מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן כא · ענף ב
מ"ש כ"ת להכריח דהא דב' מנעלים זה ע"ג זה וחלצה שניהם דכשר ע"כ לאו משום התחתון, דהרי אינה עושה מעשה חליצה כלל בפנימי, רק ממילא נשמט הוא עם החיצון, עכ"ל, תמהני מאוד, [הגם דגם כ"ת בעצמו כתב דזה יש לדחות] כי לפענ"ד הנני רואה בזה מהיפוך להיפוך ממש, דבהפנימי שפיר היא עושה מעשה חליצה מעל הרגל, דהרי נחלץ מעל הרגל בכח ידה, והגם שאינה אוחזת אותו בידה ממש, מ"מ מה בכך, והיכן מצינו שצריכה דוקא לנגוע בהנעל הנחלץ בידה ממש, וחלצה נעלו כתיב, והא איכא, והרי אפילו היכא דכתיב ולקחתם קיי"ל בסוכה דף ל"ז דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, ומכש"כ כאן דלא כתיב אלא וחלצה דודאי הוי חליצה מעליא כשחולצת המנעל אף שאינה נוגעת בו בידה ממש:
וביבמות ק"ב ע"א שרפתו מהו, ופירש"י השליכה גחלת וכו' ושרפתו, והרי התם לא עשתה אלא השלכת הגחלת, והגלויי כרעא שאח"כ הוא רק בגרמתה, ואעפ"כ הוי מהני אי גלויי כרעא בעינן, ומכש"כ הכא דלא פסק כח ידה מהתחתון עד גמר החליצה דודאי הוי חליצה מעליא מעל רגלו מצד התחתון, וכ"כ להדיא הגאון מוהר"ל חריף זצ"ל בספר טיב חליצה אות ע"ט, דמדינא אפילו ידה כרוכה בסדין. כיון שחולצת בכחה שפיר מקרי חליצה, עיי"ש, והוא פשוט, וכנ"ל, וממילא דה"ה בב' מנעלים וחלצה שניהם כאחת דהוי חליצה מעליא מצד התחתון, וכנ"ל:
אבל בהחיצון באמת אינה עושה מעשה חליצה כלל, כי מהתחתון אינו נחלץ, גם מעל הרגל אינו נחלץ כי התחתון מפסיק, רק דבחליצת התחתון מעל הרגל ממילא ינשא גם הוא עמו, אבל חליצה בעצם אין בו כלל:
ומ"ש כ"ת עוד, דע"כ צ"ל דההכשר הוא משום החיצון, דהא הב"ד אינם רואים חליצת הפנימי, ולדעת הב"ש בס"ק ל"ט זה מעכב, גם מזה אין הכרח לפענ"ד, דמאחר דבחליצתה היא חולצת הפנימי, וכנ"ל, והב"ד רואים חליצה זו, א"כ רואים מעשה החליצה של הפנימי, ובהכי סגי אף שאין רואים מנעל הפנימי, דהא דדרשינן ראיית הב"ד לעיכובא בחליצה יותר מברקיקה, הוא יען דוחלצה סמוך אל לעיני הזקנים, [ויעיין בשו"ת גבעת פנחס מבעל ההפלאה ז"ל ר"ס מ"ג], ולזה דרשינן לעיני הזקנים וחלצה, דהיינו שפעולת החליצה תהי' לעיני הזקנים, וזה יש גם בנ"ד מצר הפנימי, וכנ"ל:
ואף את"ל דכל הכתוב בהחליצה דרשינן לעיכובא, דהיינו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו, שחליצת, נעלו, מעל רגלו, כל זה צריך שתהי' דוקא לעיני הזקנים, וא"כ בנ"ד, הגם שפעולת החליצה של הפנימי היא לעיני הזקנים, אבל חליצת נעל הפנימי אינו לעיניהם, שאין רואים את הנעל:
מ"מ נראה פשוט, דאף אם דרשינן כנ"ל, מ"מ אין הב"ד צריכים דוקא לראות הנעל בשעת חליצה, אלא סגי אם הב"ד יודעים שהוא לבוש בב' מנעלים, כגון שראו אותו לובש העליון ע"ג התחתון וכדומה, ובהיות כן, כשרואין אח"כ שהיא חולצת שתיהן בבת אחת, כיון שיודעים מחמת ראייתם הקודמת שיש שם מנעל פנימי, ושבחליצה זו היא חולצת אותו מעל הרגל, שפיר מקרי ראו ב"ד את חליצת מנעל הפנימי, ואינו מזיק כלל מה דאין רואים את המנעל בשעת חליצה, דראיית מנעל לא שמענו, אלא דהב"ד צריכים לראות חליצת המנעל מעל הרגל, כדכתיב לעיני הזקנים וחלצה נעלו וכו', שפעולת חליצת נעלו מעל רגלו צריך להיות לעיני הזקנים, וזה שפיר רואים בהפנימי ע"י ראיית החליצה ובצירוף ידיעתם מחמת ראייתם הקודמת דהוא לבוש בב' מנעלים, וכנ"ל, ודוק:
תדע דהא כתיב נעלו, ודרשינן ביבמות ק"ג ע"ב נעלו הראוי לו פרט לגדול וכו', וגם כתיב מעל רגלו וילפינן ממצורע דרגלו הימיני בעינן, והב"ד צריכים לראות שתחלוץ נעלו מעל רגלו, וכי הם יכולים לראות ולהבחין זה בשעת החליצה, שהוא נעלו הראוי לו ולא גדול יותר מדאי, ושזה הוא רגלו הימיני, ובפרט באיטר לדעת הסוברים דחולץ בימינו שהוא שמאל כל אדם, דהוא נגד הרוב, ואיך רואים הב"ד בשעת החליצה דחולצת מעל רגלו הימיני, א"ו יען דהב"ד ראו והבחינו מקודם שזה הוא נעלו וזה הוא רגלו, ועכשיו רואים החליצה, מהני ראיית החליצה בצירוף ידיעתם מחמת ראייתם הקודמת שזהו נעלו וזהו רגלו, וקרינן בי' לעיני הזקנים ורל"ה נעלו מעל רגלו, וה"ה בנ"ד מהני ראיית החליצה בצירוף ידיעתם מחמת ראייתם הקודמת שלבוש גם במנעל התחתון למקרי בי' ראו ב"ד את חליצת המנעל הפנימי:
ותדע לך עוד שכן הוא, דהא גם ברקיקה דרשינן בס"פ מצות חליצה לעיני הזקנים וירקה, דצריכי דייני למחזי רוקא כי נפיק מפומה דיבמה, ובין אם נימא כהלבוש דזה הוא דרשה גמורה, או כהב"ש דהוא רק אסמכתא בעלמא, [ועיין בגבעת פנחס שם], מ"מ לכתחלה ודאי צריך לקיים זאת, לעיני הזקנים וירקה בפניו, דהיינו שצריכים הב"ד לראות הרוק יוצא מפיה בפני היבם. ובלי ספק כשיראו הב"ד רק הרוק יוצא מפיה, ולא ישגיחו כלל מקודם אם היבם עומד שם נגד פיה, דלא סגי בזה לצאת ידי חובת הלכתחלה, אף אם באמת היבם עומד נגד פיה, דהב"ד צריכים לראות זה דהרוק יוצא מפיה בפני היבם, וכנ"ל, ואעפ"כ מעשים בכל יום דקודם הרקיקה מעמידים היבם והיבמה זו כנגד זה, ובשעת הרקיקה ממש אין משגיחין כלל על היבם איך עומד, רק על פי היבמה, לראות הרוק יוצא מפיה, ואיך מתקיים בזה לעיני הזקנים וירקה בפניו, א"ו דע"י ראיית הרוק יוצא מפיה בצירוף ידיעתם ע"י ראייתם הקודמת דהיבם עומד כנגד פיה שפיר קרינן בה לעיני הזקנים וירקה בפניו, וה"ה בנ"ד, וכנ"ל:
וגם מי לא משכחת לי' שהמנעל התחתון נראה מבחוץ בהקצוות למעלה ובהצדדין, וא"כ הב"ד רואים להדיא בשעת החליצה חליצת נעל הפנימי, ואין להאריך בזה, כי לפענ"ד גם בלא זה כל הנ"ל הוא אמת:
וראי' מפורשת לכל הנ"ל, מהא"ז אשר הביא כ"ת במכתבו, [פה לא נמצא הא"ז], דס"ל בה' חליצה סי' תרס"ד אות ד' ובסי' תרס"ו אות ה', דמחופה עור מבחוץ ובפנים עץ או בגד פסול, אבל מחופה עור מבפנים כשר, וגם בב' מנעלים זעג"ז וחלצה שניהם כשר, וע"כ דבאלה כשר משום הפנימי, וכמ"ש גם כ"ת שזה הוא דעת הא"ז, והלא הב"ד לא ראו הפנימי בשעת החליצה, וע"כ צ"ל כמו שכתבתי לעיל, והגם דשיטת כ"ת הוא דשאר הפוסקים לא ס"ל כהא"ז בזה דכשר משום הפנימי, מ"מ היא גופא קשיא על כ"ת, דמאחר דחזינן עכ"פ דדעתו הגדולה של הא"ז הי' כן, דכשר משום הפנימי, ולא משום החיצון, ולא חשש כלל לומר דלא ראו הב"ד חליצת הפנימי, ושלא נגעה בידה ממש בפנימי, א"כ איך הכריח כ"ת מחמת טענות אלו דשאר הפוסקים לא מכשרי מחמת חליצת הפנימי, מה שאין מבואר כן בדבריהם כלל, ואיך נוכל להכריח עפ"י דעתינו אשר היא נגד דעת הא"ז לעשות עי"ז פלוגתא בין הפוסקים, ולמה לא נימא דגם שאר הפוסקים ס"ל בזה כהא"ז, ומכשרו בב' מנעלים זעג"ז משום חליצת הפנימי:
ומ"ש כ"ת דכל הפוסקים לא הביאו דברי הא"ז, וכולם דחו ללשון ראשון של רש"י בסנדל התפור בפשתן מהלכה, עכ"ד, אבל ממה דכל הפוסקים לא ס"ל כהא"ז וכלשון א' של רש"י לפסול במחופה עור מבחוץ ובפנים עץ או בגד, משום דמדובקין ותפורין יחד, והוי מנעל אחד, עדיין לא נשמע מזה דלא יסברו כהא"ז בהא דב' מנעלים. דמכשיר משום הפנימי, ולא משום החיצון, ומנ"ל דשאר הפוסקים פליגו גם בזה:
ובפרט לפי מה שכתבתי לעיל, דגם לפי הסברא הפשוטה אין הכרח כלל מהוכחות כ"ת דבב' מנעלים זעג"ז הכשר החליצה הוא מחמת החיצון ולא מחמת הפנימי, ושאדרבא הסברא היא בהיפוך, שעיקר מעשה החליצה מעל הרגל היא בהפנימי, ובהחיצון אין מעשה חליצה כלל, ולמה נעמוד בדעת הפוסקים ההיפוך מהסברא הישרה:
ובאמת מהא דשלפתה לעילאי וקאי תתאי דפסול משום מעל דמעל אין להכריח דבחלצה שניהם כאחת אינו כשר משום החיצון, דיש לחלק ביניהם קצת, כמ"ש כ"ת, וגם אני במכתבי הקודם הרגשתי בזה, [הגם שכתבתי לעיל דלפענ"ד מצד הסברא אין בהחיצון מעשה חליצה כלל, מ"מ הכרח מהא דשלפתה לעילאי ליכא, דיש לחלק כמ"ש כ"ת], אבל הלא משום זה באמת הבאתי ראי' לזה מסה"ת והמרדכי, מדהוכרחו לומר בהא דסנדל של עץ המחופה עור דמשו"ה דוקא כשר משום דתפורין ביחד והוי מנעל אחד, משמע להדיא דבאין תפורין יחד אף דחלצה שניהם כאחת אינו כשר משום החיצון, דהוי מעל דמעל, וכנ"ל, וראי' זו מוכרחת היא, וכמו שהסכים גם כ"ת בזה, אלא שכתב דמסה"ת והמרדכי אין ראי', וחידש לנו דבר חדש, דהם ז"ל חולקים גם על עיקר הדין דחלצה שניהם כשר, ואף אם שניהם של עור סבירא להו דפסול, משא"כ למאי דקיי"ל כהרא"ש, דבחלצה שניהם של עור כשר, ההכשר הוא משום החיצון, ומשו"ה גם במנעל על בית שוק וחלצה שניהם כאחת כשר משום החיצון, עכת"ד:
אמנם מה מאוד יש לתמוה על דברים אלו, כי הנה הגדולים אשר מעולם זה דרכם בקודש להשוות דעת הפוסקים בכל האפשרי, וכך יאות לנו לעשות, כי דרך הפוסקים הוא דרך אמת, וטבע האמת להיות אחד, וכ"ת ממציא לנו פלוגתא חדשה בין הרא"ש ובין סה"ת והמרדכי, מה שלא עלה על דעת שום אדם מעולם, [וא"כ לדעת כ"ת יהי' בדין חלצה שניהם ג' חילוקי דעות, דהא"ז מכשיר משום הפנימי ולא משום החיצון, והרא"ש מכשיר משום החיצון ולא משום הפנימי, וסה"ת והמרדכי פוסלין לגמרי, וכל היסוד לעשות המחלוקות הזאת, הוא סברתו, דא"א להיות הכשר החליצה משום הפנימי, ואף דהא"ז ע"כ סובר כן, מ"מ שום פוסק אחר בודאי לא יסבור כן, ואין כל זה אלא תימה, וכנ"ל, ולמה לא נימא דכ"ע ס"ל חלצה שניהם כשר, ומשום הפנימי ולא משום החיצון, וכהא"ז, אשר גם הסברא הישרה נותנת כן, וכנ"ל, ומשו"ה במנעל על בית שוק פסלו סה"ת והמרדכי אף שחלצה שניהם כאחת,] ואם הי' הדבר כן כמ"ש כ"ת, דסה"ת והמרדכי פליגי על עיקר הדין דחלצה שניהם כשר, א"כ איך לא הביאו הב"י וד"מ שום חולק על מ"ש הטור בב' מנעלים וחלצה שניהם כשר, וגם רמ"א בהגה פסק כן להלכה, ואיך לא חשש כלל באיסור דאורייתא הקרוב לדבר ערוה לדעת סה"ת והמרדכי, אפילו לא להביא עכ"פ דעתם, וגם איך אפשר לומר כן כלל דיש פוסקים הפוסלים בב' מנעלים זה עג"ז וחלצה שניהם, הלא מוכרח מהגמרא דבכה"ג כשר, כמ"ש הרשב"א בחידושיו גבי סנדל התפור בפשתן, וגם הב"ש כתב שכן מוכח בש"ס כהרא"ש דחלצה שניהם כשר, וכוונתו כמו שהוכיח הרשב"א מהש"ס, וכנ"ל בראש דברינו, וראי' מוכרחת היא מכל צד להמעיין היטב, עייש"ה ביבמות ק"ב א', ומ"ש כ"ת, דמה דאמרינן שם בגמ' בב' מנעלים, ה"ד אלימא דשלפתה לעילאי וקאי תתאי מעל א"ר ולא מעל דמעל, ס"ל לסה"ת והמרדכי דאין הכוונה דוקא דקאי תתאי על הרגל, אלא אפילו קאי בתוך המנעל נמי כן הוא, תמהני דאיך דברים אלו ניתנו להיאמר כלל:
א"ו פשוט דכ"ע ס"ל בב' מנעלים זעג"ז וחלצה שניהם דכשר, כאשר מוכרח מגמרא דידן, וע"כ משום הפנימי הכשר החליצה ולא משום החיצון, וכדמשמע מסה"ת והמרדכי, דמשו"ה לא מכשרי במנעל ע"ג בגד אלא בתפורים יחד, ולא זולת זה אף שחלצה שניהם כאחת, וכנ"ל: