר טעיתי שלא שאלתי את ר' יוסי דאף ביום ראשון מהני לר' יוסי שחרית ותרצו שם בתירוץ א' דשם נ"ג איירי ר' יוסי דלא בדקה כלל אף מן המנחה ולא בשחרית ואחר טבילה מצאה דם אבל בדיקת הפ"ט מהני אף בשחרית כמו שסובר בדף ס"ח ועוד תירצו שם דבדף נ"ג איירי שראתה בשביעי וכיון דבו ביום ראתה סובר ר"י דלא מהני הפ"ט רק מן המנחה ולמעלה אבל בדף ס"ח איירי דלא ראתה ביום ההוא לכך מהני אף שחרית ותירוץ זה נראה דגם רש"י סובר כן ומהרש"א הקשה דהא רבי אמר טעיתי שלא שאלתי וסובר דאף ביום ראשון שראתה בו סובר ר' יוסי דמהני בדיקת שחרית ותירוץ מהרש"א דעל בדיקת שחרית ביום ראשון ידע רבי ולא מהני רק ס"ד מקודם דאף ביה"ש ביום ראשון לא מהני כרבנן בתראי דמתניתן ולבסוף חזר בו ואמר טעיתי דעכ"פ מן המנחה ולמעלה מהני אף בראשון נמצא דלפי תירוץ השני שבתוס' כל יום שראתה בו לא מהני בדיקת שחרית רק צ"ל הפ"ט מן המנחה ולמעלה כ"ש ביום הראשון אך זה לפי מה שהבין המהרש"א ולפע"ד אפשר ליישב קושית מהרש"א בדרך אחר שהתוס' ורש"י דייקו בדבריהם וכתבו דר' יוסי שם דף נ"ג איירי שראתה ביום השביעי ע"כ לא מהני הפ"ט רק מן המנחה ולמעלה ונראה לי לומר דזה דוקא ביום השביעי כן הוא כיון דמרוב נשים כבר פסק הדם ביום השביעי ואשה זו הואיל ויצאה מרוב ע"כ יש לחוש על הפ"ט שבשחרית שמא עם סילוק ידיה תראה עוד אבל ביום ראשון אף שראתה בו ביום מהני הפ"ט שחרית כמו שאמר רבי כיון דפסק פסק כן אפשר לתרץ ולפ"ז אפשר דאף לתוס' בתירוץ השני מהני בכל יום שראתה הפ"ט שחרית חוץ מיום השביעי שיצאה מרוב וסברא כזו כתב בח"ס בחידושיו שם לתרץ את רב דסובר אם מצאה טמאה ביום השביעי ואחר ימים אחר טבילה ג"כ מצאה טמאה הוי זבה ודאי וכתב שם בח"ס רזה דוקא ביום השביעי כיון דיצאה מרוב נשים שבשביעי אינן רואות יע"ש אך כל פוסקים אחרונים סוברים בשיטת התוס' כמהרש"א ע"כ בטלה דעתי:
ד) וכל הסוגיא דברו רק מנדה אבל זבה אף שכתבתי דבעי הפ"ט מדאורייתא אבל לא מצינו במשנה זמן הבדיקה מהפ"ט באיזה יום ובאיזה שטה רק שם (דף ס"ט) אמר ר"י בר"א אמר רב זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה ביום רביעי מתחלת לספור ז' נקיים ובודקת ביום ז' וטובלת דסובר סופן אף שאין תחילתן יע"ש בגמרא א"כ חזינן דבזבה מהני הפ"ט ביום השלישי אף שראתה בו דם דהא ע"י ראיה של יום השלישי נעשה זבה גדולה והוי כיום ראשון בנדה אפילו הכי מהני הפ"ט ומשמע אפילו בשחרית או בצהרים דהא לא אמר מן המנחה ולמעלה או ביה"ש רק סתם בשלישי שלה משמע בכל עת שתרצה ולפי תירוץ ב' של תוס' נ"ג בנדה שראתה בו ביום לא מהני הפ"ט רק מן המנחה ולמעלה וכמו שפירש"י שם נ"ג שהוא בין הש' ומדוע בזבה מהני אף בשחרית ונראה לכאורה דבזבה כיון דמסולקת דמים כדאמרינן נדה ל"ט וס"ח א"כ אף ביום השלישי שכבר ראתה רשאי להפסיק תיכף בטהרה ולא חיישינן כלל שמא עם סילוק ידיה ראתה אך כיון שבדקה ופסקה בטהרה כיון דפסק פסק ובזה נפתח לי שערי בינה להבין דברי הרשב"א שהביא ב"י וז"ל בת"ה הארוך אע"ג דרבי לא שאל על ראשון דקסבר דבראשון לא מהני אלא אם הפסיקה בטהרה ביה"ש הואיל והוחזק מעין פחות כו' מ"מ כיון דאמר טעיתי שלא שאלתי וקא יהיב טעמא דמסתבר דטהורה בראשון בהפ"ט כבשאר ימים ובברייתא מפורש בהדיא מה לי ראשון כו' א"כ בודאי לרבי לבתר דאמר טעיתי הוי ראשון כשני ומהני בדיקת שחרית דכיון דפסק ולפיכך אע"פ שנשים שלנו לאחר תקנת ר"ז המה ספק נדות ספק זבות ואפשר שהיא נדה ומעיינה פתוח אפ"ה כל שהפרישה בטהרה אפילו ביום א' הרי היא בחזקת טהרה עכ"ל יע"ש ודבריו הקדושים צריכים ביאור ונראה שכונתו במה שכתב שאפשר שהיא נדה ולא מהני בדיקת יום ראשון משום שמעיינה פתוח יש לחוש שמא עה סילוק ידיה בא הדם אבל אם לא הוי רק זבה אין לחוש ובודאי מהני אף ביום שראתה כיון דמסולקת דמים ע"כ כתב דאף שהיא נדה מהני יום ראשון שחרית כרבי כיון דפסק פסק ודו"ק היטב:
ה) ולכאורה יש לפרש כל הסוגיא באופן אחר דאין חילוק כלל בין נדה לזבה ובכל עת שהפרישה בטהרה בין ביום ראשון שודאי ראתה ובדקה אחר ראייתה ומצאה טהורה אף בשחרית הוי הפ"ט ולא חיישינן שמא עם סילוק ידיה ראתה עוד וזבה מתחלת למחר לספור ז"נ ולא פליגי במשנה שם (דף ס"ט) רק כמה ימים מז"נ צריכה בדיקה וכן בנדה בכל שפסקה בטהרה ממתנת עד תשלום ז' ימי נדתה וטובלת לערב בחזקת שאינה רואה עוד ואין חילוק כלל באיזה זמן אי בשחרית או ביה"ש או ביום ראשון בשחרית פסקה בטהרה כי בעת שבודקת א"ע ומצאה טהורה הרי היא בחזקת טהורה ומותרת לבעלה אחר הטבילה ובזה ליכא פלוגתא כלל לכך אמר ר"י ב"א אמר רב זבה הפסיקה בטהרה ביום שלישי אף שהוא יום שראתה בו ובודקת ביום אחרון שסובר סופן אף שאין תחילתן וטובלת ומותרת לבעלה אף שהפ"ט הי' ביום שראתה בו בשחרית אמנם כל הפלוגתא בדף ס"ח במשנה וברייתא הוא כך באם אירע שאחר הטבילה כמה ימים בדקה ומצאה דם סובר ת"ק כיון דבדקה והפסיקה בטהרה בשביעי לימי נדתה שחרית סמכינן על הפ"ט כזה להיות בחזקת טהורה עד כעת והשתא הוא דחזאי אבל אם בדקה והפסיקה בטהרה בששה לימי נדתה או עוד קודם דאז כיון דהרי כעת טמאה לפנינו אמרינן דחזקה דהשתא דטמאה לפנינו יותר טובה מחזקת הפ"ט שלא היתה ביום השביעי דאפשר עם סילוק ידיה ראתה ולא נפסק עד כעת דם נדות שמקודם ולא מהני טבילתה וכל טהרות שעסוקה עד היום טמאים למפרע וכמו שחששו חכמים בכל רואה דם לטמאה מעל"ע אף שלא הרגישה החמירו ג"כ בהפ"ט כזה לומר דלא מהני לטהרות ומטמאה למפרע עד התחלת נדתה שמכבר ולת"ק עד שתפסיק בטהרה יום ז' שחרית ולר"י עד הפ"ט מן המנחה ולמעלה ולרבנן בתראי מהני נמי הפ"ט ביום שני שחרית אבל אם הי' הפ"ט מקודם לא מהני טהרות אף דלבעלה מהני כל זמן שהפרישה בטהרה אף ביום ראשון ואף שראתה דם איזה זמן כמה ימים אחר טבילה אמרינן לגבי בעלה השתא הוא דחזאי וטהור כמו גבי מעל"ע שבנדה דבעלה טהור אבל טהרות טמאות כן נמי בהפ"ט שלא הי' בזמנו לכל מר כדאית לי' הטהרות טמאות למפרע ולרבי שם שאמר טעיתי סובר דמהני נמי בדיקת הפ"ט ביום ראשון לגבי טהרות ודברים הללו כמעט שמבוארים כן במשנה דהא אמרו שם ואחר ימים מצאה טמאה וכן רבי אמר לשון זה הרי דכל המחלוקת הוא רק במצאה אחר ימים טמאה לטמא טהרות למפרע וכן ר' יוסי בדף נ"ג איירי במצאה אחר ימים דם כמבואר שם במהרי"ט ומה שכתב שם דבדף ס"ח איירי בלא ראתה אחר טבילה כבר דחה דבריו בסדרי טהרה בסוגיא שם דהא מבואר במשנה וברייתא ס"ח להדיא דאיירי דמצאה טמאה יע"ש ומה שכתב רש"י שם נ"ג על ר' יוסי דאם ראתה בשביעי לא הטבל עד שהפרישה בטהרה בין הש' כונתו לענין טהרות ודו"ק היטב אך צריך לדעת דלת"ק ולר"י שסברי שפ"ט בנדה בשביעי לטהרות משום דבשביעי זמן טבילתה ומאחרינן הפ"ט עד זמן טבילה אך בזבה דצריך להיות הפ"ט קודם ספירת ז"נ וע"כ צריכה לפ"ט ביום השלישי ואז הוי יום שראתה בו כמו יום ראשון של נדה ובנדה לא מהני הפ"ט כזה לטהרות לת"ק ולר"י וצ"ל כיון דזבה מסולקת בדמים לא החמירו חכמים ומהני הפ"ט זה אף לטהרות ואפשר שעכ"פ לטהרות בעינן בשלישי ביה"ש אבל לבעלה אין שום מחלוקה דבין בנדה ובין בזבה בכל עת שיכולה להפריש בטהרה בין בבוקר ואף ביום שראתה בו הוי הפ"ט ובחזקת טהרה היא לבעלה ודו"ק וכפי הנראה היש מתירים שהביא רמב"ן הובא בב"י פירשו הסוגיא כמו שכתבתי דרמב"ן הביא מקודם האוסרים הפ"ט ביום ראשון בשחרית ואח"כ כתב וז"ל קדשו ויש מקילין בדבר כיון שבדקה ומצאה שפסק הדם ולאחר זמן מצאה טהורה ה"ז בחזקת טהורה מבואר בדבריו דהמה סוברים דמשנה איירי שם משום דאחר ימים מצאה טמאה ועיקר הפלוגתא רק לענין טהרות לטמא למפרע כמו שכתבתי ודו"ק וראיתי שגם מהרא"ל מפרש הסוגיא כעין דרך שכתבתי ועיין לקמן או' ט' ונראה דלפי פירוש זה לא קשה על הח"ס מה שהנחתי אותו לעיל באו' א' בצע"ג:
ו) אמנם כל הפוסקים ראשונים לא פירשו הסוגיא כמו שפרשתי דהמה לומדים ממשנה זו הפ"ט לגבי בעלה בזמן המבואר במשנה דבעינן הפ"ט אם מצאה אח"כ טמאה אחר טבילה לטהרות לטהר למפרע ולומר השתא דחזאי אותו זמן הפ"ט מהני גם לבעלה לטבול כמו שאני אבאר דבריהם הלאה אי"ה דהמה למדו ממשנה זו זמן הפ"ט לגבי נדה לבעלה ואף שהבאתי לעיל את הח"ס דנדה א"צ הפ"ט לבעלה היינו מדאורייתא אבל בודאי מדרבנן צריכה הפ"ט ועיין בח"ס בשו"ת יו"ד סי' קמ"ד ובחידושיו לנדה שהבאתי לעיל ועיין בספרי ח"ד הלכות נדה סעי' ע"א או"ק ב' ודו"ק:
ז) והטור וב"י סי' קצ"ו הביאו את הרשב"א שעולה מדבריו דמה ששנינו כאן במשנה וברייתא דמועיל הפ"ט בנדה להטהרות שלא תטמא למפרע אם מצאה דם כמה ימים אחר טבילה הפ"ט בזמן כזה צריך להיות גם לגבי בעלה והפ"ט בזמן דלא מהני לטהרות לכל מר כדאית לי' ומטמאה למפרע הה"ד דלא מהני לגבי בעלה לעשות הבדיקה שתטבול והאריך הרשב"א אי פסקינן כרבנן בתראי ומותרת לטבול אף שפסקה בטהרה ביום שני שחרית ומותרת לטבול בשביעי בלילה על סמך שכבר פסק ממנה דם נדה עוד ביום שני שחרית ומכ"ש אם פב"ט ביום שלישי או ברביעי או אפשר דפסקינן כרבי דאף ביום ראשון שחרית מהני הפ"ט והעלה שם הרשב"א דהלכה כרבי שאף בראשון מהני הפ"ט בשחרית כמו בשני אך כתב דיש מחמירים והיינו משום דפסקו כרבנן בתראי דמתניתן דדוקא בשני מהני אבל לא בראשון מטעם דהואיל והוחזק מעין פתוח אמנם בשני אף שראתה בו דם ואח"כ הפרישה בטהרה אף בשחרית מהני כתירוץ הראשון בתוס' נ"ג וכתב הב"י דאף המחמירין לא החמירו אלא בראשון שחרית דפסקי כרבנן בתראי אבל בין השמשות ממש אפילו בראשון מהני הפ"ט לדברי הכל דכל המחלוקת במשנה רק על הפסיק שחרית ת"ק סובר דוקא בשביעי שחרית ולרבנן בתראי מהני בשני שחרית אבל ביה"ש אף בראשון מהני אף לח"ק דבכל יום שהפסיקה בטהרה ביה"ש לא פליגי כלל דמהני כך הוא כוונת ב"י וכתב בספר שו"ת מהרא"ל שדברי רבינו ב"י המה הפלא ופלא דאיך אפשר לומר דכל מה שמאוחר מיום שהתחילה לראות כיון דהי' בשחרית או בצהרים לא מהני ומה שהוא קרוב ליום הראי' אם פסקה בטהרה ביה"ש דזה מהני יע"ש שהאריך לדחות את רב"י וכבר הנחתי לעיל דברי רב"י בצע"ג אך כעת נראה לפרש דברי הב"י וטעמו הוא דכל שפנה היום כל חולה נחלש יותר מבעצם היום כי כך טבע אדם בעת שנתחלף היום ללילה נעשה שינוי באדם וכן נדה אם לא נפסק הדם עדיין ועורקים עדיין לא נתרפאו בביה"ש יוזל מהם הדם ע"כ אם הי' לה מוך דחוק כל ביה"ש ומצאה טהורה בידוע שכבר נסתמו העורקים ובחזקת טהורה היא אבל בלא בדקה ביה"ש רק אח"כ בלילה אף שהוא מאוחר או ביום בשחרית יהי' באיזה יום שיהי' חוץ מיום שביעי שחרית לת"ק ולר"י אף ביום ז' שחרית לא מהני דאין אנו יודעים שמא אחר סילוק ידיה בא דם אבל כשפסקה בטהרה ביה"ש אף ביום ראשון אז אם בעת ההוא מצאה טהורה בודאי אמרינן דכבר נסתמו עורקים וסוברים רבנן בתראי דאף דבאמצע הלילה עד שחרית של יום השני לא מהני הפ"ט אבל קודם לכן כיון דהוי ביה"ש מהני מטעם שכתבתי ולרבי מהני אף בראשון שחרית ופסק הרשב"א כרבי אך יש מחמירין שהביא פסקו כרבנן בתראי דמתניתו דלא מהני הפ"ט עד יום שני שחרית אבל ביה"ש של יום ראשון השייך ליום שני אף שהוא עוד מקודם מהני כיון שהפרישה כין הש' כיון דבכל המשנה לא מצינו מחלוקה רק על שחרית משמע דביה"ש אפילו מיום ראשון מהני לד"ה ודו"ק ואח"כ הביא הב"י את הרמב"ן שגם הוא כתב כאוסרין בראשון שחרית ומתיר ביה"ש במוך דחוק וכתב שכן נראה גם דעת הרמב"ם דהא דלא התיר רק ביום שני שחרית היינו היכי דלא בדקה ביה"ש ע"כ כל הלילה לא מהני עד יום שני שחרית אבל היכי דבדקה ביה"ש ומצאה טהורה מהני אף ביה"ש דיום הראשון דאף דלילה אחר ביה"ש לא מהני אבל לפני זה מהני כיון דהי' לה מוך דחוק כל ביה"ש מטעם שכתבתי ודוק:
ח) ועוד הביא הטור את הרא"ש ביום שתפסוק מלראות תבדוק ביה"ש ואם מצאה טהורה תתחיל למנות ז"נ וכתב דאפשר דפוסק כר"י ולא מהני הפ"ט רק ביה"ש אף בשביעי כמו שאמר במשנה ומהני נמי לר"י הפ"ט אף בראשון בביה"ש דבכל יום ויום מהני הפ"ט אם הוא ביה"ש וחזר בו דודאי הרא"ש לא פסק כיחידאי אלא שאף למ"ד דמהני בדיקת שחרית אפילו ביום ראשון מודה דלכתחילה באיזה יום שתפסוק עדיף טפי להפסיק בטהרה ביה"ש דמרחיק נפשי' מידי נדנוד ספק יע"ש ושוב חקר רב"י דהא דאמר הרא"ש ביה"ש לאו דוקא והא ספק יום וספק מן הלילה א"כ אם לא בדקה קודם לכן א"כ שמא מלילה ואין יכולה למנות ז"נ ממחרת דהא פסקה בלילה וכוי יום שפסקה ואין עולה למנין ז' ועוד דהא ר"י דמחמיר מכולהו לא אמר ביה"ש רק מן המנחה ולמעלה אף דכינאו על מנחה קטנה אבל הוא עוד קודם ביה"ש ע"כ העלה דכונת הרא"ש ג"כ סמוך לביה"ש אע"ג דסגי מן המנחה ולמעלה רצה להורות לכתחילה שתבדק היות סמוך לביה"ש שאפשר והביא הב"י בשם הרשב"א דלכתחילה תבדוק יום הפסק טהרתה במוך דחוק ושיהי' שם מתחילת של ביה"ש עד סוף שבדיקה זי מוציאה מידי כל ספק יע"ש ועפ"י הדברים הללו פסק כש"ט דאף בשני תבדוק או במוך דחוק או עכ"פ סמוך לביה"ש וכתב רמ"א דבדיעבד מהני הפ"ט ביום השני שחרית כרבנן בתראי ובסעי' ב' כתב המחבר דביום ראשון לא מהני הפ"ט שחרית רק צריך להיות מוך דחוק אצלה כל ביה"ש כדעת רמב"ן וכמו שכתב ב"י דביה"ש דראשון אף לרבנן בתראי מהני ורמ"א כתב דבדיעבד מהני אם בדקה עצמה סמוך לביה"ש ביום ראשון וא"צ למוך דחוק כל ביה"ש וכתב בדמ"ר דעכ"פ צריך להיות הפ"ט מן המנחה קטנה ולמעלה יע"ש ובפ"ט כתב דאף בדיעבד לא מהני רק מוך דחוק כל ביה"ש כדעת רמב"ן ולפע"ד כיון דדעת הרשב"א ויש מקילין שהביא רמב"ן דאף ביום ראשון מהני הפ"ט שחרית אף דלא פסקינן כותייהו עכ"פ סמוך לביה"ש בלא מוך דחוק כביה"ש יש לסמוך על רמ"א ודמ"ר להתיר בדיעבד ועיין עד בס"ט שפסק כתירוץ שני של תוס' (דף נ"ג) שהבאתי לעיל דבכל יום שראתה דם לא מהני הפ"ט רק מן המנחה ולמעלה ולפט"ר כיון דבתוס' עצמם יש תירוץ ראשון אשר לתירוץ זה מהני הפ"ט שחרית אף ביום שראתה וטו"ח ורמ"א פוסקים דלא כתוס' רק דמהני ביום שראתה ביום שני או שלישי כו' הפ"ט אף בשחרית ולא הביא הטור וב"י בשלחנו הטהור שיטת התוס' אף בשם י"א וגם יש לנו דעת הרשב"א ויש מקילין שברמב"ן דמהני הפ"ט אף ביום ראשון שחרית אף דביום ראשון ראתה אפילו הכי מהני בדיקת שחרית שאחר ראייה והוי הפ"ט אף דלא פסקינן כוותייהו עכ"פ יש לסמוך על הש"ע להתיר ביום שני אף שראתה אם הי' הפ"ט אחר הראי' בדיעבד אבל לכתחילה כבר כתבתי דבכל יום צריכה הפ"ט סמוך לביה"ש וביום ראשון מוך דחוק כל ביה"ש וכתב הש"ך דאם מצאה כתם בתוך ז"נ מהני הפ"ט בדיעבד בשחרית אף ביום שמצאה וכתב בס"ט שנכון הוא דהא יש מקילים אף ברואה חומש הפ"ט ביום ראשון שחרית אף דלא פסקינן כן בדם ממש אבל בכתם יש לסמוך עליהם בדיעבד להקל יע"ש ובשו"ת מהרא"ל האריך הרבה בהלכה זו ובפירוש הסוגיא עיין בסי' ט' שהעלה להלכה כיש מקילין שהביא רמב"ן וכדעת הרשב"א דאף ביום ראשון אם בדקה א"ע שחרית לאחר שראתה מקודם מהני הפסק טהרה שלה והאריך שם הרבה ומפרש הסוגיא כמו שכתבתי לעיל באו' ה' ולבסוף כתב שם דנשים שלנו שחוששין לחומרא דר"ז וכל הרואה הוי ספק נדה ספק זיבה ותשב ז"נ א"כ בראתה ביום ראשון ניהו דמחזקת מעינה פתוח מ"ח סגי בבדיקה ואין לחוש שמא עם סילוק ידיה ראתה דאפילו ראתה אם נדה היא לא איכפת לן דאפילו ראתה כל שבעה ופסקה טובלת לערב א"כ ממילא דליתא לחומרא זאת לדידן דהרי איכא למימר דאף דהחמירו בנות ישראל ע"ע לספור ז"נ מ"מ לא מחמרינן תרי חומרי וסתרי אהדדי דאם תחשוב לימי נדה הרי לא צריכה הפ"ט כלל מן התורה וע"כ אתה מחמיר עליה לחשבה שמא בימי זיבה הוא וכיון דמהני הפ"ט זה לימי נדתה כ"ש לימי זיבה כיון דהוי בחזקת מסולקת דמים עכ"ל יע"ש:
ודבריו בלתי מובנים דמה שכתב דנדה א"צ הפסק טהרה היינו מדאורייתא אבל עכ"פ מדרבנן צריכה הפ"ט אך נראה כונתו דדל הפ"ט מיום ראשון ולומר כיון דראתה ביום הזה יש לחוש שמא עם סילוק ידיה ראתה כיון דפתחה פתוח הא נשי דידן בודקות אח"כ ג"כ להיות לה שבעה נקיים ואם לאו זבה רק נדה א"כ אף שראתה כל הימים וביום ז' פסקה מותרת לטבול ואף שלא נחשב בדיקת יום ראשון לכלום הא אח"כ בדקה בשני שהוא ראשון לז"נ או בשביעי ומצאה ג"כ טהורה יכולה לטבול ואם זבה היא אין לחוש על יום ראשון שראתה בו כיון דבדקה בו והי' לה הפס"ט ואין לחוש שמא עם סילוק ידיה ראתה דזבה כיון דמסולקת דמים אין לחוש לזה וממ"נ מהני הפ"ט מיום ראשון שראתה והבן ולפלא שלא ראה מה שהביא ב"י את הרשב"א שהבאתי לעיל באו' ד' שכתב ג"כ כדבריו דבזבה אין לחוש משום דמסולקת דמים אמנם בשם הח"ס הבאתי באו' א' להיפך דבזבה חיישינן טפי דהא הוצרכה תורה לבדוק ז"נ ולא נסמך על הסברא שכבר פסקה יע"ש ודו"ק:
י) אמנם להלכה הפוסקים האוסרים וטוש"ע ורמ"א המה דברו אף מנשים שלנו אחר חומרת ר"ז דהמה ספק נדות ספק זבות אפילו הכי פסקי דלא מהני הפ"ט ביום ראשון שחרית ע"כ נראה דהמה סוברים דאף בזבה חיישינן שמא עם סילוק ידיה ראתה ומה דאמרינן בימי זיבה הוי בחזקת מסולקת דמים היינו דלא חיישינן שתראה בימים הללו אבל אם באמת ראתה ויצאה מרוב נשים יש לחוש עוד על יום ראשון שמא עם סילוק ידיה ראתה כיון דנפתח המעין דהא החמירה תורה עליה שיהי' לה ז"נ וכמו שהבאתי לעיל או' א' בשם ח"ס ע"כ אין להקל נגד הש"ע והט"ז וש"ך וס"ט שהסכימו להחמיר ולהם שומעים. הנראה לפע"ד כתבתי.
אלטר יחיאל נעבענצאהל
ראבר"ק: