מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן כז
להבחור הצורב העוסק בחוקי חורב חו"ג מר נאטיל יו"ט לאנדא נ"י מק' אישבצע:
א) הגיעני מכתבו ונהניתי מפילפולו אך מחמת שהוא יומא דחושבנא וגם טרדותי כעת רבו למעלה ראש אין ביכולתי לפלפל עמו כנפשו רק להראות לו שעברתי בין בתרי אמרותיו הנני גזה במה שהקשה על הא דחולין (דף מ') דאמרינן כיון דשחט בה פורתא אסרה על ש"ח לא לחייב דמחתך עפר בעלמא הוא והקשה לרשב"ל חולין (נ"ט) דסובר השוחט לזרוק דמה לעכו"ם כשרה ומבואר בתוס' דחייב מיתה א"כ יש לומר דברייתא איירי כה"ג דלא הוי מאתך עפר ולכאורה לא קשה מידי דהא מודה רשב"ל דלקרבן אסור דהוי מוקצה לע"ז וכיון שכן אינה מתקבל בפנים ואין כאן חיוב דש"ח אך דמוקמינן בגמרא באומר בגמר שחיטה עיברה באמת ג"כ קשה הא הוי מוקצה לע"ז ואין חייב על ש"ח דהא אין מתקבל בפנים וכבר העיר בקושיא זו במחנה לוי ובספרי ח"ג סי' פ"ח או' ו' הארכתי הרבה בזה דלכאורה למה לא אמרינן דאיירי בשוחט להר דחייב ושחיטה כשרה מדאורייתא וזה קושית כו"פ ועיין בלב ארי' ועיין בספרי סי' פ"ח פלפלתי שם בענינים אלו הרבה ובמה שכתבתי שם בשם כו"פ וכן במה שכתב בלב ארי' לתרץ מהשוחט להר וכן במה שכתבתי בספרי יתורץ גם קושיתו יע"ש ועיין ע"ז מ"ו דעובר להר אף שאין נאסר לחולין אבל אסור לגבוה וכן פסק שם הרמב"ם והה"ד לרשב"ל בשוחט ע"מ לזרוק דמודה דאסור לגבוה והבן:
ב) והא שהקשה על הרשב"א בחולין (קי"א) דמחלק בדם שבישלו דאין עובר עליו מדאורייתא רק מדרבנן אסור היינו בקדשים אבל בחולין אסור מדאורייתא וקשה מפסחים ע"ד דאמר רבה מילייתא שריא ככ"פ והביאו שם ראי' מפסח דנותן כרעיו ובני מעיים לתוכו מקשה דשאני פסח דדם לא הוי רק מדרבנן ובדרבנן לא גזרו כמבואר בתוס' ואני לא ידעתי למה לא הקשה על התוס' אפילו אי נימא דלא כרשב"א רק אף בחולין דם שבישלו לא הוי רק דרבנן מה ראי' מפסח לעולם לא אמרינן ככ"פ ואסור במילייתא ובפסח לא גזרו אך הדבר נכון דבשלמא מה שכתבו התוס' גבי כבר דבאמת אמרינן ככ"פ רק דלחד מ"ד גזרו בכבד משום. דרובא דם והחמירו לאסור אף דיעבד וזה הוי רק חומרא בעלמא דמעיקר הדין אמרינן ככ"פ אף בכבד כמו שנראה מסוגיא שם וחומרא זו לא החמירו בקדשים רק בחולין אבל אם נאמר דלעולם לא אמרינן ככ"פ איך נותן כרעיו ומעיים לתוכו דהא רבנן אסרו דם קדשים אלא ע"כ דאמרינן ככ"פ ממילא אף לדעת הרשב"א דדם שבשלו בחולין הוי דאורייתא דכיון דמותר באיסור דרבנן משום ככ"פ כך בדאורייתא דאי לא אמרינן ככ"פ בין בדם ואורייתא ובין בדרבנן הוי אסור דמה חילוק יש דכיון דרבנן אסרו את הדם ע"כ עיקר היתר משום ככ"פ ודו"ק:
ג) ומה שהקשה על הצל"ח שכתב דכיון דרי"ף כתב דרב דסובר ריחא מלתא דוקא במב"מ דהוי משהו וסובר דמב"מ לא בטל ע"כ צריך לומר דלוי דעבד עובדא בי' ר"ג לשיטתו היינו משום דהתיר לכתחלה דזה אסור לרב אף דהוי מבא"מ משום דהוי משהו ואסור לבטל לכתחילה אבל לוי לשיטתו דאפילו משהו לא הוי והקשה דהא מבואר ברי"ף שם דלוי לא התיר רק דיעבד היפך ממה שכתב הצל"ח לשיטתו אמנם המעיין ברי"ף יראה שצדקו דברי הצל"ח דהנה הרי"ף הביא מקודם דעת הסוברים דאפילו במבא"מ אוסר רב וכתבו דהלכה כרב והביאו ראיות לזה והרי"ף דחה ראייתם אך ראיה שהביאו מרב כהנא דתני פת שאפאה עם הצלי אסורה לאכלה בכותח דסובר כרב עדיין לא דחה הרי"ף ונשאר ראייתם עוד בלא דחי' ושוב הפסיק וכתב די"ל דדוקא במב"מ אסר רב ושוב חוזר לדבריו ראשונים שסוברים דאף במבא"מ אוסר רב והלכה כרב דהא אף ר' כהנא סובר כוותי' במבא"מ ואוסר הפת בכותח וכתב הרי"ף לדחות דאין ראייתם ראי' דאף דרב אוסר במבא"מ אבל עכ"פ אין הלכה כוותי' דראיות ראשונות כבר כתב לדחות מקודם ובא כעת לדחות ראייתם מרב כהנא דאף דאיסר היינו לכתחילה ואף לוי אוסר לכתחילה ולא התיר רק דיעבד א"כ ר' כהנא נמי סובר כלוי לאסור לכתחילה וכ"ז כתב רק לשיטת הפוסקים מקודם דפליגי אף במבא"מ אמנם לשיטה זו שהביא דדוקא במב"מ קאמר רב ולוי פליג וסובר דליכא אף משהי ע"כ צ"ל דמפרש הרי"ף דלוי מתיר אף לכתחילה לכך אמרינן דעבד עובדא כשמעתי' דבעובדא הוי מבא"מ ואף לרב מותר דיעבד כך נראה לפע"ד דעת הצל"ח ולא נעלם ממנו ח"ו דברי הרי"ף במקומו ודו"ק. שוב הגידו לי שבשו"ת נו"ב כבר הקשה שם השואל עליו מה שכ"ת הקשה ואין הפנאי מסכים עמי לעיין בדבריו מה שהשיב:
אלטר יחיאל נעבענצאהל
ראבד"ק: