אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן לב

סימן לא

א) מקוה שהוא מעיין גמור בסימנים שנתן מהרי"ט לדעת שאין מ"ת רק מעין גמור והוא באר עומד ויש שם מ"ס שיעור מקוה אך אח"כ נעשה מאליו חור בדופן הבאר ונעשה זוחל אם מותר לטבול בו כיון דיש מ"ס אף שהוא זוחלין דהא מעין מטהר בזוחלין או דלמא מעין אין מטהר בזוחלין רק שהוא מעיין זוחל כנהר שהולך אבל מעין עומד רק שע"י שנעשה בור חור התחיל להיות זוחל בזה פוסל זחילה כמו במקוה של מי גשמים. והנה כבר בארתי בספרי הלכות מקואות סעי' י"ג כל השיטות בענין זה ולדברי כולם אין נפסל המעיין אף שהוא עומד כשנעשה זוחלין רק כל המחלוקת שביניהם הוא ברובא שאובים או מי גשמים על מי מעין עיין שם ולא נשאר בנ"ד להחמיר רק שיטת הר"ש אשר לא הובא דבריו כלל בש"ע ובספרי סעי' י"ג או"ק י"א הבאתי שיטתו בפ"ה דמ' מ"ג מעין שהוא משוך כנדל והמשיכו הרי הוא כמו שהי' הי' עומד וריבה והמשיכה שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש עכ"ל ומפרש ר"ש שם דלא שרבה לו מ"ש דא"כ לא הי' מטהר בזוחלין כבסוף פ"ק אלא רבה עליו והמשיכו היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך [כונתו לכל נדל עשה עוד בריכה] ונתמלא כל אחת מים הרי הוא כמו שהי' דמקום שהי' מימיו זוחלין קודם שריבה עליהן והרחיבם [כונתו בכל נדל שהי' זוחל שם מקודם] שם מטהר בזוחלין כמקודם ומן הצדדים אין מטהר אלא באשבורן [כלומר בריכות החדשות שעשה אדם] ובסוף פ"ק הבאתי מתוספתא דקתני מעין שהי' מימיו מועטים ריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד שהי' יכול להלך ולזחול מתחילתו דריבה עליו היינו שעשה בריכה לפניו ונתמלא מים [ותוספתא זו הוי רישא דמתניתן] והכי נמי קתני בתוספתא פ"ד שם מעיין שהוא מושך כנדל וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחילתו עכ"ל הנה הביא שני תוספתות דמשם יבואר כוונת רישא דמשנתינו אף דתנן סתם הרי הוא כמו שהי' בודאי כונת התנא דמתניתין כמו דתניא בתוספתא דכמו שהי' מטהר מתחילה בכל הנמשך בנדל כן נמי השתא לא נשתנה רק מה שהוסיף בידיו הבריכות בזה פסול זוחלין ואף דכעת המעין והנדלין זוחלין למקומות הבריכות שעשה בידיו דשם אין מטהר בזוחלין א"כ נעשה המעין והנדלין כעת זוחלין למקום האסור אה"ב לא אכפת לן והמעין והנדלין מטהרין במקומם בזוחלין אבל מה שנעשה כעת בריכות במקום ההוא זוחלין פסול כך הוא פירוש רישא דמתניתן לדעת הר"ש וסיפא דהי' עומד כתב הר"ש כלומר שאותו מעין לא הי' נדלין ולא הי' מימיו זוחלין רק מעין עומד ולא זוחל כלום וריבה עליו והמשיכו שהרחיב מקום עמידתו והמשיכה שמקום הרחבתו עשה זוחלין שוה למקוה לטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין מאחר דעיקר מקום המעין לא הי' זוחלין מקודם דלא הי' נדלין רק מעין עומד כך פירש ר"ש יע"ש:

ב) ולכאורה ברישא דכגדל כפי שפירש שם הר"ש שיש הרבה רגלים כל מרבה רגלים זה נדל א"כ המים זוחל שמה א"כ ע"כ נעשה הרגלים כמו בריכות ואמאי כשר שמה בזוחלין וצ"ל דרגלים היינו הנדל עשה המעין בעצמו כשיצאו המים מהמעין נפרדו מי המעין למקומות רבות וזוחל במקומות ההוא ונעשה כנדל ע"כ כשר בזוחלין אבל בריכות שעשה אדם בכחו כדי שילכו שמה המים מן המעין אז פסול לטבול בבריכות הללו בזוחלין כי כך קבלו חז"ל דזוחלין במעין שכשר היינו אם נעשה הזחילה בידי שמים שהמים בעצמם פרצו להם מקום להמשך ולזחול שמה אבל בריכה שעשה ע"י ארם פסול בזוחלין אף שהמים נמשכין ממעין ומחובר למעין אשר במעין ובנדל מותר לטבול אף שזוחל אבל בבריכה שנמשך מנדל ע"י אדם באותו מקום פסול זוחלין כך הוא שיטת הר"ש וראיתי בד"ח או' ח' שכתב כן בכונת ר"ש וז"ל קדשו שם בשלמא כשאדם עושה מעשה ומרחיב מקום זחילתו נגד טבעו אינו מטהר בזוחלין כו' אבל כשהמעיין בעצמו מתפשט חוץ לגבולו שמקודם בזה כ"ע מודים שמטהר בזחילה וכבר הבאתי דבריו בספרי שם או"ק י"א יע"ש:

ג) איברא דסיפא למה דהא הוי כ"ש מרישא מה במעין שזוחל מעצמו אפילו הכי אם הוסיף אדם ועשה בריכה פסול הבריכה בזוחלין כיון שנעשה ע"י אדם א"כ כ"ש בסיפא דהוי מעין עומד ולא זוחל כלל ועשה אדם בריכות והמשיך ונעשה זוחלין ע"י פעולת אדם דודאי פסול בזוחלין א"כ לסברת הר"ש סיפא למה קתני אך הדבר הנכון דברישא אף לאחר שעשה אדם בריכה ששם פסול בזחילה אה"נ המעין והנדל שהיו גם מקודם זוחלין כשרים לטבול בהם אף שכעת נזחלין עוד ג"כ לבריכות הפסולים בזוחלין שנעשו עי"א כמבוארן להדיא בר"ש שם כמו שהבאתי לעיל אמנם בסיפא דמעין עומד והרחיב ועשה זוחלין שם אף במקום שהי' עומד מקודם פסול כיון דמעצמו לא הי' זוחל כלל ונעשה זוחלין עי"א שחפר הבריכות אבל אם מעצמו נעשה חור בכח המים ועי"ז נעשה זוחלין הוי כמו ברישא דמעיין שנעשה כנדל מעצמו לכ"ע כשר שמה בזוחלין כיון שנעשה מעצמו ולא בכח אדם כחו שהבאתי בשם ד"ח ונתבאר שאלתנו דאם מעין גמור אף שנעשה אח"כ מעצמו לא רק חור אחד רק שנעשה כנדל מרבה רגלים כשר כיון שלא נעשה ע"י אדם ודו"ק:

ד) וזה אפילו לדעת הר"ש אבל לשאר פוסקים אפילו נעשה חור עי"א כשר בזוחלין עיין בספרי ח"ד ה"מ סעי' י"ג בביאור השיטות והר"ש הוא יחיד בדבר אך ראיתי שהביאו בשם הב"ח שכתב לחוש לדעת הר"ש ועיין בפתח הבית ה"מ סעי' ב' ד"ה והנה וד"ה ש"ך ס"ק י"א כו' שכתב שצ"ע קצת מדוע לא הביאו את דעת הר"ש וט"ז סי' ר"א או' כ' על מה שכתב המחבר מעין שהמשיכו לבריכת המים שהם נקוים ועומדים יש לבריכה דין מעין וכתב הט"ז אף לטהר בזוחלין וקשיא לי' כיון דבריכה מלאה מים בין מ"ש או מ"ג כיון דרבו נטפין על זוחלין איך מטהר בזוחלין והש"ך או' ל"ב ג"כ העיר בזה וכתב דסעי' י' איירי בלא רבו נוטפין אמנם הט"ז לא ניחא לי' בזה דנראה דאף ברבו נוטפין איירי ע"כ תירץ דסעי' י' איירי במעיין שהי' משוך תחילה אלא שעכשיו הוסיף המשכתו לבריכה וכתב דאם הי' מעיין עומד תחילה והמשיכו לבריכה או שרבו עליו מ"ש אע"פ שמהני המשכה לטהר השאובים לטבול בהם מ"מ לענין זחילה לא מהני ולא מטהר אלא באשבורן כי הוא עצמו לא הי' זוחל תחילה עכ"ל. והנה מה שכתב הט"ז או שרבו עליו מ"ש משמע לכאורה דמה שכתב תחילה אבל אם הי' מים עומד תחילה והמשיכו לבריכה איירי בלא רבו מ"ש אפילו הכי פוסל במעין עומד אך ז"א דאם כוונתו לדעת הר"ש דפוסל במעין עומד אפילו ליכא רק מי מעין משום דאדם עשה הבריכה וראיתי בשו"ת משיב כהלכה שהבין כן בט"ז אך לפע"ד ז"א דא"כ לא מהני מעין מושך כיון דהוסיף על המשכה היינו שעשה מקום להמשיך להבריכה שעשה אדם דלר"ש אפילו בבריכה רקניות ובמעין מושך נמי פסול דהא במקום שהוסיף על המשכה פוסל הר"ש בזוחלין כמו שהבאתי לעיל וע"כ דאין כונתו על הר"ש ואם כונתו על דעת מהרי"ק דבמקום שנתרחב המשכה אפילו ברוב זוחלין פסול א"כ עדיין אפילו במעין מושך כן הוא לשיטת מהרי"ק ולאו דוקא במעין עומד עיין בספרי הלכות מקואות סעי' י"ג או"ק י"ג ולשיטת שארי פוסקים אפילו במעין עומד אין פוסל רק ברבו נוטפין על זוחלין וע"כ צריך לומר דכונת הט"ז כך במעין עומד והמשיכו לבריכה ובבריכה הי' רוב נוטפין או שבריכה הי' אפילו ריקנית רק שרבו מ"ש או נוטפין למעין בזה אין חילוק כיון שעכ"פ רבו נוטפין במעין עומד אין מטהר בזוחלין וזה שיטת הרא"ש וסייעתו שהבאתי בספרי ה"מ או' ל"ב או"ק א' יע"ש דמחלק בזה בין מעין מושך ובין מעין עומד דאם הי' מעין עומד אם נתרבו נוטפין על המי מעין אז פסול בזוחלין וכתבתי שם בשם ד"ח סי' מ"א שהביא בשם רמב"ן דכה"ג אפילו במקום המעין אין מטהר בזוחלין יע"ש. ומצאתי בספר שדה יהושע סי' ס' שהביא בשם מלבושי טהרה שפירש את הט"ז כמו שכתבתי דאיירי דוקא ברוב נוטפין אזי אסור בזוחלין ודו"ק ומה שקשה על שיטת הר"ש ממשנה דמעיין שהמשיכה לבריכה עיין בספרי שם:

ה) אמנם אף שהעליתי בנ"ד שנעשה החור הזוחל ע"י מי המעין עצמם דאף לר"ש כשר בזוחלין עדיין יש מקום לפסול דמנהג לשאוב בכל יום ממקוה של מעיין מים קרים ולשפוך שמה מים שאובים חמים לחמם את המקוה ונודע מה שכתב הדמ"ר דמעין אין חשש בנסונ"ס אפילו אם נתרבו המ"ש על מי המעין וכן מבואר בהדיא בבה"נ לראב"ד ז"ל א"כ אם נסונ"ס בכל יום להחם המעין לטבול בו ועי"ז יכול להיות רוב נוטפין על מי המעין ואז אף לרא"ש וסייעתו נפסל בזוחלין והבאתי לעיל בשם ד"ח שהביא בשם הרמב"ן דמעין עומד אף במקום המעין פסול כה"ג בזוחלין איברא דלשיטת הר"ן בשם הראב"ד שבת (ס"ה) נדרים (דף מ"א) במקום המעין כשר בזוחלין אף אם רבו שם הנוטפין עיין בספרי סעי' י"ג או"ק ה' ועיין בספרי או"ק ב' שם דמרמב"ם ורא"ש נראה דבמקום המעיין אף במעין עומד ונתרבו שם נוטפין אפילו הכי במקומו מטהר בזוחלין א"כ בנ"ד נמי אך כתבתי שם דמט"ז וש"ך נראה כדעת הד"ח בשם רמב"ן שפסול וראיתי באמרי יושר סי' צ"ד ח"א באמצע שם וז"ל דמקוה הא' הוי מעיין שמטהר בזוחלין אף אדם כו' ואין חשש רק מחמת שרבו נוטפין על הזוחלין שאין מטהר בזחילה אבל גם בזה לרוב פוסקים במקום שהי' מהלך המעין בתחילה מטהר בזוחלין ועיין בט"ז או' כ' אלא דבנ"ד יש לומר כיון שמעיין עומד ואינו מטהר אף במקום המעין כיון שרבו נוטפין אבל גם בזה יש גדולי הפוסקים דגם במעין עומד מטהר בזחילה במקום המעין אף ברבו נוטפין וזה שיטת הר"ן נדרים מ"א. ובמ"א הוכחתי שכן דעת הרבה פוסקים ודברי ט"ז או' כ' צ"ע עכ"ל. מה שכתב שדברי ט"ז צ"ע כבר פירשתי לעיל או' ד' את הט"ז או' כ' אך עכ"ז נכון להחמיר בנ"ד במעין זוחל מטעם שכתבתי דצריכים לחוש במעין עומד ברבו נוטפין אף במקום המעיין פסול בזוחלין ודו"ק גם יש לחוש שמא מכח אדם שהכה בכח על קרקע המרחץ מזה נעשה ספק במקוה א"כ נעשה זחילה עי"א ולדעת ר"ש פסול כה"ג בזוחלין וכבר כתבתי דהב"ח כתב להחמיר כדעת ר"ש וכבר נודע מה שכתבו אחרונים דבמקוה ראוי ונכון לחוש לכל השיטות להחמיר לכתחילה ולעשות מקוה להיות כשר לכל הדעות עצהיו"ט:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה