מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן יב
ב"ה ג' משפטים תר"ץ ססניסלאב. שוכט"ס לכבוד ידי"נ המה"ג חו"ב טובא כש"ת מו"ה נטע שלמה שליסעל נ"י מק' קרעניץ בעה"ט ספר היקר נטע שעשועים.
מכתבו הגיעני בדבר אשר העיר בענין נסונ"ם במ"ש הנני לבאר בעה"י ומתוך זה יתבאר מה שהעיר על מה שכתבתי בספרי ויתבאר לו דברי הפוסקים על מכונם בעזה"י:
א) יש ארבעה שיטות בראשונים בנסונ"ס במ"ש שפוסלין אם לא נשאר רוב מי מקוה הרשב"ם ורמב"ם ורמב"ן ורשב"א וטעמם משום מ"ע הנה ברמב"ם בפ"ד ד"מ ה"ו כתב דכשר עד רובו אבל ביותר מזה פסול וזה ודאי רק דרבנן דהא סובר דאף שנעשה המקוה כולו ממ"ש אינו פסול רק מדרבנן כ"ש בנסונ"ם אמנם הטעם מפני מה אסרו רבנן בלא נשתייר רובא הא בכל איסורים אמרינן היכי דלא תלוי בטעמא קק"ב עיין ש"ך יו"ד סי' צ"ט כ"ש במקוה דלא תלוי בטעמא כבר"ש פ"ז דמקואות הוי לן למימר קק"ב ונהפך המ"ש למי מקוה אפילו בלא נשתייר רוב אמנם כבר ביאר הב"י עפ"י מה שתירץ שם קושית הרא"ש על הרמב"ם מהא דמבואר במשנה מקוה שהי' בעליון מ"ס מים כשרים ממלא בכתף מ"ש ונותן לתוך המקוה עליון עד שירדו לתחתון ויהי' בכל אחד מ"ס ועליון כשר ותחתון כשר אע"פ שבכל אחד יש רוב מ"ש ודבר זה מבואר בתוס' ב"ב ס"ו ד"ה מכלל דכותבים שם נמי כן דמשנה דממלא בכתף ע"כ יש רוב מ"ש דאי אפשר להיות בשניהם מ"ס בכל אחד אם לא שנתן בעליון יותר מן מ"ס יע"ש וכך הם דברי הרא"ש ודחה מתוך זה שיטת הרמב"ם אמנם הב"י תירץ דהטעם בנסונ"ס בנתרבו שאובים דפסול משום מ"ע לחוד הוא ע"כ במשנה דממלא בכתף דנתן אבל לא נטל ליכא מ"ע וכשר:
ב) שיטת רשב"ם ב"ב ס"ו ג"כ נראה לי דרק משום מ"ע הוא דאוסר דעל מה דאמרינן שם שאובים דרבנן כתב דכונתם היכי דהוי מקוה של מ"ס שלימות ושוב נפל לתוכו מ"ש יותר ממ"ס דרבו מ"ש ולא נטל כלום פסול או בנסונ"ס ונתרבו מ"ש על מי מקוה פסול מבואר בזה דשני הדינים שפוסל לפי שיטתו היינו מדרבנן וכן מבואר בשמ"ק שם ומ"ט פסלו רבנן לא ביאר לן אמנם נראה לי להוכיח מרמב"ן ורשב"א שסוברים שדעת הרשב"ם ג"כ שמשום מ"ע פסלו רבנן וכמו שאבאר הלאה:
ד) שיטת הרמב"ן ורשב"א שהביאם בשמ"ק ב"ב (ס"ו) שדחו שם דין הראשון של רשב"ם שפוסל בנתרבו ח"ש על מ"ס מים כשרים שבמקוה דין זה דחו הרמב"ן ורשב"א אבל דין השני בנסונ"ס קיימו דבריו דבנתרבו ח"ש פסול וכתבו הטעם משום מ"ע ומשמע מהם דזה גם סברתו וטעמו של רשב"ם בשני הדינים שפוסל והמה פליגי עליו בדין הראשון ומודים לו בדין השני בנסונ"ס שפסול מטעם שכתבו המה דאסרו חכמים משום מ"ע יע"ש הרי נתבאר לן שרשב"ם ורמב"ם ורמב"ן ורשב"א שפסלו בנסונ"ס במ"ש שלא נשאר רוב ממי מקוה דפסלו מדרבנן וטעמם משום מ"ע:
ד) אמנם יש עוד שיטה הפוסל בנסונ"ס בנתרבו מ"ש ולא נשאר רוב ממי מקוה והוא הראב"ד ז"ל וכ"ת הראה לי תשובת אדומו"ר הרב הגה"ק זצלה"ה בד"ח ח"א חו"מ סי' ל"ז שכתב שכפי הנראה מפשט דבריו של הראב"ד שנסונ"ס פסול מדאורייתא אך מש"ס יבמות (דף פ"ב) נראה להדיא שהוא מדרבנן כלומר מדמקשינן שם על ר"י דסובר דבדרבנן לא בעינן רבויא מנסונ"ס דבעינן רוב הרי דנסונ"ס דפסול הוא רק מדרבנן] אך עכ"פ שאינו מפני מ"ע רק פסול ממש מדרבנן כמו שיראה המעיין בדבריו עכ"ל וכוונתו הקדושה נראה דספר בעה"נ לראב"ד פ"א כתב שם כרמב"ן ורשב"א לדחות דין ראשון שכתב רשב"ם שהבאתי באו' ב' וכתב הוא ראי' דמקוה שיש בו מ"ס שנפלו עליו כמה מ"ש ונתרבו על מי מקוה אינו נפסל בכך דלא כרשב"ם אך הקשה ע"ז למה בנכונ"ס אם נתרבו מ"ש על מי מקוה שפסול התם משום דנתן ונטל הוא דנתחסר ממ"ס של מקוה אבל אם נתן ולא נטל דיש כאן מ"ס של מקוה לעולם אינו נפסל וזה ממש כמו שכתבו רמב"ן ורשב"א שהבאתי באו' ג' אלא שהמה כתבו דפסול משום מצ"ע והוא כתב טעם אחר וז"ל שם וטעמא דמלתא דכתיב מקוה מים יהי' טהור עכ"ל ומדהביא קרא ע"ז נראה דהוא פסול מדאורייתא כך כוונתו של מרן זצלה"ה אך דחה דא"א לומר כן דהא ביבמות (דף פ"ב) מבואר להדיא שהוא רק דרבנן כי על כן צריך לומר דקרא דמייתי הראב"ד אינו אלא אסמכתא בעלמא וכן נראה דהא לא נמצא בשום מקום דרבותינו פוסקים ראשונים ידרשו פסוק להוציא ממנו דין חדש מה שדרש זה לא נמצא בשום מקום בש"ס ע"כ ברור שראב"ד ז"ל רק לאסמכתא בעלמא נקט הקרא ועיקר הפסול בנסונ"ס הוא רק דרבנן אך מחמת דסמך הדין על קרא ולא אמר כמו שאמרו רמב"ן ורשב"א נראה ממנו שסובר שפסול ממש ולא כמו שאמרו הם דהוי רק משום מ"ע ודו"ק כי ברור שזה כוונת ד"ח שם בחו"מ סי' ל"ז:
ה) אמנם צריך לדעת לפ"ז דלראב"ד לאו משום מ"ע פוסל מאיזה טעם פוסל הא הראב"ד הביאו הר"ן בסוף ע"ז הוא המיקל שבכולם לענין קמא קמא בטל דאפילו באינו מינו ונותן טעם סובר נמי דקק"ב ונהפך איסור להיות היתר בכל איסורים אפילו נתרבה האיסור על ההיתר כמו שכתב הש"ך סי' צ"ט ואמאי לא נימא כן גם במקוה דלא תלוי בטעם אמנם לשיטת הפ"ח שכתב דאף לראב"ד דסובר קק"ב אבל כשנתרבה האיסור אז חוזר וניעור עיין בפ"ח צ"ט וזה דלא כש"ך סי' צ"ט יע"ש א"כ א"ש דשוה מקוה לכל איסורים דאף דקק"ב אבל אם נתרבו מ"ש על מי מקוה אמרינן חוזר וניעור ופסול וזה מדרבנן דנראה דפ"ח נמי לא כתב דחוזר וניעור רק מדרבנן דהא הביא ראי' לדבריו מיבמות פ"ב בנסונ"ס ונתרבו מ"ש דפסול משמע שנתרבה איסור חוזר וניעור יע"ש והתם ביבמות לא הוי רק דרבנן ועיין בישרש יעקב יבמות (פ"ב) בסוגיא שם א"כ הדבר נכון מאד טעם הדבר דאסור לראב"ד מדרבנן כמו בכל איסורים שכתב הפ"ח לדעת הראב"ד:
ו) אמנם לדעת הש"ך סי' צ"ט דבכל איסורים אף בנתרבה איסור אמרינן קק"ב לדעת הראב"ד ע"כ צ"ל דבמקוה גזרו חכמים מפני מ"ע כמו שכתבו הב"י בשם הרמב"ם ורמב"ן ורשב"א וכתבתי שכן דעת רשב"ם עיין לעיל או' ב' ואו' ג' ולפ"ז א"ש הדמ"ר שהעיר כ"ח עליו ועלי הי' כולנה דהנה הש"ך סי' ר"א או' ס"נ הביא הרמב"ם וראב"ד דאוסרים נסונ"ס במ"ש וכתב לחוש לכתחילה לדבריהם וכתב הדמ"ר דכיון דאיסור הוא משום מ"ע מותר במעין דליכא מ"ע ודבריו נכונים מאד דהא לשיטת הש"ך סי' צ"ט בודאי גם לראב"ד האיסור הוא רק משום מ"ע אמנם הפ"ח סי' צ"ט מפורש יוצא מדבריו כמו שכתב בד"ח דהא הביא ראי' לכל איסורים מנסונ"ס דבנתרבו מ"ש פסול מדרבנן וה"ה בכל איסורים כן א"כ איסור דנסונ"ס לאו משום מ"ע רק ככל איסור כשנתרבה האיסור חוזר וניעור אך צ"ע על הפ"ח דלמה כתבו על הרמב"ם וכן כתבו הרמב"ן ורשב"א דמשום מ"ע הוא דאסור בנסונ"ס הא הפ"ח הביא מכאן ראי' לכל איסור דנתרבה איסור חוזר וניעור ואמאי כתבו המה משום מ"ע מזה נראה דכולם סברי כש"ך בשאר איסור אף בנתרבה איסור אמרינן קק"ב ואין חוזר וניעור ועיין לקמן מה שכתבתי ליישב שיטת הפ"ח אמנם לדעת הש"ך א"ש מאד שכתבו כולם במקוה דחמיר משאר איסורים משום מ"ע א"כ אפשר דגם הראב"ד סובר טעם זה אך עדיין אפשר לומר דלראב"ד לאו משום מ"ע הוא כיון דהביא קרא ע"ז מקוה מים יהי' אף דע"כ קרא אסמכתא בעלמא הוא כמו שכתבתי לעיל או' ד' אך עכ"פ כיון דאסרו רבנן נסונ"ס בנתרבו מ"ש ובשאר איסורים מותר צריך לומר דאסמכו על מקרא זה ואסרו נתרבו מ"ש דחוזר וניעור א"כ אף לדעת הש"ך כיון דראב"ד הביא קרא ע"כ לאו משום מ"ע אלא אסמכתא דקרא ודו"ק:
ו) ומעתה יראה כ"ק שסר תלונותיו מעלי מה שכתבתי בספרי דאפשר לומר דגם לראב"ד הוי האיסור רק משום מ"ע והבאתי ראי' מדמ"ר כי בודאי יש לצדד כן ומה שתמה עלי שלא הבאתי בספרי שיד שאול בהגהותיו שם דחה את הדמ"ר מהלכה עפ"י שיטת הראב"ד ואני שפיר עשיתי בזה שלא הבאתיו חדא דכתב לדבר ברור דלאו משום מ"ע אוסר הראב"ד בלא שום ראי' והבא לדחות עליו הראי' ועוד הא דינו של דמ"ר להתיר במעין נסונ"ס מבואר כן בפירוש בספר בעה"נ לראב"ד בתחילת שער המים דכתב שם לאסור נסונ"ס במקוה אם נתרבו מ"ש שם כתב דמי' קא חסרי ואזיל כי חסר ממ"ס כו' אבל גבי מעין שרבה עליו מ"ש המ"ש קא חסרי מעין לא חסר יע"ש. ויהי' מאיזה טעם שיהי' הן הן הדברים שכתב הדמ"ר לחלק בין מקוה למעין וביד שאול מרמז שם על הבעה"נ בזה ע"כ לא ידעתי מה הי' לו שהשיג על הדמ"ר ומצאתי כעת בספר חדרי תורה שהביא את הדמ"ר וכתב עליו שבעה"נ תחילת שער המים כתב כדברי הדמ"ר יע"ש:
ח) ובשער המים פ"ג הקשה הראב"ד על עצמו הקושיא שהקשה הרא"ש על הרמב"ם מהא דהי' בעליון מ"ס ממלא בכתף כו' ושניהם כשרים ואמאי הא הוי, נסונ"ס ורוב שאובים כמו שהבאתי לעיל באו' א' וניחא לי' דאיירי המשנה שלא נתן יותר לעליון רק מ"ס מ"ש כמו מי מקוה ונתחלקו המים לשני המקואות שווה מחצה על מחצה דכשר כתירוצא קמא ביבמות (פ"ב) על ר"י מה עד רובו דלא נשקל רובו מזה נמי יש ראי' לדר"ח דראב"ד לא פסיל משום מ"ע דאל"כ אמאי לא תירץ קושיא זו כמו שתירץ הב"י על הרמב"ם דממלא בכתף כיון דנתן ולא נטל ליכא מ"ע אבל בנסונ"ס איכא מ"ע ולמה דחיק ליישב דאיירי במע"מ כשנוי' קמא אלא ע"כ כמו שכתב בד"ח דאינו משום מ"ע לדעת הראב"ד רק פסול ממש ודו"ק:
ט) אמנם הראב"ד ז"ל סותר משנתו דבתחילת שער המים כתב דפסקינן כתירוץ בתרא שם ביבמות דאף ר"י מודה דבעינן שישתייר רובו אבל מע"מ פסול ולפ"ז נסתר התירוץ שכתב בפ"ג שהבאתי ונשאר הקושיא מממלא בכתף שהקשה וע"כ צריך לתרץ כמו שתירץ הב"י על הרמב"ם דממלא בכתף ליכא מ"ע ונסונ"ס האיסור הוא משום מ"ע עיין לעיל או' א' א"כ יצא לנו לפ"ז דטעמו של ראב"ד דפוסל נסונ"ס לפי תירוץ קמא דיבמות (פ"ב) אינו מפני מ"ע רק פסול ממש וממשנה דנותן בכתף לעליון לא קשה דאיירי במע"מ דכשר אבל לתירוץ בתרא דבעינן דנשתייר רובא וזאת א"א להיות במשנה דממלא בכתף ולמה שניהם כשרים ע"כ צריך לומר דאסור אף לראב"ד כמו לרמב"ם משום מ"ע וממלא בכתף ליכא מ"ע עיין או' א':
י) אך מה שהביא כ"ת ספר האשכול סי' נ"א שכתב ויש מי שמוסיף הא דאמר בפרק הערל צריך שישתייר רובו לא משום מ"ע אלא מדינא קאמר דלא נקרא מקוה בידי שמים אלא דוקא כשרוב המים שבתוכו ביד"ש וטעמא דכתיב מקוה מים יהי' טהור דבעינן רוב מים כשרים עכ"ל וכל הרואה יראה שהדברים הללו המה של ראב"ד בספר בעה"נ ואף לפי מה שפסק שם צריך שישתייר רובו אפילו הכי כתב דלא הוי משום מ"ע רק מדינא קאמר א"כ יקשה עליו מהמשנה דממלא בכתף למה שניהם כשרים הא לא מצא ראב"ד לתרץ קושיא זו רק דמע"מ כשר כמו שכתבתי באו' ח' עיין מה שיישבתי באו' כ"ב אך מה שכתב אלא מדינא קאמר והביא קרא ע"ז אפילו הכי לא עלה על דעתו לפסול מדאורייתא וכמו שכתב ד"ח על בעה"נ דבגמרא יבמות מבואר להדיא שהוא רק דרבנן וע"כ צריך לומר אסמכתא בעלמא הוא וכן מוכח ממה שכתב הטעם דלא נקרא מקוה ביד"ש אלא דוקא כשרוב מים שבתוכו ביד"ש הוא עכ"ל והא הראב"ד סובר בכל איסורים דנהפך איסור להיות היתר לדעת הש"ך וסייעתו אפילו שנתרבה האיסור א"כ ממילא במקוה נעשה כל המים כשרים ונתהפכו להיות מים ביד"ש וכבר כתבתי דאף הפ"ח מודה מדאורייתא כן הוא לראב"ד וע"כ דקרא זה וטעם זה שהביא האשכול הוי רק אסמכתא בעלמא ומדרבנן הוא ולשיטת הש"ך דוקא במקוה החמיר ברוב מ"ש ולפ"ת בכל איסורים כן אך צ"ע לפ"ר שהביא ראי' מנסונ"ס לשאר איסורים הא הראב"ד בבע"נ והאשכול סמכו במקוה על קרא משמע דוקא במקוה החמירו רבנן אבל לא בשאר איסורים, א"ר ראי' שהביא הפ"ח אדרבה הוא סתירה דהא משמע להיפך דבכל איסור אפילו כשרבה האיסור אמרינן נהפך האיסור להיות היתר אך אפשר לומר דסובר הפ"ח דנלמד שאר איסורים מכאן כיון דמצאו חז"ל במקוה לסמוך על קרא לומר דבנסונ"ס אם איכא רוב ת"ש פסול דלא אמרינן בכה"ג קק"ב כן בכל איסורים כן הוא ודו"ק ועיין לעיל או' ו' מה שכתבתי שם:
יא) אמנם זאת ברור כשמש בצהרים דראב"ד רק מדרבנן פוסל נסונ"ס אף שכתב הלשון אלא מדינא קאמר דמשמע לכאורה מדינא מדאורייתא ז"א דק מחמת שאמר מקודם שרק משום מ"ע אסרו כתב ויש שמוסיף כו' אלא מדינא קאמר היינו לאו משום מ"ע רק פסול ממש מדרבנן כמו שכתב בד"ח שהבאתי דומה לזה כתבו בתוס' בב"מ (ס"ד:) ד"ה ולא ישכור כו' ובערכין (ל"א) דאף שאמרו רבית גמורה הוא היינו מדרבנן וכן מבואר בב"י יו"ד סוף סי' קע"ו שאף שכתבו רבית גמור לאו רבית קצוצה כו' וכוונתו ברבית גמור לומר דלא נימא דלא הוי רק הערמת רבית לזה כתבו דהוי רבית גמור אבל רק א"ר מדרבנן יע"ש:
יב) ועתה נראה מה יהי' מדבריו של ספר גדולי טהרה שכתב שם באו' כ"ו וז"ל אבל הרמב"ם פסק כו' ורא"ש הקשה עליו מהא דתנן הי' בעליון מ"ס ממלא בכתף כו' א"כ לרמב"ם אחר פסול ממ"נ ויש לתרץ קושית הרא"ש דרמב"ם לא מוקי כשיש מ"ס מצומצמות אלא שיש בעליון הרבה יותר כגון מ"א סאה וימלא בכתף מ"ס מ"ש וכשירד לתחתון מ"ס יש בכל אחר רוב מים כשרים ולא קשה מידי וגם לראב"ד צ"ל כן כו' דהא הקשה לנפשי' ממשנה זו כמו שהקשה הרא"ש על הרמב"ם כו' וע"כ צ"ל כמו שכתבתי יע"ש. ואני נבהלתי מראות איך יכול לכתוב כזאת לפרש המשנה היפך האמת דהא תנן הי' בעליון מ"ס כו' וכן כל הפוסקים העתיקו כן ולפי דבריו הי' לתנא לומר הי' בעליון מ"ס לא יתנו מ"ש שירדו דשניהם יהיו פסולים ואם יש בעליון מ"א סאה אז ימלא בכתף ואיך תנא דמתניתין וכל הפוסקים כתבו במ"ס דימלא בכתף ויהיו שניהם כשרים ונתנו מכשול לפני העולם ח"ו דבמקום שהי' צריך לשנות לנו שניהם פסולים כתבו שניהם כשרים ובתוס' ב"ב ס"ו ורא"ש וראב"ד שהבאתי לעיל וכן הב"י כולם פירשו דמשנה איירי דיש בעליון מ"ס מצומצמות כמו דתנן הי' בעליון מ"ס משמע ולא יותר וגי"ט כתב היפך ממה דתנן והיפך ממה שפירשו כל הפוסקים והשם הטוב יכפר בעדו:
יג) ומהקדמה שלו שהבאתי באו' י"ב יצא לו חולדה מזויפת לחלק מזה על רב"י שכתב דלפי מה שפירש המשנה דממלא בכתף דאיירי שהי' בעליון מ"א סאה לכך שניהם כשרים שהיו רוב מים כשרים בכל אחד וממילא לא קשה קושית הרא"ש על הרמב"ם ולפיכך מה שכתב הב"י דטעמו של הרמב"ם משום מ"ע בחנם כתב כן די"ל דרמב"ם סובר כראב"ד דבעינן שישאר במקוה רוב השיעור ואין ביניהם בעיקר הדין אלא דלראב"ד בנסונ"ס אם לא נשאר רוב השיעור פסול מדאורייתא ולרמב"ם פסול מדרבנן כך תו"ד יע"ש. ומה שכתב גי"ט דלראב"ד פסול מדאורייתא כבר הכה על קדקדם מקן הקדוש זצלה"ה לכל מי שיאמר כן וגם אני הוכחתי לעיל דזאת א"א לומר כלל וכלל וישתקע הדבר כי האומר כך הוא טועה בדבר משנה גם מ"ש על רהב"י דבחנם כתב דהרמב"ם רק מ"ע פוסל עכ"ל סבר ני"ט דרק מפני קושית הרא"ש מומחלא בכתף הוכרח רב"י לבדות טעם זה ולא ידע שכל הפוסלין בנסונ"ס במ"ש כתבו הטעם מפני מ"ע אף בלא קושית הרא"ש עיין לעיל או' א' ואו' ב' ואו' ג' חוץ מראב"ד שפלפלתי לעיל אם טעמו ג"כ משום מ"ע או פסול ממש מדרבנן עיין או' דר' ה' ו' וגם בשם ר' ירוחם הביא ב"י שכתב טעם האוסרים הוא משום מ"ע וגי"ט עשה א"ע כאלו לא ידע את יוסף:
יד) גם מה שכתב בגי"ט שם דגם דעת הרשב"א כן כראב"ד כוונתו דנסונ"ס פסול מדאורייתא וכתב לעיין באו' מ"ו ועיינתי שהביא שם תשובת הרשב"א סי' תתי"ח דחשש לדעת הראב"ד ועיינתי בתשובת הרשב"א במעשה דשם הי' מקוה של מ"ם והי' רוחב הרבה ולא נשאר בגובה רק כארבעה זרזות ואין יכולין לטבול שמה והשיב ליתן מ"ש הרבה שמה דכיון דיש מקוה של מ"ס לא נפסל בשאובים ואפשר אפילו רוב נגד מי מקוה אלא שאין הראב"ד מודה כשרבו שאובים עכ"ל. והנה דין זה שהביא רשב"א שאין הראב"ד מודה להתיר הוא שיטת רשב"ם שאוסר בזה שהבאתי דבריו באו' ב' שזה דין הראשון שכתב שם רשב"ם וכבר הבאתי את הרשב"א שהובא בשמ"ק וכן הרמב"ן שם בחידושיו באו' ג' שדחו דין ראשון של רשב"ם שפוסל בנתרבו מ"ש על מ"ס שבמקוה וכתבו כיון דלא נטל ממי מקוה כלום כשר ובדין השני בנסונ"ס מודים לו לפסול וכתבו הטעם משום מ"ע ועל שני הדינים שאוסר הרשב"ם מבואר להדיא בדבריהם דאין פוסל הרשב"ם רק מדרבנן וכיון שהביא גי"ט בשם הרשב"א דגם הראב"ד חשש להחמיר כשמי גשמים נתרבו א"כ גם הוא סובר כרשב"ם לפסול רק מדרבנן ואיך כתב מקורם שראב"ד פוסל מדאורייתא גם מה שכתב וגם הרשב"א סובר כראב"ד ז"א דכבר הבאתי באו' ג' בשם שמ"ק דרשב"א חולק על רשב"ם בדין ראשון ובדין השני בנסונ"ס מודה לו אך כתב בפירוש שפסול רק משום מ"ע וגם בתשובה שזה דין ראשין של רשב"ם כתב להתיר אלא שכתב שאין ראב"ד מודה כשרבו מ"ש אבל להלכה פסק הרשב"א להתיר:
מו) ומה שכתב הרשב"א שראב"ד פוסל כשרבו מ"ש אפילו לא נטל כלום רק נתן לחוד כדין ראשון של רשב"ם אמת שבספרו תחילת שער המים מסתפק לומר כן אך שהעלה שם להתיר אם כל המ"ס המה במקוה ולא נטל אף שנתרבו מ"ש ודוקא בנסונ"ס דנחסר גם ממ"ס כמו שהבאתי לעיל באו' ג' בשם הרשב"א ורמב"ן ואיך מביא הרשב"א בתשובה משמו דפוסל כשרבו מ"ש ונראה לי דרשב"א ראה מה שכתב שם בסוף שער המים ד"ה הנה השלמתי כל דיני מקוה כו' כתב שם ואם כל המקוה שלם מים בכשרות אינו נפסל רק אם נפל בו מ"ש מחצה על מחצה וכ"ש רוב אז פסול מזה משמע לי' לרשב"א שחזר הראב"ד ממה שכתב בתחילת שער המים וסובר להלכה דין הראשון של רשב"ם דאף לא נטל כלום אם נתרבו מ"ש על מי מקוה פסול אמנם הב"י ג"כ כתב שמצא בשם הראב"ד שכתב לפסול אפילו לא נטל וכתב ב"י ע"ז דאין כונת הראב"ד כן רק דאיירי לפסול בנסונ"ס אבל בלא נטל סובר דכשר יע"ש וזה באמת כמו שכתב הראב"ד בתחילת שער המים ולב"י גם בסוף שער המים כונת הראב"ד על נסונ"ס ולא כשלא נטל כלום ולא יסתור הראב"ד דבריו:
טז) לעיל הנחתי בצ"ע את הפ"ח מה שהביא ממקוה מנסונ"ס שאם נתן רוב מ"ש שפסול כן נמי בכל איסור דקק"ב אבל נתרבה איסור חוזר וניעור ואסור הא מבואר בפוסקים שהבאתי לעיל דרק משום מ"ע וזה דוקא במקוה ואף לראב"ד אף אם נאמר דס"ל דהוי איסור דרבנן ממש הא מביא אסמכתא מקרא מקוה מים יהי' טהור א"כ סובר זה דוקא במקוה וא"כ מוכח מכל הני הפוסקים להיפך דדוקא במקוה חוזר וניעור אבל לא בשאר איסורים. ונראה לפע"ד לתרץ דהפוסקים שהבאתי באו' ג' שדחו דעת הרשב"ם דנתן מ"ש למקוה שיש בו מ"ס וסוברים שכשר והביאו ראי' ממשנה כמו שהביא גם הרא"ש ראי' זו ומוכח משם דאפילו נפלו אלף סאה בבת אחת כשר הואיל ויש במקוה מ"ס לא יפסול מכל מ"ש שבעולם וע"כ צריך לומר שגם המה סוברים סברת סמ"ג ורא"ש דמ"ש נטהרו במקוה מכח זריעה והשקה דאל"כ אמאי מי מקוה לא בטל ברוב שאובים דהכי לא שייך קק"ב דהא נפלו בב"א איירי אך דקשיא להו א"כ אמאי בנסונ"ס פסול ברוב מ"ש הא הכא יש שני סברות להתיר חדא דכיון דנפל סאה ראשונה למ"ס תיכף נתכשר ע"י זריעה והשקה ונעשה כמו מי מקוה ויש מא"ס במקוה מים כשרים וכן לעולם ועוד דהכא שייך לומר קק"ב דהא הכא לא נפלו רק בזה אחר זה וא"כ אי מכשירין בנפל רוב מ"ש בב"א כ"ש בנסונ"ס צריך להיות כשר ע"ז תירצו דכיון דנסונ"ס א"כ נחסר ממ"ס שהי' מקודם שבמקוה איכא מ"ע ע"כ פסלו בנסונ"ס משום מ"ע וגם בבעה"נ יש לפרש כן דגם הוא מביא תחילה לדחות דעת רשב"ם ולהכשיר אפילו נפלו רוב מ"ש למקוה שלימה והביא ע"ז דבנסונ"ס פסול אי לא נשתיירו רוב מים כשרים לפי חשבון שנטל וע"ז כתב וטעמא דמילתא דכתיב מקוה מים יהי' טהור עכ"ל ונראה לפע"ד דקאי על דין הראשון דמכשיר בנתן ולא נטל אפילו נתן רוב שאובים בב"א דלא שייך קק"ב וע"ז שואל וטעמא מה הוא כשר הא לכאורה צריך לפסול דמי מקוה בטלים ברוב מ"ש וע"ז תירץ דכתיב מקוה מים יהי' טהור כלומר דמקוה של מ"ס כמו דמטהר טמאים כך מטהר מ"ש ע"י זריעה והשקה ע"כ כשר אבל הא דפסול בנסונ"ס ע"ז לא קאמר שם הראב"ד שום טעם ובודאי סובר הטעם ג"כ כמו רמב"ן ורשב"א משום מ"ע כיון שנטל ודו"ק. אמנם מהאשכול שהביא כ"ת שהעתקתי באו' י' שם כתב בפירוש דאסמכתא דקרא אתא לאסור בנסונ"ס דלא כמו שפירשתי לשון המבואר בבעה"נ דקרא רק להתיר אתא בלא נטל והבן ונראה ברור דמשיטות הללו שהבאתי לא הביא הפ"ח שים ראי' לדבריו דמהם אין ראי' כלל לשאר איסורים כמו שכתבתי:
יז) אמנם ראי' של הפ"ח הוא מרוב פוסקים וטו"מ שפסקו במ"ש אף בנסונ"ס לעולם כשר משום דנטהרו מ"ש ע"י זריעה והשקה ולא גזרו רבנן לפסול משום מ"ע ומפורשים המשנה שהביאו בש"ס יבמות (פ"ב) להקשות על ר"י דאיירי במי פירות דבהם לא שייך זריעה והשקה כמו שכתבו שם הפוסקים דדוקא במ"ש שייך זריעה והשקה כמו במים טמאים אבל לא במ"פ ומקשינן שם על ר"י כיון דנסונ"ס שייך לומר מדאורייתא קק"ב כמו בכל איסורים ולמה צריך שישתייר רוב הא ר"י סובר דבדרבנן די במחצה על מחצה ומתרצינן שם ועכ"ל נשמע מכאן דבנתוסף רוב איסור דלא אמרינן חוזר וניעור מדאורייתא אבל מדרבנן אמרינן חוזר וניעור ברוב איסור דהא במ"פ להני פוסקים אסרינן מדינא מדרבנן דהא א"א לומר משום מ"ע דא"כ אמאי מכשירין ברוב מ"ש וע"כ החילוק לדידהו דמ"ש נכשרו בזריעה והשקה ועל מ"ע לא חיישינן אבל מ"פ דלא שייך זריעה והשקה אמרינן מדרבנן חוזר וניעור ברוב מ"פ כמו בכל איסורים דאף דקק"ב אבל ברוב איסור חוזר וניעור ומהם שפיר הביא הפ"ח ראי' לדבריו אמנם לשיטת הש"ך דכל דלא תלוי בטעם אמרינן קק"ב אף ברוב איסור ובמקוה אינו תלוי בטעם כמו שהבאתי לעיל מהר"ש פ"ז ד"מ למה אסרו רבנן ברוב מ"פ בנסונ"ס וצ"ל דסובר כמו שכתב הרא"ש שם דמ"פ כיון דלא חזי למקוה החמירו חז"ל לאסור ברוב מ"פ ולא אמרינן קק"ב ואפשר לומר בשאר איסורים לא החמירו חז"ל ועיין בספרי ח"ד בסוף התשובה סי' א' מה שכתבתי בזה יע"ש:
יח) ומה שכתב מרן הקדוש זצלה"ה שהבאתי לעיל או' ד' דביבמות (דף פ"ב) מדמקשינן על ר"י דסובר בדרבנן לא בעינן רבוייא ממשנה דנסונ"ס מבואר להדיא שהוא רק מדרבנן לכאורה יש להעיר על דבריו הקדושים דבתוס' ד"ה נסונ"ס כשר כו' הקפו דניהו דמ"ש למקוה הוי רק מדרבנן אפילו כולו שאובים הא משנה דנסונ"ס איירי במ"פ כדפירש בקונטרס ומ"פ פסולים מדאורייתא והיכי פריך מהכא לר"י דסובר דבדרבנן לא בעינן רבוייא ותירצו בתירוץ הראשון דקא פסיק ותני עד רובן אפילו למחטין וצנורות דלא בעי מ"ס ודי ברביעית וניהו כשמי פירות רוב מתבטלין המים במי פירות ופסול מדאורייתא אף למחטין מ"מ במע"מ מיהו כשר מדאורייתא למחטין ומדרבנן הוא דבעינן רבוייא וקשיא לר"י עכ"ל א"כ יש לומר גם להראב"ד דמפרש במ"ש כמו שפירשו התוס' במ"פ ורוב מ"ש פסול מדאורייתא רק דמקושית הגמרא דדי במחצה מי מקוה ומחצה מ"ש למחטין כמו לתוס' במ"פ ואיך אמר רבינו זצלה"ה דבהדיא מבואר ביבמות דמועט מי מקוה ורוב שאובים בנסונ"ס הוי רק דרבנן אמנם דבריו נכונים מאד דהא תירוץ זה דחוק כמו שיראה כל רואה בדבריהם שגם בתוס' לא סמכו על תירוץ זה ותירצו תירוצים אחרים וכל הראשונים שהקשו קושיא זו לא תירצו תירוץ ראשון שבתוס' וז"ל הרשב"א שם ביבמות בשם הרמב"ן הא דתנן מקוה שיש בו ארבעים סאה נתן סאה ונטל סאה בפ"ז דמקואות נשנית ואיירי במ"פ ואי קשיא לך דהא מ"פ פסול מדאורייתא י"ל דכיון שלא שינו את מראיו מן הדין [דאורייתא] אפילו נסונ"ס כל היום כשר ומדרבנן הוא דהחמירו ושפיר מקשינן מזה על ר"י דלמה לן רובא והא סובר בדרבנן לא בעינן רבוייא ודי במע"מ רמב"ן נ"י עכ"ל:
ומה שדחקו בתוס' לתרץ תירוץ הראשון משום דאזלו בשיטת הסוברים דק"ק דבטל היינו כשלא רבה איסור אבל אם רוב איסור לא אמרינן קק"ב מדאורייתא דחוזר וניעור ע"כ הוכרחו לתרץ התירוץ ראשון אבל שיטות הסוברים קק"ב מדאורייתא אף שנתרבה האיסור יתרצו בפשיטות כרמב"ן ורשב"א וכיון דראב"ד הוא הראש המיקל בקק"ב יותר מכל הפוסקים כמו שהבאתיו לעיל א"כ בודאי יפרש קושית הגמרא בפשטות כמו שתירץ רמב"ן ורשב"א ע"כ שפיר כתב רבינו דמה שהביא בבעה"נ מקרא בודאי אסמכתא הוא ורק מדרבנן כמבואר בהדיא ביבמות:
יט) ותוס' בתירוץ השני שם כתבו ג"כ כרמב"ן דמדאורייתא קק"ב ואפילו הכי בעינן רובא לכך פריך שפיר על ר"י ובישרש יעקב שר כתב ששני תירוצי תוס' כאן מחולקים דתירוץ הראשון הוא לשיטות הסוברים דחוזר וניעור מדאורייתא ותירוץ השני הוא לשיטת ר"ת דמדאורייתא לא אמרינן חוזר וניעור אפילו ברוב איסור אמרינן קק"ב בבכורות (בדף נ"ו) וגם הביא תירוץ הרמב"ן והולכין בשיטות ר"ת ומצא בריטב"א שכתב טעמו של רמב"ן משום קק"ב יע"ש והביא עוד מה שכתב הש"ך ביו"ד סי' צ"ט דאף דרמב"ן חולק על הראב"ד וסובר כשרבו איסור לא אמרינן קק"ב דוקא במבשא"מ הוא דחולק הרמב"ן משום דבטעמא תלי' מילתא ומשה"כ אם נתוסף אח"כ איסור דניכר הטעם חוזר וניעור ואף במב"מ בלח גזרינן אטו א"מ אבל במב"מ ביבש מודה הרמב"ן לראב"ד א"כ הכא במקוה דלא תלוי בטעם כבר"ש בפ"ז סובר דקק"ב אף שרבו המ"פ ואף שפ"ח הביא ראי' לדחות דברי הש"ך דאף במב"מ יבש ביבש חוזר וניעור כשנתרבה איסור מ"מ י"ל דרק מדרבנן אבל מדאורייתא קק"ב וכ"כ בכו"פ שם שזה ברור בעיניו יע"ש שהאריך ולפי דבריהם מהסוגיא דיבמות מוכח דנסונ"ס אף דליכא רוב מי מקוה אמרינן במ"פ מדאורייתא קק"ב רק מדרבנן בעינן רובא ושפיר מקשינן על ר"י ודו"ק:
ב) אמנם עדיין לכאורה יש להקשות דהא לתירוץ השלישי שבתוס' דאיירי בתמד שיש בו מים ובכולהו קאי המשנה בנסונ"ס דבעינן רובא וקשיא לר"י דתמד שיש בו מים מדאורייתא לא הוי כמ"פ רק כמים דעלמא א"כ מדאורייתא כל המקוה כשרה דתוס' אזלי כאן בשיטת ר"י דמ"ש כשרים מדאורייתא למקוה ושפיר מקשינן לר' יוחנן דכיון דלא הוי רק איסור דרבנן אמאי בעינן רבוייא כך הוא כוונת התוס' ליישב שיטתם הסוברים בבכורות שם (כ"ב) דברוב איסור חוזר וניעור מדאורייתא א"כ א"א לתרץ תירוץ השני ותירוץ הראשון נראה להם דוחק כמו שכתבתי ע"כ בחרו להם תירוץ השלישי שהוא תירוץ מורווח א"כ אפשר דגם הראב"ד סובר כן ויש לפרש דבריו בבעה"נ דדרשה גמורה מקוה מים יהי' טהור דלא מהני במקוה לומר קק"ב ובעינן רוב מים ביד"ש ואפילו הכי א"ש קושית הגמרא ביבמות על ר"י דאיירי בתמד דלא הוי מ"פ אמנם זה טעות דהא הראב"ד בבעה"נ סובר דמ"ש כל דלא הוי רוב מקוה ביד"ש פסול מן התורה א"כ אפילו תמד דלא הוי מ"פ והוי כמים נפסל מן התורה אי ליכא רוב בד"ש ושפיר אמרינן עד רוב דבמקוה לא אמרינן קק"ב מקרא דמקוה מים יהי' טהור אבל באיסור דרבנן שפיר קאמר ר"י דלא בעינן רוב ואין כאן שום קושיא על ר"י וע"כ צריך לומר דקרא אסמכתא דמוכח מסוגיא דיבמות דנסונ"ס מדאורייתא קק"ב אפילו כל היום כולו לא הוי רק מדרבנן ודו"ק:
כא) אמנם לכאורה עדיין יש לומר דקרא שהביא הראב"ד דרשה גמורה הוא דלא אמרינן במקוה קק"ב ובעינן לעולם שישתייר רובו מן התורה ומיבמות יש ליישב דהנה הר"ש כתב ליישב קושית התוס' שהקשני דהא מ"פ דאורייתא לכך בעינן שישתייר רובא ומה מקשה לר"י ותירץ הר"ש דמש"ה הוי כאן בנסונ"ס דרבנן משום דיש לומר דאם נטל אפילו כ"ס ונתן כ"ס מ"פ נשאר לעולם רוב מ"כ לפי חשבון מ"פ דהא ממ"פ נמי נטל ושפיר פרכינן לר"י דהא דהחמירו רבנן בנסונ"ס במ"פ שישתייר כא"ס היינו רוב זה לא הוי רק דרבנן דמדאורייתא אפילו לא נשתייר רק י"ט סאה או פחות הוי רוב מכ"ש דהא לפי חשבון נטל נמי מ"פ יע"ש אבל היכא דליכא רק באמת מיעוט מכ' נגד רוב מ"פ חוזר וניעור מדאורייתא א"כ י"ל דגם הראב"ד מפרש סוגיא דיבמות כר"ש אך נראה דראב"ד א"א לפרש כן דהא סובר בכל איסורים קק"ב אפילו נתרבה איסור ואם נאמר דמקוה מרבה מקרא דלא אמרינן קק"ב א"כ נילף כל איסורים ממקוה אלא ע"כ דסובר מדאורייתא אף במקוה קק"ב וקרא אסמכתא הוא ומפרש סוגיא דיבמות כמו שכתבו תוס' בתירוץ השני שהבאתי לעיל וצדקו דברי מרן בד"ח ודו"ק:
כב) לעיל כתבתי דפ"ח דכתב דלראב"ד קק"ב אבל אם נתרבה האיסור מודה דלא אמרינן קק"ב הוא רק מדרבנן אמנם ראיתי בסוף שם בפ"ח שכתב וז"ל ומשמע לי דאף מן התורה חוזר וניעור לאסור הכל ואף מב"מ כדמוכח בירושלמי יע"ש ולכאורה נראה דאף לראב"ד כתב כן וזה תמיה גדולה דהא הרמב"ן שחולק על הראב"ד והחמיר יותר בקק"ב כמו שהביא שם הפ"ח בעצמו ואפילו הכי מפרש סוגיא דיבמות כתירוץ ב' שבתוס' שם דרק מדרבנן לא אמרינן קק"ב בנסונ"ס א"כ כ"ש הראב"ד שסובר דבשאר איסורים לא החמירו רבנן כלל בודאי דסובר במקוה הוי רק מדרבנן ומה שהביא פ"ח ראי' מירושלמי כבר כתב שם בספר ישרש יעקב ליישב ואפשר שגם הפ"ח לא כתב כן רק לדעת הרא"ש שהוא המחמיר מכולם אבל להראב"ד מודה הפ"ח דלא הוי אף בשאר איסור רק מדרבנן אבל מדאורייתא אמרינן קק"ב ודו"ק:
כג) ולכאורה יש לתמוה על הרמב"ן ורשב"א שהבאתי באו' ג' דבב"ב כתבו דקושית הש"ס על ר"י מנסונ"ס איירי במ"ש וביבמות כתבו רמב"ן ורשב"א דנסונ"ס דמקשינן על ר"י שם איירי במ"פ כמו שהבאתי לעיל דבריהם באו' י"ח והנה הפוסקים שפירשו דאיירי שם במ"פ פסקו להלכה דמ"ש כשר בנסונ"ס אפילו כל היום כשר ורמב"ם וראב"ד דמפורשים סוגיא דיבמות במ"ש פוסלים במ"פ אפילו רק יותר מסאה אחת וצ"ל דרמב"ן ורשב"א סוברים דאין חילוק כלל בין מ"ש ובין מ"פ אם נשתיירו רובא כשר דנסונ"ס איירי בין במ"פ ובין במ"ש דאין חילוק ודו"ק:
ובזה נדחה מה שכתב בגי"ט בסוף או' כ"ה שכתב לדחות את המבואר בש"ע דמ"ש נסונ"ס אפילו כל היום כשר ומ"פ עד רובו דסוגיא דיבמות איירי במ"פ וכיון דהש"ך כתב להחמיר כדעת רמב"ם וראב"ד דפוסקים במ"ש עד רובו דמפורשים סוגיא דיבמות במ"ש א"כ גם במ"פ צריכים להחמיר ביותר מסאה אחת כדעת הרמב"ם וראב"ד דהא מאן דמפרש סוגיא דיבמות דנסונ"ס איירי במ"ש דבזה דוקא כשר עד רובא א"כ במ"פ צריכים נמי לפסוק כרמב"ם לפסול באם נסונ"ס יותר מסאה אחת וע"כ כתב שם בגב"א דאין לסמוך להקל במ"פ כדעת הש"ע וסבר גי"ט דזה בזה תלוי אם הפירוש בסוגיא במ"ש א"כ מ"פ פסול ונעלם ממנו דרמב"ן ורשב"א מפורשים הסוגיא דנסונ"ס איירי בין במ"ש ובין במ"פ דכשר אם נשתייר רוב מים כשרים ולא סברי סברת הרמב"ם דמ"פ פסול אפילו בנתן רק קצת יותר מסאה ונטל קצת יותר מסאה וא"ש ודו"ק:
כד) ומה שדרש ממני חו"ד בהבאלקאנען באיזה צד לקבוע מזוזות אם בימין הכניסה מחדר לבאלקאן או להיפך בימין הכניסה מבאלקאן לחדר והנה לפי מה שכתב הט"ז סי' רפ"ט או' ד' לענין פתח הפתוח מבית לחצר אם החצר סתום מכל צדדיו בלי פתח רק נכנסים מהבית לתוכו שצריכים לקבוע מזוזה בימין הכניסה מבית לחצר דוקא והטעם משום דא"א לבוא מהחצר לבית בלתי אם יבוא מקודם מהבית לחצר א"כ גם בנ"ד שא"א לבוא על הבאלקאן רק מן פתח החדר א"כ פשוט דלפי דבריו צריכים לקבוע המזוזה מימין הכניסה מחדר לבאלקאן אולם הבית מאיר ובסידור דרך חיים חולקים על הט"ז ופוסקים להלכה דמשגיחין רק בבית שעיקר תשמישו בו לשם חשבינן ימין הכניסה כדנ"ד והנה מצד הסברא בודאי צדקו דברי הט"ז דהתורה אמרה דרך ביאתך ודרך הביאה הוא מחדר לבאלקאן אבל מבאלקאן לחדר הוי יציאה דהא לעולם א"א לבוא לבאלקאן דהא אין לו פתח רק צריכים לבוא דרך פתח החדר ולצאת להחדר מבאלקאן רק דרך פתח זה וע"כ דמחדר לבאלקאן מיקרי ביאה ומבאלקאן לחדר מיקרי יציאה א"כ דרך ביאתך הוא בימין הביאה מחדר לבאלקאן ולא מימין היציאה וזה סברא פשוטה:
כד) ועתה אבאר בעזה"י מדברי הפוסקים ראשונים שסוברים כט"ז בגמרא מנחות (דף ל"ג) אמר ר"י אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר כו' כגון פתחא דבין תרי בתי כו' פרש"י אדם שחולק ביתו חציו להילוך אנשים המחזרין בביתו וחציו לאשתו לעשות מלאכתה בהצנע ויש פתח בין זו לזו ופתח לכל בית לרה"ר ואמרינן לקמן ל"ד מזוזה דרך ימין לביאה ולא ליציאה והכא בפתח שבין זל"ז לא ידענו איך לחשוב ביאה ואיך לחשוב יציאה אי יציאה מהאי להאי ואי מהאי להאי הלך אחר היקף ציר כו' ומבואר ברש"י דדוקא אם יש לכל בית פתח לרה"ר בהא אזלינן בתר היקף ציר אבל אם אין פתח לרה"ר רק באחד מהבתים והשני סתום שזה דינו של ט"ז בהא ליכא ספק כלל דדרך ביאתך הוא מרה"ר לבית שפתוח להר"ה ודרך ביאתך הוא מהבית שהולכים דרך שמה לבית שהוא סתום ע"כ בזה אין תלוי כלל בהיכר ציר לכך נקט רש"י על הדין דהיכר ציר דוקא כה"ג דיש פתח מכל בית לרה"ר ואין שום אחד מבתים סתום והבן וכן כתבו הרא"ש בהלכות קטנות ה' מזוזה וכן הנ"י שם סביב הרי"ף וכן מבואר בטור יו"ד סי' רפ"ט וכן בש"ע שם כולם כתבו דיש בכל בית פתח פתוח לרה"ר וכיון דיכול לבוא מרה"ר לכל בית ובית ע"כ יש ספק על הפתח האמצעית מאיזה מהבית נקרא בפתח זה ביאה לבית השני ע"ז אמרו בגמרא היכר ציר וכן הרמב"ם בפ"ו הלכות מזוזה הי"א אע"פ שלא העתיק אלא סתם כלשון הגמרא כתב עליו הכ"מ וז"ל כלומר שחלק ביתו כו' ויש פתח ביניהם וכל פתח מהבתים] פתוח לרה"ר וזה כפי מה שפרשו כל הראשונים ומבואר מדבריהם כדעת הט"ז:
כו) ובמרדכי בהלכות קטנות על הא דאמר ר"י אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר כו' כתב ואור"י דוקא שבין גברא לנשי ששני בתים עיקר דירה ושניהם פתוחים לרה"ר אבל מבית לחדר או לעלי' שעיקר תשמישו ומוצאו ומובאו מבית לשם לא אזלינן בתר היכר ציר אלא יניחנו בחדר בימין הכניסה דלצרכו הוא עשוי ולהכי נקט בגמרא בין גברא לנשי וכן מצאתי אפילו אחד פתוח לרה"ר ואחד אינו פתוח לרה"ר כיון דעיקר תשמיש כניסה ויציאה דרך שם לא משגחינן בהיכר ציר עכ"ל:
כז) וב"י בסי' רפ"ט הביאו ולא אכתוב מה שיש לדקדק בדברי המרדכי כרי שלא להאריך רק עיקר הפירוש מה שנראה לי לפרשו והמעיין יראה שכן הוא פירוש הנכון דמרדכי חידש לן דדוקא בשני החדרים שתשמישן שווה וגם יש לכל אחד פתח לר"ה בהא אמר ר"י אמר שמואל היכר ציר אבל אם עשה מחיצה ופתח בין הבית לחדר או לעלי' שעיקר תשמישו ומוצאו ומובאו מבית לשם היינו לחדר או לעלי' לא אזלינן בתר היכר ציר אלא יניחנו [בחדר] בימין דלצרכו הוא עושה ולהכי נקט בין גברא לנשי וכונתו דאף שחדר ג"כ פתוח לרה"ר או לחצר והוי דומיא דאמר שחלק ביתו לשנים אפילו הכי כיון דבזה עיקר תשמישו בחדר ועלי' ורגיל טפי לצאת ולבוא שמה יותר מלהבית א"כ הפתח שנעשה בהבית לחדר ולעלי' הוא דנעשה ע"כ אפילו הוי היכר ציר בהבית לא משגחינן בזה וצריך לעשות המזוזה בבית בימין הנכנס לחדר שזה עיקר הדירה וכ"ש אם ליכא פתח בחדר רק סתום דהוי תרתי לטיבותא חדא דעיקר תשמישו בחדר ועוד דהא א"א לבוא אל חדר רק דרך הבית א"כ הוי ביאתך אל החדר מימין הפתח הנכנס אל החדר וזה לא נמצא בשום אחד מפוסקים רק במרדכי ועוד חידש לן וכתב אחר שסיים דלהכי נקט מבין גברא לנשי כלומר דשוים בתשמישם וגם יש להם לכל אחד פתח לרה"ר וכן מצאתי אפילו אחד פתוח ואחד אינו פתוח לרה"ר כיון דעיקר תשמיש כניסה ויציאה דרך שם לא משגחינן בהיכר ציר עכ"ל כונתו דלא זו בלבד שעיקר תשמישו בחדר דלא דמי להא דאמרינן בגמרא רק אפילו שדומה לבית גברא ונשי דתשמישן שוים אפילו הכי אם אחד פתוח לרה"ר ואחד אינו פתוח לרה"ר כיון דעיקר תשמיש כניסה ויציאה דרך שם היינו בדרך שם שבית פתוח לרה"ר לא משגחינן בהיכר ציר וזה מטעם אחר כיון דעיקר ביאה לחדר א"א רק דרך פתח הבית שהוא פתוח לרה"ר ע"כ הוי דרך ביאתך בימין הבית הנכנס לחדר אף שאין עיקר תשמיש באותו חדר לכך הדין הראשון כתב שעיקר תשמישו ומוצאו ומובאו להורות שע"י עיקר תשמישו הוי מוצאו ומובאו מבית לחדר אבל בדין השני כתב תשמיש כניסה ויציאה היינו תשמיש רגל דכניסה דרך שם כיון דאין לחדר פתח אחר רק פתח הבית ומשום זה אפילו יהי' ציר הפתח בבית צריך לעשות המזוזה מימין הבית הנכנס לחדר דזה דרך ביאתך דהא אין לחדר פתח אחר לבוא שמה ודו"ק ודין זה השני כבר נשמע מכל הפוסקים שהבאתי למעלה:
כח) ושוב הביא ב"י תשובות אשכנזיות וזה מהרי"ל סי' צ"ט ביש פתח אחד מבית החורף לחצר וגם יש פתח אחד מחדר גדול לחצר ודלתי פתחי חדר קטן שביניהם שתיהם היכר ציר דידהו שלא בחדר קטן אלא חד בבית החורף וחד בחדר גדול ויש לקבוע מזוזה בימין הכניסה לבית החורף ובימין הכניסה לחדר גדול כיון דפתחא בין תרי בתי ויש לכל אחד פתח לרה"ר הלך אחר היכר ציר עכ"ל ותשובה זו לא מחלק כלל בין אם עיקר תשמישו בבית החורף או לא ע"כ נראה לכאורה דחולק על המרדכי ואין חילוק בין עיקר תשמישו או לא רק לעולם משגחינן בהיכר ציר היכי דשניהם פתוחים ואפשר לומר דלא פליגי רק איירי דאין עיקר תשמישו בבית תורף רק הוי כמו בין גברא לנשי דמבואר בגמרא דתלוי בהיכר ציר כו' ע"כ אף דהביא הב"י תשובה זו תיכף אחר שהביא את המרדכי לא כתב דפליגי דלא ברירא לי' כמו שכתבתי והביא עוד הב"י תיכף אחר כך תשובה שניי' ממהרי"ל וז"ל כתב עוד שם פתח שבין בית לחצר אם יש לחצר ג"כ פתח לרה"ר אז אית לן למיזל בתר היכר ציר אבל אין לחצר פתח לרה"ר [רק שהוא סתום] אז יש לקבוע בימין כניסה מבית לחצר [ולא משגחינן בהיכר ציר] ודין השני הוא כמו שפרשתי דברי המרדכי שמצא כתוב אשר כבר כתבתי באו' כ"ה דכל הפוסקים סוברים כן:
כט) והנה דין ראשון שחידש לן המרדכי היכי דעיקר תשמישו באחד לא משגחינן בהיכר ציר לא נמצא לא בטור ולא בש"ע אך דין השני כבר כתבתי דמוכח כן מדבריהם מדכתבו ויש לכל אחד פתח לרה"ר כמו שביארתי לעיל או' כ"ה והנה הט"ז או' ד' לא הביא דין ראשון של מרדכי כלל רק הביא שתי תשובות מהרי"ל שהביא גם הב"י ונקט מקודם תשובה שני' שהביא ב"י ואח"כ הביא תשובה ראשונה שהביא ב"י ויש ג"כ להסתפק בט"ז כמו שכתבתי במהרי"ל אי בית חורף עיקר תשמיש וחולק על המרדכי או דבבית חורף לא הוי שם עיקר תשמיש אבל באם יש עיקר תשמיש שסובר המרדכי דאף דיש לכל אחד פתח לרה"ר לא משגחינן בהיכר ציר מודים המהרי"ל וט"ז למרדכי וצ"ע ויותר נראה דחולק עליו כיון דלא איירי מזה מידי אמנם העט"ז העתיקו בלחם חמודות וכתב עליו שזה דברי המרדכי יע"ש וגם הש"ך באו' ו' הביא את עט"ז שסובר לחלק בין עיקר תשמישו או לא ובעט"ז וש"ך כתבו שבית חורף הוי עיקר תשמישו ע"כ לא תלוי בזה בהיכר ציר וכתב עליו הש"ך ופשוט הוא ובודאי מיירי דיש פתח גם בבית חורף לרה"ר או לחצר דאם בית חורף סתום כבר כתבתי לכל הפוסקים אף למרדכי דצריך לקבוע המזוזה בהבית הפתוח מימין לכניסה של בית סתום וזהו כמשמעות כל הפוסקים ובודאי בזה לא הוצרך הש"ך לומר הטעם דאזלינן בתר עיקר תשמישו כיון דסתום אין בין עיקר תשמיש בו או לא כמו שכתב הט"ז ואין הש"ך חולק עליו ואין שום פוסק חולק בדין זה כאשר כתבתי לעיל או' כ"ז ודו"ק:
ל) וספר בית מאיר שכתב לי כ"ת אין ת"י אמנם סידור דרך חיים שכתב לי כ"ת שגם הוא חולק על הט"ז בדין זה יסלח כ"ת שלא כן הוא דאדרבה משמע שסובר כט"ז בדין זה דהא גם הוא כתב ככל הפוסקים שצריך להיות לכל אחד פתח פתוח לרה"ר או לחצר מזה משמע דדוקא כה"ג הוי היכר ציר אבל בסתום בצד אחד אין משגיחים על היכר ציר כט"ז ואך בדין ראשון שבמרדכי ועט"ז וש"ך באו' ו' שכתבו דמן הבית לבית חורף כיון דעיקר תשמיש שלנו הוא בבית חורף ולא משגיחים בהיכר ציר כלל בזה פסק כש"ך וע"ז סיים דלא כמשמע מט"ז היינו כמו שכתבתי לעיל דדין זה לא ידענו אם הט"ז חולק או לא רק דמשמע מדלא הביא הט"ז את המרדכי שמחלק בין עיקר תשמישו משמע דלא פסק כמרדכי אבל הש"ך פסק כוותי' דמשגיחים בעיקר תשמיש ע"כ כתב בסדור וז"ל בש"ך דלא כמשמע בט"ז ואי הוי קאי עד צד אחד סתום הוא אמר דלא כמו שפסק הט"ז ולא כמשמע מט"ז דהא פסק בהדיא כן וגם הש"ך לא מצינו שחולק עליו בזה ומה שכתב אף שיש מן בית חורף פתח לרה"ר כו' כונתו פשוט לא מבעיא אם אין לבה"ח פתח לרה"ר רק סתום בזה ודאי צריך לעשות המזוזה מימין הנכנס מבית לבה"ח דבזה א"צ לומר משום דעיקר תשמיש בה"ח דאף שאין עיקר תשמיש בה"ח צריך לקבוע כן כיון שאין לבה"ח פתח לצאת כמבואר בט"ז רק אף שיש לבה"ח ג"כ פתח ואז אם לא הוי עיקר תשמיש שלנו בבה"ח צריך להשגיח על היכר ציר רק כיון דעיקר תשמיש שלנו בבה"ח אין משגיחים בהיכר ציר רק צריך לקבוע מימין הנכנס מהבית לבה"ח כמו שכתב הש"ך וע"ז כתב דלא כמשמע מט"ז וכמו שכתבתי דמט"ז משמע דלא פסק כדין הראשון של המרדכי רק באם יש פתח לכל צד אף דרוב תשמיש באחד ג"כ תלוי בהיכר ציר זה פשוט וברור לפע"ד בכונת הסידור דרך חיים ודו"ק וראיתי בשו"ת יעב"ץ שציין הפ"ת סי' ע' וכתב באמצע התשובה ובפתח החצר אין שם תשמיש מרובה לכניסה ויציאה רק לפעמים ועתים רחוקים כמו שהוא בביתו לכן עשיתי בפתח שער ביתי הפונה לחצר מזוזה בימין היציאה לחצר ולא השגחתי בהיכר ציר כי פתח החצר נראה כסתום למיעוט תשמישו כו' הרי מבואר בדבריו דאם הוי באמת סתום לגמרי ברור לו לקבוע המזוזה כדעת הט"ז יע"ש. פה תהי' שביתת הקולמוס:
ידידו דוש"ת בלונ"ח ובאהבה רבה אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק.