אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן יג

סימן יב

ב"ה תצא תר"ץ סטניסלאב.

כוח"ט לכבוד ידי"נ הרב הגאון בנן של קדושים כו' מו"ה מרדכי דוד הארוויץ שליט"א האבד"ק אילינאוי והגליל תע"א:

א) הגיעני מכתבו במקוה שעושה כעת בעירו כפי הציור ששלח לי וכ"ת שפיר חזי המקואות שעשה רח"ס כפי המבואר בשו"ת ח"ס ר"ג ורי"ד ומה שפקפקו עליו הגדולים הבאים אחריו ועיין בספרי ח"ד הלכות מקואות סעי' ל"ב וכבר הארכתי בספרי במה שכתב הבית שלמה דזוחלין לא מטהר מ"ש והבאתי שבשו"ת אמרי יושר חולק עליו וחשש השני של נסונ"ס ובספרי ח"ד פלפלתי הרבה בזה ומה שכתב בח"ס דלית מאן דחש לי"א שברבינו ירוחם הובא בש"ך או' מ"א ואו' קי"ב ומרן הקדוש בד"ח ה"מ או' כ' כתב דלשיטות הסוברים נסונ"ם פסול במ"ש כ"ש דסוברים בנפסק החיבור השקה מ"ש למקוה דפסול כיש אוסרים שבר"י וכן כתב במשיב כהלכה סי' ט"ז ע"כ יפה עשה כ"ת שתיקן המקוה שכשר לכל הפוסקים בלי שום פקפוק:

ב) כ"ת עשה בור גדול חי גשמים מחזיק הרבה יותר משיעור מקוה ועשה סמוך לבור מקוה לטבילת נשים ורק דופן מפסיק בין בור למקוה ובדופן יש נקב כשפה"נ לחברם ונקב זה סתום בעת שנמשך מ"ש לבור שיתמלא הבור שישבו בו מ"ג עם מ"ש ונתכשרו שמה מ"ש ממי גשמים שבבור וכיון שנקב סתום ליכא חשש של הבית שלמה ואח"כ כשנתמלא הבור נפתח הברזא מהנקב שבדופן וילכו המים שנתכשרו בבור למקוה ונשאר פתוח תמיד להתחבר המקוה לבור ושניהם כעת כשרים המה כמובן ומחמת שנצרך בכל שבוע ושבוע לנקות המקוה שטובלין בו ונצרך בכל שבוע לעשות כמו שכתבתי שעשו בפעם הראשון שילכו מים מבור למקוה א"כ הוי הבור והמקוה נסונ"ס. איברא דלשיטות הרמב"ם ורמב"ן ורשב"א ור' ירוחם דנסונים לא פסול רק משום מ"ע אפשר בנ"ד לא שייך מ"ע כמו שכתב רב"י לתרץ ממשנה דממלא בכתף ומכ"ש בנ"ד דבאו המ"ש לבור ע"י המשכה ג"ט אך עדיין לשיטת הראב"ד דלאו משום ח"ע פוסל רק דנסונ"ס הוי פסול מדרבנן ממש ולפי זה לא מהני המשכה ע"כ שפיר עשה כ"ת עוד בור אחד וג"כ נתמלא ממ"ג יותר משיעור מקוה וג"כ דופן מפסיק בין המקוה ובין בור השני ויש בדופן זה ג"כ נקב כשפה"נ ובבור השני לא יבוא לעולם מ"ש רק מ"ג תמיד וע"י זה הנקב יתחבר המקוה גם לבור השני ויהי' פתוח תמיד שלא יפסיק החיבור כדעת ר' ירוחם הובא בש"ך או' מ"א ואו' קי"ב ועי"ז יתכשרו המים שבמקוה הבאים מבור הראשון אשר נסונ"ס ע"י השקה מבור השני שהוא פתוח תמיד ע"כ לכל הפוסקים אין שום חשש ופקפוק כלל:

ג) איברא דלהסיר כל הפקפוקים הי' די לו בבור הראשון רק להיות בו תמיד מ"ג כשרים ולא מ"ש כלל רק שישפוך למקוה שבא לנקות בכל שבוע ושבוע את המ"ש ויהי' חיבור מ"ש שבמקוה לבור של מ"ג וכמו דמבואר במשנה ובש"ע סעי' נ"ב ונקב המחברם יהי' תמיד פתוח כדעת הש"ך או' מ"א ואו' קי"ב ולא הי' צריך לעשות בור שני דלא הוי חשש נסונ"ס דהא לבור הראשון לא הי' באים מ"ש כלל רק מ"ג והבן אך היטב עשה כ"ת בור השני דהא המקוה נמסר לבלן והוא המנקה בכל שבוע ושבוע המקוה ליתן מ"ש החדשים לשם להיות במקוה מים נקיים ובעת שמנקה המקוה ושואב המים ישנים ממנו מוכרח לסתום הנקב מהבור שלא יצאו ממנו מ"ג מבור ע"י הנקב כמובן ויש לחוש שמא ישכח הבלן לפתוח אח"כ הנקב המחבר מ"ש שבמקוה להבור של מ"ג וטבלו במקוה שנתמלא במ"ש שאין חיבור לבור של מ"ג ואין להמקוה השקה למ"ג ובלא השקה פסול מדאורייתא להרבה פוסקים שאובים דאורייתא כמו שפסק רמ"א ולכל הפוסקים עכ"פ פסול מדרבנן ויוכל להיות מכשול גדול וכל רב שיש בו י"א לא ימסר טהרות כל ישראל ביד בלן לעשותו ככהן גדול ביוה"כ שטהרות כל ישראל יהי' תלוים בו אבל כפי אשר עשה כ"ת בור שני של מ"ג ליכא חשש זה דהא המ"ש נמשכו לבור הראשון ולא למקוה והמים הבאים מבור למקוה כשרים המה רק יש חשש נסונ"ס ואף אם ישכח ולא יפתח הברזא מבור לחדר המקוה להבורות לא נשאר על המקוה רק החשש דנסונ"ס דבדיעבד כשר דאף לדעת הש"ך עלתה הטבילה וכ"פ א"ז הוא מרן הקדוש זצלה"ה וכיון שכן אין לחוש שמא ישכח הבלן ולא יפתח החיבור כמבואר ביו"ד סי' א' וסי' צ"א דכל היכי דלא הוי רק איסור לכתחילה ובדיעבד מותר לא חיישינן לאישתלי יע"ש:

ד) ומה שמסיר הברזא מן הנקב שבדופן הבור כדי שילך המים שבו למקוה לא נפסל מטעם דהוי הוי' עי"א שע"י שאדם פותח הברזא באים המים למקוה כמבואר בח"ס סי' רי"ד ועיין בספרי ח"ד ה"מ סעי' מ"ב וכ"כ כל אחרונים עיין בשו"ת מהר"ש סי' נ"ד להגאון מראדימישלא שליט"א ומהרש"ם ח"ד ושו"ת מחזה אברהם סי' מ"ב באמצע תשובה ובשו"ת אריגת הבושם והביא שכן מבואר בשו"ת עמק שאלה ובשו"ת גינת ורדים שכתבו שזה פשוט וברור דע"י שפותח הברזא לא הוי ע"י אדם יע"ש וכבר נהגו כן עפ"י גאונים וצדיקים ואין לפקפק ע"ז ובמקוה של כ"ת בלאו הכי ליכא חשש זה דהא לעולם איכא השקה מבור השני שמחוברים תמיד ודו"ק. זאת כתבתי לאחר שנשלח התשובה להרב:

ה) אך לכאורה מחמת ששני הנקבים משני בורות שמחברים המקוה להם ע"י נקב כשפה"נ המה פתוחים תמיד כדי לחוש ליש אוסרים שהביא הש"ך או' מ"א ואו' קי"ב שלא יסתום הנקב המחברם להיות למקוה תמיד השקה וחיבור למים הכשרים כמו שמבואר באו' א' יש לכאורה לחוש על המקוה שהי' זוחלין ע"י זה דנודע דבכל יום שמחממים המקוה ושופכין לתוכו מים חמים ועי"ז נתרבה מים הרבה במקוה ויהי' שמה יותר הרבה מים ממי הבורות וטבע המים שגבוה לזוב לבורות אשר שם המים נמוכים כדי שישתוו המימות ויעמדו על וואסער שפיגעל שווה וכשישתוו המימות ממקוה ומבורות אז יעמדו כולם בגובה אחד ושוב לא יזחלו אזל"ז ויהי' אשבורן א"כ יש לחוש בעת שיטבלו במקוה עדיין לא באו מי בורות לגובה המים שבמקוה ועדיין זוחל המקוה להבורות ולא מהני הטבילה כי מקוה לא מטהר בזוחלין רק באשבורן מדאורייתא ומתוך החומרא שאנו רוצים להחמיר לצאת החומרא של ר' ירוחם עי"ז יכולים לבוא לידי פסול זוחלין שהוא דאורייתא אך ז"א דמה שנזחלין המים ממקוה למקוה ע"י נקב כשפה"נ לא מיקרי זוחלין כמו שאני אבאר בעזה"י הלאה ודרך אגב אבאר עוד פרט אחד בענין זה אם המים זוחלין מהמקוה ע"י שאדם טובל שם אי מיקרי כה"ג זוחלין:

ו) בדין שני מקואות סמוכין ונזחל מאחד לשני אי הוי זוחלין גם לבאר מקוה שיש בו מים יותר ממ"ס רק שהוא מלא על כל גדותיו ובשעת טבילה כשיגבה מי המקוה ע"י אדם הטובל נזחל לחוץ אי כה"ג הוי זוחלין:

הנה הב"י הביא בשם רשב"ץ ור' יהונתן דאם נדחפו המים ממקוה עי"א הטובל ולא נשאר מ"ס פסול וכן פסק בש"ע סי' ר"א סעי' א' א"כ משמע דרק משום דנחסר ממ"ס הוא דפסול אבל אם נשאר מ"ס לאחר שיצאו ע"י הטובל כשר אף דהוי זוחלין ואיירי שם במקוה אף שאינה מעין אפילו הכי כשר משמע דמה שנדחפו מים לחוץ עי"א הטובל לא מיקרי זוחלין אמנם בפ"ת או' נ' הביא בשם שו"ת מעיל צדקה דפסול כה"ג משום זוחלין וכתב דמחבר בש"ע דנראה ממנו דאין פסול כה"ג משום זוחלין דאזיל לשיטתו בסעי' נ' שפסק כדעת הרא"ש דסובר דלמעלה ממ"ס כשר בזוחל אבל לדידן דפסול אם זוחל למעלה ממ"ס א"כ בדין של מחבר בסעי' א' אף אם נשאר מ"ס פסול משום זוחלין אמנם לפע"ד אמאי כתב הב"י בסעי' נ' דזה הוא רק שיטת הרא"ש אמאי לא כתב דגם הרשב"ץ ור"י דסעי' א' ג"כ סוברים כרא"ש ודו"ק:

ז) מהמרי"ק שהביא הש"ך באו' ל' משמע כדברי מעיל צדקה יע"ש דכה"ג פסול משום זוחלין וכן מהש"ך ומריב"ש שהביא הש"ך שם נמי מבואר כדעת מעיל צדקה וגם לתירוץ אחרון שבש"ך שם שכתב דהוי עירוב מקואות משמע דאי לאו מטעם זה הוי פסול משום זוחלין כדעת המעיל צדקה איברא דלפע"ד לא ירדתי לסוף דעת הקדושים מהרי"ק וריב"ש וש"ך באו' ל' אמאי כתבו בג' מקואות דסעי' נ"ה הוי זוחלין הא במה שטבלו שמה שלשה אנשים וע"י הגביהו מי המקוה ויצאו הא בעת שהרכינו ראשם לתוך מקוה אז נתמלאו המקואות על כל גדותיהם ונתחברו מקואות לאחת ובעת ההוא שראשם תחת מי המקוה עד שעה שהגביהו ראשם ויצאו ממקוה זמן הזה לא יצאו המים מהמקוה רק נשארו על עומדם דשוב לא הי' עוד מה לדחוף את המים לחוץ כמובן היטב ואין כאן זוחלין שמה שדחפו את המים ויצאו לחוץ והי' זוחלין זאת לא הי' רק עד שנתכסו כל גופם וגם ראשם במים ובעת ההוא מה איכפת לן בזחילה הא בעיקר הטהרה בעת שנתכסו ראשם ויצאו אח"כ אז עמדו המים בלי שום זחילה והבן אך נראה כונתם דיש לחוש שע"י האנשים יצאו מים הרבה כ"כ דאף לאחר שנתכסו ראשם אף דאז לא יצאו שוב מים מהמקואות אך מה שכבר הגביהו המים ונדחף לחוץ עדיין מחוברים למקוה וכיון שכן מה שיצאו עדיין נזחלין ומחוברים למקוה הוי כל המקוה זוחלין ודו"ק ובזה אפשר ליישב את המחבר בש"ע סעי' א' דלא פסיל שם משום זוחלין דאיירי שלא יצאו מקודם רק מים מועטים ובעת שנתכסו ראשם למקוה מה שיצאו כבר נפסק ממקוה ואין המקוה זוחלין בעת טהרה כמובן ודו"ק:

ח) ובש"ך באו' ק"כ כתב לחדש דדוקא שם בסעי' נ"ה דאיירי דאין בכל מקוה רק כ' סאה וע"י טבילת ג' אנשים מתחברין יחד למקוה אחת והוי בשעת טבילה זוחלין למטה ממ"ס ע"כ צריך הריב"ש לתרץ שני תירוצים או משום דחוזרים תיכף המים לאחוריהם לכל מקוה ומקוה לאחר שיגביה הטובל ראשו ממים זה לא מיקרי זוחלין או מטעם דהוי עירוב מקואות וממקוה למקוה לא מיקרי זוחלין אבל במקוה שיש בה יותר ממ"ס אף שמים הנזחלין ע"י הטובל לא חזרו למקומם ואף דלא הוי עירוב מקואות רק שמחמת אדם הטובל נדחפו המים למעלה ויצאו חוץ למקוה כשר ואף למאן דפוסל בסעי' נ' זוחלין למעלה ממ"ס אם יצאו דרך סדק אף שיש למטה מסדק מ"ס הכא שאני כיון שמחמת אדם הטובל בהם יצאו לחוץ לא הוי זוחלין והמעיל צדקה שהבאתי לעיל חולק בזה על הש"ך משום דאין סברא לחלק בזה לדעת הפוסל זוחלין למעלה ממ"ס אמנם לפי מה שכתבתי לעיל דכל דיצאו עי"א הטובל אם יצאו מים רק לפי כמות האדם הטובל הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו אבל עכ"פ בעת שיתכסה גם ראשו שוב לא יגביה המים ולא יצאו עוד ונשאר מקוה אשבורן בעת עיקר הטבילה אך כתבתי דיש לחוס שיצאו מים רבים ע"י אדם גדול ועב וע"י כן אף בשעה שראשו תחת המים עדיין מה שיצאו כבר מחוברים למקוה וזוחל והוי כל המקוה זוחלין וכיון דלא הוי רק חשש בעלמא דהא עפ"י רוב בשעה שראשו מתכסה במים מה שיצאו כבר עי"א הטובל כבר נפסק מהמקוה והוי המקוה אשבורן רק משום ספק הוא דמחמיר הש"ך וע"כ כתב דלמעלה מח"ס אף למאן דפוסל בסעי' נ' זוחלין למעלה ממ"ס כוונתו על רמ"א דפוסל לכתחילה ובדיעבד מתיר הכא כיון דעי"א הטובל יצאו המים וכתבתי דלא הוי רק ספק א"כ אף לכתחילה לא פוסל רמ"א כיון דאף בזוחלין גמורים מותר דיעבד אם הזוחלין הוא למעלה ממ"ס ע"כ בספק אף לכתחילה לא החמיר רמ"א כן נראה לפע"ד כונת הש"ך ודו"ק ועיין בח"ס פי' ר"ט שכתב בשם הריב"ש דלא כנו שכתבתי רק דתחילת כיסוי ראשו הוא קודם לזחילתן וזחילתן קודם להוצאת הראש יע"ש ודו"ק וצ"ע:

ט) ולענין אם ממקוה למקוה לא מיקרי זוחלין כבר הבאתי מה שתירץ ריב"ש על ג' מקואות בסעי' נ"ה דלכך לא הוי זוחלין דהוי ממקוה למקוה וכן הביא הש"ך באו' ל' תירוץ זה וראיתי בשו"ת אדומו"ר הרב הגה"ק זצלה"ה בד"ח ח"ב סי' צ"ג שנשאל על שני מקואות סמוכין זל"ז ומחוברים בנקב כשפה"נ בדופן המפסיק ביניהם וטבע המים שבאם שופכין לאחד מים וגבוה המים באחד ובשני נמוך המים זוחלין המים מגבוה לנמוך דרך הנקב שביניהם עד שישתוו המים להיות שווין להיות מים בזה כמו בזה שוואסער שפיגעל יעמוד בשניהם בשווה ואז אין נזחלין מזל"ז ושניהם אשבורן כך הוא דרך וטבע המים ונשאל אם מותר לטבול בהמקוה בעת ששופכין לתוכו מים והמים נזחלין דרך הנקב למקוה השני אם כה"ג לא מיקרי זוחלין כיון שהוא ממקוה למקוה והעתיק תשובת הריב"ש סי' רצ"ב שכתב כיון דמחוברין יחד המקואוות והמים נשארים במקואות לא הוי זוחלין דהוי שניהם כמקוה אחד ובמקוה אחד לא איכפת לן אם זוחל מצד זה לצד זה יע"ש וזה מה שהבאתי לעיל תירוץ אחרון בש"ך או' ל' וע"ש וסיים שם בד"ח לכן לדינא אם יהי' הנקב בענין שיתערבו המים ולא יהי' קטפרם לא איכפת לן במה שיזחילו מזל"ז יע"ש וכונתו היינו שנקב כשפה"נ המחבר שני מקואות שם שוים המים בשניהם רק מחמת שאחד גבוה שם המים יותר הרבה מהנקב ועי"ז ידחפו המים דרך הנקב למקוה הנמוך המים שבה להגביהם כדי שישתוו המים שבשניהם ע"כ לא באו המים דרך כיפ"רם והוי כמקוה אחד בעת הזחילה ממקוה זל"ז וכשר יע"ש ודו"ק וכן מבואר בריב"ש דכיון והתנה שם להיות בנקב שיעור המחברם דאז יהי' נחשב למקוה אחד ומצריך שלא יהי' החבור קטפרס דקטפרס א"ח ולא הוי מקוה אחד רק שני מקואות ופסול מטעם זוחלין ודו"ק היטב:

י) וראיתי בבית יצחק ח"ב סי' כ"ט שהביא את ראיית הד"ח מריב"ש ודחה ראיתו וז"ל לדעתי אין משם ראי' דכונת הריב"ש דהמים היוצאים ממקוה חוזרין לאותו מקוה ואין יוצאין ממקוה למקוה וכמו שכתב הש"ך באו' ק"כ כו' יע"ש ואני לא ידעתי איך הב"י לא שם לבו על מה שכתב הריב"ש דלכך לא הוי זוחלין משום דמחוברים המקואות כקליפת השום דזה תנאי לחבר שני מקואות אם המה למעלה דבוקים כקליפת השום וגם כתב דבעינן בשטח השוה כלומר שלא יהי' המחברם קטפרס דאז אינו חיבור וזה מבואר לכל מי שיש לו עינים לראות דכונת ריב"ש כמו שכתב בד"ח דאם כדברי ב"י למה לן קליפת השום או יותר שכתב הריב"ש ומה איכפת לן בקטפרס דהא טעמו לאו משום חיבור מקואות רק משום שחזרו המים ולא הוי זוחלין אע"כ דכיון דהתנה הריב"ש להיות ביניהם הדין דחיבור מקואות מבואר מדבריו דמכשר משום דהוי כמקוה אחד כמו שכתב בד"ח גם לא ידעתי מה זה שהביא את הש"ך בשם הריב"ש באו' ק"כ ולמה לא ראה באו' ל' שהביא שם הש"ך גם סברא זו שכתב בד"ח והמעיין בריב"ש יראה שברור ופשוט בדבריו כמו שכתב רבינו בד"ח ודו"ק אמנם להלכה גם הבית יצחק הסכים כמו שכתב בד"ח והביא בשם מי השלוח שמקום החיבור לא יהי' קטפרס וביאר שם דבריו דצריך להיות נקב המחברם במקום שיש מים בשני המקואות כמו שביארתי לעיל את הד"ח ולא ידעתי למה הביא התנאי זה בשם מי שלוח הא כן מבואר בד"ח שהביא מקודם יע"ש ודו"ק וכתב שם הב"י שסברא זאת דלא מיקרי כה"ג זוחלין משום דהוו כמקוה אחר הסכימו גדולי בעלי הוראה ובראשם הגאון מהרש"ק בספרו מי נדה ושיורי טהרה יע"ש וכן ראיתי בשו"ת הרי בשמים סי' קל"א וקל"ב שגם הוא כתב להתיר איברא דיש לי להעיר על ראיותיו של הרי בשמים וכן במה שדחה אח המ"צ יש לי להעיר אך אין העת מסכים ומה שהתיר הד"ח בתנאי שהתנה שיהי' נקב החבור כדין חיבור שני מקואות וגם שלא יהי' קטפרס בודאי כנים דבריו הקדושים מצד הראי' מריב"ש ואף מצד הסברא ודו"ק:

ומה שחשש לחשש של הבית שלמה ותיקון זאת שיהי' כשר אף לשיטת הבי"ש כמבואר באו' ב' ובודאי יפה ונכון עשה בזה כי לכתחילה צריכים אנחנו לחוש לכל החומרות במקוה היכי דאפשר אך מעיקר הדין רבים חולקים על הבי"ש בזה ומתירים אף לכתחילה ואף שאני לפע"ד הראיתי פנים להבאים אחריו עכ"ז אני ירא להחליט להתיר והנני להעתיק מה שכתבתי בתשובה בזה:

יא) בספר שו"ת בית שלמה כתב דמקוה שיש בו מ"ס מים כשרים רק שזוחל כמו שפסול לטהר אדם וכלים כך אין מטהר שאובים בהשקה ולפע"ד יש להעיר עליו דהא אדם וכלים צריכים טבילה במקוה וקבלו חז"ל דמקוה אין מטהר רק באשבורן אף דמים שבמקוה כשרים המה אך כיון דיש חסרון בדפנות המקוה לא מהני טבילה זו לטהר אדם וכלים עד שיסתום הנקב וישארו המים אשבורן אבל מ"ש נתכשרו בהשקה לאו מתורת טבילה הוא דהא מקוה אף אלף סאה שאובים אם נגעו ע"י נקב כשפה"נ פ"א במקוה נתכשרו המ"ש ונעשו כמו המקוה וזה לאו טבילה הוא רק דקבלו חז"ל דזה הוי זריעה שנזרעו מ"ש כמו במ"ט דמהני השקה וזריעה למקוה בן במ"ש כמו שכתב הרא"ש ועיין רש"י בביצה ובפסחים ל"ד דהוי כמו שתילי תרומה שנזרעו ועיין בתוס' חגיגה כ"א ד"ה כטובי' כו' וממילא כיון דמ"ש נטהרו בזריעה והשקה ונעשים כמו מי המקוה אף שזוחל עכ"פ המים שבה כשרים כמו כן מ"ש נתכשרו ונעשים כמו מי המקוה שאם אח"כ נסתם הזחילה הוי מקוה כשר ודו"ק:

יב) ובספר שו"ת אמרי יושר דחה את הבי"ש מטעם דכתבו הפוסקים דהשקה דמים שאובים הוי כמו השקה דמים טמאים וכמו דבמים טמאים מהני השקה למקוה אף שזוחל כן במ"ש ולא הביא שום ראי' לדברים דמ"ט מהני השקה למקוה שזוחל אמנם לפי מה שכתבתי הדבר נכון מצד הסברא כיון דמים שבמקוה כשרים רק דטבילה לא מהני משום שיש חסרון בדופן המקוה שזוחל וזה באדם וכלים שצריכים טבילה אבל מ"ט ומ"ש דאין כאן טבילה רק השקה והוי זריעה למים כשרים ע"כ המה נעשים כמים שבמקוה וכבר כתבתי שמים שבמקוה אף שזוחל אבל המים שבמקוה כשרים וממילא המים טמאים או הת"ש נעשו כמו מי מקוה שנזרע בהם ודו"ק:

יג) ונראה להביא ראי' לזה ממשנה א' דמקואות מ"ת שלא פסקו דמטהר מ"ט אף שאין מ"ס ואף שזוחל מהרים אף דלא מטהר אדם וכלים יע"ש אמנם לכאורה לא משמע כן ברמב"ם בפ"ט ה"מ ה"ב שכתב וההרים בוצצין והן נמשכין ונקוים ואינם שאובים אבל אין בהם מ"ס יע"ש הרי דמצריך להיות נקוין ולא זוחלין לטהר מ"ט אמנם מנ"ל לרמב"ם דבעינן להיות נקוין הרי מלשון המשנה משמע אף שזוחלין מהרים מטהרים מ"ט ע"כ נראה דגם הרמב"ם דנקט נקוין לרבותא כתב כן דאף דנקוין והוי אשבורן אפילו הכי אינם מטהרים אדם וכלים אבל מ"ט מהני לטהר אף בזוחלין וצ"ע קצת עוד במשנה ג' דמכשירין וברמב"ם בפ"ב מט"א ה' כ"ו וכ"מ שם ובתוס' יו"ט על משנה זו יע"ש אולם שם לאו מתורת השקה וזריעה הוא רק מטעם ביטול יע"ש ודו"ק וצ"ע אך אף אם נאמר דמ"ט לא נטהרו בהשקה למקוה זוחל אבל מ"ש בודאי מהני אף למקוה זוחל כמו שאביא ראיות לקמן ע"ז ואף שכתבו הפוסקים דמ"ש מהני השקה כמו במ"ט אין הטעם דילפינן מ"ש ממים טמאים דהא אין למידין מהלכה רק כונתם דגם במ"ש קבלו חז"ל דמהני השקה וזריעה ומוכח מכמה ראיות דאף למקוה זוחל מהני השקה וזריעה למ"ש ועיין לקמן:

יד) והנה ראי' מוכרחת דמהני זריעה והשקה המ"ש למקוה אף שזוחל ממשנה דמקואות פ"ו משנה ח' מטהרין מקוה עליון מתחתון וכתבו שם הר"ש ורעמ"ב וכן בתיו"ט בפ"ג מ"ב דכ"ש תחתון מעליון הרי דאף דמקוה עליון אף שהוא זוחל לתחתון מטהר מ"ש שבתחתון יע"ש ודו"ק וגם מסיפא שם ממלא בכתף מבואר להדיא דזוחלין מטהר דאל"כ שני מקואות צ"ל פסולים ובזה הרגיש הבי"ש שם ונדחק מאד לפרש הסיפא דממלא בכתף ואין נראה כן במשנה פירושו יע"ש ודו"ק:

טו) ועוד נראה ראי' מסעי' נ"ה ג' מקואות והש"ך באו' ל' ובאו' ק"כ בשם הריב"ש האריכו לתרץ למה מהני הטבילה לטהר את הטובלין הא הוי זוחלין ואמאי לא קשה להו על המקוה של שאובים איך נתכשרו מ"ש ע"י השקה למקוה של זוחלין הרי דזה פשוט להו דהשקה מהני לטהר מ"ש אף בזוחלין יע"ש ודו"ק ועור ראי' מסעי' כ' שהביא שם הש"ך באו' נ"ה את הר"ש ורא"ש ותוס' יו"ט דאיירי שהאמה הוא מ"ג ואין בה מ"ס דאל"כ דיש באמה מ"ס הוי מטהר את השאובים אף שהוא זוחלין יע"ש ומה שתירץ ע"ז מהר"ם שיק דש"ך באמת מסיים עליהם ועיין בסעי' ס' וכונתו ששם פסק בש"ע כדעת הרמב"ם שאין הנזחלין מערבין יע"ש ואני כתבתי בספרי דאדרבה מסעי' ס' יש עוד ראי' לדחות דעת הבי"ש דלמה נקטו התם בשלש מקואות דהוים קטפרס דאין הנזחלין מערבין אלא א"כ עמדו א"כ מבואר כונתם בסעי' ס' דאין מערבין משום דפסקינן כרבנן דקטפרס אינו חיבור ומוכח מזה דאם הוי עומדים בשטח שוה באופן דלא הוי קטפרס הוי אף נזחלין מערבין דלא כבי"ש אך יש לדחות דאם הוי בשטח שוה ממקוה למקוה ל"ה זוחלין ואחרונים תרצו דשם בסעי' ס' כיון דשם איירי שאין בכל אחד רק כ"ס וצריך עירוב לחברם לצרפם להיות מקוה של מ"ס ע"כ אין' הזוחלין מערבין אבל השקה וזריעה למקוה שיש בו מ"ס לטהר מ"ש מהני אף בזוחלין עיין באמרי יושר ולפי מ"ש לעיל בשם הריב"ש וש"ך שהבאתי מסעי' נ"ה דשם ג"כ איירי לחבר המקואות שאין בכל אחד רק כ"ס אפילו הכי זוחלין מחברם הרי מבואר דדוקא בסעי' ס' דהוי קטפרס ע"כ לא מהני חיבור אבל במשטח השוה דלא הוי קטפרס נזחלין אף מחברם וכ"ש דהשקה וזריעה למ"ס דמהני ודו"ק ועיין בספרי מה שכתבתי עוד בענין זה ועיין במהרש"ם ואמרי יושר סי' צ"ד ובשו"ת ריב"א שהביא א"י שם וכן בחלקת יואב יו"ד סי' ל"ב כולם הסכימו דמהני השקה וזריעה למקוה כשר של מ"ס אף שזוחל להתיר מ"ש דלא כבי"ש והפנ"י לפי עדותו של הח"ס עשה מקואות בפרנקפורט לטהר השאובים בהשקה וזריעה למקוה כשר אף בשעה שזוחל וכן עשה ח"ס ובשו"ת בנין ציון כתב שם דלא ידע שום חשש ופקפוק על היתר זה דהא כן מבואר במשנה ממלא בכתף כו' ועיין בספרי על ה"מ סעי' ל"ב ודו"ק:

טז) ומה שכתב ששמע מת"ח נאמן שאדמו"ר הרב הגה"ק א"ז זצלה"ה בעל ד"ח ששמע מפיו הקדוש שאף שעפ"י דין מקוה שאינו מעין כשר עכ"ז לא הניח הנשים מב"ב שיטבלו במקוה שהי' לו בביתו לעצמו שלא הי' מעין רק במקוה של הקהל שהי' מעין ואני אומר לכ"ת שהמגיד לו כך הוא שקרן ולא נאמן דאיך יכול להיות שלבניו ונכדיו לא אמר וכ"ת יודע היטב שאדמו"ר הגה"צ מבאבוב זצלה"ה שהי' נכדו ותלמידו בתורה ובחסידות ולא שינה ממנהגים שלו אפילו בדברים פשוטים ובושניצא ששימש שם ברבנות שנים עשר שנה ושם הי' מקוה ולא מעין לטבילת נשים וגם ב"ב טבלו במקוה ההוא שנתקן עוד ע"י גאונים וקדושים כמו הגאון מלייפניק ואר"י ד"ט זצלה"ה ולא עוד אלא שקבע דירתו בבאבוב ועשה שם מקוה חדשה להקהל וטבלו שמה גם ב"ב במקוה ולא מעין כי הנפסק ממעין דינו כמקוה ולא כמעין וזה ראי' ברורה שהמגיד לו או שרצה לשקר בו או שאמר בדדמי:

ידידו. הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל לעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה