מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן א
ב"ה א' תצא תרפ"ה סטאניסלאב.
כוח"ט לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם יקר ערך חכם השלם כליל המדעים כש"ת מו"ה יצחק ציף שליט"א האבד"ק לבוב והגליל תע"א:
א) הגיעני פלפולו הנחמד שהאריך בכחא דהיתרא וגם שלח לי העתקה מתשובת הגאון האבד"ק בראדי שליט"א נדון העגונה מ' רחל אשת ישעי' זאב פרידמאן אשר נשבה במלחמה וישב בסיבירין והעידו עדים לפניכם שבשנת 1918 למספרם באו כפעם בפעם מעיר קטנה פרעקאסקא חבל רוצחים וליסטים לעיר סארוב הסמוכים זל"ז כמה פרסאות ונהר מפסיק ביניהם ונוסעים בספינות קטנות ובאו הרוצחים לשם בספינה והטעו כמה אנשים עשירים משם שיקחו עמהם צרור כספם לנסוע עמהם לעירם לקנות מטבעות והנוסעים מפה לא שבו עוד לביתם רק נמצאים אח"כ מתים על שפת הנהר אשר הרוצחים הרגו אותם והשליכום לנהר ולקחו כל אשר להם ובאותו זמן באו הרוצחים הללו אח"כ גם לר' ישעי' זאב בעל העגונה רחל הנ"ל והטעו גם אותו ליסע עמהם לקנות מטבעות ואחר שלקח מחביריו ברכת פרידה (והמה כעת העדים שהעידו לפניכם) ראו העדים שעלה עם הרוצחים והליסטים בספינה אשר אין מידם מציל ושוב לא בא בחזרה משם וביום השני או השלישי מנסיעתו לשם נמצא איש ישראל על חוף הים מת וצף ע"פ המים ולא חקרו לדעת אם זה הוא האיש ישעי' זאב או לא ובימים אין מספר ראו העדים שרי העיר גימיינדעראט אחר שהמה חקרו ודרשו על האיש הנאבד ישעי' זאב ואחר החקירה והדרישה שנתברר להם מיתתו מכרו כל אשר הי' לו כפי החוק שלהם ע"כ לשון העדים הנצרך לענינינו גם האשה רחל העידה שהי' רגיל לשלוח לה בכל עת מכתבים ומעות כי שלום הי' ביניהם ובמכתב האחרון כתב לה שיבוא בקרב לביתו עם הון רב ומעת נסיעתו עם הרוצחים זה כשבע שנים נסתם כל חזון ממנו ואחר שעברו איזה שנים שאלה האשה להקאנסילאט מרוסיא והשיב לה שלא נמצא בין החיים עכ"ל:
ב) הנה על הגדת ערכאות לפני עדים גם מה שהשיב אח"כ הקונסלאט אין לנו לדון על דבריהם יותר מהגדת עדים כי המה הגידו כן רק מכח אומדנא שנתברר להם המעשה מזה שפטו שבודאי מת כמבואר סברא זאת בסי' י"ז בק"ע או' קל"א ואו' קמ"ו לענין עד מפי עד כה"ג יע"ש. ומעתה עיקר לחקור עפ"י מעשה שהעידו עדים הנה אם באמת הכירו העדים את הרוצחים מדוע הניחו אותו ליסע עמהם מזה נראה שלא הכירו אותם רק לאחר שראו שלא בא בחזרה שפטו בשכלם שבודאי המה הרוצחים שדרכם לבוא שמה ואם כן הוא נפל כל ההיתר שפלפל הגאון אבד"ק בראדי שליט"א להתיר מכח תרי רובא דהא זה לא הוי רק רוב אחד מדלא בא לביתו בודאי נתפס בידי רוצחים ונהרג אך מלשון העדים נראה שתיכף כשעלה עמהם לספינה ראו איך שעלה עם הרוצחים היינו שהכירו אותם אך לא הי' בידם להציל דנסעה הספינה תיכף ויאבה נא כה"ג לחקור עוד הפעם אם כך הי' אז איכא תרי רובא רוב אחד מה שנסע עם רוצחים וליסטים זה הוי רוב שנהרג ונראה לי להביא ראי' דמיקרי רוב מירושלמי הביאו הרא"ש בגיטין כ"ט על הא דאמר ר"א ב"פ שלשה נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים כו' ומבואר בירושלמי דאף לא כבשוה רק הקיפוה כרכום כו' הרי המה כליסטים הרי מבואר דנתפס בידי ליסטים הוא כאותן ג' דסיפא דמתניתן שם דנותנים עליהם אחוח"מ ומבואר בריב"ש והחזיק אחריו בספר בית מאיר והביא ראי' לריב"ש מב"ב (דף קי"ג) דהמה רובן למיתה א"כ בנ"ד איכא חד רוב דהא ראו עדים שנתפס בידי ליסטים רוב שני דכיון דהי' שלום ואהבה ביניהם ורגיל לכתוב לה ולשלוח מעות וזה שבע שנים שנאבד זכרו עפ"י רוב בודאי מת או נהרג ורח"ם תקע מסמרות בסברא זו בזמן הזה דאיכא באהן ובי דואר וטעלעגראף הוי רוב גמור דאם כמה שנים נאבד זכרו ולא נשמע ממנו איכא רוב גמור שמת עיין בסי' נ"ח ועוד בכמה תשובות. אמנם י"ל כיון דגזרו חז"ל שלא נסמך על רוב להתיר כן נמי בתרי רובא גזרו ולא מהני בנ"ד להתיר אף דאיכא תרי רובא ובפ"ת הביא תשובת ב"י שמתיר בתרי רובא יע"ש באו' קי"ג:
ג) והנני להביא חבל גדולי פוסקים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים שנראה מדבריהם להתיר בתרי רובא ונקדים הקדמה קטנה דבתוס' יבמות ל"ו כתבו דלכך החמירו חז"ל שלא נסמך על רוב להתיר במים שאין להם סוף משום דהוי מיעוט המצוי ומשום זה סובר רשב"ג מת בתוך ל' חיישינן למיעוט מפילות וצריכה חליצה דהוי נמי מיעוט המצוי ובבכורות (דף כ') כתבו דהוי מיעוט שאינו מצוי רק משום חומרא דא"א החמירו במשאל"ס וכן במת בתוך ל' ג"כ הוי מיעוט שאינו מצוי רק דגזרו רבנן שלא יאמרו פיהק ומת ויהי' לעז וקלקול שתנשא בלא חליצה לכך לא סמכינן על רוב כמו במשאל"ס יע"ש ועולה מדבריהם ששני הדברים שגזרו חז"ל שלא נסמך על רוב משאל"ס ומת בתוך ל' שווים המה ודו"ק. ובת' רע"א סי' פ"ט הסכים שם עם הגאון מליסא להתיר במת בתוך ל' להנשא לשוק בלא חליצה היכי דאיכא עוד רוב לצרף עם רוב דאין מפילות דאף דגזרו על חד רוב אבל תרי רובא מהני יע"ש ושו"ת רו"ם אהע"ז סי' ח' אף דחולק עליהם בעיקר הדין שלהם וסובר דלא הוי בדינם תרי רובא אבל בזה מודה להם דת"ר מהני דלא גזרו חז"ל רק על חד רוב אבל לא בת"ר יע"ש ובשו"ת שו"מ קמא ובדברי חיים בדבר שאלתם שם התירו להנשא לשוק בלא חליצה במת תוך ל' היכי דאיכא תרי רובא הרי דסברי דאף דגזרו שלא נסמך על חד רוב במת תוך ל' אבל בת"ר לא גזרו וממילא לדידהו אף במשאל"ס אי איכא ת"ר מותרת כמו שהבאתי בשם תוס' דשווים המה מת תוך ל' וכן משאל"ס דגזרו עליהם חז"ל של נסמך על רוב ודו"ק כך עלה על רעיוני איברא דרש"י בשבת קל"ו ורשב"א יבמות ל"ו וטור אהע"ז סי' קנ"ו כתבו דאופן הידיעה שכלו חדשיו משכחת כשבעל ופירש ממנה כל ט' חדשים ואמאי לא כתבו דמשכחת הידיעה כשילדה ששה חדשים אחר מיתת בעלה וניכר עוברה בשעת מיתתו דהוי ידיעה מכח ת"ר כמו שכתבו רע"א ור"י מליסא שהבאתי ומוכח מהם שסברו דכמי דלא מהני חד רוב משום גזרת חז"ל ממילא גם ת"ר לא מהני וכבר העיר מזה בפ"ת שם אמנם הב"י בש"ע סי' קנ"ו לא העתיק לשונו של הטור רק כתב סתם כלו לו חדשיו וגם שאר פוסקים לא הזכירו מז"ה דבעינן בעל ופרש ט' חדשים ומסתמא לא נעלם מרע"א ומהר"י מליסא רש"י ורשב"א וטור שהבאתי וע"כ דסברי דלאו דוקא נקטו פרש ט' חדשים רק מחמת דסתמא כך הוא אבל אם הוכר עוברה בשעת מיתת בעלה וילדה אח"כ לאחר ששה חדשים לכ"ע מהני משום ת"ר דלא גזרו רק בחד רוב אבל ת"ר מהני להתיר ודו"ק:
ד) אך עומד לנגדינו הא דמסקינן ביבמות קכ"א במשאל"ס אף אשת צמ"ר אסורה וכתבו שם בתוס' דאף דאיכא תרי רובא יע"ש. ולפ"ז צריך לומר כיון דגזרו רבנן שלא נסמך על רוב גם בת"ר גזרו וא"כ גם במת תוך ל' לא מהני ת"ר ויקשה מזה על רבותינו הגאונים שהבאתי שהתירו בת"ר בלא חליצה ונראה לכאורה לומר דזה תלוי בשני סברות התוס' שהבאתי דלפי מה שכתבו ביבמות דלכך גזרו משום דהוי מיעוט המצוי ממילא בת"ר ליכא שוב מיעוט המצוי ומהני אבל לפי מה שכתבו בבכורות טעם אחר שהבאתי לעיל ולפי טעם זה אף תרי רובא לא מהני והני פוסקים אחרונים שהתירו בתרי רובא סמכו דעיקר כסברת התוס' יבמות ל"ו ובא"ז הלכות יבום סי' תרי"ג הביא שם שיטה דמת בתוך ל' לא מהני ת"ר רק ידיעה ברורה כשמש בצהרים והיינו בעל ופרש ט"ח יע"ש ואפשר ששיטה זו הוא כסברת התוס' בבכורות ולשיטתם בבכורות לא מהני ת"ר אבל לפי שיטתם ביבמות מהני ת"ר ודו"ק אמנם אף דתרצתי שלא יקשה עליהם מא"ז ומתוס' יבמות קכ"א שכתבו שם דלא מהני ת"ר היינו לסברתם בבכורות ואחרונים שסברי דמהני ת"ר היינו שפסקו כתוס' יבמות אך מה יענה על מסקנת הגמרא יבמות דאף באשת צמ"ר אסורה במשאל"ס דלכאורה מוכח מגמרא דלא מהני ת"ר במשאל"ס וממילא דגם בחליצה לא מהני ת"ר ואפשר לומר דמשם אין ראי' דאף דצמ"ר פקע בשמי' אבל רוב גמור לא הוי ומצאתי בח"ס סי' נ"ח שכתב כן דבצמ"ר לא הוי רוב גמור יע"ש ודו"ק גם אפשר דבצמ"ר לא הקילו משום לא פלוג דעל כ"א יאמרו צמ"ר הי' [ועיין לקמן סי' ה' מה שכתבתי בענין תרי רובא] ועיין מה שכתבו בתוס' כתובות ט' דלא הוי רוב גמור יע"ש. ולפ"ז א"צ לדחוק מה שהביא הגאון מבראדי בשם ספר עיון יצחק שכתב דלכך לא מהני ת"ר שם ביבמות קכ"א גבי צמ"ר משום דלא באים שני רובא ביחד רק בזא"ז וכיון שאסרנו מתחילה בעת שלא הי' רק רוב אחד ע"כ אף שבא אח"כ עוד רוב א"א להתיר אבל אם באים שני רוב ביחד מהני והיטב אשר דחה הג' מבראדי סברא זאת דא"כ באשת צמ"ר אם נודע לה לאחר זמן רב שנפל בעלה למשאל"ס דלגבה נודעו שני רוב ביחד תהי' מותרת וזה לא שמענו לא בגמרא ולא בפוסקים לחלק בכך אמנם לפי מה שכתבתי א"ש דת"ר מהני ושאני צמ"ר דלא הוי רוב גמור ודו"ק:
ה) אמנם יש לומר בנ"ד לכ"ע לא מהני ת"ר להתיר מטעם שכתבתי דכל היכי דגזרו רבנן שלא נסמך על חד רוב כמו כן בת"ר גזרו ושאני במת בתוך ל' דשם אפילו בחד רוב בדיעבד אם נשאת לכהן א"צ חליצה כביבמות ל"ו וכן במשאל"ס ושהה כדי שתצא נפשו ג"כ אם נשאת לא תצא ע"כ כתבו הפוסקים אם מצטרף עוד רוב ואיכא ת"ר אף לכתחילה תנשא ועיין בפ"ת סי' קל"ג בשם ב"י ודו"ק ובנ"ד דהוי סיפא דמתניתין גיטין כ"ח דנותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים וכתב הב"ש דבאלו אפילו דיעבד אם נשאת תצא יע"ש באו' ק"ח ע"כ אפשר לומר דאף ת"ר לא מהני בנ"ד ומצד הסברא יש לחלק בזה ואביא קצת ראי' לסברא זו וכבר העיר מזה בשו"ת מהר"ש בכמה חשובות מהא דפסק הרי"ף בלוה וקנה ויש עליו ב"ח וכתובת אשה לב"ח יהבינן משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא והקשה הריטב"א כיון דעפי"ד צריכים לחלק ובשביל סברא קלה יקחו מאשה חלקה ותירץ כיון דבדיעבד אם גבה מהני תפיסתו שוב סומכין על סברא קלה להגבותו אף לכתחילה יע"ש וכן יש לומר כאן דכל דבדיעבד לא תצא מהני ת"ר אף לכתחילה אבל בנ"ד דבחד רוב תצא א"כ אפשר דגם ת"ר לא מהני:
ו) ומהר"ם פדווא הובא בפ"ת או' קל"ז כתב דהרבה עלילות מצאו במשאל"ס להקל ונראה דאף בלא שהה עד כדי שתצא נפשו אף דבזה אפילו אם נשאת תצא אפילו הכי יש לחפש עלילות להתיר לכתחילה אמנם ראיתי בשו"ת רע"א ס"ס ק"ח שכתב שבאמת מהר"ם פדווא חולק על הריב"ש ורמ"א וסובר דאף בלא שהה לא תצא וכ"כ בת' ר"ב אשכנזי סי' כ"א ור"ם אלשקר סי' כ"ו בשם ח"א כי על כן שפיר כתב הרמ"פ לחפש קולות להתיר לכתחילה אבל לדידן דפסק רמ"א בלא שהה דתצא אין לנו לחפש קולות יע"ש. א"כ בנ"ד דבחד רוב תצא לא מהני ת"ר להתיר לכתחילה:
ז) אמנם נראה לפע"ד דאף אם נאמר דלא מהני בנ"ד ת"ר להתירה לכתחילה אבל עכ"פ מהני התרי רובא דאם נשאת לא תצא ולא נשאר עליה רק איסור דרבנן דלכתחילה לא תנשא א"כ צדקו דברי הגאון מבראדי כיון דעדים העידו דביום שני או ביום שלישי מצאו שם בדרך שהלך ישעי' צבי הנ"ל איש ישראל מונח מת יש לסמוך על דעת מבי"ט דאמרינן זה הוא שנאבד זה הוא שנמצא ואף שיש חולקים על מבי"ט עכ"פ בנ"ד כיון דאין עליה בלאו הכי רק איסור דלכתחילה יש לצרף סברת מבי"ט להתירה אף לכתחילה וכן מבואר בש"ש דכה"ג יש לסמוך על מבי"ט כיון דאף בלא סברת מבי"ט אין כאן רק איסור לכתחילה יע"ש. ונראה לפע"ד להביא ראי' לזה דהא שיטת ר"ת דאם מכירין איש מת מי הוא אף דלאחר ג"י אין מעידים דשמא נשתנה והוי ספק עכ"פ אם נמצא וספק אי הוי ג"י מעידים וכתב הריטב"א טעמו משום דמדאורייתא אף לאחר ג"י לא חיישינן שמא נשתנה רק מדרבנן א"כ בספק ג"י הוי ספיקא דרבנן ולקולא והנה שיטת הפוסקים החולקים על מבי"ט מודים דהוי רק ספק כמובן ממילא בנ"ד הוי ספיקא דרבנן ולקולא ואף לשיטת הרשב"א דחולק על ר"ת ואוסר בספק ג"י היינו מטעם דהוי סד"ר נגד חזקת א"א ואזיל לשיטתו דסד"ר נגד החזקה אזלינן לחומרא כמו שהביאו הש"ך סי' ק"י ממילא בנ"ד דליכא עליה חזקת א"א שכבר הוכחתי דעכ"פ בת"ר אם נשאת לא תצא וכן מצאתי בח"ס סי' נ"ח יע"ש ואין עליה רק איסור דלכתחילה לא תנשא וכיון שכן אין עליה חזקת א"א כמבואר בח"ס סי' נ"ח וכבר כתבתי שאף החולקים על מבי"ט מודים דעכ"פ לא הוי רק ספק וא"כ הוי ספיקא רק על איסור לכתחילה אם מותרת להנשא ובזה כע"מ דמותרת אף לכתחילה וז"ב ונכון כי על כן אם העדים מעידים שיודעים בטח שנסע עם הרוצחים כמו שכתבתי בראש הנני להצטרף עם הגאון מבראדי ועם כה"ג להתיר את האשה מ' רחל אשת ר' ישעי' פרידמאן וישבו בי"ד של שלשה ויתירו אותה כדין:
ידידו מכבדו כערכו הרם ודוש"ת בלונ' אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: