אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן כ · ענף ב

סימן כ

ומה שנראה לפענ"ד בזה הוא כך, דעד כאן לא בעינן בתנאי דהמעשה תהי' יכולה להתקיים ע"י שליח, וכן כל משפטי התנאים, אלא כשהוא באופן דאלולא התנאי היתה המעשה יכולה להתקיים בכל תוקפה על הכוונה אשר הוא עושה אותה עתה גם בצד השלילה של התנאי, והוא בא בתנאי הזה להקליש כח המעשה ולמנוע אותה שלא תתקיים בצד השלילה של התנאי, בזה צריך התנאי והמעשה להיות עפ"י משפטי התנאים הנלמדים מתנאי ב"ג וב"ר, אשר גם שם כן הוא, דאלולא התנאי דאם יעברו וכו' היתה המעשה של הנחלת ארץ עבר הירדן לב"ג וב"ר מתקיימת במלוא תקפה גם כשלא יעברו, ולבטל זה הי' צריך תנאי דאם יעברו עפ"י משפטי התנאים, וה"ה בכל דדמי לי' צריך תנאי עפ"י משפטי התנאים, אבל אם הוא באופן דאפילו בלא התנאי לא היתה המעשה מתקיימת בצד השלילה של התנאי כפי המכוון שמכוין אליה עכשיו, אלא שהיתה עושית אז איזה רושם בהדבר באופן אחר ממה שמכוין אליו עתה, והוא בא בתנאי הזה לבטל פעולת המעשה לגמרי בצד השלילה של התנאי, שאפילו שום רושם מן המעשה הזאת לא יהי' בו אז, בכזה אין התנאי צריך להיות עפ"י משפטי התנאים כלל אלא בגלוי דעת שבצד השלילה של התנאי אינו חפץ בפעולת המעשה הזאת כלל סגי:

וטעמא דמסתבר הוא, דהא כל עיקרו של הטעם דתנאי לא מהני בדבר שאי אפשר לקיימו ע"י שליח הוא משום דמעשה אלימתא כזאת שא"א לעשותה ע"י שליח אין תנאי יכול לבטל אותה, וכמ"ש הפני יהושע בפ' המדיר דע"ד ע"א בתו' ד"ה תנאי, עיי"ש, וכיוון בזה לדעת הראשונים ז"ל, כי כן כתב הרמב"ן בספר הזכות בפ' מי שאחזו דף מ"ד ע"ב, וז"ל שם דכל מעשה שאי אפשר לעשותו ע"י שליח מעשה רבה היא ולא אתי דבור ומבטל לה, עכ"ל, וכ"כ בהגהת מרדכי בכתובות אות ר"ל בשם התו', יובאו דבריו לקמן, וכ"כ עוד מהראשונים ז"ל שיובאו לקמן, וא"כ כשהוא באופן שהמעשה בעצמותה אין לה קיום בצד השלילה של התנאי אפילו בלא התנאת התנאי, א"כ שוב אין התנאי בא בזה לבטל מעשה רבה, דהא המעשה רבה ממילא בטלה בשלילת התנאי, אלא שבא לבטל איזה פעולה ורושם של המעשה הזאת הבא שלא במכוון בצד השלילה של התנאי, וזה אינו אלים כ"כ שלא יהי' יכול התנאי לבטלו, אף שעצם המעשה א"א לקיימו ע"י שליח, וכן א"צ להיות בזה שאר משפטי התנאים, דדבר קל כזה בגילוי דעת בעלמא דלא ניחא לי' בגוי' סגי לבטלו:

ומעתה אפרש שיחתי, דדוקא בחלוץ לה ע"מ שתתן לך מאחים זוז, דלולא התנאי היתה מעשה החליצה מתקיימת במלוא תקפה כפי הכוונה שמכוין אליה עכשיו גם כשלא תתן לו מאתים זוז, ר"ל דהיתה גם אז חליצה כשרה כדין וכדת, והתנאי בא לבטל המעשה הזאת בכל תקפה בצד השלילה, כשלא תתן, בזה אמרינן דמאחר דהמעשה הזאת של חליצה א"א ע"י שליח לכך אין תנאי יכול לבטלה, ואין תנאי בחליצה, והחליצה כשרה ומתקיימת בכל תקפה גם כשלא תתן:

אבל בתפילין דרש"י ור"ח, שמתנה על כל אחת מהן שאם הן סדורין כהלכתן יצא בהן י"ח מצות תפילין, ואם לאו יהי' כרצועות בעלמא, ובזה פשוט מאוד, דאפילו בלא התנאי, רק שהי' מכוין בסתם לצאת י"ח מצות תפילין בהם, אעפ"כ לא היתה המעשה מתקיימת בצד השלילה של התנאי כפי הכוונה שמכוין אליה עכשיו, דהיינו שגם אז לא הי' יוצא בהן י"ח מצות תפילין אם אינן סדורין כהלכתן, א"כ אין התנאי בא כלל לבטל המעשה הזאת כפי עיקר המכוון שלה, דממילא בטלה בצד השלילה, אלא שבלא התנאי הי' בזה שבצד השלילה משום בל תוסיף כשמניחן בבת אחת, או משום בל תגרע כשמניחן בזה אחר זה, [לפי דעת המשנה ברורה], והוא בא בתנאי הזה שמתנה שבצד השלילה יהי' כרצועות בעלמא לבטל זה, שלא יהי' בהן משום בל תוסיף ובל תגרע בשום אופן, וא"כ אינו בא לבטל בתנאי הזה אלא דבר שלא היתה אליו הכוונה מעולם במעשה הזאת של הנחת תפילין, כי הוא לא כיון בזה אלא לצאת י"ח מצות תפילין, ולא לעבור על בל תוסיף ובל תגרע, וכן בישיבת סוכה בשמיני ספק שביעי, שמתנה שבאם הוא שביעי יצא בזה י"ח מצות סוכה, ואם הוא שמיני יהי' ישיבת צל בעלמא גם בלא התנאי הזה, רק שהי' מכוין בסתם לצאת בישיבה זו י"ח מצות סוכה, ג"כ לא הי' יוצא י"ח מצות סוכה בצד השלילה של התנאי, דהיינו אם הוא שמיני, רק דהי' עובר אז על בל תוסיף, והתנאי בא לבטל זה, והוא דבר שלא הי' המכוון אליו מעולם במעשה הזאת של ישיבת סוכה, כל כגון זה הוא קלוש מאוד, והתנאי יכול לבטלו, כי באמת אינו אלא מניעה שלא יהי' לזה התחלה כלל, ובגילוי דעת בעלמא דלא ניחא לי' בכזאת סגי, אף דעצם המעשה של המצוה א"א ע"י שליח, וכנ"ל:

והוא הדין והוא הטעם בנ"ד בחליצת איטר, שבעיקרו הוא בא בזה לחלוץ חליצה כשרה ולהתיר הזיקה, ומתנה שבאם זה הוא ימין תהי' חליצה זו חליצה כשרה, ואם לאו לא תהי' זאת חליצה כלל, רק חליצת נעל בעלמא, התנאי הזה אינו בא לבטל המעשה של החליצה כפי עיקר המכוון שלה אם אין זה ימין, לומר שאז לא תהי' החליצה כשרה, דלוה אין צריך תנאי, דגם בלא התנאי לא תהי' החליצה כשרה אם אין זה ימין, אלא דבלא התנאי הי' זה עכ"פ חליצה פסולה, והתנאי בא לבטל זה, ר"ל שבאם אין זה ימין לא יהי' זה חליצה כלל, אף חליצה פסולה, רק חליצת נעל בעלמא, ומאחר דלחליצה פסולה לא הי' בזה המכוון מעולם, א"כ אין התנאי בא בזה לבטל המעשה כפי המכוון שלה אם אין זה ימין, אלא למנוע שלא יסתעף אז מן המעשה דבר שלא הי' כוונתו אליו כלל, ושלא יהי' לו שום התחלה כלל בכל אופן, דבר כזה קלוש מאוד, ובקל נדחה מפני התנאי, אף שעיקר המעשה א"א ע"י שליח, וכנ"ל:

והנה הטיב חליצה כתב בזה וז"ל, דפשיטא דכי היכא דאין תנאי בחליצה כשרה ה"ה בחליצה פסולה, שאין טעם לחלק בכך, עכ"ל, ומודינא לי' בהא, אמנם הני מילי היכא שכוונתו היא לחליצה פסולה, כגון שחולץ בלילה או בשמאל וכדומה, ומתנה ע"מ שיהי' כך וכך, ולא נתקיים התנאי, בזה שפיר אמרינן דמ"מ הוי חליצה פסולה, דאין תנאי אפילו בחליצה פסולה, דגם חליצה פסולה אינה ע"י שליח, אבל כשאין כוונתו כלל לחליצה פסולה, אלא כל מגמתו לחליצה כשרה, רק כדי שלא יסתעף מזה לפעמים חליצה פסולה נגד כוונתו הוא מתנה למנוע זאת, ואומר שבאופן כזה לא יהי' זה חליצה כלל, רק כחליצת נעל בעלמא, כמו בחליצת איטר, בזה שפיר מהני תנאי, וכנ"ל, ודוק היטב בזה:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה