מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן יז · ענף ב
ולכאורה הי' נראה עוד דאפילו בלא כל הנ"ל, ר"ל דאפילו אי לא נידוק כולי האי, לומר דגם הרצועה היא מהנעל, והשלמת הנעל הוא ע"י חיבור הרצועה אליו, אעפ"כ מצד זה עצמו שכתב הב"ש דרצועות משאר מינים פסול לכ"ע שפיר יש לפסול כשחיבר הרצועה אל הנעל בחוט של שאר מינים, דנעשה הרצועה כאלו היתה משאר מינים, דהכל הולך אחר המעמיד, וכמ"ש כן בראש דברינו בזה, ומה שהקשיתי לעיל ע"ז דאיזה מעמיד יש בזה, דהא הרצועה היא רצועה גם בלא החיבור הזה, נראה לכאורה דלק"מ, דמאחר דעיקר השימוש של הרצועה הוא להדק ולחבר את הנעל אל הרגל, שלא יפול ממנו, ושיתקיים עליו, וכיון דבלא חיבור הרצועה אל הנעל לא הי' הנעל מתקיים על הרגל ע"י הרצועה הזאת כפי אשר היא כרוכה שם עכשיו, כי הי' נופלים מן הרגל גם שניהם, הרצועה והנעל, וא"כ לא היתה הרצועה משמשת כלום, ונמצא דעיקר פעולת ושימוש הרצועה על הרגל היא ע"י חיבורה אל הנעל, וא"כ חיבורה אל הנעל זה הוא המעמיד שלה, דבלא זה אין בה שום שימוש ופעולה כלל, וממילא כשהחיבור הוא ע"י תפירה של שאר מינים והוי המעמיד של הרצועה של שאר מינים, חשובה הרצועה כאלו היתה כולה של שאר מינים, ופסול לכ"ע, כמ"ש הב"ש:
קיצור הדברים, דהגם דהתפירה הזאת אינה מעמדת גוף הרצועה, דהא הרצועה היא רצועה גם בלא זה, מ"מ מאחר שמעמדת ומכשרת אותה לפעולה ושימוש על הרגל ג"כ חשיב מעמיד, ומידי דהוי אהא דסוכה כ"א ע"ב מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ופירש"י שם וז"ל, הואיל ועיקרו של סכך אלו מעמידין הוי כאלו סיכך בדבר המקבל טומאה, עכ"ל, הרי דאף דגופו של הסכך אין מעמידין, דהא העצים והקשים וכדומה שמסככין בהם הם עצים וקשים וכדומה גם בלא המעמידין, מ"מ מאחר דמעמידין פעולת ושימוש העצים והקשים הללו על הדפנות דהיינו שנעשו סיכוך עליהם ע"י המעמידין הללו, ונקרא עליהם שם חדש ע"י העמדתם, דמתחלה הי' רק שם עצים וקשים עליהם, ועכשיו הם נקראים סכך וסוכה, מכח זה נקראים כרעי המטה מעמידין, שמעמידין פעולת ושימוש ושם הסכך של העצים והקשים, ולזה נעשה הסכך כמוהם, כאלו הי' גם הוא מקבל טומאה כמוהם, כי הכל הולך אחר המעמיד, וה"ה בנ"ד אף דהתפירה אינה מעמדת גוף הרצועה, דהיא רצועה גם בלא זה, מ"מ כיון שמעמדת פעולת ושימוש הרצועה על הרגל, וקורא לה שם חדש, דמתחלה היתה רק נקראת רצועה, ועכשיו ע"י החיבור אל הנעל נקראת שרוך נעל, או ערקתא דמסאנא בלשון תרגום, ועיין בפ' לך לך י"ד כ"ג ובאב"ע שם, מכח זה נקרא חוט התפירה של הרצועה אל הנעל מעמיד, שמעמיד פעולת ושמוש ושם השרוך נעל של הרצועה, ולזה אם החוט הוא של שאר מינים, נעשה אף הרצועה כמוהו, כאלו היתה ג"כ של שאר מינים:
והגם שרק רצועה אחת נתחברה ע"י חוט של דראטווע, מ"מ גם רצועה אחת של שאר מינים פסול, ואין בו היתר משום זוז"ג, דהיינו ב' הרצועות, דבגופו של איסור שם בעין אין בו היתר משום זוז"ג, וכנ"ל, וגם דהא לפי דיעה זו דרצועות משאר מינים פסול, היינו משום דגם הרצועות נקראים נעל, וצריכין להיות תחש, וכנ"ל, וא"כ גם אחת של שאר מינים פסול, דנעל שמקצתו עור ומקצתו של שאר מינים פשיטא דפסול, וכמ"ש לקמן בסי'. ענף י', עיי"ש:
והגם דבסוכה שם יש פלוגתא בזה, דחד אמר מפני שאין לה קבע, וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, והרא"ש פסק שם עפ"י הירושלמי דטעם קבע עיקר, וכן הוא מסקנת כל הפוסקים האחרונים דאין פסול בסכך מחמת מעמיד בדבר המק"ט, כמבואר במג"א סי' תרכ"ט ס"ק ט' ובט"ז שם ס"ק י' ובס"ס תר"ל, עיי"ש, ואפילו למ"ד מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה כתבו הראשונים ז"ל דלאו מדינא מיפסל, משום שנעשה כמו המעמיד, אלא משום גזירה שלא יבא לסכך במין המעמיד, כמבואר בר"ן שם, עיי"ש, מ"מ היינו דוקא בסכך, דאי אפשר לומר בו דמעמיד במק"ט יפסול מדינא, דא"כ לא משכחת לי' סוכה כלל, דלא מיבעיא בסיכך על מחיצות של אבנים דודאי יפסל, דהעמיד הסכך בדבר שאין גידולו מן הארץ, וכמו שהקשה הרא"ש שם, אלא אפילו סיכך על מחיצות של עץ מ"מ העמידו במחובר, וכמו שהקשה ע"ז בתשובות מהרי"ל סי' פ"ג, עיי"ש, ואפילו אם גם עץ ד' קונדסין של עץ בקרקע וסיכך עליהם ואין הסכך סמך על הדפנות כלל, מ"מ גם הקונדסין התחובין בקרקע הם מחובר, ועוד דהא הקרקע עצמה שהכל עומד ונסמך עליה פסולה לסיכוך, ופשיטא דכשהפסול של מעמיד הוא מדינא, שנעשה כמוהו, אין חילוק כלל בין מעמיד ובין מעמיד דמעמיד, דכל שהדבר הפסול מעמיד וסומך את הסכך ובלעדו לא הי' הסיכוך מתקיים יש בו פסול מעמיד מדינא, ואיך משכחת לה סוכה כשרה כלל, וע"כ צ"ל דבסכך לא הקפידה תורה על פסיל של מעמיד כלל, וזה הוא טעמו של מ"ד מפני שאין לו קבע, דבסכך א"א לומר פסול משום מעמיד, אמנם מ"ד מפני שמעמידה בדבר המק"ט ס"ל, דנהי דמדינא אין מעמיד פוסל בסכך, וכנ"ל, מ"מ משום גזירה פסלינן מעמיד בדבר המק"ט, שמא יאמרו זה עומד וזה מעמיד כשם שראוי להעמיד כך מסככין בו, ולזה במעמיד דמעמיד שוב לא גזרו בו, וכן לסכך על מחיצות של עץ מחובר אין חשש שמא יבא לסכך בו, דכשיסכך בו אז יהי' תלוש, וכן לסכך על מחיצות אבנים אין חשש, דלא שכיח לסכך בכיוצא בו, ועוד דכ"ע ידעו וכו', עיי"ש בר"ן ובריטב"א:
וכ"ז בסכך, אבל במנעל של חליצה, דפסלינן בו מעמיד בדבר הפסול, מדינא, וכמ"ש בש"ג הנ"ל על הא דמנעל התפור בפשתן דאין חולצין בו, א"כ ממילא גם כשתפר הרצועה אל הנעל בחוט של שאר מינים, דהוי ג"כ מעמיד הרצועה, וכנ"ל, פסול מדינא, למ"ש הב"ש דרצועה של שאר מינים פסול לכ"ע, דחשבינן כאלו הי' כל הרצועה של שאר מינים, דהכל הולך אחר המעמיד, וכנ"ל:
שוב ראיתי בתשובת מהרי"ל סי' פ"ג שם שכתב דההוא דמעמיד דסוכה שם אינו ענין לההוא דשבת ט"ו ע"ב שמעמיד הכלי לקבל משקה דאיירי בה ר"מ ואמר הכל הולך אחר המעמיד וקיי"ל כוותי', משא"כ מעמיד דסוכה דומה להא דפליגי ר' נחמי' ורבנן בפ' במה אשה, אמנם שם בכלי, ופליגי הי ניהו עיקר, ואין למידין משם לענין סוכה דהוי מחובר, עיי"ש:
אמנם נ"ד שפיר דומה למעמיד דר"מ, דכמו דהתם מעמיד הכלי לקבל משקה ושיתקיים בתוכה, כמו כן בנ"ד התפירה מעמדת הנעל לקבל הרגל ולהתקיים עליו, דבלא התפירה הזאת של הרצועה אל הנעל הי' הנעל נופל מעל הרגל, וכנ"ל, ואפילו אם נימא דגם בלא התפירה הזאת הנעל הוא נעל והרצועה הוא רצועה, מ"מ כיון דעכ"פ בלא זה לא הי' מתקיימין הרצועה והנעל על הרגל, וכנ"ל, א"כ התפירה הזאת מעמדת הנעל והרצועה לקבל הרגל ולהתקיים עליו, דומה שפיר לשם, למעמיד דר"מ דקיי"ל כוותי', והגם דיש לחלק, דהתם מעמיד ומתקן גוף הכלי השבורה, משא"כ הכא המנעל שלם גם בל"ז אם נימא דהמנעל הוא מנעל גם בלא הרצועה, מ"מ הרי חזינן דמהרי"ל כתב דמשו"ה הוי שם מעמיד משום שמעמיד הכלי לקבל המשקה, וא"כ ה"ה הכא מעמיד הנעל לקבל הרגל, ודוק:
ובתו' בשבת ט"ו ע"ב בד"ה ור"מ כתבו דמעמיד דר"מ שם הוא שמעמיד המשקה שנותנין לתוכה, עיי"ש, וה"ה בנ"ד מעמיד הרגל שנותנין לתוך המנעל שלא ישלף ממנו:
וגם דומה זה למעמיד דר' נחמי' ורבנן, דכמו התם דקרי מעמיד לעמודי הסולם שמחברים את השליבות, כמו כן בנ"ד הוי תפירת הרצועה אל הנעל מעמיד, שמחברת את הרצועה, וכיון שהמעמיד הוא עיקר ממילא פסול משאר מינים כמו הרצועה עצמה: