מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן ז
בדין נאמנת מאשה בעצמה או ע"א במלחמה ובמשאל"ס:
א) ביבמות (דף קט"ו) עולה שם מסוגיא דאשה עצמה א"נ מת בעלי במלחמה אף דלא חיישינן שמשקרת רק חיישינן שאמרה בדדמי כי על כן סוברים כל הפוסקים דאם אומרת קברתיו נאמנת דלא שייך ע"ז בדדמי ותמהו על הרמב"ם שפסק דאף בקברתיו א"נ עיין ב"ש סי' י"ז או' קמ"ו ובע"א במלחמה איבעיא להו בגמרא אם טעמא בעלמא דע"א נאמן משום דאשה דייקא א"כ במלחמה דלא דייקא א"כ ע"א א"נ או טעמא דע"א בעלמא משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקר איניש ה"נ במלחמה לא משקר ויש בסוגיא זאת הרבה פירושים בראשונים ז"ל ואבארם בעזהש"י:
והנה שיטה ראשונה המה שיטת התוס' אשר דבריהם צריכים ביאור דנראה כסותרים א"ע דבתוס' ד"ה טעמא כו' כתבו דלעולם ע"א לא יאמר בדדמי כמו האשה עצמה ומכל מקום אין להאמינו במלחמה כיון דאשה לא דייקא משקר יע"ש אמנם בתוס' ד"ה והא מים כו' סיימו שם בדבריהם דחיישינן שיאמר בדדמי יע"ש וזה היפך ממה שכתבו מקודם דלא יאמר בדדמי רק חיישינן שמא משקר ועמוד ב' שם בתוס' ד"ה וקאמרו כו' כתבו ג"כ דעיקר החשש בע"א במלחמה שיאמר בדדמי ועוד שם בתוס' ד"ה וקאמרו סימנים כו' מה שכתבו שם בשם ר"ח מבואר שם דכל עיקר חשש בע"א לאו משום דמשקר רק שיאמר בדדמי יע"ש ודו"ק:
ב) וקודם שנפרש דברי התוס' אבאר דלכאורה למה כתבו דע"א בודאי לא יאמר בדדמי רק דאיבעיא הוא שמא משום דאשה לא דייקא יש לחוש שעד משקר או דלמא מדל"ג לא משקר איניש ובאשה עצמה מבואר להיפך דודאי לא משקרה רק שתאמר בדדמי ונראה לפי מה שכתב הפנ"י ריש גיטין דא"א ללמוד דעא"נ באיסורין מוספרה לה דאשה נאמנת על נדה דאפשר לומר דוקא האשה דחזקה דלא מקלקלת א"ע ע"כ נאמנת אבל ע"א דעלמא דלא הוי רק דבור בעלמא הוא דקאמר אפשר דמשקר או אומר בדדמי ולפי סברא זו גם כאן במלחמה ע"א גרע מאשה עצמה ע"כ באשה שאמרה מת בעלי לא חיישינן למשקרת שלא חשודה לקלקל א"ע אך משום דבמלחמה יש לחוש על בדדמי אבל איניש דעלמא דלא הוי רק דבור חיישינן במלחמה שמשקר אמנם הפנ"י שם כתב דיש לומר סברא להיפך דבאשה יש לחוש דיצרה תוקפה תאמר עכ"פ בדדמי אבל איניש דעלמא חזקה אין אדם חוטא ולא לו וזה הוא איבעיא בגמרא ע"א במלחמה או דעדיף מאשה עצמה דאף בדדמי לא יאמר או דגרע היכי דלא דייקא האשה משקר בה דלא הוי רק דבור ודו"ק:
ג) ולפי הבנת הב"ש בדברי תוס' דאיבעיא הוא שמא ע"א משקר ואף קברתיו לא מהני או מדעל"ג לא משקר איניש ונאמן אפילו לא אמר קברתיו דבדדמי בודאי לא העיד כמו שכתבו שם התוס' בפירוש כן בד"ה טעמא וכו' ולפ"ז א"ש מאד דאמר רמי בר חמא ת"ש וכו' ולכאורה קשה הא אפשר דשם איירי שאמר העד קברתיו ולשיטת שאר פוסקים על קברתיו לא איבעיא כלל ואיך פשיט רב"ח מעשה זו דאפשר דאיירי בקברתיו אך לשיטת הב"ש א"ש דכיון דאיבעיא שמא משקר א"כ אף קברתיו לא מהני ושפיר פשיט רב"ח כיון דעכ"פ קברתיו מהני א"כ נפשט דלא משקר ועל בדדמי לא איבעיא כלל דודאי לא יאמר בדדמי וממילא אף בלא קברתיו נאמן ודו"ק ודחינן שם בגמרא דליכא למיפשט מזה ואמרינן ת"ש מעשה משני ת"ח כו' והא מים כמלחמה דמי וקתני השיא רבי עפ"י ע"א הרי דע"א נאמן ולכאורה קשה אף דע"א נאמן ואף דאיירי ששהה עד שתצא נפשו הא טכ"פ משאל"ס אסורה לכתחילה ואף דאם נשאת ל"ת אבל איך התיר רבי נשותיהם לכתחילה ואיך לא ידעו דס"ד למיפשט דין וה ממעשה דרבי מה שדחו כן באמת לקמן ומה ס"ר למיפשטא וצריך לומר דס"ד דת"ח או גברא רבה אם איתא דסלק קלא אית לי' ואשתו מותרת במשאל"ס אף לכתחילה כחו שסובר ר"א (בדף קכ"א) וכן סברי איכא דאמרו שם בחסא יע"ש אמנם עדיין צריך להבין דהא על גוף הטביעה בודאי דע"א נאמן דנפל לחשאל"ם כמו דנאמן על מת בעלה דהא ע"ז האשה דייקא אם באמת נפל כמו דדייקא בעלמא אם מת אבל במלחמה אף שדייקא שהי' במלחמה אבל אם מת שם לא דייקא ואיך אמרינן משאל"ס כמלחמה הוי אך הדבר נכון כיון דהתיר רבי נשותיהם אף לכתחילה ת"כ צריך לומר דשהה עשת"ל דחם לא שהה אף אם נשאת תצא וע"ז בודאי לא דייקא אשה אם בחמת שהה וכיון דהתיר רבי דמהימן הע"א ששהה אף דלא דייקא נשמע מזה דגם במלחמה ע"ח נאמן דלא משקר אף דאשה לא דייקא והבן:
ד) ודחינן מה דס"ד דרבי התיר במשאל"ס בת"ח לכתחילה הא אנן לא פסקינן כר"א ואף בח"ח אשתו אסורה לכתחילה ואיך התיר רבי במשאל"ם לכתחילה אלא דאיירי באסקינהו וחזינהו לאלתר וקאמרו סימנים וכתב הב"ש דכיון דאמרו סימנים למה צריך לאלתר אך הכונה אף דחזינהו לאלתר א"ה לא מהני ט"ע דחיישינן למשקר רק דוקא בעינן דקאמרו סימנים ובאמת לא בעינן לאלתר ובתוס' שם כתבו דאי סימנים לאו דאורייתא בעינן כאן סימנים מובהקים א"נ אף בס"א מהני בהצטרף ט"ע והקשה ב"ש איך מהני צירוף של ט"ע הא לשיטת התוס' חיישינן שמא משקר בשלמא סימנים מובהקים יוכל לדעת שהיו במקום מוצנע וקודם שראה אותו העד שואלים אותו והוא אומר וממילא ידענו שאינו משקר כיון דידע ס"מ שבו אבל ס"א דלא מהני רק בט"ע איך מהימן הא טל ט"ע חיישינן שמא משקר לשיטת התוס' כך הוא כונת הב"ש אף שלשונו קצת מגומגם אבל כונתו כך וזה באמת תמוה מאד אך לא ידעתי אמאי לא ממה שכתבו בתוס' מקודם וז"ל אבל ע"י ט"ע אין להאמינם דאמרינן דאמרו בדדמי וקשה הא בעמוד הקודם כתבו דעל בדדמי לא חיישינן בע"א רק למשקר ולמה כתבו כאן דיאמרו בדדמי ועוד אמאי לא הקשה הב"ש מתוס' שאח"כ רדה וקאמרו סימנים כו' מה שכתבו שם בשם ר"ח דהא שם מבואר להדיא בדבריהם דלא חיישינן למשקר רק טיקר האיבעיא רק אם ע"א אומר בדדמי כי טל כן קברתיו מהני דע"ז לא איבעיא כלל יע"ש וצע"ג דברי רבינו הב"ש:
כל ולפע"ד דברי תוס' הללו מעמוד א' ועמוד ב' לאו שיטה אחת רק שלש שיטות שהביא הרא"ש והתוס' בעמוד א' ד"ה טעמא כו' כתבו כפי שיטת הרי"ף שהביא הרא"ש שם דאיבעיא הוא רק על משקר ולא מהני קברתיו כמו שכתב הב"ש ותוס' בעמוד ב' דיה וקאמרו כו' שכתבו דאיירי בסימנים מובהקים ג"כ כתבו כן לפי שיטה זו וצריך לומר כמו שכתב הב"ש דהיו בנוקום חוצנע ועד לא ראה אותם מקודם וכן מבואר ברשב"א ונ"י הקשה הב"ש שפירשו כן בדעת הרי"ף דאיירי במקום מוצנע כמו באבדה שמחזירין כה"ג וידענו שאין משקר יע"ש. אמנה מה שכתבו עוד שם בתוסי בשם ר"י א"ל בס"א בצירוף ט"ע הוא שיטה שני' שהביא הרא"ש שם בשם ר"י דלא חיישינן שמא משקר ורק איבעיא הוא אם ע"א יאמר בדדמי כמו האשה עצמה ושפיר כתבו בתוס' דס"א עם ט"ע מהני דמל ט"ע לחוד שייך בדדמי ועל ס"א נמי יאמר בדדמי רק בצירוף שניהם ידענו שיודע בטח ולא אחר בדדמי וא"ש דבעינן לאלתר כיון דבעינן ט"ע לא מהני רק לאלתר ולא קשה קושית הב"ש דכאן כתבו לפי שיטת ר"י ולא כמו שכתבו בד"ה טעמא ששם כתבו שיטת הרי"ף ודו"ק ובתוס' ד"ה וקאחרו סימנים שהביאו שיטת הר"ח כמו שהביא גם הרא"ש דלשיטתו ג"כ לא איבעיא לן רק על בדדמי אבל זאת ברור לן דלא משקר יע"ש כמדומה לי בטח שראיתי בספר אחד שכתב כן לפרש דברי תוס' שהמה שלשה השיטות שהביא הרא"ש וזה נכון מאד:
ו) שיטה ב' רח"ם בתשובה יש לו דרך אחר לפרש את סתירת התוס' שהבאתי וכתב שם דכונת התוס' דאיבעיא הוא אם ע"א משקר היינו דע"ז דהי' במלחמה דייקא האשה א"כ ברור לן דעד לא משקר רק דאמת הוא דהי' במלחמה אך על מה שהעיד שמת שם במלתמה בזה לא דייקא האשה בזה איבעיא לן שמא א"נ משום דמשקר והוא עדיין חי ולא מת במלחמה ואם אמר העד מות במלחמה וקברתיו בזה ג"כ ברור לן דלא משקר דע"ז אשה דייקא אם קברו או לא וכל איבעיא הוא רק אם אחר סתם חת במלחמה ולא אמר קברתיו דטל מת לחוד לא דייקא האשה וכן במשאל"ס דהוי כמלחמה הוא דעא"נ דנפל למשאל"ס דע"ז דייקא אשה וירא לשקר אך אם שהה עד שת"נ בזה לא דייקא ומשקר וע"א א"נ בזה ואם אמר אסקינהו ע"ז ג"כ דייקא האשה וזה הוי כמו קברתיו ולא ישקר ונאמן כך הוא תורף דבריו ובזה יתפרש סוגית הש"ס ותוס' בלי שום סתירה דרצו לפשוט משני ת"ח דהתיר רבי נשותיהם וס"ד דמשאל"ס מותרת לכתחילה מטעם שכתבתי לעיל וע"כ מיירי דאמר העד ששהה שיעור שת"נ וע"ז לא דייקא אשה ואפילו הכי עא"נ הרי דאף דלא דייקא ע"א נאמן ונפשט איבעיא דגם אם אמר מת במלחמה עא"נ אף דע"ז ל"ד לא משקר משום דעל"ג למ"א ותוס' שם כתבו ד"ה והא כו' דהשתא ס"ר שראו הנשים שטבעו אבל לא ראוהו שהעלום מן המים לכך אמרו בדדמי וקשה דהא כתבו דלא חיישינן על בדדמי רק למשקר והוי להו לומר לכך משקרו ותירץ בח"ס דכונתם דנשי דשני ת"ח יאמרו בדדמי ולא דייקו לכך העד משקר ודחינן ותסברא משאל"ס אשתו אסורה לכתחילה אפילו בת"ח וגברא רבה רק הכא מיירי דאסקינהו קמן דזה הוי כמו קברתיו במלחמה דע"ז דייקא אף דעל שהה שיעור שת"נ לא דייקא האשה וממילא דעד משקר אבל על אסקינהו דייקא ולא משקר לכך עא"נ כמו באומר קברתיו במלאחה וכיון דאיירי באסקינהו הוצרך לברר איך הכירוהו דלמא האי דנפל אזל לעלמא והאי אחרינא נינהו משום הכי הוצרך הש"ס להוסיף על המעשה וחזינהו לאלתר והכירו בט"ע וכבר כתבתי דע"ז דייקא ומהימן העד ושוב אמר דאף לא חזינהו לאלתר מהני הכרה בסימנים המועילים והשתא לא נחית הש"ס אי מובהקים או לא דאין כאן מקומו רק לכל מר כדאית לי' וכתבו בתוס' ד"ה וקאמרו כו' אבל ע"י ט" ע אין להאמינם אף דלא משקר רק בדבר מועט יאמרו שזה בעליהם ע"כ בעינן ס"מ אף שלא לאלתר מהני דלא יטעה בזה א"נ מהני אפילו בס"א בצירוף ט"ע ואפילו לאלתר בעינן צירוף כי אף דמהימן אך מחמת שהי' במים יכול לטעות בדמיונו ובעינן הכרה גמורה כך כונת התוס' וכתבו עוד בד"ה וקאמרו סימנים בשם ר"ח דבצורת פניו שלם שרי' אפילו אחר כמה ימים שניכר היטב ולא יטעה בט"ע ע"כ מהני ט"ע לחוד ועולה פירושם בלי שום סתירה ודו"ק:
ז) אך לכאורה יש להקשות איך אמרו בש"ס דמשאל"ס כמלחמה דמי ורצו לפשוט משני ת"ח דהתיר רבי וס"ר דמיירי בלא אסקינהו ועא"ג ששהה שיעור שת"נ ולא משקר כך נאמן מת במלחמה ולא משקר אף דלא דייקא אשה ע"ז רק משום דמדעל"ג למ"א והיא יש לומר דבמשאל"ס כיון דנפל לשם אף בלא שהה עד שת"נ עכ"פ ליתא שוב חזקה כמו שכתב הריב"ש בהמשנה בגיטין דנותנים חומרי חי וחומרי מת וכיון דליכא חזקה פשיטא דע"א נאמן ולא משקר כמו בכל איסורים שבתורה ואף בדבר שבערוה עא"נ היכי דליכא חזקה כמו שסברי רוב פוסקים וכן מבואר בנוב"ק אהע"ז סי' כ"ז דהיכי דליכא חזקה נאמן משים מדעל"ג אבל במלחמה דאיכא חזק לכך לא מהימן ואיך רצו לפשוט בס"ר לקולא מלחמה ממשאל"ס בשלמא אי לא הוי איבעיא רק על בדדמי כמו שכתבו שאר פוסקים שאביא לקמן אי"ה א"ש דמשאל"ס דומה למלחמה מתוך הפחד ומתוך שבהיל מאד איכא למיחש על בדדמי ע"כ לא דמי לשאר איסורים דליכא פחד ובהלה ע"כ עא"נ היכי דליכא חזקה אבל בכאן אין חילוק בין איכא חזקה או לא ע"כ רצו לפשוט זמ"ז אבל לשיטת תוס' דמטעם משקר א"כ יש לחלק בין משאל"ס לבין מלחמה ודו"ק וצע"ג ועיין עוד לקמן מזה או' י':
ח) שיטה ג' הוא הרז"ה ור"י הובא ברא"ש דזאת לא חיישינן כלל דע"א משקר דאין אדם חוטא ולא לו רק דחיישינן שיאמר בדדמי ואם אמר קברתיו בזה לא אבעיא להו כלל דודאי נאמן דלא משקר ולא שייך בדדמי ואמרינן ת"ש מעשה בשני ת"ח כו' וס"ד דהתיר רבי אף בלא אסקינהו מטעם שכתבתי לעיל וצ"ל שהעיד ששהה שיעור שת"נ דאי לאו אפילו בדיעבד תצא כמבואר בפוסקים וזה דומה למת במלחמה דיש לחוש על בדדמי וכיון דהתיר רבי בנושאל"ס דדמיא למלחמה א"כ אף במלחמה עא"ג ונפשט איבעיא לקולא ודחינן דע"כ איירי רבי דאמרו אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר ומהני ט"ע ולא חיישינן על בדדמי ואיפשטא איבעיא לקולא או אפשר דאיירי דאמרו נמי סימנים דאז לא שייך בדדמי לכך עא"ג כך כתב בח"ס לפרש דבריו אבל במת במלחמה דשייך בדרמי ע"א א"נ משום דאמר בדדמי ולא אפשטא בעיא אך זאת דוקא במי שראה או ידע הטביעה דאז יש חשש בדדמי אבל בלא ראה ולא ידע הטביעה לא שייך כלל בדדמי ונאמן אפילו בט"ע לחוד ובזה איירי רבא במעשה דדגלת ע"כ התיר בט"ע לחוד דחזי' לאלתר וגם לא שייך בדדמי ולא אפשטא איבעיא ועיין בח"ס איברא דאפשר לפרש הש"ס כפשוטו כמו שהבאתי לעיל בשם ב"ש דאף דחזינן לאלתר אפילו הכי בעינן סימנים דבט"ע לחוד יש לחוש על בדדמי וע"א א"נ ולא אפשטא האבעיא ודו"ק:
ט) שיטה ד' הוא הרי"ף כמו שהבין הרמב"ן בדבריו וכמו שפירש הח"ס בדבריו דזה ברור דבמלחמה אין עא"נ בלא קברתיו דאומר בדדמי כמו האשה עצמה ואפילו שני עדים אומרים בדדמי אך איבעיא הוא באומר קברתיו דכיון דאשה לא דייקא אפשר שאומר שקר [יש להעיר דא"כ אמאי לא מבעיא להו באשה עצמה דאיירי בה מתניתין] ובעי למפשט משני ת"ח דס"ד דהתיר רבי אף בלא אסקינהו ועא"ג דשהה שיעור שת"נ דאף דלא דייקא האשה עא"ג ודחי דאיירי דאסקינהו דהוי כמו קברתיו והכירו אותו ואף שראה לאלתר לא מהני רק בעינן ס"מ ובמקום מוצנע שאין שום אדם יכול לדעת אלא מי שנתעסק בקבורתו וטלטלו ממקום למקום כן פירש הב"ש באו' קמ"ג יעו"ש ועיין לעיל באו' ג' ואו' ד' ולא נצרך לנאמנות עד אך על סימנים סמכינן כמו באבדה כיון דהי' במקום מוצנע מזה נדע דאמת הוא דקברו וכמה פוסקים פירשו דבמשאל"ס לא בעינן קברתיו דאסקינהו הוי כמו קברתיו אך בנו"ב יח"ס כתבו דבעינן נמי קברתיו והנו"ב ובהגרע"א בסי' י"ז כתבו הטעם דאסקינהו לא הוי כמו קברתיו דכמה פעמים נזדמן שע"י המים שבו שבאו לגופו ע"י הטביעה נדמה שמת ואפשר שיש בו עוד רוח חיים ע"כ בעינן קברתיו ובלא קברתיו בודאי יאמר בדדמי אך בקברתיו מבעיא לן ואמרינן דאיירי שאמרו נמי סימנים מובהקים במקום מוצנע וסמכינן על הסימנים ולא אפשטא האיבעיא מכאן והפירוש בגמרא כך דאמרו אסקינהו ואף שאמרו נמי שראו לאלתר לא מהני עד דאמרו ס"מ וגם קברתיו ובח"ס פירש דהכי קאמר ולא ידענו אי משום לאלתר בט"ע ונפשט איבעיא לקולא או בסימנים א"כ לא נפשט האיבעיא ועיין באו' ח':
י) אך להלכה כתב הרי"ף דנפשט איבעיא דבקברתיו עא"נ דלא משקר מהא דדגלת דהתיר שם רבא ע"י ע"א וע"כ התם בט"ע איירי ולא בס"מ דאי איירי בסי' מובהק איך רצו שם להוכיח ממעשה דרבא דר"י לקולא פליג הא אף לרבנן מהני ס"מ אף לאחר כמה ימים ועוד מה זה דקאמר התם וה"מ דוקא דחזי' בשעתא היינו לאלתר ואי בס"מ לא בעינן לאלתר א"כ נשמע דאיירי בט"ע אפילו הכי עא"נ היינו שאמר קברתיו או אסקינהו הוי כמו קברתיו דטלטלו ממקום למקום וממילא דגם במלחמה נאמן באם אמר קברתיו דמשאל"ס כמלחמה דמי והבן. ובנוב"ק סי' כ"ח כתב וא"כ קשה על הרי"ף איך פשט האיבעיא מדגלת דדלמא שם מיירי שיודע בעדות שנטבע בדגלת ואשתו מותרת מן התורה ולא נשאר רק איסור דרבנן לכן הימנוהו רבא אבל גבי ע"א במלחמה דהוי איסור תורה ואתחזק איסורא וא"נ מנ"ל לרי"ף למפשט לקולא דעא"ג הא במלחמה הוי של תורה ואתחזק איסורא יע"ש ואני לא ירדתי לסוף דעתו הקדושה הא מה שהקשה על הרי"ף קשה על הגמרא דאמרינן משאל"ס כמלחמה דמי והוי ס"ד למפשט מהא דשני ח"ח שהתיר רבי והוי ס"ד דראה הטביעה איירי ולא אסקינהו רק דנאמן ע"ז דשהה עד שתצא נפשו והא כיון דנטבע אף באם לא שהה ליכא חזקת איסור כמו דחנן בגיטין כ"ח ספינה שאבדה ופירש בה הריב"ש דאיירי בלא שהה שיעור שת"נ ואף דהוי ספק ואסורה מדאורייתא אבל עכ"פ חזקת איסור ליכא עיין לעיל או' ז' והנו"ב בעצמו הוכיח שם דהיכי דליכא חזקת איסור הוי כמו כל איסורים דעא"ג וכל האיבעיא דכאן הוא משום דהוי נגד החזקה עיין בנוב"ק סי' כ"ז וסי' כ"ח וא"כ קושיא זו קשה על הש"ס דרצו למפשט מלחמה ממעשה דרבי כמו שהקשיתי לעיל באו' ז' וי"ל דש"ס איירי דלא הי' על הטביעה רק ע"א וברגלת איירי שהי' ב' עדים על הטביעה ודו"ק:
יא) אמנם קושית הנו"ב על הרי"ף נראה לפע"ד לתרץ דע"כ במעשה דרבא בדגלת מיירי שלא ראה הטביעה רק שהעלה איש אחד מן המים דאז לא איתרע חזקת איסור דאל"כ למה רצו להוכיח ממעשה דרבא דר"י לקולא פליג דהא עדיין אפשר דר"י לחומרא פליג דהתם במשנה דרבנן ור"י דאין מעידים אלא עד ג"י איירי בנמצא הרוג דיש להאשה חזקת איסור ע"כ חיישינן בתר ג"י שמא נשתנה פניו לצורת בעלה אף שהוא חשש רחוק ואפשר דסובר הרי"ף כדעת הפוסקים שהוא רק חומרא דרבנן משום חזקת איסור של האשה החמירו אבל בהאי דדגלת כיון דראה הטביעה לא הוי עוד חזקת איסור ואף רבנן מודים דמעידים אף לאחר ג"י ומנ"ל דר"י לקולא פליג והא בדגלת אף רבנן מודים ע"כ צ"ל דידעו דאיירי התם דלא ראה הטביעה ואיכא חזקת איסור ואפילו הכי התיר רבא בתר ה' יומא ע"כ דר"י לקולא פליג וסובר רבא כר"י ומדחינן יע"ש ולפ"ז שפיר כתב הרי"ף דאיפשטא הבעיא דע"א במלחמה מהא דדגלת דבתרווייהו איכא חזקת איסור אפילו הכי נאמן העד והבן. ובנו"ב שם האריך במעשה דדגלת איך אפשר לדעת בטח שהוא אחר ה' ימים ואני בער ולא אדע הא בפשיטות משכחת לה דמצא איש במים ולא העלה אותו ונשאר שמה במקום ההוא במים עד שיבוא מי להכירו ולאחר ה' יומא באו השושבינין והכירו וז"פ אמנם במה שכתב הרי"ף דעל בדדמי חיישינן ע"כ אף שני עדים בעינן דוקא קברתיו בזה חולקים עליו הראשונים דבשני עדים לא שייך בדדמי ובשו"ת שאילת דוד הוכיח מרמב"ם פ"ז ה"ג מהלכות נחלות שסובר בזה כרי"ף והאריך שם להשוות דעת הרמב"ם כרי"ף שאם לא אמר קברתיו אם נשאת ל"ת דהא בגמרא אמרינן משאל"ס כמלחמה דמי וכשם דשם ל"ת כך במלחמה בלא אמר קברתיו ג"כ ל"ת יע"ש בסי' ז' ועיין בב"ש או' קמ"ג מה שכתב בשיטת הרמב"ם:
יב) שיטה ה' שי' הרשב"א שהביא מקודם שי' הרי"ף שהבאתי לעיל והאריך להקשות עליו והביא ראיות דע"א עדיף מאשה עצמה ע"כ איבעיא הוא אי ע"א הוי כמו האשה עצמה דאינה נאמנת בלא קברתיו משום דאמרה בדדמי או דע"א לא אמר בדדמי ונאמן בלא קברתיו וראי' לזה דהא ס"ד למפשט משני ת"ח שהתיר רבי והוי ס"ד דאיירי בלא אסקינהו רק בעדות טביעה לחוד וה"ה במלחמה דמת סתם דע"א נאמן וכתב עוד דאפשר ליישב את הרי"ף ולדחות ראי' זו דאף דאיבעיא הוי בקברתיו ס"ד להוכיח מכאן מכח כ"ש דהא רבי התיר אף בלא קברתיו ומה במת סתם מותר כ"ש בקברתיו וכיון דדחינן דאין ראי' משני ת"ח שהתיר רבי א"כ נשאר איבעיא לפי פירוש הרי"ף דאף בקברתיו א"נ ע"א דמשקר ושוב הביא את הרי"ף במה דכתב דאיפשטא איבעיא מהא דדגלת דשם איירי דאסקינהו והדרינהו בט"ע דזה הוי כמו קברתיו וע"א לא משקר אבל בלא קברתיו לא מהימן ע"א במלחמה משום דאומר בדדמי כמו דאשה עצמה א"נ בלא קברתיו ושווים המה לדינא דע"א הוי כמו האשה עצמה והביא שגם רמב"ן סובר כן דמהני קברתיו בע"א אמנם הרשב"א עצמו חולק על הרי"ף ורמב"ן והביא ראי' מירושלמי דע"א נאמן אף בלא קברתיו אף דאשה בעצמה א"נ משום דאמרה בדדמי אבל ע"א נאמן במלחמה דלא אמר בדדמי:
יג) והביא עוד הרשב"א דגם הראב"ד סובר כן דנאמן אף בלא קברתיו והראב"ד לא הביא ראי' זו מירושלמי רק מבבלי בפרק בתרא דיבמות מהא דחד אמר מי איכא בי חסא טבע חסא ונשאת ולא אפקוה אפילו במים שאל"ס אף דהתם לא התירו לכתחילה דשם אף דנאמן העד דנפל למשאל"ס ושהה עד כדי שת"נ גזרו רבנן שלא תנשא לכתחילה שמא גלי' אשפלי' אבל אם העיד כן שנפל למים שיש לו סוף ושהה עשת"נ מותרת אף לכתחילה הרי דע"א נאמן אף בלא קברתיו אף דאשה לא דייקא אם שהה או לא שהה ומים כמלחמה דחי ונפשט איבעיא דע"א לא משקר ולא אמר בדדמי אף היכי דאשה לא דייקא:
יד) והרא"ש הביא ג"כ את הראב"ד ודחה ראייתו מהא דחסא דלא אמרו דמים כמלחמה דמי רק במשאל"ס אבל משיל"ס לא דמי כלל למלחמה דלא שייך לומר בדדמי כיון דעומד ורואה כל סביבות המים ושהה כדי שת"נ ודאי מת יע"ש ואף דעכ"פ נפשט דע"א לא משקר דהא אף במשיל"ס אשה לא דייקא אם שהה או לא שהה ונאמן עד לומר ששהה אף דאשה לא דייקא אבל עכ"פ אפשר דבמשאל"ס או במלחמה דשייך בדדמי ע"א לא מהימן רק בעינן דוקא שיאמר קברתיו כמו האשה בעצמה כן נמי ע"א ע"כ אין להביא ראי' מחסא דנאמן ע"א בלא קברתיו אמנם לא יכולתי להבין דבריו הקדושים איך דחה הרא"ש ראיית הראב"ד מהאי מעשה דחסא הא זה ראי' ברורה אפילו אם נאמר כסברת הרא"ש דמשיל"ס לא דמי למלחמה הא עובדא דחסא הי' במשאל"ס ופליגי שם אי בגברא רבה ג"כ גזרו רבנן שלא תנשא לכתחילה אבל בדיעבד שם לא אפקינהו לכ"ע ואם נאמר דע"א במלחמה לא מהימן ומשאל"ס הוי כמלחמה א"כ אמאי אמרו שם אי נסיב. לא מפקינן לה הא ע"א במלחמה לא מהימן כלל אלא ע"כ נשמע מכאן כראב"ד דנפשט איבעיא ועא"נ במלחמה אף דלא אמר קברתיו דע"א אין אומר בדדמי ודו"ק:
טו) איברא דקשה על הראב"ד למה לו להוכיח ולומר דאם מעשה דחסא הוי במשיל"ס הוי מותרת לכתחילה ומזה הוכיח דעא"נ בלא קברתיו הא מגוף מעשה דחסא דהי' במשאל"ס ואפילו הכי אמרו בדיעבד לא תצא ש"מ דע"א נאמן אף בלא קברתיו דאל"כ אמאי לא תצא וצ"ל דמכאן לא הי' יכול הראב"ד להוכיח אלא בלא קברתיו דיעבד לא תצא אבל לכתחילה אפשר עדיין לומר דבלא קברתיו גזרו שלא תנשא לכתחילה כמו שגזרו שלא נסמך על הרוב לכתחילה במשאל"ס ולזה בא הראב"ד להוכיח כיון שאמרו שם בגמרא בעובדא דחסא דאסורה לכתחילה משום דמשאל"ס גזרו רבנן לכתחילה שלא תנשא ומשמע דאם הוי במשיל"ס הוי מותרת לכתחילה הרי דאף בלא קברתיו מותרת לכתחילה. ובזה יש להבין מה שדחה הרא"ש ראייתו היינו על מה שהתיר הראב"ד בלא קברתיו אף לכתחילה כתב הרא"ש דאין ראי' דאמת במשיל"ס מותרת לכתחילה משום דמים שיל"ס לא דמי למלחמה אבל במשאל"ס דדמי למלחמה הגם דזה מוכח מעובדא דחסא דבלא קברתיו בדיעבד לא תצא אבל עדיין אפשר לומר דעכ"פ לכתחילה לא תנשא דכמו שגזרו על משאל"ס שלא תנשא לכתחילה כן גזרו במלחמה בלא קברתיו שלא תנשא לכתחילה דאף דרוב אין אומר בדדמי חששו להמיעוט לכתחילה שמא יאמר בדדמי כמו דחששו במשאל"ס למיעוט לכתחילה והא דחששו שם במעשה דחסא שלא תנשא לכתחילה הוא משני טעמים אחד משום דמשאל"ס ואחד משום דלא אמר קברתיו ולמ"ד שם בגברא רבה במשאל"ס אף לכתחילה תנשא ה"ה בע"א בלא קברתיו סובר בגברא רבה תנשא לכתחילה שטעם אחד לשניהם ודו"ק עיין מה שכתבתי כסברא זו סוף או' י"א:
טו) שיטה ו' הוא הר"ח הביאו תוס' ורא"ש שתמה על מנהג העולם שנהגו האידנא להתיר נשי אנשים שטבעו ע"י הכרה בט"ע בלא סימנים ובגמרא אמרינן דמעשה דרבי איירי דאסקינהו וחזינהו לאלתר וקאמרו סימנים ואפשר דהכא איירי דאכלוהו כוורי ולא נשארה מהם רק פרצוף פנים עם החוטם אבל אם גופן שלם מכירין אותם ואפילו לאחר כמה ימים מהני ט"ע עיין ברא"ש וצריך לדעת איך יפרש הר"ח האיבעיא ונראה דר"ח מפרש דעל משקר לא חיישינן אף דלא דייקא לא ישקר העד רק שכיון דהוי במלחמה וחזי דמחו לי' בגירי או ברומחא וסבר דמת ויאמר בדדמי דמת ואיכא דעבד לי' סמתרי וחיי כמו שהאשה אינה נאמנת דאמרה בדדמי כן ע"א נמי כן אומר בדדמי או דלמא ע"א עדיף מאשה עצמה ולא יאמר בדדמי ורצה לפשוט ממעשה דרבי דס"ד דלא אסקינהו והתיר רבי משום דאמר עד ששהה עד שת"נ ואף דגם בזה שייך בדדמי דמשאל"ס שייך בדדמי על שסבר ששהה כמו דשייך בדדמי במלחמה ודחינן לעולם דע"א א"נ במלחמה משום בדדמי אך במעשה דרבי איירי דאסקינהו וקאמרי סימנים דזה מהני דעל זה לא שייך בדדמי ואף ט"ע לחוד מהני היכי דכל הגוף שלם אך הכא דודאי כבר אכלוהו כוורי ולא נשאר רק פרצוף פנים וחוטם דאין כאן הכרה טובה לכך בעינן ג"כ סימנים ואיבעיא דע"א במלחמה לא איפשטא וא"כ ע"א משום דאומר בדדמי אבל בקברתיו מהני דהא על משקר לא חיישינן כלל והבן:
יז) אמנם ראיתי בחידושי הרשב"א לאחר שהביא שיטת הרי"ף דאיבעיא הוא אף בקברתיו דשמא משקר וכתב דאפשטא איבעיא דמהני קברתיו דלא משקר ע"ז כתב אבל ר"ח כתב דלא אפשטא איבעי' יע"ש משמע דגם הר"ח מפרש כרי"ף אך בזה חולק עליו דרי"ף סובר דאפשטא איבעיא אבל הר"ח סובר דלא אפשטא ע"כ אף בקברתיו א"נ דאפשר דמשקר וראיתי בנו"ב סי' כ"ח ובית שלמה סי' ל"ה שהביאו בשם תשובת הרשב"א ותשובת הר"ן שכתבו כן בדעת הר"ח דע"א במלחמה אפילו אמר קברתיו א"נ יע"ש וזה תמוה מאד דהא אמרינן דמשאל"ס כמלחמה דמי איך פסק דבמשאל"ס מהני ט"ע בגופו שלם ובאין גופו שלם מהני סימנים הא לשיטה זו דחיישינן שמשקר לא מהני להתיר במשאל"ס רק סימנים מובהקים במקום מוצנע כמו באבדה כמו שהבאתי לעיל באו' ד' ואו' ה' בשם הרשב"א ונ"י שכתבו כן לדעת הרי"ף קודם שאפשטא איבעיא וכן מבואר בב"ש לדעת התוס' שהבאתי לעיל או' ד' יע"ש ואיך כתב הר"ח דאף דלא מהני קברתיו במלחמה במשאל"ס מהני אף ט"ע וע"כ צריך לומר דתוס' ורא"ש שהביאו בשם ר"ח דמהני ט"ע במשאל"ס לא סברי מה שכתבו הרשב"א ור"ן דלר"ח לא מהני קברתיו דלרשב"א ור"ן כיון דלא מהני בע"א במלחמה קברתיו דאמרינן דמשקר ע"כ לדידהו במשאל"ס לא מהני ט"ע דחיישינן דמשקר וצע"ג:
יח) שיטה ז' הוא בשלטי גבורים בשם ריא"ז דאיבעיא בע"א במלחמה אם אין דומה להאשה עצמה שטועה לפי תאוותיה שחפצה להנשא ע"כ אפשר דע"א לא טועה ולא אמר בדדמי או אפשר מתוך שהוא בהול במלחמה טעה בדמיונו וסובר שזה בעל האשה זו ובאמת אחר הוא וא"נ משום דאמר בדדמי ולפי דבריו באשה וכן בעד לא מהני אף קברתיו לפי שטועה אף שקבר לאיש אחר סובר שזה בעל האשה אף שאינם רוצים לשקר אך טעו בדמיונם והעידו בדדמי ובעינן לאפשטא ממעשה דרבי ודחינן ששם הגיד העד סימנים שאז בוודאי לא טעה וכתב בשו"ת שאילת דוד סי' ז' או' ג' דלפי דעה זו אף אשה בעצמה נאמנת היכי דאמרה סימנים יע"ש וסובר ריא"ז נמי דאפשטא איבעיא דע"א אין טועה לא בט"ע לחשוב על אחר שזה בעל האשה ואינו טועה ג"כ בין מיתה לחיים דכיון דאמר מת במלחמה בודאי דמת ונאמן אפילו בלא קברתיו דהא במעשה דדגלת שם איירי בט"ע לחוד א"ה התירו שם הרי דע"א נאמן ולא אומר בדדמי ודו"ק ועיין בטור סי' י"ז וב"ש או' פ"ז ובאו' צ' דטור לא הלך בשיטת אביו הרא"ש ועיין בתשובות רב"צ אשכנזי סי' כ' שהאריך מאד לפרש את הרא"ש ביבמות דסובר כמו שפסק הטור ורב"י בש"ע לא הביא מה שפסק הטור ובסעי' כ"ו נראה דלא מחלק בין ראה הטביעה ובין לא ראה יע"ש ודו"ק: