מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן כ
ב"ה ב' וירא תר"ץ דפ"ק סטניסלאב.
להבחור החריף חו"ש מר יואל הירש שפוריג נ"י:
א) הגיעני מכתבך מה שהקשה על ר"א זבחים (צ"ז) דמתרץ דלכך אין עשה דאכילת קדשים דוחה האיסור דקדשים פסולים שנבלע בהם משום דאין עשה דוחה לתו"ע הא לפי מה שכתבו שם בתוס' דקושיתו קאי על הנפסלין דלית בהו כרת כגון נשחטה בלילה ולן דמה או שנשחט לזרוק או לאכול חוץ למקומו ולפי המבואר בתוס' כריתות י"ג דקודם זריקה מהני שאלה בקדשים אף לאחר שחיטה א"כ מה משני ר"א הא היכי דעול"ת המה ישנם בשאלה העשה שאינה בשאלה דוחה אותם א"כ הכא דעשה דאכילת קרשים וכבר נזרק הדם אינה בשאלה ועול"ת דפסולין שנבלע יש בשאלה דהא איירי דנפסלו קודם זריקת הדם כמו שכתבו בתוס' ואיך אמר ר"א אין עדלתו"ע ובאמת שזה חמוה וכבר קדמו בזה בספר ברוך טעם דין ערל"ח פ"ג יע"ש:
ב) ונראה לפע"ד לתרץ דהנה לכאורה צריך להבין דברי תוס' שם בכריתות שהקשו למה תנן התם ד' חטאות ואשם אמאי לא חשיב התנא ה' חטאות כגון שנשבע שלא יאכלנה ותרצו מידי דאיתא בשאלה לא קתני ואף דקדשים נמי א איתא בשאלה מ"מ השתא שנזרק הדם ליתא בשאלה וצריך להבין מה מדמי שאלה דשבועה לשאלה דקדשים הא בקדשים אף קודם זריקה דמהני שאלה אבל השאלה הוא באיסור דתצא לחולין ועבר על לאו הבא מכלל עשה שנשחט חולין בעזרה עיין קידושין (נ"ז) תמורה (י"ב) רמב"ם בפ"ב ה"ש ה"א וה"ב ובמל"מ שם א"כ לא דמי שאלה דשבועה לשאלה דקדשים אף אי נימא דגם לאחר זריקה נמי מהני שאלה כדעת הטו"א בר"ה כ"ח אפילו הכי א"ש דחשיב התנא שם משום דהוי שאלה באיסור משא"כ שבועה. איברא לדעת הטו"א שם שכתב דכיון דבשעת הבאה לעזרה ובשעת שח טה הי' קודש ואע"ג דע"י שאלה יצא לחולין למפרע אפילו הכי לא עבר על חשב"ע א"ש אך שהניח סברא זו בצ"ע ואחרונים דחו דבריו עיין אור חדש בקידושין בסוגיא דשליחות ולפי דבריהם הוי שאלה באיסור ועוד אפילו אם נחליט סברת הטו"א דע"י שאלה לא נעשה איסור חשב"ע ועוד אפילו אם נאמר דחשב"ע לאו דאורייתא לא השחיטה וגם הבשר מותר כמאן דסובר כן בפסחים (כ"ב) אפילו הכי הוי שאלה באיסור דודאי נשחט בסכין של קודש א"כ אם נעשה חילין מעל בכלי שרת ואף אם נאמר דשחט בסכין של חולין הא עכ"פ הדם נתקבל בכלי שרת כברמב"ם בפ"ה ממעשה קרבנות א"כ מעל דנהנה מהקדש ש"פ מועל והוי שאלה באיסור ולא דמי לשבועה איברא דלרבנן במעילה (י"ח) כל הכלים חוץ מכלי זהב אין מועל עד שיהנה ויפגם ש"פ אך מה נעשה אם נתקבל במזרק של זהב דלא בעינן שיפגם ועוד לר"ע שם בכל הכלים לא בעינן שיפגמו א"כ למ"ד חשב"ע מותר מן התורה באכילה ובהנאה א"כ נהנה מהכלי ש"פ ומעל והוי שאלה באיסור אך צ"ל דכונת התוס' כיון דיש אופן שישאל על קרבנו אף שהוא באיסור וחכם יתיר לו למ"ד א"צ לפרט הנדר א"כ לא ידע החכם או שיבוא לפני ב"ד טועים שאין יודעים הדין ויתירו לו א"כ לא הי' צריך התנא לחשוב כמו דלא חשיב שבועה כיון דאיתא בשאלה ואין חילוק בין שאלה דהיתר או שאלה דאיסור כיון דיש אופן שלא יתחייב החטאת הזה ודו"ק:
ולפ"ז יתיישב קושית ברוך טעם הנ"ל דשפיר מתרץ ר"א אף וטול"ת דאיתא בשאלה דהיתר נדחה מפני עשה כמו דילפינן מנזיר ומצורע אבל בקדשים דא"א להיות בשאלה רק ע"י איסור ליכא למילף מנזיר ע"כ אינם נדחים:
ג) עוד נראה לפע"ד לתרץ דר"א איירי בקרבנות ציבור דליתא בשאלה לפי דעת הטו"א ר"ה (כ"ח) כיון דבאו משקלים של כל ישראל וגזבר לא מיקרי בעלים ובקרבן יחיד דאיתא בשאלה גם ר"א מודה לתירוץ של רבא דאין עדל"ת שבמקדש רק דבא לחדש דבקרבן ציבור לא נצרך תרוצו של רבא כמו שכתב בשה"ח דר"א לא פליג על רבא רק בא להוסיף תירוץ אחר אמנם לשיטת המשנת חכמים דסובר אף בקרבן ציבור מהני שאלה ע"י גזבר נדחה תירוץ זה וגם לכאורה נדחה תרוצי הראשון דהנה בקרבן ציבור הוי שאלה בהיתר כמו בנזיר ומצורע דאם נאמר סברת הטו"א דאף שנעשה עי"ש חולין למפרע כיון דבשעת שחיטה הוי קודש לכ"ע לא הוי איסור חולין בעזרה או שנאמר כמ"ד חשב"ע לאו דאורייתא ואף הבשר מותר ולא נשאר האיסור בשאלה רק איסור מעילה בכ"ש כמו שכתבתי ואיסור זה לא שייך רק בקרבן יחיד אבל בקרבן ציבור ליכא איסור מעילה דהא אין מגיע לשום אחד ש"פ דהא הוי קרבן של כל ישראל כמו שהקשה בספר ארי' דבי עילאי איך כל ישראל יוצאים בפסח אחד הא לא מטי לשום אחד ש"פ ואין בו דין ממון כברש"י סוכה (כ"ז) אמנם אם נאמר כדעת אחרונים דעי"מ נחשב ש"פ כמו שמסתפק המל"מ בסוף פ"ד מאישות בקדש אשה באתרוג שאין ש"פ רק משום המצוה אי מיקרי דין ממון ויש מביאים ראי' דהוי עי"מ דין ממון מערבה דשום ערבה אין ש"פ רק מחמת המצוה ולא דמי למה שהביא ראי' מסוכה דשם בעינן תשבו כעין תדירו שבית דירת הסוכה יהי' ש"פ מחמת הדירה ולא מחמת המצוה א"כ גבי קרבן ציבור דאף אם נאמר דכל קרבן ציבור בעינן להיות לכל אחד דין ממון אף דא"א להיות בקרבן ש"פ לכ"א ואחד עכ"פ המצוה מחשבו ש"פ לכל אחד אמנם אם ישאל ויהי' חילין ואין כאן מצוה ממילא לא ישאר ש"פ לכל אחד ואחד ואין כאן דין מעילה א"כ הוי שאלה בהיתר והדרא קושית הבריך טעם לדוכתא על ר"א הא איתא בשאלה דהיתר כמו נזיר ועשה דוחה לתו"ע ועיין בפ"ב דמעילה הט"ז בכ"מ בשם מהרי"ק דבפחות מש"פ ליכא אפילו איסור תורה וכן מבואר ברשב"א גיטין י"ב ועיין במל"מ שם:
ד) אמנם אם נאמר כדעת השער המלך דרבא ור"א לא פליגי לדינא א"כ אפשר לומר להיפך ממה שכתבתי רק דרבא איירי בקרבן ציבור דבזה לא שייך תרוצו של ר"א דהא איתא בשאלה דהיתר ע"כ תירץ דהוי ל"ת דמקדש אבל ר"א בא לתרץ על קרבן יחיד דהוי שאלה באיסור לא נצרך תרוצי של רבא רק משום דהוי עול"ת וליתא בשאלה דהיתר ולא דמי לנזיר ע"כ אין עדלחו"ע ודו"ק. עור אפשר לתרץ אף למפרשים דרבא ור"א פליגי לדינא ור"א אין לו תירוץ אחר בין לקרבן ציבור ובין לקרבן יחיד רק משום דאין עדלתו"ע א"כ בקרבן ציבור הוי שאלה דהיתר כמו שכתבתי וידחה עול"ת כמו שהקשה בברוך טעם ולפי מה שכתבתי בספרי ח"ג תשובה ב' או"ק כ' דמה דפליגי הטו"א ומשנת חכמים אי מהני שאלה בקרבן ציבור הוא פלוגתא דאמוראים הוא א"ש דסובר ר"א דלא מהני שאלה בקרבן ציבור ובקרבן חיך הוי שאלה באיסור ושפיר תירץ דהוי לתו"ע ואין עשה דוחה ודו"ק:
אלטר יחיאל נעבענצאהל
ראבד"ק: