מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן כה
פעם שנית להרב הנ"ל:
מה שכתב שלא מצא כן בח"ס ראיתי שלא עיין בח"ס במקום שציינתי סי' רי"ד שם כתב לדבר פשוט מאד דמה שמסיר הברזא לא מיקרי העי"א יע"ש וכן מבואר בספר שו"ת מחזה אברהם להגאון מבראדי ז"ל באו"ח סי' מ"ב באמצע תשובה שם ד"ה והנה כו' הביא שם את רח"ס דמסיר הברזא לא הוי' עי"א דאינו רק מסיר המונע והמים נמשכין והקשה ג"כ מסי' קנ"ט לענין נט"י כו' וכן לענין שחיטה דקיי"ל כח ראשון חשוב כח גברא כו' ואין ללמוד מנט"י למקוה יע"ש וכמו כן כתב בספר מהרש"ם לדבר פשוט ובשו"ת ערוגת הבושם יו"ד סי' ר"ט הביא בשם שו"ת עמק שאלה יו"ד סי' נ"ז ובשם שו"ת גינת ורדים שהביאו כמה ראיות להתיר והביא ג"כ את הח"ס סי' רי"ד וסיים דברור הדבר שאין שום בית מיחוש בזה כלל והביא עוד ראי' לזה מרמ"א סעי' ח' במעין אם אפשר לפקוק נקבי המעין טוב להחמיר ולעשות כן להיות נקי בלי מים וקשה הא אחר ההכשר צריך לפתוח הפקק שיבוא המים ממעין ויהי' הוי' עי"א אלא ע"כ דכה"ג לא הוי הוי' עי"א כמו שכתבו הני פוסקים יע"ש ולפע"ד יש עוד ראי' לזה מן הב"י ריש סי' ר"א שהביא בשם מהרי"ק ות"ה ותשובה מרמב"ן דבארות העשויים ביד"א דין מעין גמור יש להם אע"ג דאמרו בת"כ מה מעין בי"ש והני בארות נעשו ביד"א יע"ש ועולה מהם דמה שאדם חופר הקרקע לא הוי רק הסרת המוגפ העפר הסותם את מי המעין ואדם מסיר העפר ומי חמין באו ביד"ש יע"ש ודו"ק ובספר שו"ת נטע שורק יו"ד סי' ע"ה שכתב לדבר פשוט דמה שמסיר הברזא לא הוי הוי' מי"א כיון דאינו רק מסיר המונע את המים מלבוא למקוה יע"ש ולפלא שלא הביא את הח"ס שכתב כן. ומחמת שהביא את הגאון ר' יהושע מקוטנא זצ"ל בספרו ישועות מלכו שהי' גאון מפורסם בדורו שסובר אם הוציא הברזא ועי"ז יורד המים למקוה. פסול משום ג"ל הבאים למקוה מכח ראשון דהוי עי"א ולר"ת שסובר גל"ש בתחילה פסול מדאורייתא גם ג"ל אם באים למקוה מ"ג רק מכח האדם שפתח הברזא ג"כ פסול מדאורייתא עיין שם ביו"ד סי' ל"ו וזה היפך מכל הפוסקים שהבאתי ע"כ מוכרח אני להאריך ולבאר אם יש לחלק בין מ"ש בכלי או שבאים ע"י אדם למקוה או ע"י כח אדם או ע"י דבר המקבל טומאה ואבאר בעזה"י כל שיטות הפוסקים הנאמרים. בענינים הללו ואם יש לחלק בין אדם שהביא המים בידיו ורגליו או שבאו המים רק מכחו הכל אבאר הלאה ומתוך הדברים יתבאר לנו דמה שבכחו מסיר הברזא שעי"ז יבואו המים למקוה לא איכפת לן כלל וכשר כדעת כל הפוסקים שהבאתי. זאת הוספתי לאחר שכבר נשלח התשובה להרב וזה החלי בעזרת השי"ת הנני לבאר כל דברי הפוסקים בענין זה:
א) לבאר הדין במי גשמים שבאו לתוך המקוה ע"י אדם ובהמה בידיהם וברגליהם אם שוה לגמרי למ"ש בכלי לפסול המקוה או דנשתנה בהם הדין ממ"ש בכלי ואם פסול מדאורייתא או רק מדרבנן דאפשר אף לשיטת הסוברים מ"ש בכלי הוא מדאורייתא אבל עי"א לא הוי רק דרבנן וגם לבאר מ"ג הבאים למקוה ע"י דברי המקבל טומאה כל הדינים בזה והנני לבאר בעזה"י כל שיטות הנאמרים בזה. שיטה ראשונה הוא שהביא בבעלי הנפש לפי גירסת בעה"נ הנמצא אצלנו שהביא שם וז"ל אפילו תימא מקוה בידי השמים דאורייתא דמקשינן למעין. מה מעין בידי שמים אף מקוה בי"ש כו' והלכתא רבתי איכא למילף מהאי טעמא דכל היכי דשקיל מיא בידיו בחפניו מי גשמים או מי נהר ורמי למקוה פסול דהא בידי אדם הוא דכלי לא כתיב באורייתא רק להיות דומה למעין שיהי' בי"ש א"כ מה לי כלי ומה לי ידיו וגזרו רבנן בג"ל לפסול את המקוה כמו מ"ש כו' ואין חילוק בין מ"ש בכלי או בחפניו כו' יע"ש שהביא ד' ראיות דעי"א פוסל ג"ל כמו במ"ש בכלי. א' בפרק ג' ד"מ הסוחט כסותו למקוה פוסל בג"ל אף דכסות לאו כלי הוא רק משום שבאו למקוה. ע"י ידיו של אדם. ב' עוד תנן בפ"ז סגוס שתלשו כולו מן המקוה פוסל בג"ל מפני שהמים יורדין מתוך ידיו למקוה. ג' מתוספתא פ"ג היו בראשו ג"ל וירד וטבל במקוה מ"ס מצומצמות ועלה ונחסר ממקוה:
וסחט שערו למקוה פסלוהו בג"ל שסחט מראשו והא שערו לאו כלי ואין עושה המים שאובים רק פסול משום דאתי למקוה מידיו. ד' דתניא בתוספתא וכן הי' ר' יוסי אומר זולף בידיו וברגליו ג"ל למקוה פסול הוליכם עם הקרקע כשר הרי דאף בלא כלי רק בידיו פוסל בג"ל אמנם בסיפא דהא תניא לגיון כו' וכן בהמה כו' וזלפו בידיהם וברגליהם ג"ל למקוה כשר ולא עוד אלא אפילו מקוה בתחילה כשר א"כ יש סתירה לדין זה מסיפא דלגיון דכשר עי"א אפילו עשה כל המקוה עי"א א"כ יש סתירה לרישא דשם פוסל ר"י ע"כ מתרץ דסיפא איירי דלגיון רוכבים על הבהמה והבהמות הוא דזלפו ברגליהם ונעשה המקוה ע"י בהמה לכך כשר אבל עי"א פסול בג"ל כמו מ"ש יע"ש:
ב) וצריך להבין כיון דלדעה זו פסול עי"א כמו מ"ש בכלי מדרש דמה מעין בי"ש א"כ ע"י בהמה נמי אין בי"ש ואפשר לומר כיון שנעשה עי"ב הוי כמו בי"ש משום דאין להם דעת דומה לזה מבואר ביו"ד סי' ל"ו סעי' י"ד בריאה שצמקה דאם הוא בי"א טרפה וביד"ש כשרה ומבואר שם דע"י שאגת ארי הוי בי"ש ולדעה זו המשיכו ע"ג קרקע נמי לא מהני רק עד י"ס סאה כמו במ"ש בכלי דהא לדעה זו מ"ש בכלי ועל ידי ידיו ורגליו של אדם דין אחר להם. שיטה ב' הרב"י שהביא את בעלי הנפש ויש לו גירסא אחרת בדעה זו שכתב בשם דעה זו דעי"א הוא רק גזירה משום מ"ש בכלי א"כ אף דהוי בעי"א כל הדינים של מ"ש בכלי רק הכל משום גזירה וכתבו דלא פסול רק אם עשה אדם בכונה אבל שלא בכונה אפילו נעשה כל המקוה עי"א כשר ובזה מתרצים התוספת' שהבאתי לעיל או' א' שלא תקשה רישא לסיפא דרישא איירי בכונה וסיפא שלא בכונה ונראה הטעם דכיון דלא פסול רק משום גזירה דמ"ש בכלי ובלא כונה לא רצו חז"ל לגזור ע"כ יש קולא בי"א דבלא כונה כשר ומ"ש בכלי אף בלא נשפך בכונה למקוה פסול והט"ז או' כ"ז הביא את בעלי הנפש כפי מה שהעתיקו הב"י לפי גירסתו בבעה"נ לחלק בין מתכוין לאין מתכוין והביא הט"ז כמה ראיות שאין לחלק בזה ודחה דעה זו מהלכה יע"ש:
ג) שיטה ג' ראב"ד בבעה"נ דחה שיטה שהביא בראשונה וכתב דממתניתן דסילון מוכח דפי"א אין פוסל המקוה רק מ"ש בכלי הוא דפוסל וכתב דיש לדחות כל ראיתם ממשניות מתוספתות דכולם איירי במ"ש בכלי ע"כ ג"ל פוסל אבל ביד"א אינו פוסל יע"ש איברא דלכאורה קשה מאד דאיך אפשר לומר דתוספתא דפ"ג הי' בראשו נ"ל כו' שהבאתי לעיל או' א' שלכך פוסל בג"ל משום שבראשו הי' ג"ל קודם טבילה מ"ש הא כיון דטבל א"ע א"כ מ"ש שבראשו נתכשרו ע"י זריעה והשקה ולמה אם סחט אח"כ למקוה החסירה פסול הא יד"א אין פוסל ומ"ש כבר נטהרו בטבילה וראיתי שכבר העיר כן רב"י עליו מתוספתא זו בזה ונראה לפע"ד לתרץ דראב"ד לשיטתו דפוסל בנסונ"ס והקשה הא מהני השקה וזריעה ולמה אם משיק מקוה של מ"ש במקוה כשרה מהני השקה להכשיר ובנסונ"ס ל"מ וכבר העירו ע"ז בשו"ת בית אפרים ובד"ח על ה"ט וכתבו דראב"ד לא סבר סברת הרא"ש דמ"ש נתכשרו ע"י זריעה והשקה רק דשם בסעי' נ"ג דמטהרים מ"ש בנתחבר למקוה כשרה הוא מטעם דנחשב כמו מקוה אחת ע"י נקב כשפה"נ וסובר כר"י הובא שם בש"ך או' קי"ב דבעינן שלא יסתום הנקב אבל תיכף שנסתם הנקב התחברם נפסל המקוה של מ"ש א"כ לפי שיטתו א"ש דכשעלה מן המקוה נשאר ג"ל מ"ש שבראשו פסול דנפסקו מן המקוה ואין לג"ל עוד חיבור והבן. ומה שתירץ רב"י דבעת שיצא מהמקוה נעשו מ"ש בראשו כונתו דע"י שהמה בראשו המה כמו בכלי וע"ז קשיא לי' דלמה תניא שהי' מקודם ג"ל מ"ש הא אף שלא הי' מקודם כיון דטבל ונכנסו המי מקוה לראשו ועלה נעשה מ"ש יע"ש בב"י ולפע"ד הא מבואר בהדיא שם בבעה"נ דמה שנכנסו מי מקוה לראשו ולשערו לא נעשו מ"ש דשערות לאו כלי הוא יע"ש ודו"ק:
ד) אך להראב"ד גם זה לא ניחא לי' להיות מותר לעשות מקוה של מ"ג ע"י ידיו ורגליו של אדם דא"כ בטל מדרש חז"ל מה מעיין בי"ש אף מקוה בי"ש הא לא כתוב כלי בתורה ע"כ כתב דעי"א ומ"ש בכלי שווים המה לענין מה שפסול מדין תורה במ"ש היינו כ"ס שהוא מחצה מקוה פסול נמי בעי"א דכלי לא כתוב בתורה אך מה שפסלו רבנן במ"ש מועט מקוה ואף ג"ל פסלו במ"ש ע"י כלי אך בזה לא פסלו רבנן בעי"א וכשר ובזה א"ש דכל המשניות ותוספתות שהבאתי באו' א' איירי בשאובים בכלי ע"כ ג"ל פסול ומתניתין דסילון שהבאתי באו' ג' דמוכח דע"י ידיו של אדם כשר משום דעד י"ט סאה כשר בעי"א כיון דרוב בכשרות ורק במ"ש בכלי הוא דפסלו רבנן אמנם סיפא דתוספתא שהבאתי באו' א' דלגיון העובר ממל"מ וכן בהמה דשם מבואר דאף כל המקוה הנעשה ע"י ידיו ורגליו של אדם ובהמה כשר שם איירי בהמשכה ע"ג קרקע דאף דמ"ש בכלי אין כשר מדרבנן רק י"ט סאה בהמשכה אבל בעי"א כשר המשכה בכל המקוה זה הוא שיטת הראב"ד דמה שהוא פסול מן התורה במ"ש בכלי גם עי"א פסול רק מה שהחמירו חכמים במ"ש בכלי אף ג"ל לא גזרו בעי"א וכשר ער י"ט סאה ומה שהחמירו במ"ש בכלי בכל המקוה אף בהמשכה ולא התירו רק י"ט סאה בהמשכה לא החמירו בעי"א והתירו כל המקוה בהמשכה והי' לחז"ל איזה טעם להחמיר במ"ש בכלי ולא בעי"א ואפשר הטעם כיון דלא שכיח לעשות מקוה בידיהם ורגליהם של אדם ובהמה ע"כ לא גזרו חז"ל בזה כלום רק הניחו על דין תורה דמלתא דלא שכיח לא גזרו בו רבנן ודו"ק:
ה) שיטה ד' הוא שיטת הרמב"ן שהביא ב"י שכתב דכל דנפלו ע"י אדם הוי לכל הדינים כמו מ"ש בכלי ופוסל המקוה בג"ל והביא ראי' מתוספתא מרישא זולף בידיו ג"ל פסול אך סיפא דלגיון דמבואר דאף דנעשה כל המקוה כשר לא פירש כלום וא"א שיתרץ דרישא איירי במתכוין וסיפא שלא במתכוין כשיטה שכתבתי בשם גירסת הב"י בבעלי הנפש באו' ב' דהא מוכח מרמב"ן שאף שלא במתכוין פסול בג"ל כמו שהוכיח מדבריו הט"ז באו' כ"ז וא"א לומר דמתרץ דסיפא איירי בהמשיכה ע"ג קרקע דעי"א כשר אף בכולו כדעת הראב"ד שהבאתי באו' ד' דז"א דבשלמא ראב"ד דסובר דכל דלא פסול מדאורייתא במ"ש בכלי רק מדרבנן ולא גזרו רבנן רק דוקא במ"ש בכלי ולא בעי"א כי על כן סובר דעד י"ט סאה אם נפלו עי"א כשר שפיר כתב גם הסיפא לתרץ דאיירי בהמשכה כולו עי"א דכיון דמדאורייתא כשר אף במ"ש בכלי ורבנן גזרו שלא להכשיר יותר מי"ט סאה בהמשכה ע"כ שפיר כתב דעי"א לא גזרו וכשר אף בכולו אבל הרמב"ן כיון דסובר דאף עי"א גזרו רבנן לפסול בג"ל והוי בעי"ח כמו במ"ש בכלי אף לענין דרבנן וממילא דהמשכה בקרקע נמי דיניהם שוים ויותר מי"ט סאה בהמשכה פסול עי"א כמו במ"ש בכלי כי לכל הדינים צריך להיות מ"ש בכלי ועי"א שוים ודו"ק וע"כ צריך לומר דמתרץ הסיפא דאיירי ע"י רגלי בהמה כמו לשיטה ראשונה שהבאתי באו' א' וכן הרשב"א הביאו הב"י דכתב בעי"א פסול ג"ל אף שלא במתכוין כתב שס הרשב"א נתרץ הסיפא דאיירי ברגלי בהמה ומחלק בין אדם לבהמה וכן הרא"ש וטור הולכין בשיטות רמב"ן ורשב"א ושיטה שהבאתי באו' א' דעי"א הוי כל הדינים כמו במ"ש בכלי וברגלי בהמה כשר אף בכולו וזה הוי כמו שבאו מ"ג ממילא מהשמים להדיא למקוה ודו"ק וכן פסק המחבר בש"ע סעי' ט"ו וסעי' ל"ט דעי"א פסול בג"ל אף שלא מתכוון וע"י בהמה כשר אך צ"ע מדוע לא כתב המחבר בש"ע כמו שכתב הטור דאף כל המקוה נעשה ע"י רגלי בהמה דהא מאן דמחלק בין אדם לבהמה הוא לתרץ את הסיפא לגיון שעובר כו' בהמה העוברת ושם מבואר להדיא דאף נעשה כל המקוה מרגלי בהמה כשר וצ"ל דכיון דלא שכיח לעשות מקוה שלימה ע"י רגלי בהמה לכך השמיט וכתב סתם דלא פסלוהו דודאי לא יחלק המחבר על התוספת דכיון דכתבו כן לתרץ הסיפא ושם מבואר להדיא דכשר:
ו) וגם יסברו הטור וש"ע דעי"א כמו דפוסל בג"ל כמ"ש בכלי כן נמי המשיכו ע"ג קרקע נמי לא מהני רק עד י"ט סאה כמ"ש בכלי כי על כן לא. כתב המחבר כלום מה הדין בנמשך דכיון דכתב דברגלי בהמה לא פסלוהו וזה לתרץ סיפא דלגיון א"כ לא נצרך עוד לחדש סברת הראב"ד דעי"א המשיכו בכולו כשר ועוד כיון דלענין ג"ל הוי הדין כמו מ"ש בכלי דפוסל ממילא אף לענין המשכה נמי דין אחד להם ואין כשר רק עד י"ט סאה ע"כ הטור שכתב דאם זולף ג"ל עי"א פסול כתב רק אם העבירם ע"ג קרקע וכונתו כמו מ"ש בכלי וכן רמ"א כתב ואם העביר ג"ל בידיו ע"ג קרקע כשר וזה רישא דתוספתא וכלפי שכתבו דג"ל שנפלו פסול כתבו דאם העבירם כשר אבל דמהני המשכה עד י"ט סאה כמו במ"ש בכלי וז"ב ופשוט דהמה סברי דלא כראב"ד דמכשיר אפילו כולו בהמשכה כיון דלא נשאבו בכלי רק עי"א והמה סוברים דעי"א הוי לכל דיניהם כמ"ש בכלי וסיפא איירי ע"י בהמה ודו"ק:
ז) שיטה ה' הוא הר"ש שהביא רישא דתוספתא דאם זולף בידיו ג"ל למקוה פסול ואח"כ הביא הסיפא לגיון כו' דסותרת לרישא ותירץ דע"י המשכה בקרקע לכך כשר אפילו לעשות כך כל המקוה ולא מחלק בין אדם לבהמה וכתב הב"י דסובר הר"ש דסיפא אתי' כמ"ד שאובים שהמשיכו כולו כשר אבל למ"ד דרק עד י"ט סאה כשר במ"ש בכלי בהמשכה הוי תוספתא דלגיון דלא כהלכתא ע"ש ותמה הט"ז על הב"י דלמה נאמר דתוספתא דלא כהלכתא הא יש לומר דר"ש מפרש רישא בשאובים ע"כ ג"ל פוסל וסיפא בעי"א ובהמה ומהני המשכה בכולו כדעת הראב"ד כמו שהבאתיו באו' ד' ולפע"ד צדקו מאד דברי הב"י דהא כיון דלא פירש על רישא במ"ש בכלי א"כ בודאי סובר כפשטות הדבר ר"י אומר זולף בידיו ורגליו ג"ל למקוה פסול איירי במי גשמים רק מחמת דאדם זולף הוי הדין כמו במ"ש בכלי ופסול בג"ל ע"כ א"א דלכך בסיפא מהני המשכה בכולו משום דלא גזרו רבנן לאסור המשכה מי"ט סאה ואילך רק במ"ש בכלי אבל בעי"א הניחו על דין תורה להתיר המשכה בכולו דא"כ למה לא הניחו על דין תורה להיתר י"ט סאה בנפלו להדיא למקוה ע"י ידיו כדעת הראב"ד דעי"א לא גזרו רבנן כלל דליכא למימר דבנפלו גזרו לפסול בג"ל ובהמשכה הניחו על דין תורה כמו שכתבתי לעיל או' ה' וע"כ דלר"ש אין חילוק כלל בין מ"ש בכלי ובין טי"א בידיו ואמאי תניא בסיפא דבהמשכה אף כולו כשר וע"כ שפיר כתב הב"י דלר"ש צ"ל דסיפא כמ"ד אף במ"ש בכלי שהמשיכו כולו כשר אבל אנן דפסקינן במ"ש בכלי דרק ער י"ט סאה כשר בהמשכה ה"ה בעי"א נמי לא מהני המשכה רק י"ט סאה ולפ"ז נתיישב מה שתמה הט"ז על רמ"א במה שהביא שם וי"א דרגלי הבהמה כדין רגלי אדם ובשניהם אינו כשר אלא בהעביר עג"ק דהוי כהמשכה והקשה עליו הט"ז הא ע"י בהמה לכ"ע כשר אף בהמשכה כולו יע"ש ולפי מה שתרצתי דברי הב"י א"כ גם רמ"א סובר כן בדעת הר"ש ושפיר כתב וי"א שהוא דעת הר"ש דאין חילוק בין אדם לבהמה ובשניהם פסול בג"ל והמשכה פסול יותר מי"ט סאה דהוי ממש כמו מ"ש בכלי ומסיפא דתוספתא לא קשה על זה דתוספתא אתי' דלא כהלכתא כמו שכתב הב"י ודו"ק:
ח) שיטה ו' הרמב"ם ז"ל בפ"ה ד"פ ודבריו סתומים מאד ומפרש רב"י את דבריו דהביא שם את סיפא דתוספתא לגיון וגייס העובר כו' וכן בהמה כו' אלא שעשו מקוה בתחילה היינו כל המקוה כשר ורישא דאמר ר"י זולף בידיו ג"ל למקוה פסול לא הביא כלל ועולה מפירושו של הב"י כך דסובר הרמב"ם עי"א אינו פסול בג"ל רק כשנטל בידיו וברגליו והטילן למקוה ומה שאמר ר"י זולף בידיו כו' כך כונתו שהטילן למקוה ע"כ לא הביא הרישא שם בהלכה ח' שכבר נשמע דין זה ממה שכתב בהלכה ז' המסלק את הסיט כו' ע"כ לא הביא בהלכה ח' רק סיפא ומפרש הסיפא או ע"י שניתזו באויר מחוץ למקוה לתוכו או שהמשיכו בקרקע ונפלו למקוה בזה כשר לעשות מקוה כולו נמצא דרמב"ם סובר דעי"א קיל ממ"ש בכלי בדין אחד בג"ל באויר דמ"ש פסול ועי"א לא פסול רק בנטל ביד והטילן למקוה גם בדין השני מ"ש בכלי אינו כשר בהמשכה רק על גבי קרקע ורק י"ט סאה אבל ע"י אדם כשר אפילו הותזו באויר חוץ למקוה ובאו למקוה הוי כמו המשיכו על הקרקע ונעשה כך כל המקוה וכשר כיון שלא הוי מ"ש וסובר באחד כראב"ד דפי"א כולו בהמשכה כשר כיון דלא הוי מ"ש בכלי ודו"ק:
ט) ובש"ע סעי' מ' דהרוצה לשאוב מקוה לנקותו וירא שמא יחזרו מהכלי שמוציאין בו המים ג"ל למקוה אחר שחסרו ממ"ס ויפסלוהו יקוב הכלי בשוליו כל שהוא ואז לא יחשבו המים שבכלי מ"ש וזה מהרא"ש בתשובה והקשו הט"ז וש"ך מה מהני הנקב הא מ"ח בא למקוה עי"א ותירץ הש"ך או' מ"ו כיון דשואב המים משם א"כ ודאי לא ניחא שיפלו המים לשם דהא אדרבה שואב אותם משם והוי ממילא יע"ש ואף דבאו' ב' כתבתי שזה רק שיטה ראשונה שבבע"נ לפי גירסת הב"י והט"ז דחה שם שיטה זו וגם הש"ך דחה את הב"ח שסובר כשיטה זו אפילו הכי א"ש תירוץ הש"ך דזה טוב יותר משלא בכונה כיון דמתכוין להיפך כיוצא בזה כתבו הפוסקים דאף דמצות א"צ כונה אבל אם מתכוין להיפך שלא לצאת לכ"ע לא יצא דזה מיקרי כאלו לא עשה כלל וכן נמי כיון שנפלו היפך כוונתו הוי כאלו לא באו מי"א כלל ונראה כיון דאין כאן רק חשש ג"ל ואף דאפשר דנפלו יותר עכ"פ כרס בודאי דלא נפלו וא"כ אין כאן רק חשש דרבנן ע"כ הקילו בזה ודו"ק וט"ז באו' מ"ו תירץ דכיון שניקב הדלי אין חשש לפסול מחמת שבא עי"א דכיון דהמים שבדלי נשפכין תמיד דרך הנקב למטה למקוה הוי כאלו לא נפסק החיבור כלל ובפרט לענין חשש דג"ל דהוי רק דרבנן אמרינן גוד אחית והוי כאלו כל מים שבדלי הוא עדיין במקוה ואין כאן פסול דבידי אדם כך הוא תורף תירוצו יע"ש:
י) ומתחילה הקשה שם על הטוש"ע דהתירו לעשות כל המקוה שינקב הכלי כשפה"נ ולהביא מים בכלי זה ולעשות מקוה הא עי"א פוסל אפילו אינו כלי וכתב שם הט"ז לתרץ דכאן מיירי שלא נשפך מכלי זה למקוה ע"י אדם האוחזו אלא מניחו סמוך למקוה והמים באים מן הכלי למקוה וממשיך המים דרך עליו למקוה דמותר מן הדין אפילו בנקב כ"ש בשוליו אך לכתחילה לא יעשה כן רק בנקב כשפה"נ עכ"ל ואין הבנה לדברים הללו דהא להרא"ש וטוש"ע הבאתי לעיל באו' ה' דאף עי"א הוי הדין כמו מ"ש בכלי ולא מהני המשכה רק בי"ט סאה דלא כראב"ד ואיך כתב הט"ז דרק מטעם המשכה מתירין הא סוברים דלא מהני בזה המשכה רק בי"ט סאה ולא במקוה כולו ואם כונתו דלא התירו לעשות כן רק בי"ט סאה בהמשכה א"כ למה לנקב הכלי הא מ"ש בכלי גמי מותר י"ט סאה בהמשכה אך בסוף או' הנ"ל תיקן דבר זה על נכון וזה תוכן כונתו שם כיון דהכלי מנוקב וזב המים תמיד להבאר שדולה המים משם דרך הנקב בחזרה והוי חיבור לבאר ואף דזה לחוד לא מהני אך דמיירי שאין שופך למקוה רק עשה המשכה ג"כ אף דלשאר פוסקים היינו רא"ש וסייעתו לא מהני אף עי"א המשכה בכולו דלא כראב"ד הכא כיון דמים שבדלי הוי חיבור לבאר והוי תרתי לטיבותא דניקב הכלי ולא הוי מ"ש בכלי והמשכה וגם מחובר למי באר אשר שואב משם המים למקוה שבצדה בזה גם להרא"ש וסייעתו מהני המשכה בכולו זה תוכן כונתו רק שקיצר שמה ודו"ק וכל דבאים המים עי"א בהמשכה בין להפוסקים שהבאתי דעד י"ט סאה מהני המשכה כמו במ"ש בכלי או לראב"ד דמהני בזה המשכה בכולו מקוה צריך בזה כל דיני המשכה כמו במ"ש בכלי המבואר בסעי' מ"ו בש"ע ובפוסקים כ"כ הט"ז באו' זה שכתב ודין המשכה מבואר בסעי' מ"ו כו' הרי מבואר בדבריו דבעי"א נמי בעינן להיות המשכה כנו במ"ש בכלי ודו"ק וכן מבואר בתוספתא שהבאתי לעיל באו' א' ר"י אומר זולף בידיו ג"ל למקוה פסול הוליכוה עם הקרקע כשר יע"ש ודו"ק:
יא) והנה יש להקשות לכאורה לפי מה שהבאתי באו' א' בשם הראב"ד דעיקר הדבר דפוסל עי"א אף דלא הי' מ"ס בכלי משום דכלי לא כתיב בתורה רק אך מעין ובור ואמרינן דמה מים בי"ש אף מבי"ש ע"כ הוי כמו מ"ש בכלי ופוסל אף ג"ל והביא ר' ראיות לזה דנפסל המקוה אף בג"ל עי"א וקשה למה לן דרש זה כיון דאינו ביד"ש הא בלאו הכי פסול בעי"א דהא אדם מקבל טומאה ולמדו הרא"ש וסייעתו דכל מקוה צריך להיות הוי' עי"ט כמו שאמרו בזבחים כ"ה מעין ובור מקוה מים יהי' טהור הויתו טי"ט בעינן כמו דפסקינן בש"ע סעי' מ"ח א"כ בלאו זה הדרש דאינו בידי שמים הוי לי' לפסול דבא ע"י המקבל טומאה אך אפשר לומר דסובר הראב"ד כרמב"ם דמכשיר אף שבאו המים למקוה ע"י דבר המקבל טומאה ע"כ פוסל רק משום דהוי כמו כלי ולא הוי בי"ש אבל רמב"ן ורשב"א ורא"ש שהבאתי באו' ה' וכן הש"ע סעי' מ"ח דפסקו לפסול בבאו המים ע"י דבר המקבל טומאה א"כ ידיו של אדם בלאו הכי פסול דהא הוי דבר המקבל טומאה ונראה לפע"ד דבדבר המקבל טומאה לא פסול ביט"ס היינו מועט מקוה שלא הי' הוי' ע"י טהרה אבל מ"ש או עי"א דהוי נמי כמו מ"ש בכלי פסול בג"ל דלא מצינו בפוסקים ובטוש"ע לפסול בג"ל רק במ"ש ובעי"א עיין סעי' ט"ו אבל בסעי' מ"ח לענין הוי' ע"י דבר המקבל טומאה לא כתבו ג"ל רק כתבו דאין לעשות מקוה ע"י דבר המקבל טומאה משמע מזה דרוב מקוה הוא דצריך להיות ע"י טהרה ודו"ק ולפ"ז א"ש מאד דהצריכו ליתן טעם על בידי אדם דהוי כמו מ"ש ולא כתבו הטעם משום דאדם מקבל טומאה והוי הע"י דבר המקבל טומאה:
יב) אמנם לכאורה נראה מרא"ש דגם בהוי' עי"ד המקבל טומאה נמי פוסל בג"ל כמו במ"ש בכלי וכמו בידיו של אדם דהא הרא"ש על המשנה בפ"ב המניח טבלא אצל המקוה כדי שיפלו המים ממנה למקוה אם יש לה ד' שפות הראוי' לקבל המים פוסלת ואם לאו אינה פוסלת זקפה על צדה לידוח אפילו יש לה שפות אינה פוסלת וקשיא לי' לרא"ש הא אף דמים אין נפסלין מחמת א"ש כיון דזקפה על צידה ואין שם בית קבול מים הא מ"מ נפסלין משום דמקבל טומאה ובמקוה בעינן הוי' ע"י טהרה ע"כ כתב דהכא איירי שבלא הטבלה הי' המים ראוים לבוא למקוה זולתה ע"כ לא נפסל המקוה אף שבאו המים מצדה של טבלה דכה"ג אין פוסל רק משום מ"ש וכיון דליכא בית קבול אף שבא ע"י דבר המקבל טומאה כיון דלא הוי מ"ש וראוין לבוא למקוה זולת המקבל טומאה מיקרי הוי' ע"י טהרה וכן פסקינן בטוש"ע סעי' ל"ה כן הביא הש"ך סעי' מ"ח או' ק"ג יע"ש ולשון פוסל המקוה משמע דיש מקוה רק כיון דטבלה יש לה ד"ש והוי ב"ק מים פוסל המקוה דג"ל כדין מ"ש א"כ א"ש דבזקפה על צידה דלא הוי מ"ש רק שבאו עי"ד המקבל טומאה אין פוסל בג"ל רק בי"ט סאה והמשנה אפשר דאיירי דרק מג"ל ומה קשיא לי' לרא"ש ז"ל ומנ"ל לרא"ש לחדש מזה דין חדש ולחלק בין ראויין לבוא למקוה או אין ראוין אלא נראה מזה דרא"ש סובר דאין חילוק בין מ"ש בכלי ובין שאין הוי' ע"י טהרה בשניהם פוסל בג"ל ע"כ שפיר הקשה למה בזקפה על צדה כשר והוכרח לחלק דכיון דעל צדה לא הוי ח"ש רק דפסול משום דהוי דבר המקבל טומאה וכיון דיכול לבוא למקוה אף בלא דבר המקבל טומאה לא איכפת לן אף שבאו המים עי"ד המקבל טומאה כשר ודו"ק:
ולפי דברי הרא"ש לא קשה קושיתי דחילוק יש בין באו המים עי"א דהוי כמו בכלי ובין העי"ט וא"ש מאד דכתבו דעי"א הוי ממש כמו ח"ש בכלי ונפסלו המים ע"כ אף שיכולים המים לבוא זולת ידיו ורגליו של אדם פסול כמו במ"ש בכלי אבל אם באו למקוה ע"י דבר המקבל טומאה דמים אין בהם שום פסול דהא ביד"ש באו למקוה רק משום הדרש דבעינן הוי' ע"י טהרה ובאו למקוה ע"י דבר המקבל טומאה בזה אם ראוין לבוא זולת הטומאה לא איכפת לן במה שהלכו למקוה על דבר המ"ט כיון שבלאו זה הי' באו למקוה מיקרי שוב הוי' ע"י טהרה כמו שחידש לן הרא"ש וכמו דפסקינן כדבריו בסעי' ל"ה ודו"ק:
יג) אך לכאורה איך הביאו שיטה ראשונה שבבעלי נפש ראיות ממשנה ומתוספתא דעי"א פוסל כמו מ"ש בכלי כמו שהבאתי דבריהם באו' א' הא אפשר לומר דביד"א לא הוי כמ"ש בכלי ורק דפוסל בג"ל משום דאדם מקבל טומאה וילפינן מיהי' טהור דהוי' ע"י טהרה בעינן ואיירי שם דאין המים ראויין לבוא למקוה זולת ידיו של אדם ופסול משום דאדם מקבל טומאה ולפי גרסא הב"י דהמה אף ברגליהם של בהמה פוסלים א"כ נשאר עכ"פ ראי' מתוספתא דסיפא דלגיון דשם נאמר רגלי בהמה ובהמה אין מקבל טומאה אך לפי גירסא שלנו בבעלי נפש דברגלי בהמה לא פסלו א"כ אפשר לפרש התוספתא דרישא דאיירי באדם ע"כ פסול משום דאדם מקבל טומאה וסיפא בלגיון איירי בבהמה דאין מקבל טומאה ע"כ כשר ומנ"ל לפסול באדם מטעם כיון דנעשה עי"א הוי שלא בי"ש והוי כמו מ"ש בכלי אך אפשר לומר דהמה סוברים כרמב"ם דלא בעינן הוי' ע"י טהרה או דאפשר לומר דכבר הקדימו שם מצד הסברא דכלי לא נזכר בתורה רק בעינן דומיא דמעין להיות בידי שמים א"כ מה לי כלי מה לי ידיו ורגליו של אדם הא נעשה שלא ע"י שמים והוי כמו שאובים ע"כ פירשו המשנה ותוספתא נמי כן ועיין לעיל או' א' ודו"ק ואף ראב"ד שדחה כל ראייתם אפילו הכי פוסל בע"י אדם מצד הסברא לחוד דכלי לא כתיב בתורה וסובר דידיהם ורגליהם של אדם ובהמה הוי כמו מ"ש בכלי מדין תורה ועיין לעיל באו' ג' ואו' ד' ותבין:
יד) עוד יש חילוק בין עי"א ובין ע"י דבר המקבל טומאה דבעי"א לשיטת הפוסקים שהבאתי לעיל דהוי כמו מ"ש בכלי כמו דפסקינן בסעי' ט"ו א"כ אם נעשה כל המקוה עי"א רק בהמשכה פסול כמו במ"ש בכלי ולא מכשירינן רק עד י"ט סאה בהמשכה כמו במ"ש בכלי כמבואר בסעי' מ"ד ועיין בט"ז או' כ"ח והיינו משום דמים נפסלו דלא הוי בי"ש אבל בבאו למקוה שלא עי"א רק בידי שמים רק שבאו למקוה על דבר המקבל טומאה דמים בשרים רק דלא הוי הוי' ט"י טהרה אם נפלו המים מדבר המ"ט על שפת המקוה ונמשכין למקוה אפילו כל המקוה נעשה כך כיון שאין נופלין מדבר המקבל טומאה להדיא לתוך המקוה כשר כמבואר בש"ע סעי' מ"ח איברא דלדעת הרמב"ם שמכשיר בעי"א ג"כ אם לא נופלין המים מידו לתוך המקוה רק בהמשכה וכל המקוה כשר עיין לעיל או' ח' הא לדעתו ע"י דבר המקבל טומאה אף נפל להדיא למקוה כשר דהא לרמב"ם לא בעינן כלל הוי' ע"י טהרה ואף להראב"ד שהבאתי לעיל או"ד ג"כ כשר בעי"א המשנה לכל המקוה א"כ ליכא חילוק זה בין עי"א ובין דבר המקבל טומאה כבר כתבתי דאפשר דראב"ד סובר כרמב"ם ועי"ד המקבל טומאה כשר ודו"ק. ועוד יש חילוק בין באו עי"א ובין שלא עי"א רק מדבר המקבל טומאה דבכל דבר המקבל טומאה אין פוסל רק בנפל להדיא לתוך מקוה מדבר המקבל טומאה כמבואר בטוש"ע טעי' מ"ח ובמ"ש דמהני המשכה י"ט סאה בעינן דיני המשכה היינו ג"ט בקרקע וה"ה נמי עי"א בעינן נמי דיני המשכה כמבואר בט"ז או' מ"ז הבאתיו לעיל או' ט' ובזה א"ש גם לראב"ד דמכשיר בבאו עי"א בהמשכה אף כל המקוה נעשה כך אך עכ"פ בעינן דיני המשכה ג"ט בקרקע אבל בדבר התקבל טומאה לא בעינן דיני המשכה רק שלא יפלו להדיא למקום מדבר המקבל טומאה ואו הוי הוי' ע"י טהרה ודו"ק:
טו) ולכאורה קשה דבסעי' מ"ח דמבואר בטוש"ע הבא להמשיך מים למקוה צריך שלא יהי' בדבר המקבל טומאה כו' לא יאחוז בידו דף כו' ועיין בב"י וט"ז וש"ך משום מקבל טומאה ומבואר שם דדוקא אם נפל להדיא מדבר המקבל טומאה לתוך המקוה יע"ש ולמה לא כתבו כאן משום דאדם מקבל טומאה הא באדם יש פסול יותר חמור משום דהוי כמו מ"ש בכלי כמו שכתבתי לעיל אמנם הדבר נכון דאדם לא פסול משום מ"ש רק אם באו המים מכחו למקוה דהוי כמו מ"ש בכלי אבל בסעי' זה דלא באו המים ע"י כחו רק שאוחז הדף בידו והמים הולכים מעצמם אך מחמת שהוא בגרמת אדם שאוחז הדף זה מיקרי בי"ש רק משום שאדם מקבל טומאה לכך פסול כמו כל שאר דבר המקבל טומאה דאין הווי' ע"י טהרה ע"כ בתוספתא שהבאתי לעיל שפוסל משום דבאו ע"י אדם והוי כחו מ"ש בכלי תניא שם זולף בידיו ורגליו היינו מכחו אבל בזבחים (כ"ה) דשם עיקר הפסול משום דאין הווי' בטהרה שם לא תנן רק העביר המים בידיו משום דשם לא עשה האדם פעולה בכחו רק שהמים עוברים על ידיו למקוה ודו"ק היטב:
טז) אמנם לפ"ז איך מביא הראב"ד ראי' דמהני עי"א ממשנה ו' דמ' דמטהרין מקוה תחתון מעליון כמו שהבאתי דבריו לעיל או' ג' הא שם אין עושה אדם מכחו שום פעולה והוי זה בי"ש רק דלא הוי הווי' ע"י טהרה א"כ אין ראי' מכאן רק דלא בעינן הווי' ע"י טהרה אבל היכי שבאו המים ע"י כח אדם דלא הוי בידי שמים עדיין אפשר לומר דפסול אמנם נראה דראב"ד לא מפרש המשנה כמו רעמ"ב רק כמו שהביא שם בתוי"ט בשם מהר"ם ולפי פירושו באו שם המים למקוה מכח פעולת אדם יע"ש ודו"ק אך עדיין קשה מנ"ל לראב"ד לחלק כשבאו עי"א בין י"ט סאה או יותר דהא שם אין חילוק זה מוכרח יע"ש וצע"ג:
יז) מבואר במשנה נ' פ"ו דמ' ובטוש"ע סעי' נ"ה ג"מ שיש בכל כ"ס כו' הכשירו שלשתן וקשה הא מה שהגביהו המקואות ונשקו זל"ז הוא מחמת ג' ב"א שטבלו א"כ נעשו המקואות עי"א ואמאי המקואות כשרים והטובלים טהורים אמנם לפי מה שתרצו ט"ז וש"ך או' קכ"ג ליישב קושית הפרישה ותוי"ט על הרא"ש יתיישב גם קושיתי יע"ש ודו"ק ועיין בנחל אשכול סוף סי' נ"ג שביאר סברת הט"ז וש"ך ובספר משיב כהלכה הקשה על המשנה בפ"ו דמקואות מ"ח דתנן ממלא בכתף אמאי כשר הא הויית המקוה מי"א יע"ש יו"ד סי' ס"ז ולפי סברת הט"ז וש"ך שהבאתי גם שם יש ליישב כן ודו"ק ובספרי ח"א ה"מ סעי' מ"ב כתבתי ליישב קושית משיב כהלכה דשם נטהרו המים שממלא בכתף למקוה עליון ע"י השקה. וראיתי בנטע שורק סי' ע"ד שרצה לומר דעל פסול דבאו המים עי"א לא מהני השקה ולפע"ד ז"א דלא גרע ממ"ש בכלי וראיתי בשו"ת ישועות יעקב סי' כ"ו שגם הוא כתב בפשיטות דכמו דמהני השקה למ"ש כן נמי מהני השקה למים הבאי' עי"א יע"ש וז"ב ומשיב כהלכה תירץ דמשנה דממלא בכתף איירי בהמשכה ולא הועיל בתירוץ זה לרוב פוסקים דעי"א הוי כמו מ"ש בכלי ולא מהני נמשך רק במועט ומשנה איירי דכל מקוה תחתון נעשה ע"י שמילא בכתף לעליון וע"י כחו ששפך לעליון ירדו המים לתחתון ודו"ק:
יא) ולכאורה מתוי"ט וט"ז וש"ך שהבאתי לעיל או' י"ח שם משמע מדבריהם דעי"א לא הוי פסול רק משום דאדם מקבל טומאה ולא הוי הווי' ע"י טהרה עיין ט"ו שם או' ע"ג וש"ך או' קכ"ג דלא כמו שכתבתי בשם ראשונים דעי"א וע"י דבר המקבל טומאה לא הוי הפסול מטעם אחר וראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' מ"ד שהביא את המעיו"ט ה"מ סי' ב' או' ל"ג שכתב הטעם דעי"א פסול משום דמקבל טומאה וע"י בהמה כשר משום דלא מקבל טומאה וזה דלא כמו שכתבתי באותיות הקודמים דמבואר בראב"ד דפסול משום דלא בידי שמים והוי כמו מ"ש בכלי ועפ"י דבריהם כתב מהרש"ם דגם ע"י עכו"ם כיון דלא מקבל טומאה מן התורה אם עשה מקוה מכחו כשר מדאורייתא והביא שם שגם האשכול ה"מ סי' ס' סובר דהפסול דעי"א הוא רק משום דאדם מקבל טומאה כדברי המעיו"ט אמנם לפע"ד אין כונת האשכול כמו שהבין בו מהרש"ם דעיקר כונתו שם דמה שסומך אדם המקל לא הוי ע"י אדם כיון שלא באו המים מכחו ע"כ שם בפלוגתא דרבנן ור"י לא הוי רק לענין הוי' ע"י טהרה וכמו שכתבתי לעיל באו' ט"ו בהדין דלא יאחוז אדם הדף דסעי' מ"ח כיון דרק אוחז בידו ולא באו המים מכחו לא מיקרי הוי' עי"א יע"ש ודו"ק ועיין באשכול סי' הקודם דשם מבואר להדיא דאדם פסול משום דהוי ח"ש דכלי לא כתיב בתורה כמו שהבאתי לעיל בשם הראב"ד וכן מוכח בש"ע כמו שהבאתי לעיל דכיון דלא הלכו מים להמקוה בכח האדם רק שסמך המקל והמים הלכו מאליהם למקוה לא מקרי רק הוי' ע"י דבר המקבל טומאה כמבואר בש"ע סעי' מ"ח כמו שכתבתי לעיל או' ט"ו וז"ב מאד והאשכול הקשה שם על ר"י דפוסל מהא דתניא בתוספתא בסיפא לגיון העובר ממל"מ כו דאפילו נעשה כל המקוה עי"א דכשר אע"פ שבידיהם זילפו כונתו להקשות מכח כ"ש מה בסמיכה במקל דלא הוי רק משום הוי' עי"ט לחוד פוסל ר"י כ"ש בזלפו בידיהם ורגליהם דהוי נמי פסול דמכח אדם באו המים והוי שני איסורים אפילו הכי כשר ע"כ תירץ דסיפא או דאיירי בהמשכה או דע"י בהמה יע"ש ודו"ק א"כ סובר נמי האשכול דבעי"א לחוד וטל דהמק"ט לחוד כמו שכתבתי דלא כמו שהבין מדבריו מהרש"ם ז"ל וכן מבואר להדיא באשכול סי' נ"ג יע"ש ודו"ק:
יט) ובנחל אשכול סי' נ"ג או' י"ג מסתפק כיון דגזרו חז"ל על ג"ל שאובים בכלי וכן בג"ל עי"א דהוי נמי כמו שאובים אבל בבאו המים ע"י דבר המקבל טומאה אפשר דע"ז לא גזרו חז"ל לפסול בג"ל דלא בעינן הוי' ע"י טהרה רק רוב מקוה אבל מועט מקוה אף שבאו להדיא מסילון המקבל טומאה למקוה כשר כיון דרוב הוי הוי' ע"י טהרה וכ"כ בפשיטות בג"ט או' ל"ח אך לש"ך או' ק' פשיטא לי' דדבר המקבל טומאה נמי פוסל בג"ל כמו בבאו עי"א וכמו במ"ש בכלי יע"ש ולעיל או' י"ב כתבתי דמרא"ש מוכח דס"ל דאף בפוסל דעי"ד המקבל טומאה נמי פסול בג"ל והנחתי דין זה בצע"ג וע"ע בנחל אשכול סי' נ"ג או' נ' דפי"א יש לצדד להלכה דאם נעשה כל המקוה בהמשכה דיש להכשיר יע"ש:
כ) וראיתי בח"ס סי' קצ"ח או' ס' שפשוט בעיניו דאף למ"ד כולו מ"ש דרבנן אבל הוי' בטהרה בעינן מדאורייתא ולכאורה כיון שאדם שופך מ"ש מכלי למקוה הוי הוי' מי"א דמקבל טומאה וע"י כלי דמקבל טומאה וצריך לומר דסובר דח"ש דכשר מדאורייתא דוקא אם לא באו מאדם ומכלי להדיא למקוה רק שפך קצת אצל המקוה דאז מטעם שאובים כשר מדאורייתא ולא פסול רק מדרבנן דהוי' ע"י טהרה איכא דהוי מ"ש ועיין בח"ס סי' קצ"ט דבהוי' ע"י טהרה לא בעינן ג"ט רק אפילו כחוט השערה סגי וכמו שכתבתי לעיל יע"ש אמנם בד"ח בפתיחה לה"מ או' ר' כתב להיפך דמשמע לי' מרא"ש בבאו עי"א אין פסול מה"ת אף דרא"ש סובר שאובים דאורייתא היינו במ"ש בכלי אבל בבאו עי"א לא הוי רק פסול דרבנן יע"ש ומכ"ש דהוי' עי"ט לא הוי רק דרבנן דהא עי"א הוי שני פסולים חדא דלא הוי דומיא למעיין בי"ש וחדא דאדם מקבל טמאה והוי הוי' ע"י טומאה ודו"ק ועיין שם עוד דחקר דבידי אדם דפסול משום דלא הוי דומיא למעין בי"ש ואמאי בידי בהמה כשר ומיקרי בידי שמים וכתב דלא דמי לחרותא בידי שאר הבריות דכשרה יע"ש ועיין לעיל מה שכתבתי בזה ודו"ק:
כא) ודעת הר"ש ג"כ דאף דשאובים אין פסול רק מדרבנן אבל הוי' ע"י דבר המקבל טומאה פסול מדאורייתא משום דבעינן הווי' ע"י טהרה ע"כ כתב דשאובים ע"י כלי גללים וכלי אבנים דאין מקבלים טומאה מותר מן התורה אבל מ"ש בשאר כלים שמקבלין טומאה פסול מן התורה עיין בר"ן בשבועות וצ"ל דסובר דהא דדרשינן בת"כ מה מעין בי"ש אסמכתא בעלמא הוא אבל דרשה דזבחים דמקוה מים יהי' טהור דרשה גמורה יהי' טהור הווי' ע"י טהרה בעינן מדאורייתא ולדידי' מודה רבינו הד"ח שהבאתי דבי"א פסול מדאורייתא דבי"א הוי כמו כלים המקבלים טומאה דהא גם אדם מקבל טומאה וכל פסול דמ"ש הוא רק משום דאין הוויתו ע"י טהרה אמנם בספרי ת"ד הלכות מקואות הקשיתי על הר"ש מה בכך שנשאבו בכלי גללים דכלים לא מקבלים טומאה הא אדם השופך המים מהם למקוה כיון דמקבל טומאה א"כ אין הווי' ע"י טהרה ואם כונתו דאם שפך מהם לא להדיא למקוה רק רחוק כחוט השערה מהמקוה ואז לא באו להדיא למקוה מאדם כמו שהבאתי באו' כ' בשם ח"ס דזה נחשב הווי' ט"י טהרה א"כ בכל כלים המקבלים טומאה נמי לר"ש כשר כה"ג דהא לר"ש עיקר הפסול דמ"ש הוא רק משום דאין הווי' ע"י טהרה וכששופך חוט השערה רחוק ממקוה נחשב באו ע"י טהרה א"כ מה חילוק יש בין כלי גללים ואבנים לכלים שמקבלים טומאה ובספרי שם סעי' ג' או' ד' כתבתי דאיירי שלא באו עי"א רק שנשתברו או נפלו מעצמם למקוה יע"ש אך דלפ"ז למה מחלק בין כ"ג וכ"א לשאר כלים שמקבלים טומאה הא יכול לחלק דין זה בכ"ג וכ"א ולומר בד"א דבכלי גללים ואדמה כולו שאובים כשר מדאורייתא שלא שפך האדם המים מהם למקוה אבל אם שפך אדם פסול מדאורייתא דאין הווי' ט"י טהרה ע"כ נראה לי כעת דסוברים הר"ש ור"ן דעי"א דפסול היינו דוקא אם שפך אדם מים למקוה בידיו ממש דכיון דמקבל טומאה הוי הוויתן ע"י טומאה ופסול מדאורייתא כמו בכל כלים המקבלים טומאה אבל במה שאוחז הכלי בידו ושופך למקוה כיון דמים באים למקוה מכלים שאין מקבלים טומאה עיקר הוויתן ע"י טהרה דאף דאדם אוחז בכלים ושופך למקוה האדם הוי רק גורם אבל כיון דמים באים ונמשכו מכלים שאין מקבלים טומאה למקוה להדיא הוי הווי' ע"י טהרה וכשר מן התורה והר"ש לא סובר הדין המבואר בש"ע בסעי' מ"ח לא יאחז הדף בידו והמשנה דלא יאחוז בידו מקל מפרש כמו שמפרש הרמב"ם:
אמנם הא במשנה שם בפ"ה דמ' סומך אפילו במקל כו' פירש שם הר"ש כרא"ש הביאו בב"י מע"ש והלכה כר"י דאסור וזה הדין דסעי' מ"ח א"כ ליתא לתירוץ זה ודו"ק אך אפשר לומר דסובר הר"ש דהא דלא יאחוז הדף כו' ע"כ מיירי דהדף עומד ראש אחד במקוה ואדם אוחז ראש העליון ונופל המים למקוה לכך מיקרי ע"י דבר המ"ט דנפל להדיא למקוה ע"י אדם האוחז הדף אבל בכלים לא הוי כה"ג הוי' בטומאה כיון שאדם אוחז הכלי למטה בשוליו ומניח הכלי בשפת המקוה והמים יורדין מכלי למקוה ע"כ מחלק הר"ש בין כ"ג וכ"א ובין כלים המקבלים טומאה ודו"ק וצ"ע:
אלטר יחיאל נעבענצאהל
ראבד"ק