מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
לוח המפתחות · חלק יו"ד
סימן כז אות א'. ביאור בדברי הגמרא חולין ל"ט בהא דאמר רשב"ל השוחט ע"מ לזרוק דמה לעכו"ם:
סימן כו. ישוב דברי השעה"מ בהק"פ במאי דהקשה בהא דגמרינן דאזלינן בתר רובא מונתח אותה לנתחי' ולא נתחי' לנתחים כו' דשמא אמרה תורה דא"צ לחתוך:
סימן נז. ביאור בדברי הגמרא מנחות ה' למה לן מן הבקר להוציא את הטרפה וביאור בדברי התוס' מנחות ק"א ד"ה עגלה:
סימן מד. בדין בועא בריאה של עוף:
סימן נד אות א'. אונא עליונה שנתקטנה אם הוי תרל"ר:
סימן פב אות ח'. בדין מיעוך סירכות בעגלים הרכים וביאור דברי השמ"ח בזה:
סימן סח אות ז'. ביאור דברי הש"ך סי' מ"א סעי' י"ד דטרפות טרפש הכבד לא הוי טרפות מחמת עצמו:
סימן לה. אות ד'. בדין נתקשה המאכל במעי דלא דמי לנסתם המעי ע"י בועות:
סימן עב. בעוף שהוריק הכבד במקום הזיתים וגם נרקב בשר השוק למעלה מאצבע ולמטה מחצי עצם אם הוי תרי הפ"מ וביאור דין תרי הפ"מ:
סימן פב אות ו'. אם נפולה ע"י הרבעת זכר הוי נפילה גם בפחות מי"ט כדין זכרים המנגחים זא"ז:.
סימן מה. בדין ספק אם הוי מקום הנפילה גבוה י"ט:
סימן מח אות י"א. בעוף צולע ויש נפוח סביב לאצבעותי' אם יש לחוש לנפילה של אבר אחד ואם נשברה השדרה למטה במקום שכשר משום שבירת השדרה ואינה יכולה להלך אם יש לחוש לנפילה:
סימן פב. בדין גוש שחור שנמצא בחלל הגוף:
סימן נ'. ישוב הערות שונות בספרי פרה"ע ח"א:
סימן סח. פלפול בדברי הר"ן דתרי מיעוטי עדיף מרוב:
סימן מו. אות ד'. פלפול בדברי הכו"פ דכזית חלב מוכוי הוי חצי שיעור:
סימן מח. אות ח' ביצים שיש בהם טפת דם שערבן במזיד בביצים כשרות בכדי לעשות מהן עוגות לעכו"ם מה דין הכלים שנאפו בהם העוגות ואם לא לקח העכו"ם העוגות אם מותרות לישראל ואם מותר לעשות כן לכתחלה אם אין בזה איסור סחורה בנו"ט:
סימן מח אות ט"ו. במראה דם ביצים:
סימן מב. ביאור דברי הגמרא סנהדרין ד' יש אם למסורת ולדרוש חלב אמו:
סימן כז אית כ'. ישוב דברי הרשב"א חולין קי"א במש"כ דדם שבשלו בחולין הוי מדאו' ממה שקשה עליו מפסחים ע"ד:
סימן טו. אות עכו"ם מסל"ת נאמן באיסור דרבנן. ביאור דברי הש"ך סי' ס"ט סעי"ק מ"ב:
סימן צ. בבשר שנמלח מצ"א דיש תקנה בתוך יב"ש לחזור ולמלחו אי צריך למלוח פ"ש גם הצד שנמלח:
סימן סח אות ח'. ביאור דברי הרב"י סי' פ"ז בדין ביצים שנמצאו בעוף לענין מליחה ובב"ח:
סימן לה. אם מותר לאפות עיסה שנילושה בחמאה וחלב עם פת בתנור:
סימן כז. אות ג'. ישוב דברי הצל"ח בשיטת הרי"ף ברוחא מילתא:
סימן מג. בדין סתימת השיניים בדבק (בלאמבע) ושינים של זהב לענין בליעת בב"ח וחציצה בטבילה:
סימן מח. אות ד' בתירוצו של הגר"י מקוטנא בספרו ישועות מלכו על קושית העולם איך ילפינן טעם כעיקר מגיע"מ דילמא התם משום בב"ח:
סימן כח. בענין חלק הכהנים בעומר ושתי הלחם אי בטיל ברוב. פלפול בקושית מהר"י אלפנדרי שהביא המל"מ פ"ז דמעילה:
סימן נז. אות ג'. באסתפקתת הפמ"ג בשער התערובות בנפל זית בשר היתר וזית בשר איסור לירקות אם צריך ס' גם נגד זית היתר:
סימן לח. פלפול בדברי האו"ה דדבר שנשאר בתיקו לא הוי דשיל"מ ובסוגיא דמצוות בטלות לע"ל נדה ס"א וישוב קושית בגדי יו"ט על מהר"ם מרוט"ב בהא דגם איסור דרבנן אין מבטלין לכתחלה כ"א בדמקלי קלי לאיסורא מביצה ד':
סימן מב' אות ג'. ישוב דברי המהרש"א שחדש דשאר שבות נוהג במקדש ממה שקשה עליו מתוס' חולין קי"ב דבמקדש מב"מ אף לח בלח בטל ברוב:
סימן פט. בתולעת בחוטם חוץ לקדרה אי צריך ס"ס המתהפך וכן בביצים של עוף שזרקו בו אבן בזפק ויצא דם:
סימן כב. פלפולים בעניני ס"ס וספק הרגיל:
סימן לו. וסי' לז אות א' ב'. אי מותר לקנות פת הנאפה בגבינה מישראל חשוד לקנות גבינות עכו"ם ואם יש לישראל הזה גם בהמות עצמו אם מועיל לקנות ממנו מחמת שנתבטלו או אסור מחמת שמבטל במזיד:
סימן כג. בענין החשש על שמן שיש שמן שמערבין בו שומן ד"א, ביאור דין הרמ"א בסי' קי"ד ודין מחביאה. [אבל כל מה שכתבתי בפנים הוא מעיקר ההלכה אבל כבר נהגו כעת שלא לקנות כל דבר שיש עליו חשש תערובות איסור רק אם יש למוכר הכשר מרב מפורסם ליר"ש וזה נכון מאוד ובפרט בזמה"ז שרבו המזייפים עפ"י מלאכת החימיא]:
סימן קב. בדין יין נסך איזה הוי דאורייתא ואיזה דרבנן, פלפולים ובאורים בש"ע ועיין בפירוש משניות לרמב"ם חולין פ"א בשחיטת עכו"ם:
סימן קג. בדין יין של צמוקים באיזה אופן מיקרי יין:
סימן קד. בדין מה נקרא המשכה:
סימן קה. ישראל המחלל שבת או מועדות אם יינו יין נסך:
סימן קכא. בקצב שנותן הבשר טרפה ואחוריים לעשות ממנו זעלכווארען ומוכר זאת בחנותו אם יש להתיר לו לעשות סחורה בנו"ט הגם שנזדמנו לידו מחמת שקבע בזה מסחרו ויש לחשוש ג"כ לתקלה, ביאור דין סחורה בנו"ט וחיישינן לתקלה באיסור דאורייתא ודרבנן:
סימן כב. פלפולים וביאורים בש"ע סי' קמ"א קמ"ו:
סימן כב. אות י"ט. בדין יהרג ואל יעבור, פלפול בסנהדרין ע"ד:
סימן נ"ד. אות ב', בדין התראה בנערה והחילוק שבין שדה לעיר וישוב דברי הרמב"ם בדין יתיר עצמו למיתה וביאור דברי היוב"ע בפסוק צעקה הנערה:
סימן יד. בדין אשה שפסקה בטהרה והתחילה לספור ז"נ וביום ראשון לספירתה לבשה כתונת של ימי נדתה וביום ז' מצאה כתם כגרים ועוד אם תולין שהי' עוד מימי נדתה על הכתונת ופלפול בסברת הרשב"א והר"ן ביצאה זמן מה מחזקה ולא ידענו אימת שוב לא מהני החזקה:
סימן לד. באשה שהפסיקה בטהרה בימי נדתה ביום שמצאה דם ופסקה בטהרה בשחרית וביה"ש לא בדקה אם טהורה לבעלה:
סימן מג. סתימת שינים בדבק ושינים של זהב לענין חציצה בטבילה:
סימן כט. ישוב. הרמב"ם בדין דנסונ"ס ממה שקשה עליו ממשנה דמקואות ממלא בכתף לעליון כו' ובסברת הב"י דאין טמא נטהר עד שיעלה מן המים ובדין קטפרס:
סימן יג. בענין מקואות הנעשות ממי גשמים ובדבר מה שמסיר הברזא מבור כדי שיבואו המים למקוה דזה לא נקרא הוי' בידי אדם:
סימן כד. וסי' כה. עוד בענין הוי' ע"י אדם והוי' ע"י דבר המקבל טומאה ופתיחת הברזא:
סימן יג. ממקוה למקוה אי פסול משום זוחלין ואם נזחלין ממקוה לחוץ ע"י אדם הטובל אי פסול משום זוחלין ובדבר מה שחידש הב"ש דמקוה שזוחלת אינה מטהרת שאובים:
סימן כא. במקואות דמדינת אנגליא:
סימן ל'. פלפול בתשו' מהרי"ט ונטע שעשועים אם מעינות שלנו נחשבות למעין:
סימן לא. אם יש מים במקוה רק שהמים מרודדים ואינו יכול לטבול בה בלתי אם נתן מים שאובים הרבה לתוכה, ביאור טעם הרא"ה ואם יש חילוק בין מעין למקוה ודברים חדשים בענין זה:
סימן לב. מקוה שהוא מעין גמור אף לדעת מהרי"ט נעשה במקוה חור מאלי' וזוחל אי כשר וביאור דברי הטו"ז ר"א סטי"ק כ' שאין להם הבנה לכאורה במה שכתב מעין עומד:
סימן לג. פלפול בדברי הנוב"י שמצריך שני תנאים בצנור של מתכת להביא על ידו מים למקוה שחיבורו לקרקע יהי' מתחלה לכך וגם שיהי' תשמישו עם הקרקע. וע"ע מזה בשו"ת חדות יעקב תניינא סי' ל"ה:
סימן מט. באחד שנדר פרוכת בעיר ווינא ושלח לעירו לפולין וראו שנכתב עליו קודש לשם אם מותר לתלותו לפני אה"ק:
סימן כ'. בשאלה דנזירות ושבועה ושאלה דקדשים וישוב קושית הבריך טעם בזבחים צ"ז דאמרינן דאין עשה דאכילת קדשים דוחה עול"ת דפסול הא איתא בשאלה:
סימן נה. אם רב רשאי לתת הכשר על תוצאות פבריקא הנמצאת בגבול רב אחר אם אין בזה משום הס"ג ובדין הס"ג בהכנסות רבנות:
סימן קיד. בדין מצות כתיבת ס"ת ומכירת ס"ת:
סימן קכו. באות ל' משם הקודש שנפסק הקו העליון וההפסק אין ניכר כ"כ ומהל' נתפשטה הדיו לשאר האותיות ונדבקו אולם אין לההתפשטות מראה דיו רק מראה כהה על הגויל והאותיות ניכרות אם מותר להעביר קולמס על הל' ולגרר המראה כהה מבין האותיות:
סימן צח. ברגל ימין של אות י' מהשם הקדוש שהי' ארוך ונראה כמו ל' אך שהי' הפסק ונשאר למעלה רגל קטן כמו רגל י' והלך אחד ותקן הנפסק וחזר לצורת למ"ד אם מותר למחוק ולכתוב צורת י' כשרה:
סימן קטז. בטעות באותיות הנטפלות לשם הקודש אם מותר לתקן ובאיזה אופן יתקן:
סימן עו. בס"ת שלא עשה הסופר ביודי"ן העוקץ השמאלי למטה אם כשר לקרות בו:
סימן נג. אות י"א. בית שנחלק בנסרים במחיצה דקה והמחיצה אינה מגיע לתקרה ברחוק יותר מג' ועשה בהמחיצה דלת בלא מזוזות ובלא משקוף אם חייבת במזוזה:
סימן יב. אות כ"ד. גזוזטרא (באלקאן) באיזה צד לקבוע מזוזה אם מימין הכניסה מחדר לבאלקאן או להיפך:
סימן קכב. בדין שם הקודש החקוק על הכלים. ישוב דברי הפמ"א שמתיר לשתות בכוס אם יכרוך גמי על השם מהשגת השואל:
סימן צב. בדין תערובת צמר גמלים עם צמר רחלים פלפולים ובאורים:
סימן צג. בדין כלאים איזה הוי דאורייתא ואיזה דרבנן, ביאור השיטות בזה:
סימן צד. אי נייר הוי כלאים בצמר ופשתים:
סימן צה. בדין סופר שתי ספירות בכלאים:
סימן צו. בדין העלאה ולבישה בכלאים:
סימן צז. בדין מוכרי כסות בכלאים ובדין לבישת כלאים לגנוב המכס:
סימן קו. בראובן שמכר בית לשמעון ונתן לו מקצת מעות והשאר נשאר חוב והניח הקונה המעות בבאנק ע"ש ראובן בלתי ידיעתו וכשתבע ראובן מעותיו ונודע לו שהי' מונחים בבאנק תובע גם הרבית שלקח שמעון מהבאנק, פלפולים ובאורים בדין רבית ע"י שליח ואם יש חילוק בין שליח המלוה או שליח הלוה ובדין הבאנקים המלוים ברבית ואם יש חילוק אם הבאנקים של ישראלים לבד ובבאנק שיש שותפות לעכו"ם בה:
סימן קט. עוד בענין הנ"ל:
סימן קז. בדין הילך זוז והלוה מעות לפלוני:
סימן קח. בדין סאה בסאה באיזה אופן אסור ובאיזה מותר:
סימן קי. בדין לתת דבר מה למתעסק בכדי שיקבל עליו כל אחריות:
סימן קיא. בענין ערב לעכו"ם או לישראל בשביל עכו"ם לענין רבית. ביאור השיטות בזה:
סימן קיב. בזקף העכו"ם על ישראל הלוה הקרן ורבית יחד בשטר אם מותר לישראל להיות ערב:
סימן קי"ג בפלוגתת רש"י ור"ת לענין אם יש שליחות לעכו"ם לחומרא ודינים המסתעפים מזה:
סימן נח. בדין הפקעת חובת תרומה ומעשרות ע"י הקדש וביאור סוגיא דב"ב פ"א ודילמא לאו ביכורים נינהו וכו':
סימן קטו. בדין מחשבה ומעשה לנכרי לענין תרומה והכשר. ישוב דברי הפ"מ בירושלמי סוף פ"א דתרומות שפירש דלעכו"ם אין מחשבה להכשר מהשגת השואל מפסחים מ' דהקמחות והסלתות של עכו"ם טמאים מפני שהם מדיחים במים וש"מ וביאור דברי הירושלמי וישוב הרמב"ם:
סימן נא. אי באיסור מיתה אזלינן בתר חזקה פלפול בדברי רש"י חולין קל"ה דבחלה שהוא איסור עון מיתה לא אזלינן בתר חזקה ובדברי רש"י פסחים מ"ד דאמרינן ואי כזית בכדא"פ דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר ופירש רש"י הא הוי עון מיתה:
סימן עח. באחד שבא לו טעלעגראם ממקום רחוק שמת שם אביו ביום א' וקבורתו תהי' ביום ב' והבן אינו יכול לנסוע למקום קבורתו אם יניח תפילין ביום א' וביום ב' קודם הקבורה:
סימן עה. אם גיסה של הכלה שהוא אבל מותר להיות שושבינה וכעת ראיתי בחידושים וביאורים הלכות אבילות סעי' כ"ב שמתיר תוך שלשים להיות שושבינה:
סימן צט. בהפלוגתא שבין הטו"ז והש"ך בדלת הבית עם צירים ומנעול של ברזל אם חוצץ בפני הטומאה. וישוב דברי הטו"ז וביאורים בדין נעשה לצורך מחובר וקבעו לענין טומאה ועוד דינים:
סימן יט. בהרוגי מלחמה ספנו עצמותיהם. פלפול בדין הרוג אין לו תבוסה ומדוע לא הובא דין זה בש"ע:
סימן קכו. בדין אותיות שם הקודש שנדבקו זל"ז: