אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן ב

סימן א

בדין אי ערכאות נאמנים בעדות אשה ואם האקט הבא מערכאות אי צריך קיום חתימתם:

א) בדין זה האריכו פוסקים עיין בבי"ש סי' מ"ז שהאריך והביא מהרי"ק קכ"א ומ"ב ס"ח ומוהר"ל ק"י דלאו דוקא מסל"ת רק כל שיש הוכחה שאינו משקר הוי כמו מסל"ת דנאמן עכו"ם א"כ כ"ש ערכאות דסמכינן עליהם אף להוציא ממון מטעם דלא מרעי אנפשיהו כבגטין י' דודאי גם בעגונה נאמנים אמנם הביא שם קושית ב"א דפרכינן שם בגמרא גיטין כ"ח על ר"י מברייתא שמע מבי"ד של ישראל איש פלוני מת או נהרג משיאין את אשתו מוקמנטריסין של עכו"ם איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו ה"ד אילימא מת ממש אמאי מקמנטריסין עכו"ם אל ישיאו הא קיי"ל דכל מסל"ת נאמן ואם נאמר דערכאות נאמנים אף בלא מסל"ת אמאי לא מקשינן הא ערכאות נאמנים אף בלא מסל"ת ולמה להו למימר הא קיי"ל מסל"ת נאמן ולפע"ד יש ליישב דהא לכאורה למה לא מקשינן מרישא אי ס"ד מת ונהרג ממש מה קמ"ל דבי"ד של ישראל ישיאו את אשתו שיטא אלא מאן מהימן וכי גרע בי"ד מע"א דעלמא ומה קמ"ל הברייתא אך הדבר נכון דמרישא אין להוכיח כלל דאפשר דאיירי במת ונהרג ממש וקמ"ל דאם שמע מבי"ד רק דרך שיחה בעלמא ולא נתכונו להתיר ולא להעיד והוי ס"ד דאל ישיאו את אשתו כיון דלא הוי רק שיחה בעלמא וכמו שקרה בר"נ יבמות (קכ"א א') אכלו כוורי לחסא ואזלי דביתהו ונשאת עפ"י שיחה בעלמא שאמר ר"נ והי' קצת מכשול יע"ש בש"ם דלכתחילה היתה אסורה דהי' משאל"ס וקמ"ל הברייתא דאין לחוש ט"ו דשם בר"נ הי' רק מקרה אבל אם שמע מבי"ד דרך שיחה בעלמא ג"כ מותרת וע"ז מקשינן דודאי סיפא איירי ג"כ כמו רישא דמה שע"י בי"ד ישראל משיאין ע"י ערכאות א"מ וקשה אמאי הא הוי מסל"ת דעכו"ם מהימן וכיון דהסיפא דומיא דרישא איירי והוי רק מסל"ת ואמאי תניא דלא ישיאו את אשתו לכך לא הקשו מכח ערכאות רק מכח מסל"ת דהא הברייתא בין רישא ובין סיפא איירי במסל"ת ודו"ק:

ב) ובבי"ש שם הביא שכן נראה דעת מהרי"ק שהשופט שהגיד שהרוצח הודה בפניו על הריגת הבעל נאמן השופט אף שלא הי' מסל"ת ואח"כ כתב דיש לדחות דאפשר דאיירי דשופט הי' מסל"ת והביא תשובת ב"י דמצריך באמת להיות השופט מסל"ת אמנם כתב דשאני בזה דשופט שהגיד בע"פ לא שייך מרעי נפשי' דערכאות דנאמנים היינו היכי שחתמו דלא מרעי נפשי' לחתום שקר כמו במשנה דגיטין כל השטרות וכו' וסברא זו הביא בשם שו"ת ב"א ולפ"ז אין שום סתירה מגיטין כ"ח ומת' ב"י דשם בע"פ מיירי דאז ליכא חזקה דלא משקרי אך שהביא בשם התומים סוף סי' ס"ח בממון אפילו בע"פ נאמנים דלא מרעי נפשיהו וכתב דכיון שאין לזה סתירה מש"ס ופוסקים שפיר הי' נראה ברור לסמוך על עדות ערכאות בכתב להתיר עגונה אך קשה להקל דהרי הכנ"י סי' נ"ב וסי' נ"ג שהוא הי' המחדש זאת לסמוך על מכתב ערכאות בעדות אשה לא סמך על המכתב רק אם נכתב בדרך מסל"ת וגם בב"א פקפק הרבה אם לסמוך בעדות אשה על ערכאות שלהם וכתב עוד שם בבי"ש לחדש דהיכי דערכאות כתבו צייגנים או טאטענשיין הוי מתכוין להעיד אבל אם רק כתבו מכתב הוי רק הודעה ולא עדות ואם כתב בלא שאלה הוי מסל"ת אך צריך קיום ואף שמונח על האקט חותם של אמת זה לא מקרי קיום וסיים הבי"ש מיראי הוראה אנכי לסמוך למעשה בזה על מכתב ערכאות אף שהוא בדרך מסל"ת יע"ש וכונתו כיון די"א דדוקא מסל"ת בע"פ מהני אבל לא בכתב ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' צ"ב באמצע תשובה שם שכתב ובדבר עדות ערכאות כבר הארכתי בחיבורי מהרש"ם ח"א סי' ו' וסי' קי"ח ח"ב סי' ל"ב והעליתי להקל ואין החלקים ההם ת"י לעיין בהם:

ג) וראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' קי"א שמעשה הי' שהעיד ע"א שקרא את תעודת הקאפיטאן שהשיב עפ"י שאלת המניסטריום שאיש פראנץ טהרענפרייז מסאסעב מת ויש להסתפק אם ערכאות מהימני וגם אם קאפיטאן מיקרי ערכאות מאחר שעליו מוטל הדבר לכתוב מי מת ובשו"ת בית יצחק סי' פ"ו דן ג"ז לערכאות וכתב עוד בגוף דין ערכאות שנראה דעת מהרי"ק להקל וגם בשו"ת פנ"י ח"ב ק"ע סי' ס"א הביא דעת מהרי"ק להלכה ונראה דס"ל כוותי' דערכאות מהימני ובשו"ת עט"ח אהע"ז סי' ח' פקפק ע"ז לשיטת הרמב"ם דערכאות דמהימני בעינן דוקא אם יודעים דמחזיקים דלא מקבלו שוחדא ובח"ס סי' מ"ג כתב דבעדות אשה לא שייך תנשא דשוחדא דהא אשה בעצמה נאמנת והאריך שם וסיים דעכ"ז הלב מהסס להקל באיסור דאורייתא ובפרט לענין קאפיטאן טאן דאין ברור אם הוא בכלל ערכאות זות יע"ש. ובא"י ח"ב סי' י"ז כתב שם מה שבא מהשפיטאל שמת יש לדון מחמת עדות עכו"ם דאינו מועיל רק במסל"ת ובספרי מ"פ לחאה"ע סי' י"ז כתבתי די"ל דכיון דכך הוא חובת שפיטאל להודיע ממיתת איש שנפשו שמה הוי כמסל"ת דאין זה מתכוין להעיד רק עושה חובתו וכ"כ סברא זו בשמן רוקח סי' כ"ז ובספר מטה יוסף האריך בזה דכה"ג אף שמתכוין להודיע הוי כמסל"ת גם כתב דבלאו הכי השפיטאל הוי ערכאות ובח"ס ס' מ"ג מ"ד סמך ע"ז דערכאות מהימני אף בלא מסל"ת משום חזקה דלא משקרי יע"ש וכתב עוד שם בסי' קכ"א כבר הארכתי בכמה תשובות להתיר ע"י עדות ערכאות ובפרט דהכא שני דעפעשין והמכתב הראשון הי' בלי שאלה מערכאות והוי מסל"ת ואף דעשו להאשה המכתב ודיפעשין אה"כ הוי מסל"ת ולא דמי לאמרו לאשת פלוני דלא הוי מסל"ת דהתם כיון דהי' אנשים לפני' וצוה להגיד לאשה נראה שמתכוין להעיד או להתיר אבל כאן לא ידעו למי לכתוב והמה רק למלאות חובתם עשו כן שכך הוא החוק המוטל עליו ע"כ יש לדונו למסל"ת ועכ"פ בצירוף מה שהתיר בח"ס ערכאות אף בלא מסל"ת ודאי בנ"ד יש להקל יע"ש שהאריך ובסי' קמ"ה כתב דאפילו האוסרים ערכאות ולא נחשבו למסל"ת עכ"פ מודים דלא כיונו להתיר רק להעיד ולכך א"נ דהוי כנכרי שנתכוין להעיד ואין מעלה כלל מערכאות יותר מעכו"ם אחר ממילא יש להקל ולסמוך על דעת המתירים וסוברים דערכאות לא משקרי דהנה דעת תה"ד סי' קל"ט דכל עכו"ם המתכוין להעיד ולא נתכוין להתיר כיון דאיכא בזה פלוגתא בבלי וירושלמי ולחד מ"ד נאמן עכו"ם א"כ אם ניסת לא תצא וכיון שכן דאפילו בנכרי דעלמא אין איסור רק לכתחילה א"כ יש לסמוך על המתירים ערכאות אף לכתחילה עכ"ל וזה טעם נכון מאד:

ד) אמנם אדומו"ר הגה"ק זצלה"ה בדברי חיים אהע"ז חיב סי' נ"ה כתב דענין הודעה במלחמה שפקיד החיל שואל את בעלי מלחמה שתחת דגלם מה הי' מפלוני ראיתם אותו והוא משיב ראיתי שמת או נהרג ופקיד היינו הפעלדוועבל כותב זאת על פנקסו ומוסר הפנקס לשרי הערכי ועי"ז נכתב בספר ונשלח הודעה לקרוביו וא"כ נעשה הענין ע"י שאלה ושאלת פקיד גרע טפי משאלת נכרי לנכרי והאריך שם דלא מיקרי ערכאות עוד כתב דאפילו ערכאות א"נ רק אם יודעים דלא מקבלו שוחדא כמבואר בח"מ ס"ס ס"ח וגם בזה שייך שוחד שנותן לומר עליו שמת והוא ברח גם כתב שקבלה בידו מחותנו הגאון מהב"פ זצ"ל שלא להקל ע"י הערכי הגם שגאונים שבימיו התירו אמר לו שהוא לא בא לחלק עליהם רק לא הודה להם יע"ש ובתשובה שני' הכפיל הדברים שגם בענין עגונה יש לחוש שמקבלים שוחדא והוא ברח וכותבים עליו שמת גם כתב שאין הערכי ולא שום שר רואה ההרוג רק אחר המלחמה שואלים לאנשי הצבא מי מת ואלו אינם בכלל ערכאות וגם אינם מסל"ת כי מתכונים להעיד לכך אין לסמוך ע"ז יע"ש אמנם בח"א אהע"ז סי' ל"ג שם כתב בפשיטות להתיר בערכאות ושם הי' בשעת הדבר שבא מוריגעמענט שמת אחד באישפיטאל ומפלפל שם לצדד דאף קברתיו לא בעינן שם וכתב דעכ"ז לא החליט להתיר ע"ז לחוד כי זוכר שחותנו הגאון מהרב"פ זצ"ל לא רצה להורות בזה לא איסור ולא היתר יע"ש שהאריך במה ששם הי' גם ע"א רק שנחשד על הגנבה והוא העיד גם על קברתיו ומפלפל אם לפסלו וסיים בסוף התשובה וז"ל א"כ הכא כיון שע"פ כתבי הערכאות נראה הדבר ברור שמת דלא מרעי נפשיהו ורק דיש קצת מיחוש לומר דלא סמכינן עלייהו משום דאמרו בדדמי [מחמת שלא כתבו בכתב של ערכאות שם קברתיו] ש"ב נאמן העיד הפסול לומר קברתיו:

ה) אמנם בא"י ח"ב סי' קמ"ה לאחר שהביא שם את הד"ח ח"ב סי' נ"ה הביא בשם שו"מ דכולם אימת מלכות עליהם ודין ערכאות להם ובשגם שאין הדבר ידוע שבא ע"י שאלה שהרי יתכן שמי מאנשי החיל שראה הריגת אחד מאנשי מלחמה מודיע בעצמו לפקיד שלו בלי שאלה א"כ אפשר דהוי מסל"ת ממש ואין זה בכלל כיוון להעיד אך כונתו למלאות חובתו וכל שכונתו רק לעשות חובתו אפשר דהוי מסל"ת וכתב עוד שאף שכל עיקר הידיעה שלהם מה שכל איש חיל יש לו קפסיל נקרא בלעכיל שתוכו רצוף וכתוב שמוה שם האיש ושנותיו ומקומו כדי שאם יהרג ידעו מי הוא ועל סמך זה סומכין להודיע שפלוני מת ע"י שמצאו איש מת ומצאו בבגדיו הקאפסיל אפילו הכי יש לסמוך ע"ז דהרי הקפסיל בודאי לא ישאלנו לאחר כי אין לאיש חפץ בו וגם קפידא רבה איכא דכל היוצא לשדה קרב יהי' אצלו הקאפסיל תפור במכנסים בכיס ובאם לאו ענוש יענש ועדיף טפי מכלום דלא מושלי אינשי וגם אין לחוש דהשאיל בגדיו לאחר ושם הא הקאפסיל באיש מלחמה לא שייך חשש שאלה ובפרט במכנסים וגם אסור להשאיל וענוש יענש ע"ז ולחוש שמא רצה לברוח משדה קטל וראה אחד נהרג והלך הוא והוציא הקאפסיל מנהרג והניח שם קאפסיל שלו והוא ברח ועשה כן במתכוון כדי שיסברו שמת ולא יחפשו אחריו לפע"ד אין לחוש חששות רחוקות כאלה דזה לא שכיח דשומרים סביב לראשו בשעת מלחמה וכל הבורח יומת וגם אם יזדמן אחד מאלף אין לחוש כמו שסמכו על סימנים מובהקים אף שנמצא כמוהו אחד מאלף לא חששו כלל ומדברי הח"מ והב"ש נראה דשינים גדולים שאין מצוי ברוב העולם הוי סימן מובהק ומשמע דברוב גמור סגי ומוכח דבעגונה ג"כ סמכו על רוב גמור [ובש"ע סעי' כ"ט מבואר דלא מהני רוב להתיר] במשאל"ס החמירו וחששו למיעוטא ובפרט בנ"ד הוי מיעוט דלא שכיח והאריך יע"ש אמנם לפע"ד נראה דרוב לא מהני וראי' ממגויד וגוסס וחיה אוכלת בו ומנפל לגוב אריות וכדומה דבכל הני איכא רוב עיין בגמרא וש"ע סעי' כ"ט אמנם כבר כתבתי לחלק דבחשש מיתה וחיים לא מהני רוב ובחשש הכרה מהני רוב:

ו) וע"ע בא"י ח"ב סי' קע"ט לאחר שהאריך הרבה ליתן טעם להקל בלא אמרו קברתיו כתב ועכ"ז קשה לסמוך בלא קברתיו כי בעיקר דין ערכאות בעדות אשה רבים חולקים ואף שרוב מחברים אחרונים מקילים לסמוך על ערכאות אבל להקל בלא קברתיו לבי מהסס בדבר יע"ש וע"ע בד"ח למרן הגה"ק זצלה"ה בלקוטים והשמחטות מח"ב סי' כ"א ששם החליט דסומכין על הערכאות בעגונה וז"ל שם באמצע תשובה ובפרט שכתיבת הנאצעלניק לבד סגי וכן מסקינן להלכה וכל אחרונים סמכו על מכתב ערכאות השפיטאל הגם שחותני הגאון זצ"ל לא רצה לסמוך ע"ז אמר לי הטעם ששרי ערכאות אינם בודקים היטב אבל זולת זה גם הוא מסכים לסמוך על ערכאות ועיין באחרונים ועיין בבגדי כהונה שמסכים להלכה כן וכן נראה מש"ס גבי קומנטריס' באמרו נגמר דינו של פ' או יצא להרג משיאין את אשתו דכיון דכותבין הדעקרעט לא מקבלי שוחדא כו' ותשובה זו כבר הביא בשו"ת אמרי יושר:

ו) ובח"ס ח"א אהע"ז סי' מ"ג האריך הרבה בפרט זה באשה שהשיגה טאטוענשיין מגענראל קאמאנדא וכתב וז"ל מהמקובץ מבואר דערכי מהימן לעדות אשה בלא מסל"ת כו' מ"מ בערכי דלא חשודי לשקר דלא מרעי נפשי' עדיף במתכונים להעיד ממסיחים לפ"ת ועדיף טפי מכתבם מפיהם דלא חתמו בשיקרא דמרמטי נפשיהו טפי מאלו אמרו בפיהם מה תאמר כו' ואפילו להפוסקים דחיישו למקבלי שוחדא מ"מ הכא לא חיישינן מכמה טעמים דע"כ לא חיישינן אלא בשטרי ממונות כו' מה שא"כ הכא אם יבוא ההרוג ברגליו אי' כבודם כו' הכא למאי נחוש כו' ליהב שוחדא להוציאו לחירות וזייפו לכתוב שמו בספרי מתים לזה לא נחוש שהרי אם נתפסו בורחים כאלו וימסרו לידי אנשי צבא וא"כ הרי יגלה נבלתם לעיני המלך והשרים ויחייבו ראשם למלכות וליכא למיחש אלא שמא באמת חי ועומד ומשמש והטאטענשיין הוא שנכתב בשקר ע"י שוחד ממי שרוצה להכשיל את האשה והנה לא מצינו חשש זה אלא בחמשה נשים ששונאים אותה ואמרינן שלהי יבמות דבשעת הסכנה כותבים ומעידים ואין חוששים לחמשה נשים משום דא"א בענין אחר כן נמי הכא ועוד דלא הל מצינו שחששו שתשכר הצרה עדי שקר רק כו' ואף דהשיין אינו מקוים כו' בעידי נשים לא בעי קיום כו' ועוד כיון שכתב ע"י פאסט לשר אחד משרי חיל והשר השיב ע"י בי דואר אגרת הזה א"צ שום קיום כי כל כתב הנשלח על הדואר לבעלים ידועים ומגיע מהם תשובה בחזרה על הדואר הרי הדבר ברור שהוא מבעליו ואין בו זיוף כמובן וא"צ שום קיום כו' והאריך עוד שם ובסי' צ"ד האריך עוד שם הרבה מאד ובסוף התשובה כתב וע"כ התרתי בנדון שבא לפנינו זה תלתא זימנא שהיהודים שאלו משרי קאמאנדא והמה כתבו לגענעראל קאמאנדע ומשם נשלח תעודת מיתה העתיק מפנקס הערכי וחתום בח"י גדוליהם ובחותם הערכאות מושב השרים והואיל שהדבר יצא מערכי לערכי וחתום בחותם האמט דהמזייף מתחייב ראשו למלכות וחזקה גדולה דלא משקרי עכ"ל יע"ש ועיין בבית יצחק אהע"ז ח"א סי' ס"ו דכתב לדבר פשוט דערכאות נאמנים:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה