מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
לוח המפתחות
חלק או"ח.
סימן סז. בסוגיא דעדל"ת. ישוב דברי רש"י בסדין בציצית מנחות מ' וישוב דברי התוס' יבמות ה' ד"ה דכתב ודברי המהרש"א שם וישיב קושית הישוי"ע על מה דאמרינן בציצית עדל"ת הא דמיא לכתובות מ' אי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל דבכה"ג לא אמרינן עדל"ת:
סימן מו אות ב' ג'. עוד בעדל"ת פלפול בדברי התוס' דאין עדל"ת ועשה רק במצורע:
סימן עט. אי בעינן בתפילין קשר של קיימא דוקא ואי אמרינן מגו דהוי קשר לתפילין הוי קשר לשבת:
סימן טז אות א'. ביאור דברי המג"א סי' קמ"ז בענין אין עושין מצות חבילות חבילות:
סימן סה אות ד'. באה"ק מחבורה שנתבטלה ולקחו משם הס"ת אם מותר ליחדו לשאר ספרים:
סימן יח. בענין אין טומאת ידים במקדש. ביאור דברי הש"ס זבחים כ' טומאה מה שתועיל לקיו"ר:
סימן לט אות ד' ה'. ביאור בגמרא שבת בגזירת הבא ראשו ורובו במים שאובין:
סימן לט אות ט' ביאור בדברי רש"י שבת י"א בהא דלא יעמוד אדם ברה"ר וכו':
סימן מז. בעכו"ם שקנה עוגות מישראל עש"ק ונתן לו דמי קדימה ובא בשבת ליקח העוגות אם מותר לישראל ליתנם לו ושיניח העכו"ם המעות שנשאר חוב או משכון ואם יש חילוק בזה בעיר שיש בה עירובין אף שאח"כ יוציא העכו"ם חוץ לעירוב:
סימן מח עוד בענין הנ"ל:
סימן כו אות ה'. בדין תיבות החמין שנותנים בהם המאכלים עש"ק שישארו בחמימותם ליום ש"ק:
סימן קסד. בעניני ביה"כ וביה"מ וקלויז:
סימן נו. בדין ישראל שמחזיק מזיגה על קאנצעסיא של עכו"ם והריוח לשותפות, בענין התנה עם עכו"ם טול אתה בשבת ואני בחול לבאר כל החילוקים בזה ובדין מראית עין בשבות דשבות ובענין שש"א כמותו לענין שבת:
סימן פז. עוד בענין שליחות בשבת ושליחות לעכו"ם:
סימן פח. בענין איסור חצי שיעור במלאכת שבת:
סימן סב. אם יש לחוש להאוסרים להאיר באור האלעקטרי בשבת מחמת שהעכו"ם עושה המלאכה גם בשביל ישראל:
סימן פב. אות ב' ו'. בעושה בצלים בשבת בחומץ ומלוח אם צריך לעשות ע"י שינוי ואם אינו אסור גם ע"י שינוי משום כבוש:
סימן פב. אות א' אם מותר לנקות כלים של מתכת בסם המיוחד לזה הנקרא סידאל בשבת:
סימן נג. בדין טלטול פחות פחות מד"א ביה"ש. ישוב דברי הרשב"א שמביא הב"י סי' ת"ט בנותן עירובו ברה"ר וכו' מקושית השואל מעירובין ל"ב וביאור הסוגיא שם:
סימן מח אות ט"ו. בילד שנפל ממטה בליל ש"ק באפלה וטלטל אביו עששית דולקת לראות מה נעשה בהילד אם צריך תשובה ע"ז:
סימן קכה בחולה שיב"ס שדרשה שבנה יבוא ביום ש"ק מחוץ לתחום אם מותר לו לנסוע ואם רשאי להחמיר עליו שלא ליסע מחמת כיבוד או"א ופק"נ. פלפולים וביאורים בדין דברים שהתירו חז"ל משום טירוף הדעת:
סימן טו. אות ב'. הבא מא"י ודעתו לחזור אם מותר לו לברך על ההלל בר"ח ואם מוציא הרבים י"ח בברכתו:
סימן לט. ישוב דברי הרמ"א סי' תל"ד במש"כ שישרוף קודם שיבטל וישוב דברי המנח"י שהביא ראי' מגזלן דאף בלא ביער ע"י אונס קניס ר"ש:
סימן לז אות ד' ה'. עוד בענין הנ"ל ובבדיקת חמץ אי חשיב כביטול:
סימן נב. ישוב דברי המק"ח במה שהשיג על השג"א בחמץ שקבל עליו אחריות דלא מהני ביטול ממה שהקשה עליו השואל מערכין כ"ח וישוב דברי השג"א מהשגת המק"ח וראי' לדברי השג"א:
סימן פא. בחמץ שנמכר בשוגג ער"פ בחצות היום ובבוקר ביטל כדין ואם מהני במכירת חמץ קנין המועיל בדיניהם:
סימן מה. אות ג'. בנשבע שלא לאכול מצה בליל ב' דפסח:
סימן כו. אות ג'. במילת זכריו ועבדיו דמעכבין מלאכול הפסח. ביאור דברי הרמח"ל יבמות ע':
סימן עג. פלפול בסוגיא דהואיל ולבאר הסברא דהואיל:
סימן טו. בביצה שנולדה בר"ה בזה אסורה בזה. ביאור דברי התוס' ביצה ה' ד"ה הא לן:
סימן לו. אות ד'. בגזירת שמא יעבירנו בטבילת כלים ואי שייך לבי"ש דלית להו מתוך הגזירה דשיע"ב ופלפול בעדל"ת:
סימן לז אות ב'. עוד בענין הנ"ל:
סימן סט. בדין שתיית קאווע בחלב ערח"ב בסעודה המפסקת ואי מצטרף לשני תבשילים:
סימן קכה. בחולה דתקף לי' עלמא ואמר שישלח בעד בנו שיבוא אצלו בשבת אם מותר לבנו ליסע חוץ לתחום:
סימן פב אם מותר לבעל תוקע לכבד לאחר בהתקיעות והוא לא יתקע:
סימן סו. ישוב דברי הרמב"ם במה שכתב טעם הגזירה ביו"ט שחל להיות בשבת שמא יוציא מרה"י לרה"ר ובגמרא אמרינן שמא יעבירנו ד"א ברה"ר:
סימן פג. פלפול בסוגיא דשופר של עולה ומללה"נ:
מה שכתבתי שם אות ב' דפליגי בפלוגתא דרבה ור"י בשומר אבדה ראיתי שכבר העיר בזה בישוי"ע הר"ה:
סימן לה אות ה' הפירוש בדברי הש"ע סי' תק"צ סעי' ט' ובהגמרא ר"ה דף כ"ז ודף ל"ד:
סימן לז אות ג'. במה שחדשתי בספרי סי' ק"ה או"ק ה' דלסברת הח"ס דלולב ומיניו נפסלין בכבוש דאם נשאר בו כשיעור חוץ לכבוש צריך לאחזו שם:
סימן פב אות י"א. אם אשה מותרת לשרוף נותר בלילה ואי הוי שריפת נותר אצלה מעשהז"ג:
סימן עא. אם איסור הפסד פירות שביעית הוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות. ישוב דברי הפמ"ג דעשה שא"ז עובר אף בכ"ש למה מאכילין לחולה נבלה בטבל ונבלה וישוב דברי הרמב"ם שפסק דשביעית ונבלה מאכילין אותו נבלה הא בנבלה איכא עול"ת לשיטתו:
סימן קכד. בדין תשמיש בעליות בתי תפלות:
סימן קכז. בדין גרם כבוי בשבת וביו"ט:
סימן קכח. בדין ווארעס פלאש אם אסור בשבת משום הטמנה:
חלק יו"ד
סימן כז אות א'. ביאור בדברי הגמרא חולין ל"ט בהא דאמר רשב"ל השוחט ע"מ לזרוק דמה לעכו"ם:
סימן כו. ישוב דברי השעה"מ בהק"פ במאי דהקשה בהא דגמרינן דאזלינן בתר רובא מונתח אותה לנתחי' ולא נתחי' לנתחים כו' דשמא אמרה תורה דא"צ לחתוך:
סימן נז. ביאור בדברי הגמרא מנחות ה' למה לן מן הבקר להוציא את הטרפה וביאור בדברי התוס' מנחות ק"א ד"ה עגלה:
סימן מד. בדין בועא בריאה של עוף:
סימן נד אות א'. אונא עליונה שנתקטנה אם הוי תרל"ר:
סימן פב אות ח'. בדין מיעוך סירכות בעגלים הרכים וביאור דברי השמ"ח בזה:
סימן סח אות ז'. ביאור דברי הש"ך סי' מ"א סעי' י"ד דטרפות טרפש הכבד לא הוי טרפות מחמת עצמו:
סימן לה. אות ד'. בדין נתקשה המאכל במעי דלא דמי לנסתם המעי ע"י בועות:
סימן עב. בעוף שהוריק הכבד במקום הזיתים וגם נרקב בשר השוק למעלה מאצבע ולמטה מחצי עצם אם הוי תרי הפ"מ וביאור דין תרי הפ"מ:
סימן פב אות ו'. אם נפולה ע"י הרבעת זכר הוי נפילה גם בפחות מי"ט כדין זכרים המנגחים זא"ז:.
סימן מה. בדין ספק אם הוי מקום הנפילה גבוה י"ט:
סימן מח אות י"א. בעוף צולע ויש נפוח סביב לאצבעותי' אם יש לחוש לנפילה של אבר אחד ואם נשברה השדרה למטה במקום שכשר משום שבירת השדרה ואינה יכולה להלך אם יש לחוש לנפילה:
סימן פב. בדין גוש שחור שנמצא בחלל הגוף:
סימן נ'. ישוב הערות שונות בספרי פרה"ע ח"א:
סימן סח. פלפול בדברי הר"ן דתרי מיעוטי עדיף מרוב:
סימן מו. אות ד'. פלפול בדברי הכו"פ דכזית חלב מוכוי הוי חצי שיעור:
סימן מח. אות ח' ביצים שיש בהם טפת דם שערבן במזיד בביצים כשרות בכדי לעשות מהן עוגות לעכו"ם מה דין הכלים שנאפו בהם העוגות ואם לא לקח העכו"ם העוגות אם מותרות לישראל ואם מותר לעשות כן לכתחלה אם אין בזה איסור סחורה בנו"ט:
סימן מח אות ט"ו. במראה דם ביצים:
סימן מב. ביאור דברי הגמרא סנהדרין ד' יש אם למסורת ולדרוש חלב אמו:
סימן כז אית כ'. ישוב דברי הרשב"א חולין קי"א במש"כ דדם שבשלו בחולין הוי מדאו' ממה שקשה עליו מפסחים ע"ד:
סימן טו. אות עכו"ם מסל"ת נאמן באיסור דרבנן. ביאור דברי הש"ך סי' ס"ט סעי"ק מ"ב:
סימן צ. בבשר שנמלח מצ"א דיש תקנה בתוך יב"ש לחזור ולמלחו אי צריך למלוח פ"ש גם הצד שנמלח:
סימן סח אות ח'. ביאור דברי הרב"י סי' פ"ז בדין ביצים שנמצאו בעוף לענין מליחה ובב"ח:
סימן לה. אם מותר לאפות עיסה שנילושה בחמאה וחלב עם פת בתנור:
סימן כז. אות ג'. ישוב דברי הצל"ח בשיטת הרי"ף ברוחא מילתא:
סימן מג. בדין סתימת השיניים בדבק (בלאמבע) ושינים של זהב לענין בליעת בב"ח וחציצה בטבילה:
סימן מח. אות ד' בתירוצו של הגר"י מקוטנא בספרו ישועות מלכו על קושית העולם איך ילפינן טעם כעיקר מגיע"מ דילמא התם משום בב"ח:
סימן כח. בענין חלק הכהנים בעומר ושתי הלחם אי בטיל ברוב. פלפול בקושית מהר"י אלפנדרי שהביא המל"מ פ"ז דמעילה:
סימן נז. אות ג'. באסתפקתת הפמ"ג בשער התערובות בנפל זית בשר היתר וזית בשר איסור לירקות אם צריך ס' גם נגד זית היתר:
סימן לח. פלפול בדברי האו"ה דדבר שנשאר בתיקו לא הוי דשיל"מ ובסוגיא דמצוות בטלות לע"ל נדה ס"א וישוב קושית בגדי יו"ט על מהר"ם מרוט"ב בהא דגם איסור דרבנן אין מבטלין לכתחלה כ"א בדמקלי קלי לאיסורא מביצה ד':
סימן מב' אות ג'. ישוב דברי המהרש"א שחדש דשאר שבות נוהג במקדש ממה שקשה עליו מתוס' חולין קי"ב דבמקדש מב"מ אף לח בלח בטל ברוב:
סימן פט. בתולעת בחוטם חוץ לקדרה אי צריך ס"ס המתהפך וכן בביצים של עוף שזרקו בו אבן בזפק ויצא דם:
סימן כב. פלפולים בעניני ס"ס וספק הרגיל:
סימן לו. וסי' לז אות א' ב'. אי מותר לקנות פת הנאפה בגבינה מישראל חשוד לקנות גבינות עכו"ם ואם יש לישראל הזה גם בהמות עצמו אם מועיל לקנות ממנו מחמת שנתבטלו או אסור מחמת שמבטל במזיד:
סימן כג. בענין החשש על שמן שיש שמן שמערבין בו שומן ד"א, ביאור דין הרמ"א בסי' קי"ד ודין מחביאה. [אבל כל מה שכתבתי בפנים הוא מעיקר ההלכה אבל כבר נהגו כעת שלא לקנות כל דבר שיש עליו חשש תערובות איסור רק אם יש למוכר הכשר מרב מפורסם ליר"ש וזה נכון מאוד ובפרט בזמה"ז שרבו המזייפים עפ"י מלאכת החימיא]:
סימן קב. בדין יין נסך איזה הוי דאורייתא ואיזה דרבנן, פלפולים ובאורים בש"ע ועיין בפירוש משניות לרמב"ם חולין פ"א בשחיטת עכו"ם:
סימן קג. בדין יין של צמוקים באיזה אופן מיקרי יין:
סימן קד. בדין מה נקרא המשכה:
סימן קה. ישראל המחלל שבת או מועדות אם יינו יין נסך:
סימן קכא. בקצב שנותן הבשר טרפה ואחוריים לעשות ממנו זעלכווארען ומוכר זאת בחנותו אם יש להתיר לו לעשות סחורה בנו"ט הגם שנזדמנו לידו מחמת שקבע בזה מסחרו ויש לחשוש ג"כ לתקלה, ביאור דין סחורה בנו"ט וחיישינן לתקלה באיסור דאורייתא ודרבנן:
סימן כב. פלפולים וביאורים בש"ע סי' קמ"א קמ"ו:
סימן כב. אות י"ט. בדין יהרג ואל יעבור, פלפול בסנהדרין ע"ד:
סימן נ"ד. אות ב', בדין התראה בנערה והחילוק שבין שדה לעיר וישוב דברי הרמב"ם בדין יתיר עצמו למיתה וביאור דברי היוב"ע בפסוק צעקה הנערה:
סימן יד. בדין אשה שפסקה בטהרה והתחילה לספור ז"נ וביום ראשון לספירתה לבשה כתונת של ימי נדתה וביום ז' מצאה כתם כגרים ועוד אם תולין שהי' עוד מימי נדתה על הכתונת ופלפול בסברת הרשב"א והר"ן ביצאה זמן מה מחזקה ולא ידענו אימת שוב לא מהני החזקה:
סימן לד. באשה שהפסיקה בטהרה בימי נדתה ביום שמצאה דם ופסקה בטהרה בשחרית וביה"ש לא בדקה אם טהורה לבעלה:
סימן מג. סתימת שינים בדבק ושינים של זהב לענין חציצה בטבילה:
סימן כט. ישוב. הרמב"ם בדין דנסונ"ס ממה שקשה עליו ממשנה דמקואות ממלא בכתף לעליון כו' ובסברת הב"י דאין טמא נטהר עד שיעלה מן המים ובדין קטפרס:
סימן יג. בענין מקואות הנעשות ממי גשמים ובדבר מה שמסיר הברזא מבור כדי שיבואו המים למקוה דזה לא נקרא הוי' בידי אדם:
סימן כד. וסי' כה. עוד בענין הוי' ע"י אדם והוי' ע"י דבר המקבל טומאה ופתיחת הברזא:
סימן יג. ממקוה למקוה אי פסול משום זוחלין ואם נזחלין ממקוה לחוץ ע"י אדם הטובל אי פסול משום זוחלין ובדבר מה שחידש הב"ש דמקוה שזוחלת אינה מטהרת שאובים:
סימן כא. במקואות דמדינת אנגליא:
סימן ל'. פלפול בתשו' מהרי"ט ונטע שעשועים אם מעינות שלנו נחשבות למעין:
סימן לא. אם יש מים במקוה רק שהמים מרודדים ואינו יכול לטבול בה בלתי אם נתן מים שאובים הרבה לתוכה, ביאור טעם הרא"ה ואם יש חילוק בין מעין למקוה ודברים חדשים בענין זה:
סימן לב. מקוה שהוא מעין גמור אף לדעת מהרי"ט נעשה במקוה חור מאלי' וזוחל אי כשר וביאור דברי הטו"ז ר"א סטי"ק כ' שאין להם הבנה לכאורה במה שכתב מעין עומד:
סימן לג. פלפול בדברי הנוב"י שמצריך שני תנאים בצנור של מתכת להביא על ידו מים למקוה שחיבורו לקרקע יהי' מתחלה לכך וגם שיהי' תשמישו עם הקרקע. וע"ע מזה בשו"ת חדות יעקב תניינא סי' ל"ה:
סימן מט. באחד שנדר פרוכת בעיר ווינא ושלח לעירו לפולין וראו שנכתב עליו קודש לשם אם מותר לתלותו לפני אה"ק:
סימן כ'. בשאלה דנזירות ושבועה ושאלה דקדשים וישוב קושית הבריך טעם בזבחים צ"ז דאמרינן דאין עשה דאכילת קדשים דוחה עול"ת דפסול הא איתא בשאלה:
סימן נה. אם רב רשאי לתת הכשר על תוצאות פבריקא הנמצאת בגבול רב אחר אם אין בזה משום הס"ג ובדין הס"ג בהכנסות רבנות:
סימן קיד. בדין מצות כתיבת ס"ת ומכירת ס"ת:
סימן קכו. באות ל' משם הקודש שנפסק הקו העליון וההפסק אין ניכר כ"כ ומהל' נתפשטה הדיו לשאר האותיות ונדבקו אולם אין לההתפשטות מראה דיו רק מראה כהה על הגויל והאותיות ניכרות אם מותר להעביר קולמס על הל' ולגרר המראה כהה מבין האותיות:
סימן צח. ברגל ימין של אות י' מהשם הקדוש שהי' ארוך ונראה כמו ל' אך שהי' הפסק ונשאר למעלה רגל קטן כמו רגל י' והלך אחד ותקן הנפסק וחזר לצורת למ"ד אם מותר למחוק ולכתוב צורת י' כשרה:
סימן קטז. בטעות באותיות הנטפלות לשם הקודש אם מותר לתקן ובאיזה אופן יתקן:
סימן עו. בס"ת שלא עשה הסופר ביודי"ן העוקץ השמאלי למטה אם כשר לקרות בו:
סימן נג. אות י"א. בית שנחלק בנסרים במחיצה דקה והמחיצה אינה מגיע לתקרה ברחוק יותר מג' ועשה בהמחיצה דלת בלא מזוזות ובלא משקוף אם חייבת במזוזה:
סימן יב. אות כ"ד. גזוזטרא (באלקאן) באיזה צד לקבוע מזוזה אם מימין הכניסה מחדר לבאלקאן או להיפך:
סימן קכב. בדין שם הקודש החקוק על הכלים. ישוב דברי הפמ"א שמתיר לשתות בכוס אם יכרוך גמי על השם מהשגת השואל:
סימן צב. בדין תערובת צמר גמלים עם צמר רחלים פלפולים ובאורים:
סימן צג. בדין כלאים איזה הוי דאורייתא ואיזה דרבנן, ביאור השיטות בזה:
סימן צד. אי נייר הוי כלאים בצמר ופשתים:
סימן צה. בדין סופר שתי ספירות בכלאים:
סימן צו. בדין העלאה ולבישה בכלאים:
סימן צז. בדין מוכרי כסות בכלאים ובדין לבישת כלאים לגנוב המכס:
סימן קו. בראובן שמכר בית לשמעון ונתן לו מקצת מעות והשאר נשאר חוב והניח הקונה המעות בבאנק ע"ש ראובן בלתי ידיעתו וכשתבע ראובן מעותיו ונודע לו שהי' מונחים בבאנק תובע גם הרבית שלקח שמעון מהבאנק, פלפולים ובאורים בדין רבית ע"י שליח ואם יש חילוק בין שליח המלוה או שליח הלוה ובדין הבאנקים המלוים ברבית ואם יש חילוק אם הבאנקים של ישראלים לבד ובבאנק שיש שותפות לעכו"ם בה:
סימן קט. עוד בענין הנ"ל:
סימן קז. בדין הילך זוז והלוה מעות לפלוני:
סימן קח. בדין סאה בסאה באיזה אופן אסור ובאיזה מותר:
סימן קי. בדין לתת דבר מה למתעסק בכדי שיקבל עליו כל אחריות:
סימן קיא. בענין ערב לעכו"ם או לישראל בשביל עכו"ם לענין רבית. ביאור השיטות בזה:
סימן קיב. בזקף העכו"ם על ישראל הלוה הקרן ורבית יחד בשטר אם מותר לישראל להיות ערב:
סימן קי"ג בפלוגתת רש"י ור"ת לענין אם יש שליחות לעכו"ם לחומרא ודינים המסתעפים מזה:
סימן נח. בדין הפקעת חובת תרומה ומעשרות ע"י הקדש וביאור סוגיא דב"ב פ"א ודילמא לאו ביכורים נינהו וכו':
סימן קטו. בדין מחשבה ומעשה לנכרי לענין תרומה והכשר. ישוב דברי הפ"מ בירושלמי סוף פ"א דתרומות שפירש דלעכו"ם אין מחשבה להכשר מהשגת השואל מפסחים מ' דהקמחות והסלתות של עכו"ם טמאים מפני שהם מדיחים במים וש"מ וביאור דברי הירושלמי וישוב הרמב"ם:
סימן נא. אי באיסור מיתה אזלינן בתר חזקה פלפול בדברי רש"י חולין קל"ה דבחלה שהוא איסור עון מיתה לא אזלינן בתר חזקה ובדברי רש"י פסחים מ"ד דאמרינן ואי כזית בכדא"פ דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר ופירש רש"י הא הוי עון מיתה:
סימן עח. באחד שבא לו טעלעגראם ממקום רחוק שמת שם אביו ביום א' וקבורתו תהי' ביום ב' והבן אינו יכול לנסוע למקום קבורתו אם יניח תפילין ביום א' וביום ב' קודם הקבורה:
סימן עה. אם גיסה של הכלה שהוא אבל מותר להיות שושבינה וכעת ראיתי בחידושים וביאורים הלכות אבילות סעי' כ"ב שמתיר תוך שלשים להיות שושבינה:
סימן צט. בהפלוגתא שבין הטו"ז והש"ך בדלת הבית עם צירים ומנעול של ברזל אם חוצץ בפני הטומאה. וישוב דברי הטו"ז וביאורים בדין נעשה לצורך מחובר וקבעו לענין טומאה ועוד דינים:
סימן יט. בהרוגי מלחמה ספנו עצמותיהם. פלפול בדין הרוג אין לו תבוסה ומדוע לא הובא דין זה בש"ע:
סימן קכו. בדין אותיות שם הקודש שנדבקו זל"ז:
חלק אבהע"ז
סימן א. בעגונה שהעידו עדים שנפל בעלה בידי רוצחים בסיביריא ובמקום שהוליכוהו הרוצחים נמצא אח"כ ביום השלישי איש ישראל מת צף ע"פ המים ואחרי זמן מכרו ראשי הגעמיינדע את החפצים שלו כפי החוק אחרי אשר נתברר להם מיתתו ואשתו אחרי שעברו איזה שנים ולא הי' ממנו שום ידיעה שאלה להקאנסולאט והשיבו לה שמת וכבר עברו שבע שנים ולא בא ונשתקע זכרו. יבואר להתיר מכח תרי רובי ובצירוף ההיתר שכתב מבי"ט זה הוא שנאבד זה הוא שנמצא. [כעת ראיתי שגם בתשו' ר"ח כהן סי' ל"א ובתשו' שבו"י ח"ג סי' קי"ד הסכימו לצרף דעת המבי"ט ובתשו' הרי בשמים הביא דבריהם והוסיף עוד יותר דהיכי דליכא חזקת א"א להתנגד מהני החזקה זה הוא שנאבד זה הוא שנמצא יע"ש וגם יש לצרף עדות הערכאות והגם שכתבתי באות ב' דעדות הערכאות לא מהני מחמת דיש לחוש שאמרו כן מחמת ששמעו הקול בעיר שנהרג בידי הרוצחים כגקו"ע סי' י"ז אות קל"א אבל בסי' קמ"ו ובסי' של"ו הביא בקו"ע מתירים דאל"כ לא שבקת חיי לכל עדות אשה יע"ש ובפרט לפמ"ש כאן סי' ב' דערכאות לכמ"ש נאמנים אפילו בלא מסל"ת דדייקו שפיר ולא מרעי נפשייהו י"ל דלכ"ע לא חיישינן שהגידו כן מפני הקול ששמעו קול הברה בעיר והגם שמשום זה אין להתיר בהחלט אבל עכ"פ חזי לאצטרופי לשאר ההיתרים]:
סימן ב' אם ערכאות נאמנים בלא מסל"ת ואם הכתב שבא מהם צריך קיום. [באות ב' כתבתי ליישב רישא דברייתא מה קמ"ל וכעת נראה לבאר יותר כי ר"נ נזהר מאוד בדבריו ולא אמר מת או נהרג רק אכלי כוורי לחסא ואם היתה באה האשה לפני בי"ד אחר והיתה מספרת מה ששמעה בודאי היו מבינים דנפל למשאל"ס ולא הי' מתירים אותה אך האשה מעצמה נישאת והיא הכשילה א"ע ולפ"ז כל שבא ואמר שמעתי מבי"ד שמת פלוני אולי לא שמע רק כמו בר"נ אכלי כוורי לחסא והעד טועה וסובר דהיינו מת וראי' דטועה דאמאי לא התירו אותה בי"ד ראשון ע"כ תנן ברישא דלא חיישינן לזה ובי"ד שני מתירים אותה ודו"ק]:
סימן ג'. בספק מת תוך ג"י או לפני ג"י ביאור טעמו של הרשב"א דמחמיר וביאור דברי מהר"ם מינץ הובא בטו"ז יו"ד שצ"ז ודברי נה"כ שם וישוב שיטת הרמב"ם בחרתי במקום חדא:
סימן ד'. פלפול בדין עד הנוגע אם כשר לעדות אשה ובדברי הנוב"י בענין זה:
סימן ה'. פלפול בדברי הפוסקים אי איכא בא"א שתי חזקות ואם הא דבעינן במשאל"ס שיעמוד שם העד שיעור שתצא נפשו ואז בדיעבד לא תצא אם השיעור הזה דאורייתא או דרבנן ואם תרי רובי מהני להתיר א"א אף לכתחלה. [באות י"ג הבאתי שו"ת אמרי יושר שכתב דרוב גמור מהני להתיר במלחמה ולא החמירו חז"ל שלא נלך בתר רוב רק במשאל"ס ולפע"ד הא אמרינן ביבמות דמשאל"ס כמלחמה דמי יע"ש וכיון דלא מהני במשאל"ס לא מהני נמי במלחמה]:
סימן ו'. פלפול בשיטת הרמב"ם דע"א נאמן מדאורייתא:
סימן ז'. פלפול בדין ע"א במלחמה ובמשאל"ס ודין אשה עצמה אי נאמנת במקומות אלו:
סימן ח'. פלפול בדיני עגונה ובדברי התוס' יבמות ל"ו מה שיש סתירה בדבריהם מבכורות כ':
סימן ט'. אם אנשים שעמדו בשדי קרב במלחמה אם יש לומר בהם רוב מתו:
סימן י'. עוד בענין זה ויבואר בכמה ראיות שאף באנשים שלחמו אלו נגד אלו ולא באו לביתם אחרי המלחמה ליכא תרי רובי גם יבואר דלא מהני תרי רובי להתירה לכתחלה:
סימן יא. בהיתר עגונה. מובא דעת תשב"ץ דהיורד למלחמה ואח"כ נאבד ונשתכח זכרו זמן רב הוי רוב גמור שמת ואם נשאת ל"ת ומובא דעד ח"ס דערכאות נאמנים אפי' ע"י שאלה ושכתב ערכאות א"צ קיום:
סימן ס'. איש אחד נסע למרחקים ולפני מותו אמר לפני אנשים שיש לו אשה בעיר פ' וכן שמה ושם אמה ושם אחי' וצוה לשלוח לה החפצים והאשה גם היא אמרה סימנים שכל זה יורה שהוא בעלה אן שמו הי' בביתו בנימין צבי ובמקום שמת אמר ששמו בנימין חיים ובפאסס שלו נכתב רק חיים לחוד ולפי דברי האשה שאל את הפאסס מאחיו ששמו חיים אריכות בהיתר זה:
סימן קיט. בהיתר חדר"ג לאיש שאשתו ברחה מביתו ונעלם מקומה זמן רב:
סימן קכ. באחד שנשא גיורת לפני המלחמה ויצא למלחמה ובשובו מצא את ביתו ריקם וכפי שהגידו לו השכנים ונגבה עדות בבי"ד ע"ז השחיתה אשתו דרכה והפקירה עצמה לחיילים רוסים שהיו אתה תמיד בביתה וביצאם מהעיר מכרה כל אשר לבעלה וברחה עמהם. אם להתיר לו לישא אשה אחרת בלי היתר ממאה רבנים:
סימן יז. בענין קידושי כסף בע"כ:
סימן קכט. בשם לאזר אם צריך לכתוב המכונה לאור או דמתקרי לאזר:
סימן ע'. באחד שקדש בתולה בטעאטער-פאר שטעללונג שעשה ואם מהני עדות מגולחי זקן ולדעת ר"ח דחושש לר"ה דחופה קונה באיזה חופה יש חשש זה:
סימן ק. בע"א שהעיד שהי' ביחד ביום ש"ק עם עלם ועלמה והיו מצחקים ומזמרים שירים ובתוך כך לקחה העלמה טבעתו של העד מידו והשתעשעה בו ואח"כ בתוך השחוק לקח העלם הטבעת מיד העלמה ושם על אצבעה ואמר הרי את וכו' והעלמה השיבה בצחוק בלשון פולנית "baoz blat" ואח"כ החזירה הטבעת להעד:
סימן ס' אות ה' בענין סילוק שני שלישי הנדוניא:
סימן עד. אם יכולה הכלה לנתק קשר החיתון מה שנתוודע לה שיש להחתן מיחוש גדול:
סימן נא. אות ח'. באבי הכלה שרוצה לבטל הקשר בטענת שהחתן הראה לו בשעת ההתקשרות כתב רשיון ליסע לאמריקא ואח"כ לא נגמר הרשיון ואין לו רשות לנסוע:
סימן נט. באחד שהי' לו שני שמות ולתורה וכן בפי העולם לא נקרא רק שם אחד וכן הוא חותם רק אחיותיו קוראות לו תמיד בשני שמותיו אם נחשב לנשתקע:
סימן סג. אשה ששמה מעריסה פרידא וכך נכתב במעטריקא ובפי כל נקראת פריציא וחותמת עצמה פרידזיא איך לכתוב בגט: