אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן לג

סימן לב

ב"ה עש"ק מבוא תרו סטניסלאב.

כוח"ט לכבוד ידידי הרה"ג בנן של קדושים כו' מו"ה מרדכי דוד הורוויטץ שליט"א האבד"ק אילינאוי והגליל:

ג"י הגיעני במקוה שעושה ממי גשמים ועשה צינורות סביב הגג וגם עד למטה לארץ רחוק ממקוה ערך חצי מעטיר שימשכו המים הבאים מצינורות על הקרקע למקוה ועלה ומסתפק אם לעשות הצינורות מן בלעך או צימענט והנה צימענט אין מקבל טומאה אבל מתכות מקבל טומאה אמנם בצימענט יש חשש אחר והוא שיטת המרדכי שמא יהי' נעשה ע"י המים גומא בצינור ויהי' המים הבאים דרך שמה מ"ש וזה שייך גם בצימענט כמו שכתב בשו"ת אמרי יושר סי' צ"ב ואף שדברי המרדכי המה נגד כל הפוסקים וש"ע שפסקו דכל דלא נעשה בכונה לקבלה לא הוי מ"ש אך רח"ס חושש לדבריו ע"כ נכון יותר לעשות מתכות ואף שמקבל טומאה אם נקבע בקרקע שוב אין מקבל טומאה כמבואר בש"ע סעי' מ"ח והדמ"ר ובנו"ב כתב דצריך לעשות הצינור מתחילה על דעת לקבעו בקרקע אז כשר וכ"ת הביא מה שכתב א"ז הוא אדומו"ר הגה"ק זצלה"ה בשו"ת ד"ח יו"ד ח"א סי' מ"ה לפסול המקוה שהצינורות היו של מתכות וגם נעשית ע"ד לקבעם אפילו הכי כתב שהצינורות מקבלים טומאה ולא הוי הויית המים ע"י טהרה ע"כ מוכרח אני להאריך לבאר הלכה זו בעזה"י ולהוסיף על התשובה שנשלח להרב כי שם כתבתי בקיצור:

א) ביו"ד סעי' מ"ח ואם הסילון של מתכות מחובר לקרקע אפילו מקלח להדיא לתוך המקוה כשר שהרי אינו מקבל טומאה לפי שהוא בטל אגב קרקע ואין חילוק בין הוא טמון תחת הקרקע או לא ורבינו בנוב"ת סי' ק"ט ובדח"ר ועוד בכמה תשובות קבע מסמרות דמתכות המחובר לקרקע טהור צריך להיות הקרקע מסייע לתשמישו וזה הטעם בדף הנחתומין שקבעו בדלת דרבנן החולקים על ר"א וסוברים דטמא דבעינן שאחר שנתחבר בקרקע עיקר תשמישו הוא בסיוע מהקרקע זה תנאי אחד תנאי השני להיות נעשה תיכף בשעה שעשאו כדי לחברו לקרקע אז אפילו קודם שנתחבר טהור אבל אם לא עשאו מקודם ע"ד לקבעו בקרקע אז אפילו לאחר שנתחבר לקרקע מקבל טומאה ותמה מאד על הטור וש"ע שכתבו סתם סילון של מתכות מחובר לקרקע אינו מקבל טומאה ולא פירשו דאיירי שנעשה מתחילה ע"ד לקבעו בקרקע עיין בסי' קל"ז וקל"ח:

ב) והנה מתנאי הראשון לא הקשה על הטוש"ע דסובר הנו"ב שסילון הוי תשמישו עם הקרקע שהמים באו מקרקע לסילון או משום שמסילון יוצא המים לקרקע המקוה זה מיקרי קרקע מסייע לתשמיש הסילון ע"כ לא דמי לדף של נחתומין דשם הנחתום משתמש בדף לא במקום שקבעו ומחובר לדלת רק במקום שהולך לאויר כמובן והגם שאין יכול להשתמש בדף רק צריך להניחו על איזה דבר גבוה או על תלוש או על מחובר או על קרקע גופה וכיון דחברו לדלת א"כ הקרקע מסייע לתשמישו דאם לא הי' מחובר לדלת מצד אחד לא הי' יכול להשתמש בדף דהא אין יכול ליתן עליו הלחם אם יהי' הדף תלוי באויר וע"כ צריך להיות מחובר באיזה מקום או להניחו במקום תלוש ונראה כיון דאין הדף מחובר לדלת רק מצד אחד לחזקו שלא יפול לארץ ובמקום שמחובר אין משתמש כלום רק מצד היוצא חוץ ובמקום תשמישו שם אין קרקע רק אויר לחוד ע"כ מקרי אין תשמישו עם הקרקע:

ג) ובזה יתיישב מאד דלכאורה הא בפ"ה משנה י"א גבי תנור של מתכות דכתבו הרמב"ם ורע"ב שם דאם הוא מחובר לקרקע דטהור משום דהרי הוא כקרקע הא בימי הש"ס הי' בתנור עיקר תשמישו לאפות בו ולדבק הפת בדופני התנור א"כ אין הקרקע מסייעו בתשמישו ולפי מה שכתבתי א"ש דהא במקום תשמישו היינו הדפנות מחוברים לקרקע המה והבן אמנם ראיתי בסוף התשובה שם שכתב דצינור שיש לו ד' לזבזים מן ד' רוחותיו כיון דאין הקרקע מסייעת בתשמישו לא מהני מה שנקבע בקרקע יע"ש ולפ"ז ליתא מה שכתבתי בכונתו בדף של נחתום וא"כ קשה עליו מהא דתנור דהא בתנור ג"כ תשמישו הוא רק בדפנות ואין הקרקע מסייע אך אפשר ליישב כיון דעכ"פ חום האש לאפות הלחם שבדופני תנור בא מקרקע שתנור עומד ושם הוא האש ע"כ קרקע מסייעת לאפות הפת שבדופני תנור אבל מה שמחובר לקרקע כיון דאין קרקע מסייעו לא מהני והבן אך למה לא כתבו שם הרמב"ם ורע"ב טעם זה רק כתבו כתם משום דמתכות המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע גם לא התנו תנאי זה דבעינן שיהי' תנור של מתכות נעשה מתחילתו לכך כסברת הנו"ב מזה נראה דלא סברו סברות הנו"ב גם בפ"ו מ"א קבע שלשה מסמרין בארץ כו' ג"כ משמע דלא בעינן התנאים שהתנה הנו"ב רק משום דכלי מתכות המחובר לקרקע הוי כקרקע כמו שפירש שם הרע"ב יע"ש אמנם הר"ש שם פירש משום דכל מסמר בפ"ע לאו כלי הוא משמע דלאו משום מחובר לקרקע טהור עיין בתוי"ט שם:

ד) ועיין בפ"ח מ"ט פורנה כו' כתב הרב דלכך טהור משום דמשמש עם הקרקע ועיין בתוי"ט שהביא התוספתא וז"ל שלא נעשית אלא לשמש את הקרקע וזה נראה כנו"ב או אפשר דכל שמחובר לקרקע מקרי תשמישו עם הקרקע אך מלשון זה משמע דבעינן עכ"פ להיות נעשה לקבוע בקרקע כתנאי השני שכתב הנו"ב אך גם זה אפשר לדחות מדקתני סיפא ואם יש לו לזבו טמאה וכתב בתוי"ט הטעם דאז לפעמים מטלטל אותה ואין עשוי' לשמש את הקרקע ע"כ כתבו בתוספתא הטעם דרישא דטהור משום שלא נעשית אלא לשמש את הקרקע והכונה דחיבור שנעשית מפורנה לקרקע לא נעשית רק להשאר כך לשמש הקרקע אבל גוף עשיית הכלי קודם שחברו יכול להיות נעשית שלא לחברו ואדרבה ממשנה זו נראה לכאורה דלא כנו"ב דלמה צריך התנא לחלק בין יש לו לזבו הא אפילו באין לו ג"כ יכול להיות טמא היכי דלא נעשית מתחילה לחברו אך יש לדחות זאת דסתם פורנה בודאי נעשה מתחילה לחברו לקרקע ודו"ק ועיין בפי"א משנה ב' חוץ מהדלת כו' והצינור שנעשה לקרקע כו' משמע לכאורה במשנה דבעינן נעשה לכך כסברת הנו"ב אמנם הרמב"ם ברפ"ט מכלים הביאו התוי"ט במשנה זו העתיק כל המשנה וכתב דאיירי אף קודם שקבעו בארץ הואיל ועיקר עשייתו לקרקע יע"ש א"כ מוכח להיפך דאם קבעו לא בעינן שנעשה לקרקע ודו"ק אך הרע"ב כתב טל משנה זו הטעם דכל המחובר לקרקע משמע לכאורה דאיירי בקבעו לקרקע אפ"ה בעינן שנעשה לקרקע ויש לדחות ודו"ק:

ה) ובפי"ד מ"ב עשה בראשו מניקת וכן בדלת טהורה כו' ויש במשנה זו שלשה פירושים כפי מה שנראה מפירוש הרמב"ם ורע"ב שם יש במשנה שלשה דינים רישא איירי שעשאו מתחילה לכך ע"כ אף שלא קבע במסמרים רק חברה לבד שיוכל ליקח משם טהור אבל אם נעשה מקודם לכלי שמקבל טומאה אף שחברה אח"כ טמא ואם חברו במסמרים בדלת שלא תשמש עוד בכלי טהור לבי"ה ואין ממשנה זו סתירה לנו"ב דאפשר כה"ג דנעשה באופן שלא יוכל לשמש בכלי זה במחובר ולא נשאר שמה רק כדי להתנאות בו גם לנו"ב טהור דנו"ב איירי דאף לאחר שנקבע בדלת במסמרים משתמש גם בו עם הקרקע ע"כ מטמא אם לא נעשה מתחילה לכך ובתוספות חדשים שם מפרש דבסיפא גם לבי"ה לא מהני חיבור במסמרים מחמת שהי' כלי מקודם רק בעינן שיעשה ממשה שישנה בגוף הכלי וגם יחבר לקרקע וכן הביא פירוש כזה בתוי"ט בשם מהר"ם דמה דקאמרו בי"ה משיחבר כונתם אף לחבר דבעינן שיחבל ויחבר משום שהי' כלי קודם החיבור וזה כדעת הנו"ב ודו"ק:

ו) וראב"ד בהשיגו על הרמב"ם בה"כ פי"א הכ"ד הוא מפרש המשנה כמו הרמב"ם בפה"מ ורע"ב אך כתב שאם חיבר לקרקע היטב במסמר אף אם משתמש טהור ומפורש בדבריו דלא כנו"ב רק כדעת הטו"ח אמנם הרמב"ם בחבורו שם יש לו דרך אחר בזה עיין בכסף משנה וצע"ג אמנם זאת מבואר בדבריו שסיים כלל בזה שכל כלי מתכות שקבעם בכותל מקבלים טומאה כשהי' מקודם עד שישנה את מעשיהם ומבואר כנו"ב אך מה שכתב הנו"ב כלל הראשון דבעינן שישתמש עם הקרקע ע"כ דף של נחתום טמא משום שאין משמש עם הקרקע בזה מבואר שם ברמב"ם שלא כדבריו דכתב דהיינו טעמא דדף של נחתומין כיון שכבר הי' כלי בתלוש ולא נעשה בדף שינוי ע"כ לא מהני החיבור לקרקע וטמא יע"ש ודו"ק:

ז) ובפ"כ מ"ה עשאה אבוס לבהמה אע"פ שקבעה בכותל טמאה ופירשו הרמב"ם ורע"ב דחיבור לקרקע לא מבטל מתורת כלי כחכמים גבי דף של נחתומים ואמנם מודים חכמים דמחובר לקרקע הוי כקרקע וטהור כאשר נעשה זה מתחילתו בקרקע או נעשה לשמש הקרקע יע"ש וכונתם או שקבעו ואח"כ חקקו או שעשה הכלי בתלוש ועד"כ עשה לקבעו בקרקע ומה שכתבו לשמש אח הקרקע אין כונתם כמו שהבאתי בשם הנו"ב דא"כ למה כתב הרמב"ם טעמא דחכמים בדף משום שהי' כלי בתלוש הא בלאו הכי לפי דעת הנו"ב הטעה דחכמים משום דדף אין משמש עם הקרקע וע"כ דכונתו במה שכתב לשמש את הקרקע היינו שנעשה מתלוש עד"כ לחברו לקרקע ולא להשתמש בתלוש וזה כדעת הנו"ב דבעינן שנעשה תיכף ע"מ לחברו:

ח) ובפ"ו מ"י דמקואות האביק שבמרחץ בזמן שהוא באמצע פוסל מן הצד אינו פוסל כו' ובפירוש הר"ש ורמב"ם ורע"ב דאביק כלי מתכות ומשוקע באמבטי ויש בו נקב וכשנמאסין מי אמבטי [היינו מי מקוה] מחמת טבילות פותחין הנקב שבאביק ויוצאין המים שבמקוה וממשיכין לו מים אחרים נקיים וסותמים הנקב שלא יצאו המים כך הוא פירוש של האביק אמנם בזמן שבאמצע פוסל כתב הר"ש לפי שכל מי מקוה גרורים ע"ג וכל שמי מקוה גרורים ע"ג כלים פסולין ולפי דבריו באמצע אין פסול משום שאובים דאפשר דבכל האביק אין בו ג"ל מיש רק דפסול הוא דנגררים על כלי דאביק כלי הוא אך על מן הצד דכשר כתב משום דאז אין המים נגררים ע"ג ואין כאן שאוב אלא מה שבתוך האביק והוי לי' כמקוה כשרה סמוך לשאוב דכשר כוונתו דאפילו הוי בנקב ג"ל מ"ש אפ"ה כשר אמנם קשה הא אביק מחובר למקוה וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואין מקבל טומאה ואיך נפסל באמצע משום דנגררים עג"ק הא באביק כיון דנתבטל מתורת כלי ולא מקבל טומאה למה פסול באמצע אך י"ל דאביק לא נעשה מתחילתו ע"ד לקבעו וכה"ג אף דאח"כ נתחבר הוי כלי וכן מבואר בתיו"ט ד"ה בזמן דאביק הי' כלי קודם היותו קבוע יע"ש א"כ יש ראי' ממשנה זו לנו"ב:

ט) אמנם בר"ש שם הביא את התוספתא אם מונח מת במקוה נטמא אביק ואדם הנוגע בשעת טבילה באביק טמא וטהור בטלייתו ר"ש אומר הנוגע באביק טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע יע"ש וקשה דכיון דאיירי שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע א"כ מ"ט דרבנן דסברי דנוגע באביק שנטמא שם במקוה במה טמא הא שפיר קאמר ר"ש ור"ש נמי הקשה איך סברי רבנן דטהור בעלייתו הא אדם הנוגע בכלים שנגעו במת בעי הזאה שלישי ושביעי ותירץ דה"מ בכלים התלושים אבל האי אביק מחובר הוא וגם משמש עם הקרקע שעיקר תשמישו לדבר שאין מקבל טומאה וטומאה קלה בעלמא אית בי' מדרבנן ותדע דהא ר"ש מטהר לגמרי מטעם זה עכ"ל ומי יתן להבין לחה באמת מדרבנן טמא הא כבר הבאתי לעיל מכמה משניות דאם נעשה מתחילה לקבעו בקרקע ועשה כן שקבעו בקרקע טהור לכ"ע ובמה פליגי כאן רבנן ור"ש וצ"ל דרבנן סברי דאף אם נעשה לקבעו וקיים מחשבתו וקבעו אף דבאמת מדאורייתא הוי כקרקע ואין מקבל טומאה עכ"פ טומאה קלה מדרבנן מיהו טמא ור"ש פליג ומטהר אף מדרבנן וכל הני משניות סתמו כר"ש דכה"ג אין מקבל טומאה כלל והבן:

י) והרמב"ם בפירוש המ' כפי שהביא בתוי"ט נא"י כתב דכל מה שיגיע מהם בתוך האביק המה פסולין לפי שנעשו שאובים לפי שאביק הוא כלי קודם היותו קבוע ואע"פ שנתחבר לא יצא מתורת כלי להיותו קבוע בארץ וזה אמרם עליו בתוספתא שלא נעשה חלא לשמש עם הקרקע עכ"ל ובתוי"ט הקשה ע"ז אדרבה משום טעם זה שכתב התוספתא צריך להכשיר דהא כל שלא נעשה אלא לשמש לקרקע לאו כלי הוא וטהור וממילא כיון דלאו כלי הוא לא נפסל משום שאובים והניח בצ"ע ולא ידעתי אמאי צריך התוי"ט להקשות ע"ז מפ"ח דכ' מ"ח הא הרמב"ם בעצמו כאן לפי נא"י סותר א"ע דהא כתב מתחילה לפי שאביק כלי קודם היותו קבוע א"כ נראה שאם תיכף נעשה ע"ד לקבעו דאז לא הוי כלי אף בתלוש כמבואר ברמב"ם שהבאתי לעיל דאז אפילו באמצע כשר ואיך מסיים ע"ז התוספתא להיפך דגרע עוד משום דנעשה לשמש ובתוספות חדשים מתרץ קושית התוי"ט מפ"ש דכ' מ"ח דשם איירי לענין טומאה לאו כלי הוא אבל כאן לענין שאובים כלי הוא ונעשה מ"ש וכן מחלק הנוב"ת ואני בעניי לא ירדתי לסוף דעתם הקדושה דלפע"ד אין שום סברא לחלק בזה דכיון דלאו כלי הוא לענין טומאה ממילא לא הוי מים שאובים ואדרבה יש לומר מכח כ"ש ומה טומאה שהיא דאורייתא קבלו חז"ל דאם נעשה מתחילה לקבעו לא נחשב כלי כ"ש בשאובים דלדעת הרמב"ם כולו שאובים הוא רק דרבנן ואף לפוסקים דכולו שאוב הוי דאורייתא הא מים שבאביק בודאי לא נחשב רק מיעוט דלכל הפוסקים לא הוי רק דרבנן דאם נעשה לשמש הקרקע וקבעו בקרקע בודאי כשר ועוד הסיום בתוספתא הוא דברי ר"ש שחולק שם על רבנן ומטהר מן הטומאה ולא איירי שם משאובים ואיך הביא הרמב"ם מזה לפסול משום שאובים ועוד הא הרמב"ם כתב מתחילה בפירוש דאביק דאיירי במשנה הי' כלי בתלוש וא"כ לא נעשה לשמש עם הקרקע דאם נעשה לשמש הקרקע ולקבעו שם אף בתלוש לא הוי כלי כמו שהבאתי לעיל בשם הרמב"ם ונו"ב ועוד למה כתב הרמב"ם דלכך פסול משום שאובים משום שאמרו בתוספתא שלא נעשה רק לשמש עם הקרקע ומשמע דאם לא נעשה לשמש הקרקע לא נפסל משום שאובים הא אף לדבריו עכ"פ לא נעשה גרע טפי רק שסובר דאף דנעשו לשמש אף דבטומאה לאו כן הוא אבל בשאובים הוי כלי א"כ אין זה נתינת טעם שנעשו שאובים מבום שנעשה לשמש ודו"ק:

יא) ולולי דבריהם הקדושם נראה לפע"ד לפרש דברי הרמב"ם כך שכתב דמשנה דאביק לא פוסל באמצע רק משום דאיירי שנעשה כלי בתלוש ולא על דעת לקבעו בקרקע ע"כ לא מהני מה שקבעו אח"כ כמו דהוא כלי ומקבל טמאה כן נמי הוי כלי ומחשב שאובים וזה שכתב הרמב"ם אמרם בתוספתא שלא נעשה רק לשמש הקרקע כונתו דשם אמר כן ר"ש דאביק אין מקבל טומאה וכיון דאין מקבל טומאה בודאי כ"ש דלא הוי כלי לענין שאובים וע"כ דמשנה איירי רק בלא נעשה מתחילה לקבעו דהוי כלי בתלוש כמו שכתב בתחילה אבל אם נעשה לשמש עם קרקע כמו דאמר ר"ש בתוספתא דלא מקבל טומאה כן נמי לא הוי שאובים ועיין לעיל או' ט' שהבאתי את הר"ש בזה מה שפירש בתוספתא ובספרי רציתי שם להגיה ברמב"ם ובספר בית יצחק ח"ב ראיתי שהוא כתב ג"כ כדרך שכתבתי כאן דלשון שהביא הרמב"ם הוא מר"ש דמטהר האביק מטומאה אם נעשה מתחילה לשמש והה"ד דשאובים לא הוי דלאו כלי והוי קרקע יע"ש ודו"ק אמנם ברמב"ם בספר יד החזקה ה"מ פ"ו הי"א כתב שם באמצע פוסל המקוה ועיין בכ"מ שחזר בו ממה שפסק בפה"מ דלא כת"ק וכאן פסק כת"ק אמנם כאן לא כתב ג"כ לחלק ולומר דוקא אם הי' כלי בתלוש לכך נחשב שאובים אבל בנעשה לשמש עם הקרקע לא הוי כלי ולא הוי שאובים ולמה סתום הדברים ואפשר כיון דבמשנה אין מבואר להדיא החילוק ודרכו תמיד למשוך אחר לשון הש"ס ואפשר שסמך א"ע על הא דמבואר בדבריו חילוק זה בה"כ לענין טומאה דבנעשה בתחילה לקבעו לא הוי כלי לטומאה וכ"ש לענין מ"ש ובפרט היכי דנעשה ע"מ לקבעו וגם קבעו דכשר אף באמצע דלאו כלי הוא ולא הוי מ"ש ודו"ק אמנם היותר נראה בדברי הרמב"ם בפסקיו שחזר בו מפה"מ וסובר להלכה דלענין מ"ש אין חילוק כלל אם נעשה מתחילה לשמש עם הקרקע אף דאין מקבל טומאה אבל לענין שאובים פסול כיון דיש בית קיבול נעשו מ"ש ופסול כמו שכתב בתוספות חדשים והנו"ב וטעם נכון לחלק בין טומאה לשאובים לא מבעיא לדעת הרמב"ם וסייעתו דכולו שאוב דרבנן וכתבו בתוס' הטעם דגזרו רבנן גזירה שלא יטבול בכלים ופסלו נמי ג"ל מ"ש מטעם זה א"כ כלי המחובר לקרקע אף דנעשה לכך עכ"פ כיון דיש בית קיבול ככלים דלא נעשו לשמש הקרקע שייך הגזרה דהא אף בכלי גללים וכלי אדמה דלא מקבלי טומאה פוסלין בשאובים ואף לפוסקים דרוב מ"ש הוי דאורייתא דלא דמי למעין א"כ כל שיש ב"ק כלי לא דמי למעין וכלי הנעשה לשמש עם הקרקע דאף דאין מקבל טומאה הוי ככלי אבנים גללים ואדמה דהוי שאובים ואף לשיטת הר"ן עכ"פ מדרבנן פסול מ"ש בכלים שאין מקבלים טומאה ע"כ הרמב"ם בפסקיו בפ"ו דמ' הי"א לא מחלק באביק אם נעשה לקבעו או לא דלעולם לענין מ"ש לא מהני החיבור לקרקע כדעת ת"ח ונו"ב ודו"ק:

יב) ובשו"ת ח"ס סי' קצ"ח הביא התוי"ט באביק ונא"י מה שסיים מתוספתא ורצה לחדש סברא חדשה דאדרבה כשאין נעשה לשמש הקרקע עדיף ואם חיברו לקרקע הוי כקרקע בין שאין מקבל טומאה ובין דלא הוי שאובים אבל אם מתחילה לקבעו בקרקע אין שקועו בבנין מבטלו מתורת כלי שהרי לכך נוצר מתחילה וזה כונת הרמב"ם באביק כיון דלכך נעשה מתחילה אין שקוע בבנין מבטלו יע"ש שהאריך בזה ולפע"ד דברים הללו תמוהים מאד דהרי הרמב"ם כתב מתחילה דאביק נעשה כלי קודם היותו קבוע הרי דגם בזה נעשה מ"ש ואיך נאמר דכונתו במה דמסיים דוקא בנעשה לשמש אז נעשה שאובים א"כ הרמב"ם סותר א"ע מרישא לסיפא ועוד הרי מבואר ברמב"ם בפה"מ בפ"כ מה"כ דלא הוי כקרקע רק דוקא כשעשה מתחילתו כדי לשמש עם קרקע אבל לא עשה עד"כ אף שאח"כ קבעו מקבל טומאה עיין לעיל או' ז' וכן בפסקיו בה"כ פי"א הכ"א הבאתי לעיל או' ו' דזה הוי כלל גדול שאם הי' כלי בתלוש וקבעו מקבל טומאה דהיינו טעמם של חכמים בדף של נחתומין יע"ש הרי מפורש ברמב"ם בהדיא שלא כדבריו ומרן בד"ח דחה דבריו והבאתיו בספרי בה"מ יע"ש:

יג) ובעיקר התנאי שכתב הנו"ב דאף דמחברו לקרקע בעינן דוקא נעשה מתחילה לחברו לקרקע אז טהור שאין מקבל טומאה הביא ראי' לזה משבת נ"ח זוג של בהמה וקבעו בדלת אע"פ שקבעו במסמרים טמא עד שישנה בה איזה שינוי הרי מבואר דקבעו בארץ לא מהני משום דנעשה מתחילה לבהמה ולא נעשה מתחלה לקבעו בקרקע יע"ש ובאמת לא ידעתי למה לא הביא הנו"ב כל הראיות שהבאתי לעיל גם לא ידעתי הא הבאתי לעיל או' ו' דמבואר בראב"ד אפילו הי' כלי בתלוש שאם חיבר לקרקע היטב וקבע במסמר טהור דלא כנו"ב מה יענה לראיית הנו"ב הא מבואר בגמרא דלא מהני קבעו במסמרים ובד"ח ה"מ סעי' מ"ח הביא שם את הנו"ב וכתב עליו דאם נתחבר היטב באדמה ומסמרות קבוע בקרקע זה הוי שינוי בגוף ובודאי מהני וכיוצא בזה מבואר בתשובת מאיר נתיבים יע"ש ועיינתי במ"נ שכתב כעין זה אך שם מבואר דהוי נמי קצת שינוי צורה אמנם נראה להביא ראי' לסברת אדומו"ר ד"ח זצלה"ה ממשנה ה' פ"כ דכלים קבעו ולא בנה עליו בנה עליו ולא קבעו טמא קבעו ובנה עליו טהור הרי דאף דהי' כלי בתלוש מהני בנה וקבעו ובשבת נ"ח איירי בקבעו בדלת לחוד ועיין ברע"ב שם כשקבעו ובנה בטל לגבי כותל וככותל דמי ועיין בתוי"ט שם דבעינן קבעו במסמרים ולדעת הכ"מ מהני קבעו אמנם להלכה בשו"ת ד"ח וכן כל אחרונים כבר הסכימו לנו"ב דבעינן נעשה לחברו בקרקע מתחילה וכן הלכה:

יד) נחזור לענינינו דאם יעשה צינורות בלעך תיכף ע"ד לקבעם בקרקע ויקבע לקרקע אז אין מקבלים טומאה וזה יותר נכון מצימענט כמו שכתבתי לעיל ומה שכתב לי כ"ת לעיין בד"ח יו"ד ח"א סי' מ"ה באמצע תשובה שכתב שם לפסול המקוה מפני שצינורות היו מתכות והוי עי"ד המקבל טומאה ובאמת שלא ירדתי לסוף דעתו הקדושה דהא שם איירי במחובר לקרקע ובעצמו פסק כן בר"ח ה"מ ובשו"ת ח"ש סי' צ"ח ובח"א יו"ד סי' מ"ג וסי' מ"ד ובסי' פ"ט ואף דשם בסי' מ"ה לא איירי במחובר לקרקע רק מחובר לבית שבית מחובר לקרקע הא מבואר במשנה דאין חילוק בין מחובר לדלת או המחובר לקרקע גופה וכן מבואר בב"י כאן בשם הרשב"א וכן מבואר בט"ז סי' שע"א או' ג' ובנה"כ שם וכ"כ בבי"ש סי' ס"ב ובית יצחק סי' ל' יע"ש אך אפשר דחושש שם בד"ח שמא לא נעשה מתחילה כדי לקבעו בקרקע כדעת הנו"ב ועוד אפשר משום דשם לא הוי מחובר לקרקע רק קצת לבסוף אבל כל הצינור הי' מונח בתלוש ועוד יש לומר משום דהי' שם ברזא בתלוש לסתום פי הצינור ולפתוח בעת הצורך ע"כ כתב לדעת הנו"ב הוי זה כלי קיבול עיין באו' ל"ח בד"ח ה"מ שם הביא את הנו"ב והחולקים עליו ותבין:

טו) ועיין ח"ס ביו"ד סי' קצ"ט שם היו סילונות של מתכות מחוברים לבנין הבית ובסוף הוי סילון של עץ יע"ש ועיין סי' ר"א שכתב שם דיעשה סילונות של ברזל מחובר לכותל ויעשה מתחילה ע"מ לקבעו בקרקע ומותר לבוא המים מצינור למקוה להדיא יע"ש וכ"ת שעשה חצי מעטר המשכה ע"ג קרקע ע"כ נכון לעשות הסילונות של מתכות ויעשה מתחילה ע"מ לקבוע בקרקע ואחר שיצא המים מסילונות כיון שע"י המשכה ג"ט ע"ק יבואו למקוה אין שום חשש ופקפוק לכל הפוסקים:

טז) ולענין הגג גופו אם הוא נעשה מבלטך כבר העיר בכעין זה בד"ח ח"א סי' מ"ד לענין לחפות המקוה מבלטך יתקנם בשינוי מעשה כיון דלא נעשו מתחילה לכך ע"כ צריך שינוי מעשה ובגג עושה בעל המלאכה שינוי מעשה לחפותם על הגג אך מלבד זה הא בנ"ד עושה המשכה על הקרקע אמנם אם נעשה הגג משינדלען אז יש חשש של המרדכי שכתבתי לעיל דאם נעשה נקבים בשינדלען נעשו המים ע"י הנקב מ"ש בכלי ומ"ש בכולו לא מהני המשכה אמנם בודאי לא בכל השינדלען יהי' נקבים ויתכשרו המים ע"י רבוי' והמשכה כבסעי' מ"ד עוד ראיתי בח"ס שהעלה בסוף התשובה סי' רי"ד דבגג של שינדלען אין לחוש לחשש של המרדכי לפי שאין בהם עיכבות מים כיון שגג משופע הרבה נופל המ"ג תיכף למטה ולא ירקבו ע"י המים ועיין בבית שלמה סי' ס"ב:

ידידו הדוש"ת בלונ"ח

אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק.

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה