מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן כג
ב"ה עש"ק תולדות תרט"ז סטניסלאאב
שוכט"ס לכבור ידידי הרה"ג בנן של קדושים כו' מו"ה שמחה פרענקל תאומים שליט"א האבד"ק סקאוויען תע"א
מכתבו הגיעני והנה בדין זה כבר הלכו נמושות ולא השאירו עוללות מה לדבר בזה ועיני כ"ח שפיר חזו מקור הדבר מגמרא וש"ע ופוסקים אחרונים וזה כחמשים שנה אשר יצא קול בעולם שיש באמעריקא פאבריקים העושים שמן ומערבים בו שומן ד"א ונשאל א"ז כ"ק אדומו"ר הגאון הקדוש זצלה"ה והשיב להתיר כל שארי השמנים וטעם הראשון כתב שם בד"ח ח"ב סי' נ' דהוי ס"ס ועוד האריך שם טעם שני כתב שם דשייך היתר שכתב הרמ"א דכיון דידוע שיש אחד שאינו מערב ומציל על כולם ואנו חולין לומר שמפבריק של עכו"ם שאין מערב באו השמנים לכאן יע"ש איברא דלכאורה צ"ע דרמ"א אין מתיר שם רק באיסור דרבנן וכאן תערובות שומן איסור הוי ספק דאורייתא וצ"ל דכונתו הקדושה דאף אם נרצה להחמיר שלא לסמוך על ס"ס לכתחילה זאת לא הוי רק דר בנן ולזה יש היתר של רמ"א דע"י הס"ס בודאי דלא נשאר רק דרבנן ובזה יש שפיר היתר של רמ"א בסי' קי"ד ולמד זה ממה דמבואר בכתובות אם יש מחבואה מצלת על כולם ושם לא הוי רק איסור דרבנן לכך פסק רמ"א בסי' קי"ד דין זה בכל איסור דרבנן אבל לא באיסור תורה וצע"ג מה שכתב הט"ז או' י"ג דבשבוי' הוי ספק איסור תורה ע"כ אין מותר רק דיעבד אבל בדינו של רמ"א דהוי רק איסור דרבנן לכך מתיר שם אף לכתחילה דהא משמעות הפוסקים נראה דבאיסור תורה אף דיעבד אין להתיר ומה שכתב הט"ז ובשבוי' הוי איסור תורה ג"כ צע"ג דהא מוכח בכמה דוכתא בש"ס דשבוי' לא הוי רק דרבנן דמדאורייתא לא חיישינן שנאנסה כמו שאמרו בש"ס בשבוי' הקילו והוא משום דלא הוי רק איסור דרבנן וכן מבואר בהדיא במהרי"ק שורש ק"ס וכ"כ במל"מ בפי"ח מאי"ב דין א' וביאר שם לשון הש"ס ב"ק קי"ד ואפשר דכונת הט"ז ג"כ על דרך שכתב המל"מ בביאור הש"ס דב"ק ודו"ק היטב ועיין בנו"ב קמא אהע"ז ס"י ס"ו שישב על מדוכה זו והאריך שם אי שבוי' דאורייתא או דרבנן ולא הביא שם כלום מהא דמחבואה ולא את הט"ז ולא ידעתי למה וראיתי בשו"ת מהר"ם שיק אהע"ז סי' י"ב שהאריך הרבה בדין זה אי שבוי' הוי דאורייתא והביא שם את הנו"ב גם הביא מה שכתב הפנ"י בקידושין שכתב הטעם דשבוי' דרבנן משום דאומרת ברי שלא נבעלתי יע"ש ומזה נראה לי ליישב מה שהעירו על רמ"א איך למד דינו ממחבואה הא שם שאני דאומרת לא נטמאתי ולפי מה שכתב הפנ"י א"ש דברי שלה מהני שלא נשאר עליה רק איסור דרבנן א"כ א"ש דכל איסור דרבנן אף בלא ברי מהני ודו"ק וכבר כתב רמ"א שם בסי' קי"ד דלא מהני טעם זה רק באיסור דרבנן. שוב מצאתי בשו"ת בית יצחק ח"א סי' קמ"א שהביא תשובת רמ"א סי' נ"ג שכתב ג"כ הטעם שלא ניחוש לשומן חזיר מהא דכתובות אם יש מחבואה אחת מצלת וסברא זו מהני אף באיסור תורה יע"ש וזה מבואר כמו שהבאתי בשם ד"ח סי' נ' הנ"ל אך שבב"י שם העיר ג"כ על תשובת רמ"א שסותר א"ע מה שפסק בעצמו בש"ע סי' קי"ד דשם לא התיר רק באיסור דרבנן והביא בשם ח' באר יעקב שכבר תמה על תשובת רמ"א הנ"ל יע"ש שהאריך הרבה עכ"פ יש לומר שמרן הקדוש זצלה"ה הי' כוונתו על תשובת רמ"א הנ"ל ולא על מה שכתב ביו"ד סי' קי"ד וכתב שני טעמים להתיר א' משום ס"ס וזה עולה אף לרמ"א בסי' קי"ד טעם השני דדומה להא דמחבואה דמצלת וזה עולה לפי דעת רמ"א בתשובה הנ"ל דאף באיסור תורה מהני טעם זה ויתיישב דבריו על נכון ודו"ק אך האחרונים כתבו לבדוק ע"י חאמע דכיון דאיכא לברורי מבררינן ועיניו שפיר חזו מה שכתב מהרש"ם ח"ג סי' רט"ו וזה האופן הוא נכון מאד ואין כאן בית מיחוש ומכ"ש בנ"ד שכ"ת יודע הדבר שאין שם שום שומן שיהי' בזול כמו השמן שהמה עושים מפירות בודאי דאם גם יבדוק קעמיקער באופן שכתב מהרש"ם דליכא חשש איסור כלל:
הנני בזה ידידו הדוש"ת בלונ"ח ובאהבה רבה
אלטר יחיאל נעבענצאהל דאבד"ק.