אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן כו

סימן כה

שוכט"ס לכבוד המה"ג טובא

כש"ת מו"ה נטע שלמה שליסעל נ"י מחבר ספר נטע שעשועים מק' קרעניץ תע"א.

א) הגיעני מכתבו שהקשה על שער המלך בהק"ס על הא דילפינן בחולין (י"א) דאזלינן בתר רוב מעולה דכתיב ונתח אותה לנתחי' ולא נתחי' לנתחים ואסור לחתך הראש לבדוק קרום והקשה בשער המלך מנ"ל דאסור באמת לחתך לנתחים שמא אמרה תורה דא"צ לחתך דסד"א דמחויב לחתך הראש לבדוק הקרום ואמרה תורה דא"צ דאזלינן בתר רוב וע"ז תמה כ"ת הא עיקר הקרא קאי על שאר אברים והראש הדר ערבי' קרא כבחתולין (כ"ז) ובתוס' שם וכיון דאין שום ה"א על שאר אברים לחתוך עוד לנתחים אף אם לא אזלינן בתר רוב וממילא על שאר אברים ע"כ הכונה דאסור ואיך אפשר לחלק ולומר דשאר אברים אסור וראש מותר רק דא"צ:

ב) ולפע"ד נראה להצדיק את השער המלך הא לכאורה אמאי לא אמרינן בגמרא וילפינן דילפינן משדרה דצריך לשבור ולבדוק החוט גם בוקא דאטמא הי' צריך לשבור לבדוק אם לא נשמט ונתעכל וכבר העיר בזה בחידושי ח"ס וכתב ליישב דשם אפשר יתחיל בכל נתח בשדרה ויחתך רק פ"א עצם השדרה לכל נתח ונתח וישאר חוט מגולה ויבדוק וכן בבד"א יתחיל נחתוך בהגליד ויבדוק וא"צ לחתוך רק פ"א ע"כ אין ראי' דאזלינן בחר רוב רק מראש דכבר הותז וכשבא לבדוק הקרום צריך לחתוך בתר רוב ומ"צ לבדוק אמנם דאם אירע דנתח העולה ולא דקדק לחתך בשדרה כמו שכתבתי ואם לא הוי אזלינן בתר רוב ה"א דקרבן זה אסור להקריב דהא לא אזלינן באר רוב וגם אסור לנתח עוד פ"ש ולבדוק אך דש"ס א"ח להוכיח מזה דהא יכול לעשות כמו שכתב בח"ס ואם לא עשה כן באמת פסול דלא אזלינן בתר רוב אבל מראש שפיר מוכח והא לעולם א"א לבדוק אם לא שינתך שני פעמים וזה אסור וע"כ דא"צ לבדוק דאזלינן בתר רוב ולפ"ז שפיר הקשה השה"ח דאפשר דקרא אתי לשאר אברים שדרה ובד"א דהוי כ"ד דצריך לחתוך רק באופן שהבאתי בשם ח"ס ואם לאו פסול הקרבן קמ"ל דא"צ לעשות כן רק דא"צ לבדוק משום דאזלינן בתר רוב וכן הראש א"צ לחתוך אבל מנ"ל באמת דאסור לחתוך אפשר דכונת התורה רק להודיענו דמהני רוב וא"צ לחתוך וקרא אתי גם על שאר אברים שדרה ובד"א דא"צ ודו"ק:

ב) ומה שהקשה על מהרמח"ל יבמות (דף ע') לא ידעתי מה קשיא לי' הלא דבריו פשוטים וברורים דבש"ס ילפינן מג"ש מפסח דערל אסור בתרומה ומקשינן א"כ מילת זכריו ועבדיו נמי אמר קרא ומלתה אותו אז יאכל בו בפסח מזו"ט מעכבים אבל לא בתרומה כו' ומה ראית דלמא מזו"ט ילפינן מג"ש לאסור אבל ערלת גופו לא ילפינן לאסור דדרשינן בו בפסח מעכבת ולא בתרומה ומשני מי איכא מידי דמילת גופו לא מעכבת ומזו"ט מעכבת ע"כ מסתבר דמג"ש ילפינן מ"ג לאסור ומבו ילפינן מזו"ט להתיר וע"ז כתב מרמח"ל דהא י"ל לכאורה דמזו"ט מעכבת בתרומה וגם מ"ג מעכבת רק מ"ג כשהוא מחמת אונס כגון שמת אחיו מחמת מילה אין מעכבת מקרא דכל ערל כו' ממעטינן דבו בפסח הוא דלא יאכל ערל מחמת אונס אבל בתרומה אם הוא מחמת אונס מותר וע"ז כתב מרמח"ל דלא מסתבר לומר דמזו"ט מעכבת אם לא מ"ע מעכבת אפילו באונס וא"א לומר ערל דגופו באונס דמותר בתרומה וחזו"ע מעכבת בתרומה ע"כ ממעטינן מבו מזו"ט דאין מעכבת בתרומה ולרבות מג"ש דתו"ש דמ"ע אף באונס אסור בתרומה כמו בפסח ומה שהקשה מרקח"ל מקודם לזה דאף בפסח לא נכתב כלל כל ערל לא יאכל בו לאסור ערלת עצמו רק נילף בקו"ח מה מזו"ט מעכבת אם יש בידם למול כ"ש מ"ט דמעכבת אף דהוי אונס מעכבת דזה מסתבר טפי לאסור ממזו"ט שהמה ראוים למול ע"ז מתרץ שפיר דאם לא כתיב קרא לאסור א"א ללמוד מזו"ט מקו"ח דזה כלל גדול בתורה דיו לבוא מן הדין להיות כנדון והוי אמרינן כמו דזו"ט אין מעכבת רק בראוים למול כך מ"ט אין מעכבת רק בראוי למול ולא היכי דהוי אונם משום דלבמ"ה להיות כנדון אף שכתב דמ"ע באונס מסתבר טפי לאסור ממזו"ט ברצון היינו משום שכתיב בפסח שניהם ואנו באנו ללמוד תרומה מפסח בזה שפיר כתב מרממ"ל דמסתבר יותר ללמוד על מ"ט באונס ממזו"ע אף ברצין אבל אם לא הוי כתיב כל ערל כו' בפסח אין ללמוד איסור על מ"ט אף באונס מקו"ח מזו"ט ברצון אף דבאמת מצד הסברא מ"ע באונס חמור טפי ממזו"ט ברצון ואיכא קו"ח אבל הוי אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון ע"כ צריך בפסח קרא והבן וראיתי בשה"מ שם שהקשה ג"כ קושית מרחמ"ל בשם מרא"ם ותירץ ג"כ משום דיו לבא מ"ה להיות כנדון וכן הוא כונת הרמח"ל ודו"ק:

ד) וכ"ת הביא את קושיא הנ"ל וכתב דלא קשה כלל דאי ילפינן מקו"ח ממזו"ט לא הוי רק איסור עשה לכך כתיב קרא על מ"ט להיות לאו ודבריו נכונים מאד ולי קשה עוד על הש"ס כעין זה דמה פרכינן דלילף מפסח בזו"ע אסור וערלת דגופו לא מעכבת אמאי לא משני ע"ז בפשיטות דערלת גופו שהוא חמור שהוא בלאו צריך ללמוד ולא על זכריו ועבדיו שהוא קיל רק בעשה דכללא הוא היכי דיש ללמוד לחומרא ולקולא לחומרא ילפינן עיין יבמות (דף ח') וע"ז (מ"ו) ועיין תוס' סנהדרין (ריש דף ל"ו) ד"ה מה יו"ט וצע"ג:

ה) וממה ששאל אודות התיבות שנוהגים כעת לתת לתוכם עש"ק תבשילים חמים להשאר בחמימותם בש"ק ההיתר בזה מרמ"א סי' רנ"ג סעי' א' דאם נתבשל כמב"ד לא גזרו על שמא יחתה אפילו אינו גו"ק ועוד בתיבה הזאת בלעך מפסיק בין הלאמפע ובין התבשיל ומבואר במ"א סי' רנ"ג או' ל"א דהוי כמו גו"ק יע"ש והפמ"א שהביא בשע"ת סי' רנ"ד שקרא תגר על שנותנים הסיר של טייע סמוך לחשכה על מאשינדעל שדולק שפירסום כל הלילה ולמחרתו ביום ש"ק לוקחים ע"י עכו"ם הקדירה מעל האש של שפירסוס וכתב דזה איסור גמור הוא דהוי ממש שהייה על כירה שאינו גו"ק דאסור דדומה להא דתנן לא ימלא אדם קדירה עססיות ותורמסין ליתן לתוך התנור עש"ק סמוך לחשיכה והטעם שאע"פ שלא נתבשל כל עיקר [וזה מבואר בגמרא ובסי' רנ"ג דדבר חי מותר דלא חיישינן שמא יחתה דמסיח דעתי] א"ה בזה אסור דאין צריך רק בישול מעט ודעתו עליהם חיישינן שמא יחתה אפילו בחי לגמרי וכן מטעם זה תנן לא ימלא אדם חבית של מים ויתן לתיך התנור [וכן פסקינן בש"ע סי' רנ"ד סעי' ח' וסעי' ט'] וזה ידוע שגם בישול טייע א"צ בישול רב ודומה ממש כעססיות ותורמסין וחבית של מים כו' עכ"ל גם בתשובה וכל הרואה יראה דשם איירי שלא נתבשלה הטייע קודם שבת רק ניתן על המאשיטן כשהיא עדיין לא נתבשלה וניתן על האש בלי הפסק בין אש וקדרה ולא דמי כלל לנ"ד שנותנים לתיבה ונתבשל מקודם שבת ועיקר לשמור החום ע"י הלאמפע וגם יש הפסק הבלעך בין שלהבת הלאמפס ובין הקדירה וזה הוי כמו גו"ק כמו שכתבתי לעיל בשם המ"א רנ"ג או' ל"א ואפשר דיש לחלק דמ"א איירי בגחלים דבזה יש לומר דהוי כגי"ק דאף לדעה ראשונה מותר דכיון דיש הפסק יזכור ולא יקח את הגחלים למעלה לקדירות ולא יחתה שכ"כ לא ישכח לעשות מעשה רב כזה ע"כ לא גזרו בזה אבל בלאמפע שאין צריך ליקח למעלה רק שכשהיא עומדת למטה ישכח ויעשה השלהבת יותר גדולה ממה שהי' אפשר דגזרו אף כשיש הפסק הבלעך בינה ובין הקדרה ולדעה ראשונה אסור דלא נחשב בזה גו"ק אף שיש הפסק וכיוצא בזה מצינו דגזרו חז"ל שלא ילמוד אצל הנר משום שמא יטה ואפשר דגזרה זו שייך נמי בכאן ואפשר אף לי"א דפסק רמ"א כוותייהו דאם נתבשל כמאכל ב"ד מותר אף בלא גו"ק דלא גזרו בזה שמא יחתה אבל לאמפע גרע טפי דשייך שמא יטה שהרי גזרו שלא ילמוד ולא יפלה כליו לאור הנר שמא יטה וה"נ י"ל כן אף בנתבשל כל צרכו אפשר דמודים הי"א לדעה ראשונה שאסור אמנם האחרונים כתבו דמותר ללמוד לאור הלאמפען שלנו עם נפט שאורם זך וצלול ואין בזה חשש שמא יטה דאדרבה אם ימשוך למעלה יעלה עשן ותבקע הזכוכית וכה"ג לא גזרו רבנן ועיין במסגרת השלחן על קיצור ש"ע שכתב דכבר פשוט בזה להתיר בכל תפוצות ישראל באין פוצה פה ומצפצף אמנם ראיתי בספר כף החיים הנדפס מחדש שחולק על זה וכתב דיש להחמיר דהא חזינן דלפעמים מורידין הפתילה כשנתרבה אורה ולפעמים מעלין כשאורה מועט ולא הותר רק ליתן את הלאמפע בכלי זכוכית שיש בה פתח וסוגר את הפתח במנעל מבעוד יום ויתן המפתח ביד אחר או שיסגור הפתח בקשר משונה כדי שיזכור ולא יבוא להטות יע"ש ומצאתי בשו"ת מהרש"ם ח"ש סי' קס"ה שאלה זאת על תיבות שנותנים מאכלים לצורך שבת וכתב שכמה רבנים התירו והאריך הרבה מאד בחששים וסיים וז"ל ויש מקום לצדד ולהקל מ"מ חוששני להקל בדבר שיד רבים שולטת וקרוב לבוא לידי מכשולות לכן ידי אל תהי בו להסכים בהיתר זה רק אם הוא טיח בטיט עכ"ל ולא ידעתי שבכל האריכות שם לא הביא כלל מה שרמ"א כתב דמנהג להתיר כי"א בנתבשל כמאכל ב"ד אפילו לא גו"ק ומכ"ש בתיבות שלנו שנותנים המאכלים והטייע לאחר שכבר נתבשל והמה רותחין ומניחים שם שלא ילטננו עד למחר דלדעת י"א נראה דמותר ואפשר דלאמפע גרע טפי כמו שכתבתי לעיל אמנם אם סוגר במנעל או קושר בקשר משונה את התיבה כמו שהבאתי לעיל בודאי דהוי כטח בטיט ומותר והנח להם לישראל כו':

ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה