אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן ה

סימן ד

לבאר הדברים אם בא"א איכא שתי חזקות חזקת חי וחזקת א"א גם אם הוא כמשאל"ם דבעינן שיעמוד שיעור שתצא נפשו אי הוי מדאורייתא גם לבאר אם שני רובא מהני להתיר א"א.

א) תנן התם גיטין (כ"ח.) שלשה דברים אר"ל ב"פ לפני חכמים וקיימו את דבריו ט:

עיר שהקיפה כרקום ועל ספינה המטורפת בים והיוצא לדון שהמה בחזקת קיימים אבל עיר שכבשוה כרקום ועל ספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה, והריב"ש סי' שע"ט [הביא הפוסקים] כתב דהך סיפא איירי שטבעה בים וראו הטביעה רק שלא שהו עד שת"נ לכך נותנים חומרי חיים וחומרי מתים ואפילו ניסת תצא ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה וכן בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה וכתב שם בטעמא דמתניתן ואע"פ שרוב לאבד כיון דאפשר שניצל אין הולכין בזה בתר רובי אלא אחר חזקה ואע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף הכא איכא תרי חזקה חזקת חי וחזקת א"א עכ"ד דברים הללו העתיק בבי"ש בסי' כ"ח וריב"ש אי ת"י לעיין בו. ולכאורה לא ידעתי מה קשיא דרוב וחזקה רובא עדיף הא קיי"ל דאמרינן מדרבנן סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגי ופלגי א"כ א"ש דנותנים עליהם מספק חומרי חיים וחומרי מתים וצ"ל דריב"ש סובר דסיפא זו הוי ספק דאורייתא וסמוך לא הוי רק מדרבנן ויש הוכחה לריב"ש דוודאי מספיקא דאורייתא אסרינן בסיפא בבת כהן לישראל לא תאכל דשמא בעלה חי משום דרישא דתנן שהמה בחזקת חיים וא"כ בת ישראל לכהן תאכל בתרומה משום דהוי בחזקת חי וממילא דבסיפא דאסרינן ג"כ איירי מדאורייתא לכך קשיא לי' הא רובא עדיף מדאורייתא ורק מדרבנן אמרינן סמוך ע"כ תירץ דהוי שני חזקות ושני חזקות נגד רוב הוי ספק דאורייתא:

ב' אמנם הפנ"י כתב דאיירי במתניתן בשהו עשת"נ דאז קיי"ל דאם נשאת לא תצא וכתבו בתוס' ורא"ש בדוכתי טובא הטעם דהוי לי' מיעוטא דמיעוטא הניצולים ע"כ לא אמרינן סמוך מיעוט הניצולים לחזקה דמד"מ לא חזי להצטרף לשום חזקה ואף לכתחילה הי' ראוי להתיר רק דהחמירו לכתחילה משום חומרא דא"א וממילא דגם בתרומה בבא כהן לישראל גזרו דאי לא הא לא קיימא הא דאם נאמר דמותרת לאכול בתרומת בית אביה דבעלה מת א"כ לא יתקיים הגזירה דאסרו להנשא לכתחילה יעו"ש ואני מוסיף עוד דהא בש"ע יו"ד ובאהע"ז סי' י"ז סע' ה' הביא רמ"א בשם ריב"ש בעצמו שכתב דכל היכי דאסורה להנשא לכתחילה אסורה ג"כ להתאבל עליו משום דחיישינן שמא יאמרו דודאי מת ותנשא וכ"ש דאסורה לאכול בתרומה במשאל"ס אפילו שהו עליו עשת"נ והפנ"י כתב דמדברי הריב"ש נראה דאם שהו עשח"נ אף דאסורה להנשא לכתחילה משום חומרא דא"א אבל בתרומה דבית אביה מותרת דלענין תרומה לא החמירו לחוש למיעוטא דמיעוטא כי על כן הוכרח לפרש דמתניתן איירי בלא שהו דהוי ספיקא דאורייתא דאפילו אם ניסת תצא ע"כ אסורה, בתרומה ג"כ אכן לפי מה שכתבתי אפשר לומר דריב"ש ג"כ מודה דגזרו בתרומה אטו נשואין אך המשנה רוצה לפרש דסיפא איירי באיסור תורה כמו ברישא ודו"ק. וע"כ צריך לומר כן דאל"כ יסתור הריב"ש א"ע דהא בסעי' ה' הביא רמ"א בשמו דכל היכי דאסורה להנשא לכתחילה אסורה להתאבל על בעלה כמו שהבאתי לעיל עוד כתב שם הפנ"י דהרמב"ם מפרש ספינה שאבדה בים דלא כדמשמע מפרש"י רק שנשברו הכלים והמנהיגים ונשארה הספינה ע"פ המים ומשמע מדבריו ג"כ דבטבעה מותרת בת כהן לאכול בתרומת בית אביה דבעלה בחזקת מת הוא ודוקא לענין איסור א"א החמירו בנטבע במשאל"ס לכתחילה יעו"ש והיינו מדלא פירש הרמב"ם כפשוטו דנאבדה היינו דנשברה כמו במשנה ובברייתא דסוף יבמות במשאל"ס אלא נראה דכה"ג אף דאשתו אסורה לכתחילה אבל אם היא בת כהן מותרת לאכול בתרומה כי ע"ז לא גזרו רבנן אמנם לפי מה שכתבתי אין ראי' די"ל כמו שכתבתי לעיל דרצה לפרש הסיפא דמתניתן באופן דהוי איסור תורה כמו דאיירי ברישא מדין תורה אבל באמת סובר דאף בנפל למים שאל"ס ואפילו בשהו עשת"נ דמדאורייתא מותרת רק דחכמים גזרו דלא תנשא לכתחילה ה"ה לענין תרומה אם היא בת כהן לא תאכל דאי לא הא לא קיימא הא דאם נתיר לה לאכול בתרומה איכא למיחש דתנשא כמו דאסרינן בש"ע שלא תאבל משום טעם זה ודו"ק כך נראה לפע"ד:

ג) ומתוך מה שכתבתי נראה דהרמב"ם סובר דנפל למשאל"ס אף בלא שהו הרואים שיעור דכדי שת"נ לא הוי רק איסור דרבנן דלא כריב"ש דכיון דהרמב"ם לא מצא אופן לפרש הטויפא דספינה שנאבדה בים רק בנשברו כליה ועומדת על פני המים משמע דאבל בנשברה ונאבדה בתוך הים אפילו לא שהו שת"נ לא הוי רק איסור דרבנן דאל"כ הוי לי' לפרש בפשיטות כמו שפירש הריב"ש דנאבדה ונפלה לים רק שלא שהו שיעור שת"נ ודו"ק. וראיתי בנוב"ק סי' כ"ח וז"ל והואיל ואני עוסק באותו ענין אודיע שהרב מטארניגראד טעה בזה שכתב בכאן הוא איסור דרבנן ובאמת כאן הוי איסור תורה גמור לרוב פוסקים כיון שלא העיד ששהה והביט לכל הצדדים שלא יצא מהמים עד שיעור שת"נ והדבר זה מפורסם בפוסקים ואין צריך להאריך בו עכ"ל. ולפי מה שכתבתי נראה דהרמב"ם סובר שהוא רק מדרבנן:

ד) וראיתי בח"ס אהע"ז סי' ס"א שכתב והנה פלוגתת הרמב"ן ורשב"א דהרמב"ם מפרש נשברה כליה הא נשברה ממש אין לה חזקת חי כלל ולרמב"ן נאבדה היינו נשברה דנותנים עליהם ח"ח וח"מ משום דאפשר שינצלו אנשים ע"ג דף משמע מזה דאם נטבעו ממש בתוך המים וכיסה עליהם המים שוב אין לו חזקת חיים כלל ומדברי שניהם יש ללמוד דלא בעי' שיעור ששהו כדי שת"נ מן התורה וטעמא רבה איכא דאם נאמר דבעינן מן התורה במשאל"ס שיעור כשת"נ א"כ לא תועיל כלל אפילו ששהו דכיון דעלו עליו המים וכסוהו לא ינוח במקום ההוא כי יובילהו למרחוק ואפילו יצא משם לא יצא ממקום שנטבע אלא ברחוק כמה מילין ומה מועיל שישהו כדי י"נ אלא לא בעינן מן התורה דמיד שנטבע וכסוהו מים על הרוב לא יכול עוד לצאת כי שטף מים רבים לא יניחוהו ומ"מ מדרבנן חיישינן למיעוט שיצא במקום רחוק ואשפלוהו גלי וא"כ אין כאן איסור דאורייתא יע"ש אמנם יהי' איך שיהי' בלא שהו אפילו בדיעבד תצא ובשהו שיעור שת"נ בדיעבד אם ניסת לא תצא כמבואר בש"ע ובפוסקים:

ה) אמנם אם נאמר דבין כך ובין כך לא הוי אלא דרבנן מה חילוק יש שבזה תצא ובזה ל"ת ונראה דהנה התוס' בבכורות (דף כ') ד"ה חלב פוטר הקשו למה במשאל"ס בדיעבד מותרת ולא תצא אמאי לא אמרינן סמוך מיעוט דנמלטים לחזקת א"א ויהי' עכ"פ איסור דרבנן כמו בכל איסורים ותצא ותרצו דמיעוט נמלטים לא שכיח והוי רק מיעוטא דמיעוטא וכה"ג לא אמרינן סמוך והא דאסורה להנשא לכתחילה הוא רק משום חומרא דא"א יע"ש וזה איירי בשהו שיעור שת"נ. וביבמות ל"ו ד"ה הא לא שהה כו' הקשה וא"ת אמאי לא אזלינן בתר רוב נשים דולד מעלי' ילדן כלומר למה במת תוך ל' חיישינן לנפל וצריכה חליצה הא רוב אינם מפילות ותרצו דהוי מיעוט המצוי וכמו כן במשאל"ס דאשתו אסורה הוי נמי מטעם דהוי מיעוט המצוי יע"ש ולכאורה כתבו כאן להיפך ממה שכתבו בבכורות דהוי רק מד"מ ונראה דבבכורות איירי בשהו ולא עלה הוי רק נמלטים מד"מ לכך בדיעבד לא תצא ומותרת וביבמות איירי התוס' בלא שהו שיעור שת"נ דאז אסורה ואף בדיעבד תצא לזה כתבו דאם לא שהו הוי מיעוט השכיח ע"כ אף בדיעבד תצא כן נראה לפע"ד ליישב דבריהם:

ו) ודברי התוס' ביבמות המה דלא כריב"ש דהוא כתב דהוי ספיקא דאורייתא אף דמדאורייתא רוב עדיף אך דאיכא שני חזקות חזקת חי וחזקת א"א והוי כמו הרוב ונשאר ספק השקול מן התורה ותוס' כתבו בפירוש דזה רק דרבנן משום דהוי מיעוט המצוי ולמה לא כתבו פשוט דאף דלא הוי מיעוט דשכיח עכ"פ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמו בכל התורה דכן הוא ובפרט דכאן הוי שני חזקות נגד הרוב א"כ מוכח נמי דתוס' סוברים דליתא כאן שום חזקה דחזקת חי איתרע כיון דנפל למים וממילא חזקת א"א נמי איתרע דהא הא בהא תלי' דשני חזקות מקושרים זה בזה דאם חי הוא הרי זו א"א ואם מת לא הוית א"א והוי רק כמו חזקה חדא וכיון דנפל למשאל"ס כבר איתרע חזקת חי כמו שכתבו הפוסקים ממילא קשה אמאי לא אזלינן בתר רוב וצריך לתרץ משום דהוי מיעוט המצוי ובמה דהקשו שם למה לא אמרינן רוב נשים ולד מעלי' ילדן והקשה בספר ישרש יעקב הא יש חזקת זקוקה ליבם ואסורה לשום אדם בלא חליצה ואמרינן סמוך ותירץ ע"ז דכיון דכבר היתה מעוברת ומכ"ש דכבר ילדה איתרע חזקת איסור לשוק יע"ש כן נמי כאן דכיון דנפל למשאל"ס איתרע חזקת חי וממילא דאיתרע נמי חזקת א"א והבן אמנם הא כתבו בבכורות כ' דלכך לא אמרינן סמוך מיעוט לחזקת א"א משום דהוי מיעוטא דמיעוטא הרי דנשאר עדיין חזקת א"א והתם איירי בשהו כשיעור שת"נ אפילו הכי הקשו למה לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת א"א והצריכו לתרץ דהוי מד"מ א"כ נשמע מדתו"ס דאף דנפל למים ואיתרע חזקת חי אבל חזקת א"א לא איתרע ע"כ לא הקשו התם מחזקת חי רק מחזקת א"א ולפ"ז למה כתבו ביבמות דהוי מיעוט המצוי אמאי לא כתבו משום סמוך וצע"ג:

ו) וראיתי בפנ"י גיטין (כ"ח) ד"ה א"ל תרומה אגיטין כו' שכתב דחזקת חי וחזקת היתר לתרומה עומדת מיקרי שתי חזקות וזה כמו שכתב הריב"ש דחזקת חי וחזקת א"א הוי שתי חזקות אף שתלוי' זב"ז וחדא נצמחת מאידך וכתב נמי דאף דחדא מהחזקות איתרע קיימו אידך דלא איתרע והביא מתוס' כתובות כ"ג בזרק לה גט ספק קרוב כו' בזה איתרע חזקת א"א יע"ש שהאריך בענין זה עכ"פ מבואר שם דסובר כסברת הריב"ש דגם כאן איכא שתי חזקות חזקת חי וחזקת א"א אך לא ידעתי אמאי לא כתב הריב"ש דעכ"פ חזקת חי איתרע ואפשר שכך כונתו כיון דיש שתי חזקות אף דחזקת חי איתרע ראוי להצטרף עם חזקת א"א דלא נימא רובא עדיף ונשאר ספק לכך נותנים עליהם ח"ח וח"מ ודו"ק:

ח) ובספרי ח"ש סי' ס"ג או"ק ר' ואו"ק ה' הארכתי הרבה אי חזקת חי וחזקת א"א הוי חדא חזקה או שני חזקות כסברת הריב"ש והבאתי שבכור שור בפ"ק דחולין כתב ג"כ כסברת הריב"ש דאף דחזקת הבהמה איתרע אזלינן בתר חזקת החלב דלא איתרע וכתב דאף דחזקת היתר מחלב נצמח ותלוי בחזקת הבהמה וקשורים זב"ז אפילו הכי יש לומר חזקת הבהמה איתרע חזקת חלב לא איתרע יע"ש כן הכא נמי יש לומר אף דחזקת חי איתרע חזקת א"א לא איתרע ואני כתבתי שם דבסברא זו פליגי רבה ואביי ורבא ביבמות (דף ל"א) והרבה הארכתי שם בזה וע"ש וכעת פקחתי עיני וראיתי שכבר האריך בזה הרבה בנוב"ק סי' מ"ג והביא שם הפנ"י בקו"א מכתובות והריב"ש שכתבו סברא זאת דהוי שתי חזקות והוא האריך לסתור זאת דכיון דהמה קשורים זב"ז ואי אפשר לומר חזקת א"א אם לא שנאמר שבעלה חי ע"כ לא נחשב זאת רק לחזקה אחת והביא שם ראיות לזה וסותר הראי' של הפנ"י גם כתב דאפילו לפי סברת הריב"ש דהוי שתי חזקות אפילו הכי רוב עדיף אפילו משתי חזקות והביא ראיות לזה וכתב עוד דעיקר מה שהביאו לריב"ש לחדש סברתו משום דקשיא לי' בהני שלשה דר"א ב"פ בגיטין (כ"ט) דחד מהני הוא ספינה שאבדה בים ובהנך תלת אפילו אם ניסת תצא אע"פ שרובם למיתה ובמשאל"ס אמרינן דאם ניסת לא תצא ע"כ הוכרח לחלק דבנפל למשאל"ס מעיד העד ששהה עד שת"נ ואז הצלתו ע"י מחילה של דגים או שיצא במקום רחוק מיעוטא דמיעוטא ומשה"כ ל"ת ולא מהני השני חזקות מידי נגד הרוב כיון דאין כאן רק מיעוטא דמיעוטא אבל בר"א ב"פ בספינה שנאבדה ולא שהה עד שת"נ דאז יש מיעוט טוב ובזה שתי חזקות הוי כרוב לכך נשאר פו"פ והוי ספיקא דאורייתא ואם ניסת תצא ודחה זאת הנו"ב דבר"א ב"פ בלא שהה ליכא רוב כלל דבמה שנאבדה גם חזקת חי איתרע א"כ נשאר רק ספק דאורייתא ונותנים עליהם ח"ח וח"מ ובמשאל"ס דשהה עד שת"נ לא הוי רק מיעוטא דמיעוטא הניצלים ע"כ אם נשאת לא תצא ורק לכתחילה גזרו חז"ל שלא תנשא משום חומרא דא"א יע"ש בנו"ב ודו"ק:

והנה כבר כתבתי לעיל דתוס' ביבמות (ל"ו) ובבכורות (כ') סותרים א"ע בטעם דאסרו במשאל"ס וכתבתי מה שיש ליישב דבריהם עיין לעיל או' ה' אך היותר נראה דביבמות (ל"ו) סוברים דלא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה רק לר"מ אבל רבנן פליגי עליו וסוברים דרובא עדיף ואפילו מדרבנן לא אמרינן סמוך כמו שכתבו בסוף יבמות וכן דעת קצת ראשונים כי על כן הוצרכו לומר דהא דאסרו לכתחילה משום דהוי מיעוט המצוי ובנשאת לא תצא משום דסמכינן ארובא והוי ממש כמו בכל איסורים דבמיעוט המצוי מחמרינן לכתחילה ובדיעבד מותר אמנם בבכורות דמסקי שם דאף רבנן סוברים סמוך מדרבנן א"כ קשה במשאל"ס נימא סמוך א"כ אף בנשאת תצא ע"כ הוצרכו לתרץ דהוי רק מד"מ ובזה לא אמרינן סמוך והא דאסרו לכתחילה הוא רק חומרא דא"א כן נראה ליישב דבריהם:

ט) ולפ"ז נראה דאם יש עוד רוב אחר לומר שמת להצטרף לרוב דנטבע במשאל"ס לפי דעת התוס' ביבמות דלכך אסרו לכתחילה משום דהוי מיעוט המצוי א"כ בהצטרף עוד רוב השני לא נשאר רק מד"מ ומותרת אף לכתחילה אבל לטעם שכתבו התוס' בבכורות (כ') דכל משאל"ס הוי מד"מ רק משום חומרא דא"א החמירו אף במד"מ לכתחילה א"כ מה יתן ומה יוסיף דאיכא עוד רוב עכ"פ נשאר קצת מד"מ ורבנן גזרו ע"ז והבן:

ואפשר לומר דהא דסבר ר"א ביבמות (קכ"א) דהא דאסרו רבנן במשאל"ס לכתחילה היינו לאינש דעלמא אבל בצורבא מרבנן מותרת אף לכתחילה דאם סליק קלא אית לי' א"כ הוי תרי רובא וסובר סברת התוס' דיבמות (דף ל"ו) ע"כ בתרי רובא מתיר וזה א"ד שם דר"נ התיר משום דחסא ג"ר הוא אך מסקינן שם בגמרא ולא הוא לא שנא צורבא מרבנן או גברא רבא או אינש דעלמא דיעבד אין לכתחילה לא היינו משום דעיקר כטעם התוס' בכורות דאסרו לכתחילה משום חומרא דא"א אף דמשאל"ס לא הוי רק מו"ח א"כ אין חילוק דאף דבצורבא מרבנן דאיכא להצטרף עוד רוב לא מהני ובאמת דעת רוב פוסקים וכל אחרונים דאמרינן סמוך מדרבנן א"כ ע"כ צריך לומר דמשאל"ס לא הוי רק מד"מ דאל"כ הוי אמרינן סמוך והוי אמרינן דאף דיעבד תצא וכיון דבדיעבד לא תצא ע"כ משום דלא הוי רק מד"מ כסברת תוס' בכורות:

ו) ובתוס' יבמות (קכ"א) ד"ה ולא הוא כו' כתבו ואע"ג דרובייהו צורבא מרבנן אי סליק קלא אית לי' מכל מקום לא מהני אותו רוב ולא תנשא לכתחילה כמו גבי רוב גוססין דאין מעידים עליהם אף דרובן מתים ולכאורה יש להעיר מה ראי' גוססין דליכא רק חד רוב וצורבא מרבנן במשאל"ס הוי תרי רובא וראיתי שכבר העיר עליהם בתשובת בי"ש שנדפס תשובה מישועות יעקב סי' ל' אך לדינא כתב בישועות יעקב דלא מהני תרי רובא דהא בצורבא מרבנן איכא תרי רובא ואפילו הכי לא תנשא לכתחילה וראיתי בספר ישרש יעקב שהקשה על התוס' למה הביאו ראי' על צ"מ דלא מהני הרוב מגוסס הא ממשאל"ס גופו דאיירי בי' הי' להם להביא ראי' דלא מהני רוב וכתב דמכל משאל"ס אין ראי' די"ל כמו שכתבו ביבמות (ל"ו) דהוי מיעוט המצוי אך הקשה הא שם כתבו דגם בגוסס הוי מיעוט המצוי א"כ אין ראי' על צ"מ ולא תירץ כלום ולפע"ד יש להעיר עוד יותר דהא נ"ד בצ"מ שנפל למשאל"ס דהוי תרי רובא ע"ז אין ראי' מגוסס דליכא רק חד רוב ואין ראי' ממשאל"ס באינש דעלמא דלאו צ"מ דליכא רק חד רוב אבל בצ"מ שנפל למשאל"ס דהוי תרי רובא י"ל דמהני וכס"ד דר"א וכא"ד דשם אך כיון דאמרינן ולא הוא כו' א"כ נשמע דתרי רובא לא מהני והתוס' דרצו להוכיח דהטעם של המסקנא דלא מהני בצ"מ משום דת"ר לא מהני וע"ז לא הביאו ראי' וצע"ג ליישב. עוד הביא שם בישרש יעקב מה שהקשיתי לעיל בסתירת דברי תוס' מיבמות (ל"ו) לבכורות (כ') והניח בצ"ע יע"ש:

יא) ולולי דבריהם הקדושים של רבותינו בעלי התוס' הי' אפשר לומר דמהני תרי רובא בעגונה אך הא דאמרינן ולא הוא היינו דוקא כאן דאם באנו להתיר מטעם דאיש זה אי הוי סליק קלא אית לי' א"כ לא יתקיים כלל תקנת חז"ל דעל כל אדם יאמרו עליו שהוא גברא רבה או צ"מ ע"כ סברא הוא דלא פלוג חז"ל בתקנתם רק כל מי שנפל למשאל"ס אשתו אסורה להנשא לכתחלה. ולולי דמסתפינן הייתי מפרש גם דברי התוס' דכך כונתם דאף דבצ"מ איכא רוב א"כ איכא ת"ר אפילו הכי לא פליג מטעם שכתבתי ע"כ לא הביאו ראי' רק מגוסס דהא יש גוססים שבודאי ידענו שלא יחיו היינו בסוף הגסיסה או מי שגוסס יותר משלשה ימים וכן מי שהוא נפל בחולי אשר כל העם יודעים שא"א עוד לחיות והוא ג"כ גוסס דאז בודאי איכא ת"ר ואפילו הכי כדי שלא ליתן לכל אחד תורה בידו לחלק בין גוסס לגוסס ע"כ גזרו ואמרו לכל גוסס אין מעידים כן נמי במשאל"ס דגזרו ואמרו דכל מי שנפל יהי' ג"ר או צ"מ אסורה להנשא לכתחילה דאל"כ יתבטל תקנת חז"ל במשאל"ס וכן בגוסס ולפי זה יתיישב קושית ישרש יעקב על התוס' ולפ"ז דוקא במשאל"ס דשייך הטעמים שכתבתי בצ"מ ובגוסס אבל בעלמא לא במשאל"ס אפשר לומר דמהני ת"ר והבן הדברים:

יב) וראיתי בבי"ש שנדפס שמה תשובה מישועות יעקב סי' ל' שהביא ראי' דת"ר לא מהני בעגונה מהך דיבמות (ק"כ) בנפל לים והעלו רגלו מארכובה למעלה תנשא אשתו דמקשה הש"ס ממשנה דמגויד דלחין מעידים וקשה הא בארכובה למעלה ונפל למשאל"ס הוי תרי רובא ומגויד ליכא רק רוב אחד אלא לאו דאין חילוק יע"ש אך לפע"ד אין ראי' זו מוכרחת דכבר כתבו שם בתוס' ד"ה למימרא דמתניתן לא קשיא לי' מרישא לסיפא משום דאיכא לשנויי אבל על רשב"א מקשה דלדידי' ליכא לשנויי היינו דאין כאן טרפות כלל שיכול לכוות ולחיות ומלבד זה לרשב"א מבואר בחולין (מ"ב) דאין זה טרפות כלל עיין בישרש יעקב בשם הריטב"א א"כ שפיר מקשינן דהא ליכא ת"ר ודו"ק ואדרבה מתוס' שם מוכח דמהני ת"ר שכתבו דבלא דרשב"א ליכא להקשות מרישא לסיפא דהוי מוקמינן רישא בתוך י"ב חודש דטרפה חיה י"ב חודש וסיפא לאחר י"ב חודש לכך תנשא יע"ש ושם איכא ת"ר דטרפה דאינה חי' לא הוי רק רוב דמיעוט חיים הרי דת"ר מהני להתיר לכתחילה להנשא ודו"ק אך לא ידעתי למה כתבו דרישא איירי תוך י"ב חודש הא מצינן למימר דגם רישא איירי אחר י"ב חודש רק דברישא ליכא רק חד רוב ודו"ק וראיתי בשו"ת אמרי יושר מ"ש סי' כ"ד שהאריך בענין זה אי מהני תרי רובא והביא את בית יעקב הובא בפ"ת שכתב דמהני תרי רובא והביא את אדב"ע דכתב דלא מהני ת"ר רק באופן דהם באים כאחד וכ"כ בעיון יצחק והביא עוד מריב"ש מוכח דלא באים כאחד ג"כ מהני ת"ר ורצה עוד לומר דאם רק ע"א מעיד על הטביעה והעיד ששהה שיעור עד שת"נ אפשר דלא מהני ת"ר אבל אי איכא שני עדים כשרים מהני ת"ר אך כתב דמתב"י ופמ"א וארד"ע ועיון יצחק נראה שהקילו בת"ר שבאים כאחד אף בע"א יע"ש ועיין במהרש"ם ח"ג סי' רנ"ב שמצדד הרבה להתיר בת"ר והביא תשובת רח"כ מצרף ף את הבית יעקב להקל בת"ר יע"ש בחלק אהע"ז סי' כ"ח ואני הארכתי בתשובה דביבמות (ל"ו) ובבכורות (כ') כתבו בתוס' לדמות הגזרה דמשאל"ס לגזרת דמת בתוך ל' דחיישו רבנן לנפל דלא מהני רוב וכמה פוסקים מצאתי להקל במת בתוך ל' להקל בת"ר א"כ גם במים שאל"ס ג"כ יש להקל בת"ר אך הבאתי מא"ז דיש פלוגתא בין הראשונים במת בתוך ל' אי מהני ת"ר וא"כ להפוסקים דלא מהני התם ת"ר כן נמי במשאל"ס לא מהני ת"ר ועיין לעיל סי' א' ודו"ק:

יג) וראיתי בספר אמרי יושר ח"ב סי' קמ"ה כתב שם דמן ח"מ וב"ש שכתבו דשינים גדולים שאין מצוי ברוב העולם הוי סימן מובהק משמע דרוב גמור סגי להתיר א"א כו' ובמים שאל"ס החמירו וחששו אף למר"מ והארכתי בזה בחידושי עכ"ל וראיתי בתשובה אחת שכתב הטעם דהחמירו במשאל"ס משום מעשה שהי' בר' עקיבא ור"מ יבמות (קכ"א) יע"ש אך צ"ע דא"כ אמאי לא התירו בצ"א וגברא רבה דהא חזינן דרע"ק ור"מ נתפרסמו בעולם כשעלו אמנם לפי מה שכתבתי משום לא פלוג א"ש אך אם נאמר כדבריו דחוץ ממשאל"ס מהני בעגונה רוב גמור קשה אמאי בגוסס אף דהוי רוב אסורה וכן מבואר להדיא ברמב"ם וש"ע דבעגונה לא מהני רוב ולאו דוקא במשאל"ס עיין בש"ע סי' י"ז סעי' כ"ט וראי' שהביא א"י בשינים גדולים דמהני מטעם רוב נראה לפע"ד לחלק בסברא נכונה שאם באים להעיר עליו שמת בזה לא מהני אפילו רוב גמור כמו דתנן אין מעידים עד שתצא נפשו היינו שיודעים ידיעה ברורה שמת ולא מטעם רוב והיכי דהוי תרי רובא מחלוקת בין הפוסקים אם הוי כידיעה ברורה כמו שהבאתי לעיל אבל אם בא להעיד רק על הכרה שמכיר שזה הנמצא מת מכיר אותו ע"י שינים גדולים שאין מצוי ברוב העולם רק בזה שהי' מכירו מהני עדותו להתיר אם הוא רוב גמור כמו שהוכיח בא"י דהא סימנים מובהקים מהני אף דלא הוי רק רוב גמור כמבואר בפוסקים ומכ"ש למ"ד בש"כ סימנים דאורייתא ומהני אף סימנים אמצעים דזה בודאי לא הוי רק רוב כמבואר בפוסקים וכן מבואר להדיא בפנ"י בסוגיא דסימנים שנתקשה למה מהני סימנים באבוה הא סימן לא הוי רק רוב ואין הולכין בממון בתר רוב יע"ש הרי שברור בעיניו דסימן לא הוי רק רוב וא"כ למ"ד בגמרא דמהני סימנים אמצעים איך יפרנס הדין שהוא מוסכם דמשאל"ס אשתו אסורה ולא מהני רוב ואיך מהני רוב ע"י סימנים אמצעים ואפילו ע"י סימן מובהק דמהני לכ"ע להתיר אמאי הא רוב במשאל"ס לא מהני וע"כ צריך לומר ולחלק כמו שכתבתי דעל מיתה לא מהני רוב ועל הכרה מהני רוב ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה