מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן כט
ב"ה א' ויקרא תר"ץ סטניסלאב.
שוכט"ס לכבוד ידי' הרב המה"ג חו"ב כש"ח מו"ה נטע שלמה נ"י בעה"מ ספר נטע שעשועים כק' קרעניץ תע"א.
א) הגיעני מכתבו ונהניתי שדבריו נאמרים בהשכל ודעת והנה מה שרוצה כ"ת ליישב את קושית הרא"ש על הרמב"ם דפוסל נסונ"ס ממשנה דממלא בכתף וכתב דממלא בכתף הוא בכלי קטן דקק"ב אבל נסונ"ס דסאה הוי כלי גדול ובזה לא אמרינן קק"ב כמו שאמר ר"י בר יוסף אמר ר"י בע"ז (ע"ג) המערה יין נסך מצירצור לבור כו' ודוקא צירצור קטן כו' אף שדבר חכמה דבר אבל האמת אינו כן דמבואר בתוס' יבמות (דף פ"ב) בתירוץ השני שם דנסונ"ס קמא קמא בטל הרי דסאה לא הוי לענין זה כלי גדול אך אפשר לומר דרמב"ם לא סבר בזה כתוס' או אף לתוס' מדרבנן עכ"פ לא אמרינן קק"ב יע"ש אבל בממלא בכתף דהוי בכלי קטן אף מדרבנן אמרינן קק"ב אך הא עדיין לר"ד אמר ר"י דלא מחלק שם בע"ז בין כלי קטן לגדול ולעולם אמרינן קמא קמא בטל איך מתרץ הוא שני משניות הללו נסונ"ס ומשנה דממלא בכתף ודו"ק:
ב) ועיין בר"ן ע"ז שם ובש"ך יו"ד סי' קל"ד הביאו דטעם דמ"ד דבחבית לא אמרינן קמא קמא בטל כיון דנפל עמודי' הוי כאלו כל היין שבחבית מחובר לבור ונחשב כאלו נפל בב"א לבור אבל בצירצור קטן אינו כנופל בב"א לבור יע"ש ולפי דבריו דנחשב כאלו נפל בב"א וליכא ס' נגד האיסור שנפל בב"א ולפ"ז סאה מ"ש אפילו נפל בב"א נשאר במקוה בכל נפילה ונפילה רוב מים כשרים נגד הסאה מ"ש ושפיר י"ל לכ"ע קק"ב בשלמא בשאר איסורים מבא"מ דתלוי' בטעם בעינן ששים ומב"מ גזרינן אטו אינו מינו אבל במקוה דלא תלוי בטעם כבר"ש בפ"ז דמקואות א"כ כיון דסאה שנפל בב"א איכא רוב א"כ אמרינן אף בכלי גדול כמו סאה קק"ב כמו ביין נסך דלא מיקרי כלי גדול רק חבית שאם נפל בב"א לא הוי ששים בהיתר נגד האיסור אז שפיר אמרינן דאף דלא נפל בב"א הוי כאלו נפל בב"א כן במקוה בעינן כלי גדול שאם נפל בב"א לא יהי' רוב מ"כ נגד מ"ש וז"ב מאד ודו"ק ועוד נעלם מכ"ת דתוס' ור"ן כתבו בכמה דוכתי דטעם בסאה ערלה שנפל משום קק"ב יע"ש הרי מבואר דסאה הוי כלי קטן ואמרינן בזה קק"ב וע"ע בש"ך סי' קל"ד או' ו' דכלי גדול ונפסק הקלות הוי כמו צירצור קטן דאמרינן קק"ב ומלבד כ"ז הלא מבואר שם בר"ן בשם הראב"ד דהוי רק חומרא דיי"נ דבחבית לא אמרינן קק"ב אבל בשאר איסורים אין חילוק בין כלי קטן או גדול ולעולם אמרינן קק"ב יע"ש:
ג) ומה שהעיר דאם נסונ"ס דכשר עד רובא הוא מטעם ביטול אמאי מותר לכתחילה הא אמא"ל וכתב שלא מצא בשום ספר מי שהעיר בזה עיין בספרי ח"ד בתשובה סי' א' שהארכתי בזה יע"ש. ומה שכתב ליישב את הרמב"ם ממשנה דממלא בכתף משום דשם נתן מ"ש להיות נשאר שמה בשני המקואות ע"כ נתכשרו מ"ש ע"י השקה וזריעה דדרך זריעה להיות נשאר בקרקע אבל בנסונ"ס כיון דנותן ע"מ ליקח תיכף חזרה זה לא נחשב זריעה ע"כ פוסל הרמב"ם וזה טעות דהא הראשונים שכתבו דמהני זריעה והשקה למ"ש מבואר בדבריהם דהוי כמו מים טמאים דנטהרו בזריעה והשקה עיין ברא"ש ובב"י והא מים טמאים שמטהר ע"י זריעה והשקה למקוה כשרה עוקר תכף משם המים הטמאים מהמקוה דלא נתן שם רק כדי לטהר וליקח אותם ממקוה בחזרה והבן:
ד) ולפע"ד אפשר ליישב דעת הרמב"ם דמשנה דממלא בכתף איירי שלא פסק מהשפיכה ויש נקב כשפה"נ שילכו המים מעליון לתחתון וכיון שכן הוי שני מקואות עליון ותחתון מקוה אחת אשר בצירוף שניהם יש מ"ס מ"כ ורוב מים פסולין וכל הפוסקים חולקים על רשב"ם ומכשירין מקוה שיש בו מ"ס אפילו נתן לשם אלף סאה מ"ש כמבואר ברמב"ם וש"ע לכך ממלא בכתף ושניהם כשרים דהמה מקוה אחד ואף דמקוה עליון עם התחתון הוי קטפרס הא הרמב"ם סובר קטפרס הוי חיבור כמו שכתב בתויו"ט בפ"ג דמקואות ואף לדעת הראב"ד דסובר דאינו חיבור ג"כ לא קשה ממשנה דממלא בכתף אף דאם נאמר דדומה ממש לנסונ"ס וכיון דסובר נסונ"ס פסול למה ממלא בכתף ושניהם כשרים ג"כ מטעם זה דשניהם המה מקוה אחד ולא נחסר ממ"ס הכשרים בצירוף שניהם ואף דהוי קטפרס הא כבר כתבתי בתשובה הקודמת דאף לראב"ד נסונ"ס לא פסול רק מדרבנן ולכל פסול דרבנן קטפרס הוי חיבור כמבואר בר"ש פ"ו דמקואות מ"ח דלענין מ"ש שהוא דרבנן קטפרס חיבור וכן העלה בפנ"י גיטין (דף ט"ז) ומכ"ש בנסונ"ס ע"כ א"ש דשניהם המה מקוה אחד ומקוה כשר שיש בו מ"ס אינו נפסל מרוב מ"ש ודו"ק ועיין בספרי ח"ד הלכות מקואות סעי' ט"ו או' ל"ו או"ק ט' בביאור הדין דקטפרס:
ה) ומה שהקשה על הכ"מ פ"ו מה' אבה"ט הט"ז דאין טמא נטהר עד לאחר עלייתו מהמקוה לא בעודו במים וה"ה כלים ותמה ממה שכתב הרמב"ם בפ"ו דמקואות גיסטרא טמאה בתוך המקוה ושפתה למעלה מן המים והטביל בה כלים נטהרו מטומאתן אבל כשיגביהו מן המים כשהן באויר נטמא המים שע"ג מאויר כלי חרס היינו מהגיסטרא וחוזר המים ומטמא את הכלים הרי מפורש יוצא מפי רבינו הרמב"ם ז"ל דתיכף בעודם במים נטהרו הכלים אך שיגביהו מתטמאים מאויר כלי חרס ונראה לתרץ בדרך פשוט דבאמת נטהרו רק לאחר שיגביהם מהמים ואז נטהרו כשהיו טמאים מאב הטומאה דאורייתא אך נטמאו מאויר טומאה קלה דרבנן דמים מטמאין כלים מדרבנן ונ"מ דאז אין מטמאין אדם ועוד יש כמה נ"מ בין טומאה דאורייתא לדרבנן:
ו) אך לכאורה קשה דפ"ז מה' אה"ט ה"ב כתב שם הרמב"ם אין ולך לד הטומאה שיטמא כלים אלא משקים טמאים בלבד מדרבנן ובלבד שיהי' אותן משקים טמאים מחמת אב הטומאה יע"ש וא"כ אמאי כתב כאן שמים שקבלו טומאה מאויר גיסטרא דלא הוי האויר רק ראשון ואותן המים מטמאין כלים אך הדבר נכון דכונת הרמב"ם דבעינן שאותן המים נטמאו מטומאה שמקור המטמא הי' אב הטומאה וכן כאן שרץ טימא האויר ונעשה הראשון מחמת שקבל מאב שהוא השרץ והמים מאויר ע"כ מטמא כלים אף שלא קבלו המים משרץ גרידא רק מאויר שבא משרץ יע"ש ברמב"ם ובמל"מ ודו"ק:
ז) אמנם אי קשיא הא קשיא למה לא מחלק הרמב"ם בין כלי לכלי שאם הי' בגד שנבלע בו הרבה מים במקוה דאף לאחר שהגביהו מן המים ומאויר הגיסטרא זב עדיין המים מבגד למקוה דאז נחשב עדיין כמו המים שהוא בתוך המקוה ולא נתטמא מאויר גיסטרא כמו דמקוה לא נתטמא מאויר גיסטרא דמקוה מים יהי' טהור אמרה תורה והמים שזב מבגד ומחובר עדיין למקוה לא נתטמא
מאויר א"כ הבגד טהור עיין בש"ע ר"א בטבל ב הסגוס ובט"ז וש"ך במה שכתבו לחלק בין אדם לסגוס שנבלע בו הרבה מים ועיין בט"ז סעי' מ' או' מ' לענין דלי מנוקב כתב דבגד לאחר שעלה כולו מן המקוה שוב אין מצטרף המים שבו למקוה כיון דמבג אין זב המים בחזרה למקוה ולפ"ז אם נבלע כ"כ מים בבגד עד שזב בחזרה אף לאחר עלייתו כולו מן המים זב בחזרה למקוה מהבגד לאחר שהגביהו מאויר הגיסטרא אין המים שבבגד טמא דמחובר למקוה ממילא דבגד טהור לפי מה שהבאתי לעיל מתיו"ט סובר הרמב"ם קטפרס חיבור א"כ המים שבבגד מחובר למקוה והוי כמו מקוה אף דהוי קטפרס וצע"ג. ומה שכתבתי לעיל או' ד' דמקוה עליון ותחתון הוי קטפרס היינו דוקא אם יש גובה ביניהם הרבה אבל אם אין בין עליון לתחתון רק מעט היינו שאין רחוקים זמ"ז רק סמוכין לא הוי קטפרס ואעתיק מה שכתבתי בענין זה לאחר שנשלח התשובה:
ח) בספר שו"ת אמרי יושר ח"א סי' ק"א הביא מה שנשאל מהרב ראבד"ק באקאווסק במקוה שבעירו שעשו עליונה ע"ג תחתונה ותקרת התחתונה הוא רצפת עליונה ומעיין בתחתונה ועליונה נקובה ברצפה כשפה"נ לחברם וכשמנקים העליונה אם רשאים לשפוך שאובים לעליונה ויטבלו שם כיון שמחובר כשפה"נ למעיין שתחתיו א"ר דלא מהני לרבנן דג' גממיות דסברי דגם בעליונה אין טובלין דלא אמרינן גוד אסיק ולא גוד אחית דהוי קטפרס ולא הוי חיבור והגאון א"י ז"ל השיב לו באריכות ובפלפול דהיכי דהמים נחים ועומדים לא הוי קטפרס דענין קטפרס לא הוי רק שאם יניח הדבר יזוב ממנו ואין החיבור עתיד להתקיים אבל היכי דמים נחים ועומדים זה אינו בסוג קטפרס ואני אתפלא מאד על גאון כמותו דהא לפי דעתו אם נאמר כדעת אדומו"ר הגה"ק זצלה"ה בד"ח דקטפרס עומד נמי אינו חיבור בנ"ד המקוה פסול דלא הוי חיבור מקוה עליון לתחתון משום דרצפה מפסקת ביניהם והא דקיי"ל דנקב כשפה"נ מחבר שני מקואות היינו זה בצד זה בשטח השוה אבל לא עליון על גב תחתון ורצפה מפסיק בין תחתון לעליון ולפע"ד פשוט מאד דכה"ג כיון שאין הפסק גובה ביניהם רק הרצפה של עליון הוא תקרת תחתון ונקב מחברם לכ"ע זה אין נכנס בסוג דקטפרס כלל דעובי הרצפה המפסקת אם נעשה מנסרים לא הוי לכל היותר רק שני צאהל ואם נעשה מבאטאן יהי' מעט יותר וגובה הנקב שמחברם לא הוי יותר מעובי' של הרצפה ואיך יחשב עי"ז קטפרס ועיין גיטין (ט"ז) שכתב רש"י וז"ל קטפרס הר משופע שמדרונו מחודד הרבה וכן הוא ברמב"ם ובר"ש בפ"ח דטהרות מ"ח ומ"ט וכן מבואר בהדיא בב"י (דף קע"ח) דפוס דיהרענפורט וז"ל דאפילו כולו משופע קצת אין אותו שפוע נקרא קטפרס אלא אם הוא משופע ביותר יע"ש והר"ש בפ"ג דמ' מ"א כתב שם על התוספתא שמבואר דיטהרו עליונים מתחתונים או דאתי' כר"מ דקטפרס חיבור ואף גוד אסיק אמרינן או אף דקטפרס א"ח ואפילו הכי נטהרו מי מקוה עליונה מתחתונה דאיירי דלא גבוהה כולי האי יע"ש הרי דשאלה זו כבר מבואר בתוספתא להכשיר וכמו שפירש הר"ש דלא הוי קטפרס משום דעליונה אינה גבוהה הרבה ובפ"ג מ"ב דתנן התם נוטהרין עליונה מתחתונה וכתב הר"ש שם דאתי' כר"מ דקטפרס חיבור אמאי לא פירש הר"ש כמו שפירש את התוספתא דלא גבוהה כולי האי ע"כ לא הוי קטפרס משום דר"א ב"ע פליג התם ופוסל וע"כ איירי בגבוה הרבה דהוי קטפרס ופליגי אי הוי חיבור או לא והרמב"ם בפ"ג הי"ב דמ' פסק הטביל בו היגס עבה והגביהו אם מקצתה גם נוגעת במי מקוה טובל שם טהור שהרי המים שבסוגס הוי כאלו הוי עדיין במקוה והוי מ"ס במקוה יע"ש ובכ"מ הביא שריב"ש הקשה על הרמב"ם שסותר א"ע דברגלי אדם במקוה מה שעל גופו לא מצטרף וכן הביאו גם הט"ז וש"ך ותירץ שם בתירוץ א' דכשבגביה קצת הסוגס אינו כ"כ קטפרס עדיין כיון שאין גבוה הרבה כמו באדם יע"ש א"כ מבואר כמו שכתבתי ודו"ק:
ט) וכן מבואר בפוסקים בארון תלוי בשלשלת ונקב בשולי' כמוציא רימון ומונח על מי מקוה להיות מחובר ח"ש שבתוך התיבה עם מי המקוה ע"י הנקב כמוציא רימון והתירו חכמים כפי המבואר בשו"ת רע"א ובח"ס סי' רד"ו ובבית אפרים סי' נ"ג ובדברי חיים הלכות מקואות או' ל"ח ובספרי ח"ר הלכות מקואות סעי' י' או' כ"ד ולא עלה על דעת כל הפוסקים לחשש קטפרס בזה ואף אדומו"ר הגה"ק זצלה"ה בד"ח שהוא החמיר בקטפרס אף שהוא נח ועומד אפילו הכי התיר במקוה זה הרי מבואר מכל הפוסקים דמה שמחובר שני מקואות ע"י נקב ברצפה אשר אינו גובה רק כפי מובי' של הרצפה לא עלה על דעתם שזה הוי קטפרס ודו"ק:
י) אמנם השאלה שנשאל ד"ח ח"ב סי' פ"ח שם הי' למקוה תחתונה שהיתה בעומק תקרה בפ"ט ולמקוה שעומדת למעלה רצפה בפ"ט רק שביניהם הי' עץ ארוך ראשו במקוה העליונה וסופו במקוה תחתונה ובתוך העץ הי' חלל רחב כשפה"נ והעץ הגבוה הוא מחבר שני מקואות על ידו בזה כתב בד"ח דפסול משום דהוי קטפרס כיון דיש גובה הרבה בין זה לזה אבל לא בנ"ד וז"ב ופשוט מאד ועוד נראה לפע"ד לכאורה לומר דאם דתקרת התחתונה הוי רצפת עליונה ועבה הרבה מאד אפילו אמה או יותר ויש נקב כשפה"נ ברצפה שמחבר שני מקואות מותר למלאות עליונה מ"ש ונתכשרה עליונה ותחתונה דאין זה קטפרס כיון דאם נטלה כל הרצפה נשארו שניהם מקוה אחת ע"כ מה שמחוברים ע"י הנקב כשפה"נ לא נחשב החבור קטפרס כיון דמקוה אחת הוא כיון דאם ינטל הרצפה יהיו מים שלמעלה מכל המקוה ומים שלמטה מכל המקוה אחת ע"כ אף שבאמת יש להם הפסק הרצפה רק שנקב שברצפה מחברם הוי כאלו כל המים שבעליונה ותחתונה נתחברו ולא הוי קטפרס בשלמא בהא דד"ת הנ"ל דהי' לעליונה בפ"ע רצפה ולתחתונה בפ"ע תקרה רק נץ החלל שהי' ביניהם מחברם ואם ינטל העץ מביניהם נשארו שני מקואות כל אחד בפ"ע ע"כ כתב דעץ המחברם לא הוי חיבור דהוי קטפרס מה שאין כן בנדון שכתבתי וזה סברא נכונה מאד אך אין לי ראי' ע"ז דכל הראיות שהבאתי לעיל הוי רק ברצפה שאינה עבה רק כדרך הרצפה צאהל אחת או שתים כדרך כל הרצפות בזה הבאתי מכל הפוסקים דכל דלא משופע וגבוה הרבה לא מיקרי קטפרס כמו שהבאתי לעיל אבל בזה שעובי הרצפה הרבה מאד אף שרצפה ותקרה של תחתונה אחת אפשר כיון שנקב המחברם גבוה מאד כפי טובי' של הרצפה שהיא טב מאד הרבה בזה נחשב לקטפרס ומה שמצייר בד"ח דוקא כה"ג שהי' עץ ארוך המחבר ביניהם משום דכך הי' המעשה ובאמת אם הי' הרצפה מעליונה והתקרה מתחתונה אחת רק עבה הרבה כמו שהי' עץ הארוך שביניהם ג"כ הי' פסול משום קטפרס ולכאורה יש ראי' דהוי קטפרס כה"ג מהר"ש שהבאתי באו' א' שמתרץ התוספתא דמטהרים עליונים מתחתונים ולא הוי קטפרס משום דלא גבוהה כולי האי אמאי לא אמר אף דגבוה הרבה אך כיון דרצפה מעליונה הוא תקרה תחתונה אף דעב הרבה מאד לא הוי קטפרם ע"כ נראה דלא כסברתי רק כל שיש גובה הרבה גם בענין זה מופסל משום קטפרס דלא הוי חיבור ודו"ק איברא דיש לדחות ראי' זו וצע"ג אבל מה שכתבתי דאם יש ביניהם רק רצפה לא עבה הרבה רק כמו שמנהג לעשות נסרים להפסיק בין עליונה לתחתונה כמו שנשאל א"י שהבאתי זה לא נכנס כלל בסוג קטפרס כמו שהבאתי באו' א' ובאו' ב' ראיות מוכרחות וז"ב מאד:
יא) אמנם מה שהעלה שם באמרי יושר בסוף התשובה שאף אם העמידו קנה גבוה בין הרצפה של מקוה של מעלה ובין התקרה של מעיין שלמטה ויש בקנה חלל כשפה"נ המחבר שני מקואות ושופכין מ"ש לעליונה דנטהרו השאובים ע"י הנקב שבקנה המחובר למעיין דזה הוי חיבור גמור כיון דנח לא מיקרי קטפרס רק כשהוא זוחל אבל כשנשארו עומדים ונחים הוי חיבור גמור אף שגבוה הרבה עליונה מתחתונה וכתב שכן מצא בתשובת שו"מ מהד"ב ח"ב סו"ס כ"ז שכתב בפשיטות להתיר יעו"ש וכבר כתבתי שבשו"ת ד"ח ח"ב סי' פ"ח כתב בפשיטות בזה לאסור יע"ש ומהר"ש שהבאתי לעיל שכתב על התוספתא יטהרו עליונים מתחתונים יקשה הא הוי קטפרס ותירץ שני תירוצים כמו שהבאתי באו' א' ולפי דברי שו"מ וא"י אמאי לא תירץ בפשיטות משום דהמים עומדים ונחים לא מיקרי קטפרס ונראה מזה כדעת הד"ח דאף כה"ג שנחים הוי קטפרס. לאחר שכתבתי זאת מצאתי בא"י ח"ב סי' קס"ז שכתב בעצמו שאף לד"ח דאף בנח הוי קטפרס היינו היכי דיש סילון זקוף עליון לתחתון אבל מה שלא מפסיק רק הריצפה זה לא הוי קטפרס כמו שכתבתי לעיל והבן
ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: