אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן כג

סימן כב

בשב שמעתתא שמעתא א' פ' ט"ז הקשה על הרמב"ם פ"י מה' סוטה שפסק דקטנה שהשיאה אביה וקינא לה הבעל ונסתרה אסורה עליו, והקשה הש"ש ממשנה ו' פ"ג דטהרות, דמבואר שם דקטן חשיב אין בו דעת לשאול, ולכן ספיקו ברה"י טהור, והא דאשה לאחר קינוי וסתירה נאסרה על בעלה, הוא משום דהוי ספק טומאה ברה"י, וספיקו טמא, כמבואר בש"ס בכמה דוכתי, ולפ"ז אם קינא לקטנה ונסתרה למה תיאסר על בעלה, הא הוה דבר שאין בה דעת לשאול, דגם ברה"י ספיקו טהור, ותירץ משום דהבועל יש בו דעת לשאול, וא"כ הוי ספק טומאה ברה"י הבאה ע"י אדם שיש בו דעת לשאול דטמא, כמבואר בנדה ה', ולפ"ז אם קינא לה מקטן הראוי לביאה הגם דבגדולה הוי קינוי, כמ"ש הרמב"ם, אבל בקטנה לא נאסרה על בעלה, כיון דשניהם אין בהם דעת לשאול, וא"כ למה סתם הרמב"ם דקטנה נאסרה לאחר קינוי וסתירה, הי' לו לפרש דדוקא אם קינא לה מגדול, ולבסוף הניח זה בצ"ע, ע"ש באריכות:

והנה נראה מדברי הרב ז"ל דהי' סובר דמה דקתני במשנה דקטן הוי אין בו דעת לשאול הוא עד שיביא ב' שערות לאחר י"ג שנה, כמו בכל דוכתי דקתני חרש שוטה וקטן דהכוונה היא בקטן עד שיגדיל:

אבל אחר המחילה מכבוד תורתו כי רב הוא, זה אינו, והרי תוספתא ערוכה שם בפ"ג דטהרות, הביאה הר"ש שם משנה ח' וז"ל, ארבע ספיקות אמרו חכמים בתינוק, תינוק וכו' יש בו דעת להשאל ספקו ברה"י טמא, עיי"ש, והביאה הרמב"ם לפסק הלכה בפט"ז מה' אבה"ט ה"י, עיי"ש, ובסוכה דף מ"ב ת"ר קטן וכו' היודע לישאל ברה"י ספיקו טמא, ועיי"ש בתו' ד"ה היודע לפרוס כפיו שהקשו על רש"י ז"ל שפירש דזה איירי שהביא ב' שערות, וכתבו התו' עליו וז"ל, ולא משמע הכי אלא בקטן ממש איירי דומיא דהיודע לדבר והיודע לשחוט וכן כולהו אחריני, עכ"ל, עיי"ש, הרי מבואר מכל זה דגם קטן יש שיש בו דעת לישאל, וע"כ צ"ל דמה דקתני במשנה דטהרות הנ"ל חרש שוטה וקטן, היינו קטן כ"כ שעדיין אין בו דעת לישאל, ולא סתם קטן פחות מי"ג שנים, וז"פ:

וז"ל הרמב"ם פט"ז מה' אבות הטומאה הלכה ב', בד"א כשהי' זה שנטמא בספק יש בו דעת להשאל ולדרוש ממנו מה אירע לו, כסוטה, אבל אם הי' חרש או שוטה או קטן שאינו יודע להשיב על הענין כששואלין אותו, הרי ספיקו טהור, כיצד חרש או שוטה או קטן שאין בו דעת להשאל שנמצאו בחצר או במבוי שיש שם טומאה, וספק נגעו וספק לא נגעו הרי אלו טהורין, עכ"ל, הרי שהרמב"ם לא כתב סתם קטן, רק דקדק לכתוב גבי קטן שאין בו דעת להשאל, דקטן שיש בו דעת להשאל ספיקו ברה"י טמא, וכמ"ש הרמב"ם שם בהלכה י':

ובהיות כן לא קשה כלל קושיית השב שמעתתא הנ"ל על הרמב"ם דה' סוטה הנ"ל, דמאחר דהרמב"ם ע"כ מיירי שם בקטנה שיש בה דעת כ"כ להבין ולקבל ההתראה שמקנא אותה אל תסתרי עם פלוני, דאם אינה מבינה ההתראה פשיטא שאין זה קינוי כלל, והראב"ד באמת השיג על הרמב"ם בזה דהתראה לקטנה אינה התראה, עיי"ש, והגם דהרמב"ם ס"ל דהוה התראה, אבל מ"מ פשיטא דעכ"פ צריך להיות שתבין ההתראה, וכנ"ל, וכיון דקטנה זו כבר הגיעה לכלל דעת כ"כ להבין ההתראה, ממילא יש לה ג"כ דעת להשאל ולדרוש ממנה מה אירע לה, ולכן שפיר פסק הרמב"ם דנאסרה על בעלה ע"י קינוי וסתירה, כדין כל ספק טומאה ברה"י בדבר שיש בו דעת לישאל:

שוב מצאתי בתו' סוטה דכ"ח ע"ב בסד"ה מכאן אמרו, דהביאו הירושלמי פ"ק דסוטה, מפורש שם דקטן יש בו דעת לישאל, ועיין במראה הפנים שם שכתב ממש מה שכתבתי בזה, והוא פשוט:

שוב מצאתי בשו"ת ברית אברהם חלק אבה"ע סי' ע"ז אות ז' שתמה על הש"ש בזה:

סוף הספר

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה