מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן ו
בענין ע"א בעדות אשה
ה) הרמב"ם ז"ל פסק דע"א נאמן בעדות אשה שמת בעלה מדאורייתא ותמהו עליו דהא מסקנת הש"ס ביבמות (דף פ"ח) דמשום עגונה אקילו בה רבנן ונראה לפע"ד ליישב דתנן התם חי שהלך בעלה כו' ובאו ואמרו לה מת בעלך וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה כו' ובגמרא מנ"ל דע"א מהימן ובתוס' ד"ה מכלל כו' דס"ד השתא דעא"נ מדאורייחא א"כ אמאי קרי לי' ברשות בי"ד יע"ש וזה לכאורה תמוה ונראה לפע"ד ליישב דהא לבתר דמסקינן דמשום עגונה אקילו בה רבנן הקשו בתוס' הא אין בי"ד יכולים לעקור דבר מן התורה ולהתיר א"א לעלמא בע"א דמדאורייתא לא מהימן דהוי בחזקת א"א יע"ש וכפי הנראה דרש"י בשבת (קמ"ה) בא ליישב זאת וכתב שם הטעם דאפקעינהו רבנן לקידושין יע"ש וראשונים וגם אחרונים תמהו על רש"י איך אפשר לומר דלכך ע"א נאמן משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה והוי פנוי' הא תנן במתניתן יפה כח בי"ד שפוטרה מן הקרבן משום דיחיד שעשה בהוראת בי"ד פטור ולקמן (דף צ"ב) אמרינן דליתא למתניתן דאין הוראה רק טעות ות"ל הא בלאו הכי פטורה מקרבן משום דעקרוהו רבנן לקדושין והו"ל פנוי' ועוד קשה דלקמן (דפ"ט ע"ב) פריך אהא דתנן במתניתן והולד ממזר מזה ומזה בשלמא כו' ומסיק דמשני ממזר גמור מדאורייתא ואם החזירה ראשון הוי ממזר מדבריהם ולדברי רש"י גם משני לא הוי ממזר מדאורייתא דהא אפקעינהו רבנן לקידושין והוי פנוי' ולקמן (דצ"א) אמרינן דאחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ואחיו של שני חולץ מדרבנן ולשיטת רש"י איפכא הול"ל דהא פנוי' הוי ותפסו קידושי שני ובנוב"ת סי' קמ"ז כתב שם הג' מהר"ש ליישב וכן כתב בספר שו"ת נטע שעשועים סי' מ"ה דרש"י כתב שם בשבת טעם זה על הא דהימנוהו לעד מפי עד זאת לא הוי רק מדרבנן משום דאפקעינהו רבנן לקידושין אבל ע"א שהעיד בעצמו אין לעקור הקידושין דנאמן מן התורה יע"ש ולפע"ד צ"ע דא"כ יהי' עדיף עד מפי עד דולד משני לא הוי ממזר ופטורה מחטאת דפנוי' היא וע"א דנאמן מן התורה יהי' גרע יותר דמתחייב חטאת והולד ממזר א"כ יהי' עדות דאורייתא גרע יותר ויהי' עלי' יותר חומרות מאילו נשאת ע"י עדות דרבנן וצ"ע:
ב) אמנם בפמ"א ח"א סי' פ' ושבות יעקב ח"ב סי' קט"ז הביאם בספר ישרש יעקב ביבמות פ"ח והוא ג"כ מסכים לתירוץ זה שתרצו דסובר רש"י דלא עקרוהו רבנן לקידושין אלא כ"ז שלא נתברר שהעד העיד שקר ומשום דהאמינו לעד ומדאורייתא באמת לא מהימן ואין בכחם לעקור דבר מן התורה להתיר אשה זו שמן התורה עדיין היא בחזקת א"א כי על כן משום עגונה אפקעינהו לקידושין והוי פנוי' ולא עקרו דבר מן התורה במה שניסת עפ"י ע"א אבל כשבא בעלה ונתברר שהעד העיד שקר לא עקרוהו לקידושין יע"ש ואני בעניי לא זכיתי להבין ולא ירדתי לדעת קדושים דהא אם העד העיד אמת וכדבריו כן הוא שמת בעלה א"כ לא נעקר דבר תורה כלל דהא באמת אלמנה היא ומותרת לשוק רק דחשו חז"ל שמא שקר העיד ותי' הוא ע"כ אפקעינהו שלא יהי' מכשול אך נראה כונתם דאפקעינהו רבנן לקידושין והוית פנוי' אפילו כשהוא חי באם ובתנאי אם לא יבוא לביתו אבל אם ברבות הימים יבוא לביתו אז אפקעינהו לקידושין הראשונים והרי היא א"א דמקודם ע"כ הולד ממזר מדאורייתא וצריכה חליצה מאחיו מדאורייתא דהא בא לביתו דלא עקרו רבנן לקידושין רק באם שלא יבוא לעולם:
אך לפע"ד לא הבנתי גם זה דהא הטעם דאפקעינהו רבנן קידושין כדי שלא יעקרו דברי תורה להתיר אשה שבחזקת א"א להנשא לאחר דהא ע"א א"נ מדאורייתא והבא עליה בא על א"א מדאורייתא ואין כח בידם לעקור דברי תורה כקושית התוס' שהבאתי כי על כן אפקעינהו לקידושין כמו דאמרינן ריש כתובות דע"ז יש להם כח לבטל הקידושין דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש א"כ אפילו אם הבעל אי לא יהי' שום מכשול דפנוי' היא ומותרת להנשא מן התורה כיון דרבנן עקרו לקידושין זה הוא כונת רש"י לתרץ קושית התוס' כמו שכתבתי ואם נאמר כמו שתרצו המה דאם יבוא לביתו ישארו הקידושין למפרע ואיגלאי מילתא למפרע דהיתה א"א ורבנן התירו א"א להנשא ועדיין רבנן עקרו דברי תורה ובא מכשול ע"י רבנן וזאת אין בכחם ומה הועילו בזה דאפקעינהו להקידושין אם לא יבוא לביתו הא עדיין אם יבוא לביתו נמצא דעקרו דבר מן התורה והתירו א"א לעלמא ע"כ תרוצם צע"ג:
ג) ונראה לפע"ד ליישב שיטת רש"י כך דהא אם אין לה חזקת א"א אפילו אם יש עליה ספק א"א ע"א נאמן מדאורייתא כיון דלא הוי נגד החזקה כמבואר שם בסוגיא ועיין בש"ש ש"ו דאף בדבר שבערוה אי ליכא חזקת איסור ע"א נאמן ולפ"ז כאן כיון דרצו רבנן להקל עליה משום עגונה להיות ע"א מהימן ע"כ אפקעינהו לקידושין וכ"ז שלא יבוא לביתו אפילו שחי ולא יבוא לעולם לביתו אין עליה קידושין ופנוי' היא ואף דאם יבוא אח"כ לביתו ולמפרע מקודשת עכ"פ כ"ז שלא בא ואפשר שלא יבוא אף שהוא חי אין עליהם קידושין ואין עליה רק ספק שמא חי ויבוא ולעומת זה יש ספק שמא לא יבוא אף שהוא חי וספק שמא מת ולא נשאר עליה מ"י דאפקעינהו רק ספק א"א וחזקת א"א אין עליה דהא עתה אפקעינהו לקידושין ולא היתה א"א מעולם והיכי דליכא חזקה שפיר ע"א נאמן מדאורייתא להעיד שמת נמצא דלא עקרו רבנן שום איסור דאורייתא דהא מדאורייתא נאמן ע"א דהא ליכא חזקת א"א ואפשר שלזה כוונו הפמ"א ושב"י בתירוצם ודו"ק:
ולפ"ז יתיישב שפיר קושית התוס' דאף לפס"ד דש"ס דע"א נאמן מן התורה צריך רשות והיתר בי"ד דאף לפס"ד לא מהימן מדאורייתא רק משום אפקעינהו רבנן לקידושין אם לא יבוא ונתקלקל חזקת א"א לכך ע"א נאמן ודו"ק:
ד) אמנם בש"ש שי"ו פצ"ד הביא שם תשובת מהר"ם והקשה עליו מיבמות (פ"א) דאם העד מעיד דאתשל מרא עלי' מנ"ל דע"א נאמן דהוי נגד חזקה ולפי סברא זו כיון דחכם עוקר הנדר למפרע א"כ אין כאן חזקת איסור וע"כ צריך לומר כיון דקודם דנעקר הנדר למפרע אסור הי' מיקרי חזקת איסור ע"כ ע"א א"נ א"כ גם בנ"ד מיקרי חזקת א"א כיון דקודם דאפקעינהו היתה אסורה משום א"א ודו"ק ועיין בישרש יעקב יבמות פ"ח ודו"ק:
ה) ובסברת הש"ש ישבתי מה ששמעתי מקשים על הא דאמרינן ביבמות (דף ל') ובגירושין ספק קרוב לה לא קתני מ"ט אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כו' [פירוש שהיתה צרת ערוה ופטורה מחליצה] ומוקמינן אותה על חזקתה ומותרת לשוק בלא חליצה וקשה הא לפי מה שכתב הרשב"א דהא דמהני ד"א בגט אף שד"א לא הוי רק קנין דרבנן משום דאפקעינהו רבנן לקידושין א"כ בכאן אם הוי הגט בתוך ד"א של הערוה א"כ לא היתה אשתו מעולם דהא עקרו רבנן לקידושין ולא היתה צרת ערוה כלל מעולם דהא הערוה נעשה פנוי' למפרע ולא הי' לצרה חזקת היתר לשוק ולפי מה שכתבתי בשם הש"ש זה מיקרי חזקת היתר דהא עכ"פ קודם שזרק הגט לד"א וקודם דאפקעינהו הי' ערוה אשתו והי' לצרה חזקת היתר לשוק כמו גבי נדר אף דנעקר למפרע אבל כיון דקודם דאתשל הי' אסור מקרי חזקת האיסור אף לאחר שנעקר הנדר למפרע ודו"ק ולפ"ז נסתר ג"כ מה שכתבתי לעיל לפרש בע"א שבמת הבעל אפקעינהו לקידושין כדי שלא יהי' חזקת א"א להיות עא"נ מן התורה דלפי דברי הש"ש אכתי יש לה חזקה כיון דקודם דעקרו רבנן הקדושין הי' עליה חזקת א"א והבן:
אמנם אפשר לומר ולפרש דכל השקלא וטריא בסוגיא הוא באמת בסברא זו אם מקרי חזקת א"א כסברת הש"ש או דלא מיקרי חזקה כדס"ד דש"ש מקודם כפשטות דברי מהר"ם וכמו שמצדד בישרש יעקב ומקשינן בגמרא מנ"ל דעא"ג עכ"פ היכי דליכא חזקה וממילא הוי א"ש דעא"ג דמת בעלה משום אפקעינהו ולית לה חזקת א"א א"כ עא"נ מן התורה ולבתר שנפשט דעא"ג היכי דליכא חזקה מקשינן שוב הא הכא הוי נגד החזקה אף אם נאמר כסברת שכתב רש"י דאפקעינהו הא אפילו הכי נשאר חזקת א"א משום דקודם דאפקעינהו היתה א"א וכמו שמסיק הש"ש וע"ז מביאו ראי' דכה"ג לא הוי נגד החזקה ועא"ג מדמהימן לומר דאיתשל מרא ובודאי דכיון דחכם עוקר הנדר למפרע תו לא הוי נגד החזקה כסברת מהר"ם וכס"ד דש"ש וע"ז דחו שם דזה גופא מנ"ל דבאמת גם זה מקרי נגד החזקה כמו דמסיק בש"ש וע"א א"נ בזה והה"ד במת בעלך אף אם נאמר דאפקעינהו עדיין מיקרי נגד החזקה ולמה נאמן ע"א לומר שמת הא הוי נגד החזקה וע"ז מסיק ר"ז משום חומר שהחמרת עליה ממילא דעי"ז אשה דייקא ומנסבא וכיון שכן איתרע חזקת א"א כמו שכתבו בתוס' בכמה דוכתא דאשה דייקא מרע לחזקה וכיון שאין לה עוד חזקה שוב נאמן ע"א מן התורה אף בלא אפקעינהו ומקשינן לא לחמור ולא ליקל משום עגונה אקילו בה רבנן והתחכחו להחמיר עליה כדי שתדייק שפיר ואיתרע חזקת א"א וממילא דעא"ג מדאורייתא כמבואר בפנ"י בקידושין (ס"ג ע"ב) ובספרי ח"א סי' ס"ג יע"ש ורש"י בשבת קמ"ה כתב סברת אפקעינהו לפי ס"ד דש"ס אבל לפי המסקנא לא מהני טעם דאפקעינהו להוציאה מחזקת א"א אך משום דדייקא מרע לחזקת א"א לכך עא"נ מדאורייתא ואף דהוי דבר שבערוה כיון דליכא חזקה מהני ע"א כמו שכתב בש"ש ש"ו יע"ש וא"כ א"ש מאד מה שפסק הרמב"ם דעא"ג להעיד שמת בעלה מדאורייתא ודו"ק:
ז) שוב ראיתי בנו"ב קמא ת"ע סוף סי' כ"ז שהעיר ג"כ בזה מכח תוס' יבמות פ"ח דע"א לא מעיד נגד חזקת איסור דאשה דייקא מרע לחזקת א"א אך בהגה שם כתב דאף זה מיקרי שפיר חזקת איסור דדייקא לא מהני רק שלא יהי' חייב חטאת אבל אכתי באשם תלוי קאי ומקרי אתחזק שהרי אין אשם תלוי שייך אלא היכי דאיתחזק עכ"ל כונתו דהוי כמו איתחזק ואין ע"א נאמן באיקבע איסורא כמו באתחזק איסורא וע"ע בנו"ב סי' כ"ט מה שהעיר שם אח"כ כתב הדרנא בי שתוס' לא כתבו אלא שמרע לחזקה דלא יתחייב חנק אבל עכ"פ באשם תלוי קאי א"כ מוכרח דלא לגמרי נדחה חזקת א"א יע"ש וע"ע בנוב"ק סי' ל"ג מה שהאריך שם לפלפל בת' הריב"ש וע"ע בנוב"ק סי' מ"ג בסוף הסי' ד"ה והנה לפי יע"ש:
ח) אמנם עדיין כפי המבואר בפנ"י בפרק האומר דמא"נ בכל היכי דאיתרע החזקה ובי"ש סל"ד באהע"ז הביאו ובסי' ל"ג כתב שם הבי"ש לפי מה שכתב בנוב"ק דאם יצא קול שמת כבר איתרע חזקת א"א ע"י הקול כו' ושפיר עא"נ אף בלא טעמא דדייקא יע"ש ובסי' ל"ד האריך שם עוד בזה וע"ע בסי' ל"ה שם הרחיב הדיבור בענין זה הרבה אמנם בדבר שבערוה יש כמה פוסקים שנראה מדבריהם דאף בלא איתחזק אעא"ג ויש פוסקים סוברים דדוקא באיתחזק אבל בלא איתחזק אף דהוי דבר שבערוה נאמן ע"א יע"ש בבי"ש שהאריך שם בסי' ל"ה הרבה בזה ולפע"ד אפשר דאף הפוסקים שסוברים דהיכי דליכא חזקה כלל עא"ג אף בדבר שבערוה אפשר דהיכי דאיכא חזקה רק דאיתרע היינו היכי דדייקא או היכי דיצא הקול דאף דאיתרע החזקה כיון דעכ"פ הוי דבר שבערוה אין ע"א נאמן ודו"ק ועיין בנוב"ת אהע"ז סי' ס"ט הביאו ג"כ בבי"ש סי' ל"ה האריך מאד דיש לומר דע"א נאמן מדאורייתא להעיד שמת בעלה יע"ש אולם רוב הפוסקים ראשונים וכמעט כל אחרונים דעתם דלא הוי רק מדרבנן וכן כתב הבית שמואל סי' י"ז או' י' ועיין שם בהגהות ח"ש להגאון מהרש"ק ז"ל:
ט) וראיתי בספר נטע שעשועים אהע"ז סי' ס"ב שכתב וז"ל דקשה לי קושיא עצומה לשיטת הסוברים דלדעת הרמב"ם ע"א בעדות אשה נאמן מדאורייתא כמבואר בכמה מחברים ובפנ"י ריש גיטין ובק"א ועכ"פ עד מפי עד לא הוי רק מדרבנן והתשב"ץ נתן טעם לזה משום דע"א דנאמן הוא משום מלתא דעבידא לגלויי ובעד מפי עד לא עבידא לגלויי שא"א לברר שקרו שיאמר אח"כ שאותו הוא שכחש לו ואמר לו שקר ואין האשם תלוי בו יע"ש ויש לתמוה ע"ז דלפ"ז קשה אהך דאמר ר' פפא בשבועות בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד ותנן האשה שאמרה מת בעלי נאמנת א"כ לא הפסידה שבעצמה תבוא לפני ב"ד ויתירו אותה] והרי ר' פפא ס"ל לעיל דראוין להעיד דמתניתן מלך אבל משחק בקוביא חייב קרבן שבועת עדות כיון דמדאורייתא חזי ורבנן הוא דפסלו ועיין שם ברש"י ותוס' דאף דאין תועלת בעדותו דהא פסול מדרבנן א"ה כיון דמדאורייתא כשר חייב קרבן ולפ"ז גם כאן יהי' העד חייב קרבן שהרי מדאורייתא אין אשה נאמנת דהוי עד מפי עד אבל עד הראשון נאמן מדאורייתא נמצא דחייב קרבן מדאורייתא ושוב אין לפטרו מחמת שאין תועלת בעדותו מדרבנן עכ"ל וראיתי בח"ש אהע"ז סי' י"ז שדחה קושיא זו דזה אין דומה כלל למשחק בקוביא דהא כאן אין האשה מפסדת מידי במה דלא רצה להעיד לפני בי"ד דהא בעצמה ששמעה מעד יכולה להעיד עמפ"ע ובי"ד מתירין אותה ומה חילוק לאשה אם מתירים אותה עפ"י עד שיבוא לבי"ד ויהי' נאמן מדאורייתא או שיתירו אותה ע"פ עצמה עמפ"ע ותהי' נאמנת מדרבנן סוף כל סוף יתירו אותה ב"ד ולא מפסדת מידי במה שלא העיד בפני בי"ד יע"ש אמנם לפע"ד עדיין קושיא הנ"ל קשה דהא יש נ"מ דאם נטבע במשאל"ס דאם נשאת לא תצא אך לכתחילה לא תנשא מדרבנן ואם נמצא הנטבע וניכר עכ"ז סימנים אמצעים דמהני בזה כיון דאין עליה רק איסור מדרבנן לכתחילה ע"כ מהני סימנים דרבנן להתירה אף לכתחילה אמנם מבואר בפנים מאירות וקצת אחרונים דזה דוקא אם יש עדים כשרים דנאמנים מדאורייתא על הטביעה אבל אי ליכא רק ע"א שנטבע דלא מהני ע"א רק מדרבנן וכיון דאסרו רבנן ממילא דע"א לא מהימן להתירה לכתחילה אף מדאורייתא וממילא דלא מהני להתירה לכתחילה ע"י ס"א רק בעינן סימנים מובהקים א"כ יש נ"מ גדולה לשיטת הרמב"ם דע"א נאמן מדאורייתא ועמפ"ע אינו נאמן רק מדרבנן ממילא אם יבוא העד בעצמו לבי"ד להעיד שטבע ושהה עד שתצא נפשו דאז אם נמצא אח"כ וניכר ע"י ס"א מהני להתירה לכתחילה אבל במה שתעיד אשה בעצמה עמפ"ע שאין נאמנת רק מדרבנן לא מהני להתירה לכתחילה רק ע"י סימנים מובהקים א"כ אמאי אמר ר"פ דהכל מודים דפטור מקרבן שבועה הא כה"ג מפסיד לה העד במה שלא בא בעצמו לבי"ד ועיין ב"ש דחולק על רמ"א וסובר דאין לה כתובה ודו"ק:
י) אך נראה ליישב דנודע מה שכתבו אחרונים דלרמב"ם אף באיסור דרבנן לא מהני סימנים דרבנן ורא"ש חולק בזה וסובר דאם לא נשאר על האשה רק איסור דרבנן מהני סימנים דרבנן להתירה והוציאו כן מתשובת הרא"ש מה שהקשה על הרמב"ם מש"ס חולין פרק או"ב כד מעיילת כודנייתא בריספק כו' יע"ש וממילא דא"ש דקושית הנ"ש הוא רק לרמב"ם דסובר ע"א נאמן מדאורייתא ובעמפ"ע לא מהני רק מדרבנן ולדידי' ליכא הנ"מ שכתבתי דהא לדידי' אף במשאל"ס לא מהני להתירה לכתחילה אף דאיכא עדות דמהני מדאורייתא על הטביעה רק אם נמצא וניכר בסימנים מובהקים ולרא"ש דכה"ג אם יש שני עדים דמהני מדאורייתא מהני אף בס"א הא לרא"ש גם אם יבוא העד האחד לפני בי"ד ג"כ לא מהני מדאורייתא דסובר ע"א א"נ רק מדרבנן וממילא לא מהני ס"א בין שיבוא העד בין שתבוא האשה לפני ב"ד ואין לה שום הפסד במה שלא רצה העד להעיד לה ודו"ק: