מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן ל
א) במקוה שבחפירה והוא מעין חזק מאד שכאשר נשאב בא מי המעין בחזרה בזמן קצר ומעולם לא נתייבש להיות במעין פחות משיעור מקוה אם יש למעין זה דין מעין לכל הדינים או לחוש למעין כזה ג"כ מה שהחמיר מהרי"ט ס למי תמציות והנה כפי שנראה בכמה תשובות אחרונים החמירו חומרת מהרי"ט בכל מעינות שלנו שלא נחשבו לדין מעין רק למי תמציות והנה חומרא זו שהחמיר מהרי"ט לא נמצא בשום אחד מראשונים לחוש למעין למי תמציות ולפי דבריו נתבטל אצלנו כל הדינים שנתבארו במשניות ובפוסקים ראשונים לחלק כין מעין למקוה כי לכאורה לפי זה אין לנו מעין ברור לסמוך עליו שהוא באמת מעין ולא מי תמציות. והנני להעתיק תשובת מהרי"ט בקיצור הנצרך לענינינו בח"ב סי' י"ח באמצע תשובה וז"ל ובר מן דין מקוה זה כמדומה לי שהוא מעין שאין נפסל בשאובים דמעין מטהר בכ"ש דתנן למעלה מהם מעין שמימיו מעוטים שרבו עליו מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכ"ש וכתב הרא"ש בתשובה כשלמדתי מס' מקואות לפני ר"ח ז"ל אמרתי לו תמהני ששמעתי שכמה גדולים נצטערו לנקות מקוה שמימיו נובעים כי נראה לי שהשומעים מפי גדולים טעו כי הגדולים דקדקו איך יטהרו מקוה שמימיו מכונסים והשומעים טעו אף במקום נובע ולא כן הוא במקוה שהוא נובע ואפילו אין בו כי אם רביעית מי מעין ממלא בכתף לכתחילה וטובל בו ואין נפסל בשאובים והודה מורי ע"ז עכ"ל הרא"ש ובמרדכי פ"ב דשבועות כתב דמעיין מטהר בכ"ש ואינו נפסל במ"ש כלל ואח"כ כתב מעשה הי' ברישפארק שהי' מנקים המקוה מעין ונתחסרה ונפל ג"ל מ"ש ופסלו רמב"ח כו' ושוב הביא משאלתות שג"כ פוסל במעין שנחסר ממ"ס בג"ל מ"ש עכ"ל המרדכי והרב מהרי"ק בשורש נ"ה ונ"ו האריך הרבה ונתן טעם להגדולים שהביא הרא"ש שפסלו מעין ע"י שנפל ג"ל מ"ש משום דס"ל כר"י דאף במעין בעינן מ"ס לטבילת אדם וכיון דלאדם אין שם מקוה עלי' ע"כ נפסל בג"ל מ"ש ומה ששנינן מעין מטהר בכ"ש היינו לכלים כו' והאריך שם מהרי"ט בזה הרבה ובסוף כתב מהרי"ט ד"ה והשתא כו' שהטעם שכתבו מהרי"ק ומהרי"א לתרץ את הגדולים שתמה עליהם הרא"ש דהני גדולים ס"ל כר"י דבעינן בטבילת אדם במעיין מ"ס כי על כן פוסל שאובים כמו במקוה אין מספיק דנהי דלטבילת אדם לא מהני פחות ממ"ס עכ"פ לא גרע מעין ממי תמציות שלא פסקו דחנן אע"פ שאין בהם מ"ס מטהרים מים הטמאים וקו"ח הדברים אם במקום שלא טהרו ידים וכלים טהרו מים מטומאתם מקום שטהרו ידים וכלים כלומר מעין גמור שאין בו מ"ס] א"ד שיטהרו המים מטומאתם ואם העלו המים מטומאתם כ"ש שיטלו את המים הנמשכים [כלומר מ"ש] להיות כשרים כמו גשמים ע"כ לשון מהרי"ט שם שדחה את המהרי"ק ומהרי"א וסובר דאף דבעינן מ"ס במעין לטבילת אדם אבל להכשיר מ"ש די אף בפחות ממ"ס דהא במי תמציות שלא פסקו דגרע ממעין מטהר מ"ט וכ"ש ג"ל מ"ש א"כ כ"ש מעין חסר ממ"ס דמטהר מ"ש איברא דקי"ח שדן מהרי"ט יש לעיין מנ"ל דמ"ש עדיף ממים טמאים דאפשר דדוקא מים טמאים דלא הוי רק פסול דרבנן או אף למ"ד משקים מקבלים טומאה מדאורייתא הוי הלממ"ס דמהני השקה כבתוס' חגיגה א"כ מהני השקה אף בפחות ממ"ס אבל מ"ש דלרוב פוסקים אם יש רוב מ"ש פסול מדאורייתא מנ"ל דמהני בפחות ואף די"ל כיון דמהני טבילה למ"ט כלומר השקה במעיין בפחות ממ"ס א"כ יש סברא לומר דגם מ"ש כן הוא דאף דלאדם לא מהני אבל מ"ש מהני דמים לא דמי לאדם כמו דחזינן במ"ט דלא דמי לאדם אבל מה שכתב דהוי כ"ש לא הבנתי מה קו"ח יש מ"ש ממים טמאים וצ"ע ועיין בשו"ת נטע שעשועים יו"ד סי' כ"ג מה שתמה שם על מהרי"ט דהא בסוף דבריו שם משמע דמ"ח שלא פסקו לא מהני לטהר מ"ש וכתב שם בנ"ש משום דאף מ"ט לא נטהר שם רק משום רוב ומ"ש לא מהני רוב דכך תקנו רבנן דאף נ"ל מ"ש פוסלין ע"כ מפרש את הקו"ח שכתב מהרי"ט כך דאם מ"ת שלא פסקו מועילין לטהר מ"ט כשהמי תמציות במעלתם דהיינו שהם מרובים ממים הטמאים אע"פ שאין מעלתם עומדת להם לטהר כלים מעין כל שהו שמטהר ידים וכלים לא כ"ש שמטהר מ"ט וכיון שמטהר מ"ט שלא מחמת רוב קו"ח שיטהר שאובים והא דמ"ת אף דמטהר מ"ט אפילו הכי אין מטהר מ"ש הוא מטעם אחר דמ"ט מטהר רק משום רוב ולמ"ש לא מהני רוב עכ"ל יע"ש ולפע"ד איך יליף קו"ח הא אדרבה הקו"ח יש לו פירכא דהא חזינן במ"ת שלא פסקו אף דמהני רוב במ"ט אבל במ"ש לא מהני רוב לטהר א"כ חזינן דיש מקום שמטהר מ"ט ולא מטהר מ"ש א"כ אף מעין בפחות ממ"ס אף דמטהר מ"ט בלא מעלותם של רוב אבל מ"ש לא מטהר כיון דליכא מ"ס והא גם במ"ת שלא פסקו אשכחן כן וצע"ג:
ב) והעלה מהרי"ט שם ליישב את הגדולים שראה הרא"ש שפסלו מעין בג"ל מ"ש דהני גדולים חששו לכמה מקואות שבקרקע שהמה מ"ת שחופרים בעומק ומי גשמים הנבלעים בקרקע מחמצי' לתוך אותו הגומא כו' עכ"ל מפשטות דבריו נראה דחששו לח"ת שפטקו וזה אין מטהר מ"ש פחות ממ"ס אבל לדעת הנ"ש שהבאתי לעיל שכתב דדעת מהרי"ט דאף במ"ת שלא פסקו ג"כ לא מטהר מ"ש רק מעין גמור הוא דמטהר מ"ש פחות ממ"ס דלא כמהרי"ק ומהרי"א:
ג) וראיתי בד"ח להלכות מקואות או' י"ב שהביא את הנ"ש שהבאתי לעיל שכתב דאף מ"ת שלא פסקו אין מטהר מ"ט רק ברוב ודחה אדומו"ר הגה"ק זצלה"ה בד"ח שם את דבריו דביאר בר"ש דהוי מטעם השקה יע"ש ולפי דבריו סובר מהרי"ט דכמו דמעיין מטהר מ"ש כן מ"ת שלא פסקו ג"כ מטהר בהשקה כמו מים טמאים והניח בצ"ע. עוד כתב שם מרן זצלה"ה וז"ל ולפע"ד דבמדינתינו שאין הגשמים כ"כ ואינם מתעכבים בארץ כאשר עינינו רואות בודאי כל שהוא נובע הוי מעין ומהרי"ט ז"ל דיבר לפי ארץ ישראל ומחוזותיה שהארץ קשה והגשמים רבים יורדין בגבורה בשעת הרביעה שם יוכל להיות שמתעכבים מי גשמים אולם במדינתנו אין לחוש לזה. והנה שמעתי מכמה אנשים באם מוצאים לפעמים מים תיכף מלעיל אומרים שאין זה רק מים עליונים וצ"ע בכ"ז לכן כתבתי שני דעות עכ"ל יע"ש ולא ירדתי לסוף דעתו הקדושה במה שכתב שמהרי"ט דיבר לפי ארץ ישראל ומחוזותיה כו' הא מהרי"ט ז"ל כתב בזה ליישב תמיהת הרא"ש ור"מ מראטענבורג:
על מה שהביאו מעשה ברישפורג והמה היו גדולי חכמי אשכנז ולא היו מארץ ישראל ועליהם נתן מהרי"ט טעם זה ובאמת בתשובותיו בד"ח החמיר בכמה תשובות אף במדינתנו כדעת מהרי"ט יע"ש:
ד) אמנם לא בכל מעינות כתב מהרי"ט להחמיר דלאו מעין הוא רק מי תמציות כמו שביאר בדבריו בתשובה בהדיא שם וז"ל ועל הרוב המים מלוחים מעפרורית הארץ ורובם פוסקים מימיהם בימות הקיץ כשיבשה לחלוחית הארץ והני ודאי אין להם דין מעין אף בזמן שבוצצים כו' ולענין טהרות מקוה כל באר שאינה מושכת ומוציאה מים חיים אלא שהכתלים בוצצים מעט מכאן ומעט מכאן אין לזה דין מעין לטהר בכ"ש אלא דין מ"ת וכו' וכו' לכן סובר אני להחמיר בבורות הללו שבבתים שרובם פוסקים בימי הקיץ שלא להטביל בהם אא"כ ידענו שיש בהם מ"ס דלא דיינינן להם כמי מעין רק מ"ת וראתינן עלה במקוה זה שמעין גמור הוא אין שום בית מיחוש ולא נחלק אדם שודאי מטהר מ"ש בכ"ש עכ"ל. והנה מהרי"ט שנתן סימנים על מ"ת משמע דאפילו יש רק סי' אחד יש ספק שמא מ"ת דהא כתב כשפוסק בימי הקיץ הוי מ"ת משמע מזה לחוד אפילו שאין בהם יתר סימנים גם כתב כל באר שאין מושכת ומוציאה מים חיים אלא שכתלים בוצצים חעט ממעט הוי רק מ"ת משמע דעי"ז לחוד ידענו שמ"ת הוא אף שאין בהם שארי סימנים ומזה נראה דה"ה דבסי' אחד נחשב למ"ת וממילא סי' זה שכתב דמים מלוחים מעפרורית ארץ בסי' זה לחוד נמי הוי ספק מי תמציות ולא נחשב למי מעין רק אם יש כל סימנים למי מעיין היינו א' שאין המים מלוחים ב' שאין פוסק לעולם ג' שמי מעין מושכת מתחתיו של הבאר ולא רק בוצצים בכתלים מעט מכאן ומעט מכאן וכשיש כל שלשה סימנים הללו אף למהרי"ט אין שום ספק דודאי זה מעין גמור יע"ש ודו"ק:
ה) והנה רבינו בד"ח או' י"ב הביא את הי"ח שהוא דעת מהרי"ט כתב וז"ל ויש חולקין דלא מיקרי מעין אם הבאר נובע מעט מעט בכותליו עכ"ל ואף שבד"ח נקט סי' אחד אבל מודה אף דנובע הרבה אף מתחתית של הבאר וגם מכותליו רק שפוסק בעת הקיץ או אף דאינו פוסק ג"כ רק שמימיו מלוחים מעפרורית ארץ בכל אחד מהם יש לחוש לח"ת לשיטת מהרי"ט ז"ל ובנטע שעשועים סי' כ"ג כתב וז"ל אם היות שדברי מהרי"ט נכונים בטעמם אמנם המקוה דקהלתכם אף שאין המים מתגברים במזוז מעינות אחרות רואה אני את דברי כ"ת טובים ונכוחים שמהרי"ט ז"ל לא אמר אלא בענין המפורש בדבריו והיינו במקום שבעתות החום יבש מקורה ויחרב מעינה כי יגרע נטפי מים לגמרי ממנה לא כן המקוה שבקהלתכם כפי תואר הענין שבא במכתבו כו' עכ"ל משמע לכאורה מדבריו שהמהרי"ט סובר שבסי' אחד לטובה דין להיות נחשב כמעין דהא מה שלא נתייבש בימי חום לא הוי רק סי' אחד אך אפשר שידע שגם עוד שני סימנים ג"כ הי' במקוה זה אך מחמת שהשואל בא בחשש זה שאין המים מתגברים בעזוז מעינות אחרות לזה השיב כיון דלא נתייבש מקורה אפילו בעת החום אף שאין המים מתגברים כמו מעינות אחרות כיון דלא נתייבש הוי מעין ודו"ק והרמ"א פסק לכתחילה להחמיר כמהרי"ק ומהרי"א דאף מעין גמור נפסל בג"ל מ"ש רק בדיעבד או בשעת הדחק מעין לא נפסל בשאובים ולדעת מהרי"ט צריך עכ"פ לדעת עפ"י שלשה סימנים שכתבתי לעיל דלא הוי מ"ת וכשאין בה כל שלשה סימנים אף דיעבד נפסל במ"ש דאין זה מעין רק מ"ת כמו שביארתי לעיל אמנם במנחת פתים על יו"ד סי' ח' כתב שם וז"ל אמנם אם לא נתייבש המעין בימי קיץ וגם נובעים היטב ולא מעט מעט אף למהרי"ט אין לחוש למ"ת יע"ש משמע מדבריו דדי בשני סימנים כי סימן השלישי שאין מימיו מלוחים מעפרורית הארץ לא זכר המ"פ וצע"ג אם די בשני סימנים הללו ומהרש"ם בח"ג סי' י"ד כתב שמה שכתב מהרי"ט בח"ב סי' י"ח לפקפק על מעינות שלנו דהמה מ"ת העלה בנ"ש דגם מהרי"ט לא החמיר רק במעין שבעת החום נתייבש לגמרי אבל אם המים נובעים תמיד אין חשש כלל עכ"ל משמע שהבין דנ"ש כתב להקל אף בסי' אחד וכבר כתבתי לעיל מה שיש לפרש בדברי נ"ש וצ"ע: