מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן ד
בדין אי נוגע כשר לעדות אשה.
א) אם נוגע כשר לעדות אשה כבר ישבו על מדוכה זו גדולי אחרונים והנו"ב ז"ל בקמא סי' כ"ז הביא בזה"ל הגע בעצמך הא האשה עצמה נאמנת שמת בעלה ומי נוגע בדבר יותר ממנה אלא שאפשר לחלק דבשלמא איהי דייקא ומנסבא אבל העד אם נוגע הוא משקר ולא מועיל דיוק שלה ועיין בתוס' יבמות (דף קט"ו) סוף ד"ה טעמא דע"א עכ"ל ולפע"ד אין לחלק בין אשה גופה מעידה לעד דהא בפרק האשה רבה דשקלינן וטרינן החם מנ"ל דע"א נאמן בערות אשה ואמרינן סברא הוא כו' ופירש"י והא ודאי פשיטא לן דסמכינן עליו בכל איסורים כל זמן שלא נחשד דאי לאו הכי אין אדם אוכל משל חבירו כו' ובודאי דנוגע כשר בכל איסורים דהא טבח וכן חי שמוכר לישראלים מאכלים כשרים נוגע דבשר טרפה בזול יותר מכשר ויש למוכר נגיעה גדולה שאם יתן לו בשר טרפה ישתכר הרבה ואפילו הכי מוקמינן המוכר בחזקת כשרות שבודאי בשביל נגיעת אחון שירויח הרבה לא יכשיל לחבירו ומותר לקנות ממנו בשר בחזקת כשר ולפ"ז אם נלמד מזה על עדות אשה דע"א נאמן כמו בכל או"ה דע"א נאמן א"כ בודאי כמו בכל איסורים נוגע נאמן כן בעדות אשה ממילא אף דדחינן דא"א למילף עדות אשה מכל איסורים משום דאתחזק איסורא ומסקינן דטעמא משום חומר דהחמרה עליה כו' והיינו משום דאשה נמי דייקא לכך נאמן העד ובין אם נאמר דמשום דייקא איתרע חזקתה ולא הוי נגד החזקה וע"כ נאמן ע"א או שנאמר דרבנן הקילו עליה מהאי טעמא דנאמן לע"א בודאי לא חזרו ממה דהוי ס"ד מקודם בעיקר הדין דנאמן כמו בשאר איסור בלא אתחזק אפילו אם העד נוגע. שוב ראיתי שנו"ב בעצמו בסוף התשובה שם כתב ראי' זו יע"ש ודו"ק:
ב) ועוד נראה דראי' דכמו דאשה גופה נאמנת אע"פ דליכא נוגע יותר ממנה כ"ש דע"א נאמן אף שהוא נוגע ומה שרצה הנו"ב לחלק דבעצמה נאמנת משום דאיהי דייקא ומנסבא אבל העד אם נוגע הוא משקר הא תנן ביבמות (קי"ד:) דבזמן שמלחמה בעולם אינה נאמנת לומר מת בעלי דלא דייקא ואומרת בדדמי ולשיטת הרמב"ם אף במת וקברתיו אינה נאמנת במלחמה אפילו הכי במת על מטתו מהימנא אף דלא שייך דייקא ואף דנוגעת בדבר ובע"א במלחמה נאמן לראב"ד וסייעתו אף בלא קברתיו ולשיטת הרמב"ם עכ"פ בקברתיו נאמן אף דלדעת:
אשה גופה לא נאמנת אף בקברתיו דגרע מע"א אפה"כ במת על מטתו נאמנת אף שנוגעת בדבר כ"ש ע"א דמהימן אף שהוא נוגע דעדיף מאשה גופה ולפי מה שכתב הנו"ב קשה איך אשה גופה נאמנת במלחמה לרוב פוסקים בקברתיו ולדעת הרמב"ם נאמנת עכ"פ במת על מטתו הא מבואר דבמלחמה לא שייך דייקא ולפי מה שכתב הנו"ב א"א לאשה גופה להיות נאמנת משום דאיהי נוגעת בדבר רק משום דייקא ואמאי נאמנת במלחמה בקברתיו או לדעת הרמב"ם במת על מטתו אע"כ דאף בעד דלא שייך טעם זה אף שהוא נוגע כשר לעדות כמו אשה גופה ודו"ק אמנם הנו"ב שם האריך עוד להביא ראיות להכשיר נוגע בעדות אשה אך מסיים בסוף ואע"פ שאנו דנין בדבר להכשיר נוגע מ"מ לא נעבד עובדא כיון דיש פוסקים המחמירים מהריב"ל ומ"ב ולהקל לא מצאתי סיוע בראשונים לא אוכל לעשות מעשה להקל יע"ש:
ג) ובסי' כ"ט כתב הנו"ב שם בפשיטות דנוטל שכר להעיד דעדותן בטלה לא שייך בעדות אשה כיון שפסול זה לא הוי רק קנס דרבנן ומבואר בש"ע סי' י"ז שכל הפסול מדרבנן כשר לעדות אשה אך אם יש חשש נוגע בעדות [כלומר שאם יעיד להתיר אותה תתן לו המעות ובאם לא יתירו אותה הב"ד לא תתן לו והוי נוגע] ובזה הוי פסול דאורייתא וכל פסולי דאורייתא פסולים לעדות אשה אך כבר הוכחתי בתשובה שגם נוגע כשר בעדות אשה מכמה ראיות ועכשיו אין בית המדרש בלא חידוש כו' וא"כ בעדות אשה שגם קרובים העדים כשרים לה אף שהמה פסולי עדות דאורייתא כל שאין פסול מדאורייתא מחמת עברה רק מחמת קורבה או עבדות כשר הוא לעדות אשה כו' ועבד ושפחה אע"פ שהמה פסולים מדאורייתא ח"מ אין נפסלים בעברה וכשרים המה דנאמנים המה בעלמא כנשים אבל הפסול בעברה נגרע ערכו הרי שאם פסולי דאורייתא כולם כשרים לעדות אשה ואין לך הפסול רק פסולי עברה עכ"ל יע"ש וכונתו דנוגע אף דבעלמא פסול מדאורייתא אך בעדות אשה דפסולי דאורייתא כל שאין מחמת עברה כשר אף נוגע שהוא פסול דאורייתא אבל לא מחמת עברה כשר בעדות אשה ואני בער ולא אדע איך מדמה הנו"ב נוגע לפסולי קורבה או שפחה כיון דלא פסול עברה הוא הא זה דוקא לדעת העיר שושן דנוגע אינו פסול מחמת דמשקר רק משום דאדם קרוב אצל ממונו ופסול רק מגזרת הכתוב והוי פסול קורבה א"כ בודאי דבעדות אשה דקרוב כשר גם נוגע כשר כמו שכתב בעצמו בסי' כ"ו אמנם בעצמו הכריע שם כדעת הסמ"ע וש"ך שכתבו לדחות את העיר שושן רק דסברו דהטעם הוא דמשום דנוגע יש לחוש שמא משקר העד וכן עיקר כמו שכתב בעצמו שם בסי' כ"ו כדעת הסמ"ע וש"ך א"כ כיון דיש חשש משקר גרע עוד יותר מפסולי עברה דפסולים בעדות אשה משום חשש משקר ודו"ק:
ד) וראיתי בשו"ת נטע שעשועים סי' ס"א הביא תשובת הריב"ל דבנוטל שכרו להעיד אינו פסול רק משום קנס דרבנן ע"כ בעדות אשה כשר וזה כמו שהבאתי בשם נו"ב אבל הנ"ש תמה מאד ע"ז דהא בודאי דנוגע לכ"ע פסול מדאורייתא וכל מי שנוטל שכרו להעיד נוגע הוא דאם לא יעיד יפסיד שכרו אמנם הביא שם את המ"ב שכתב דהאי מתניתין דבכורות דנוטל שכר להעיד איירי באופן שכר קצוב בין יועיל עדותו ובין לא יועיל דאלת"ה לא אצטרך המשנה דזה פשוט דכל נוגע פסול לעדות נטל שכרו להעיד באם יועיל עדותו ישלם לו ובאם לאו לא ישלם לו הוי נוגע ופסול ובנ"ש העלה להלכה וז"ל עפ"י הדברים האלה נראה להחמיר בעדות אשה אם יש חשש נגיעה אחרי שהגאונים הריב"ל ומ"ב ומהרח"ש כולם כאחד ס"ל דנוגע פסול בעדות אשה עכ"ל:
ה) ולפי מה שכתבתי נראה לפע"ד דבר נכון ומתקבל דאם כבר יצאה האשה מחזקת א"א או איתרע חזקתה באופן שלא נשאר עליה רק ספק איסור תורה כיון דליכא חזקה לאיסור ומכ"ש היכי שכבר יש לה היתר מדאורייתא אלא שאסורה מדרבנן כמו במשאל"ס וכיוצא בדברים הללו כפי המבואר בש"ע בסי' י"ז ובא ע"א להעיד לה ולהוציאה מספק א"א או להתירה מאיסור דרבנן דאז העד זה נאמן אף שהוא נוגע מידי דהוי אכל איסורים שבתורה שכבר כתבתי לעיל באו' א' דנוגע כשר ומבואר בגמרא דהיינו טעמא דעדות אשה אין דומה לשאר איסורים משום דאתחזק איסורא דא"א וממילא היכי דאזדא החזקה ולא נשאר רק כמו בשאר איסורים דליכא חזקת איסור וגם בדבר שבערוה נאמן ע"א היכי דליכא חזקה כמו שכתבו הפוסקים דאז הוי כשאר איסורים שבתורה דנאמן ע"א אפילו אם הוא נוגע וגם נאמן מדאורייתא אפילו היכי דלא הוי מילתא דעבידא לגלויי כגון בעד מפי עד כמבואר בתשב"ץ חלק א' סי' פ"ב הובא דבריו בנטע שעשועים סי' ס"ו היכי דליכא חזקת א"א נאמן מדאורייתא כמו בכל איסורים דאדם נאמן על כשרות וטרפות אפילו הוי נוגע בדבר ואף דלא הוי מילתא דעבידא לגלויי כן בעדות אשה היכי דכבר יצאה מחזקת א"א דהא מבואר בהדיא בגמרא ריש פ' האשה רבה דאם ליכא חזקת א"א ע"א נאמן בעדות אשה מדאורייתא מידי דהוי ככל איסורים שבתורה והבן:
ו) ובהיות כן יש לתמוה שכתב הנו"ב סי' כ"ז וז"ל וצריכים אנו לחלק דבשלמא גר דהי' מוחזק בנכרי והוי אתחזק איסורא אינו נאמן ע"ע אף במלתא דעבידא לגלויי אבל יתרא דהוי הלכה זו רופפת בידם אי אמרינן עמוני ולא עמונית אדרבה אבנר כי שאל בי מדרשא פשטו להתיר אלא דאקשי להו דואג ואשתוקי וא"כ לא אתחזק איסורא לכך שפיר סמכינן אטעמא דמלתא דעל"ג עכ"ל יע"ש וקשה למה אמרינן שם ביבמות (דף ע"ז) דשאני הכא דשמואל ובית דינו קיים והוי מלתא דעל"ג הא בלאו הכי כיון דאין כאן חזקת איסור כל אדם נאמן אפילו דלא הוי מדעל"ג אפלו נוגע בדבר אך זה ניחא דהיכי דאיכא פלוגתא בהלכה ת"ח אינו נאמן היכי דהוי נוגע בדבר לומר דכך נפסק הלכה ואף ראינו משקר מחמת שלדעתו הלכה כך אומר שכבר פסק גדול הדור כן כי על כן לא מהימן רק במדעל"ג יע"ש בסוגיא ודו"ק. וראיתי בנ"ש סי' ס"ב שכתב דלא נסתפק אדם מעולם דודאי הא דהאמינה תורה ע"א באיסורים אפילו נוגע ואפילו לא על"ג ואפילו החשוד בדבר אחד נאמן בשאר איסורים אפילו בשלו ואפילו למכור ולאכול עמו כו' ואם היינו פוסלים נוגע לענין נאמנות איסורים אין לך מתארח ואין לך קונה בשר אצל חבירו ועד כאן לא שקלינן וטרינן אם נוגע כשר אלא במקום שאין אנו מאמינים אותו מתורת ע"א באיסורים כמו בעדות אשה וכדומה דמדאורייתא בעינן שני עדים אלא שאנו באנו להאמינו מטעם מדעל"ג בזה יש לומר דנוגע פסול עכ"ל יע"ש א"כ מבואר בדבריו בעדות אשה היכי דכבר יצאה מחזקה בין שנשאר עליה ספק איסור תורה ומכ"ש שלא נשאר עליה רק איסור דרבנן כיון דליכא חזקת איסור ממילא דהוי עדות אשה כמו שאר איסורים ונאמן נוגע אפילו במלתא דלא עבידא לגלויי כמו בכל איסורים ודו"ק בזה: