אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן י

סימן ט

א.

באבן העזר סי' קל"ה ס"א. העדים שנותנים הגט לפניהם צריכים לקרותו קודם נתינה. וכתב הב"ש ס"ק א', צריכים לקרותו. דקיי"ל עדי מסירה כרתי וכו' גם צריכים לקרותו תיכף בעת הנתינה, כי אז חל הגט וכו' כל זה הוא לשיטות התו' דס"ל ע"מ כרתי ואם ליכא ע"מ הגט בטל וכו' עכ"ל:

נ"ב.

ר"ל דלשיטת התו' וסייעתם דבלא ע"מ הגט בטל צריכים דוקא הע"מ לקרות הגט בשעת הנתינה דוקא, קודם הנתינה, או עכ"פ בתוכ"ד לאחר הנתינה, אז תינשא האשה לכתחלה בגט זה, אבל בלא קראו הע"מ את הגט בשעת הנתינה, אף שהגט יוצא עכשיו מתחת ידה ורואין שהוא גט כשר, אעפ"כ לא תנשא בו לכתחלה, כמ"ש לקמן בהגה ס"ג ובב"ש ס"ק ד' בשם רי"ו ומהרא"י, והטעם לזה, משום דלכתחלה מחמירינן ואין חושבין את הע"מ אשר לא קראו הגט בעת הנתינה ולא ידעו אז מה הוא נותן לה, גט או נייר בעלמא, וכדומה, לא מחשבינן אותם לכתחלה לע"מ, ולכך להפוסקים דבלא ע"מ הגט בטל לא תינשא לכתחלה:

משא"כ לדעת הרי"ף והרמב"ם דבדיעבד סגי בעדי חתימה לבד, הגם דבודאי לכתחלה צריכים הע"מ לקרותו בעת הנתינה, כדי שיהיו ע"ח וע"מ, מ"מ כשכבר ניתן הגט, אף אם הע"מ לא קראו אותו כלל, רק אנחנו רואים עכשיו את הגט יוצא מתחת ידה והוא כשר, תנשא בו לכתחלה, דהגם דלכתחלה לא חשבינן להו לע"מ, מ"מ לדידהו גם בע"ח תנשא לכתחלה אחר שכבר ניתן הגט:

וכל זה הוא לענין שתנשא לכתחלה, אבל אם כבר נשאת והגט יוצא מתחת ידה ואנו רואין שהגט כשר, אף שהע"מ לא קראו אותו כלל וכלל מ"מ לא תצא, אף להפוסקים דבלא עדי מסירה הגט בטל, וכמ"ש במוסכם לקמן בהג"ה ס"ג, משום דמעיקר הדין חשבינן העדים לע"מ אף שלא קראו הגט כלל, דכיון שראו הנתינה לידה, ואנו רואין עכשיו שזה שנתן לה אז הי' גט, הרי אנו יודעים שנתן לה גט לפני עדי מסירה:

ובזה פליגו התו' על הר"מ שבמרדכי, הובא בט"ז ס"ק ג' ובב"י, דס"ל דבעינן דוקא דבשעת נתינה ידעו העדים דהוא גט, הא לאו הכי אינה מגורשת, דאין חשיב זה עדי מסירה, עיי"ש, ולדידי' פשיטא דאף אם נשאת תצא, אמנם התו' וכל הפוסקים חולקים על הר"מ בזה, וס"ל דשפיר מקרי ע"מ בראיית נתינת הגט לבד אף שאינן יודעין מה הי' כתוב בו, והכי קיי"ל עכ"פ לענין דיעבד היכא שכבר נשאת, וכנ"ל, וכמו שהאריכו בזה יפה בשו"ת ברית אברהם חלק אבה"ע סי' קכ"ג, ובשו"ת משכנות יעקב חלק אבה"ע סי' ל"ח בתשובה השלישית אות י"ב י"ג י"ד, עייש"ה

אלא שבשו"ת ברית אברהם שם אות ד' השיג על הב"ש סק"א כאן, במ"ש דלהתו' דס"ל דרק ע"מ כרתי צריכים הע"מ לקרותו בשעת הנתינה דוקא, דהא מבואר במרדכי דדוקא הר"מ ס"ל כן, ופליג בזה על התו', דהתו' ס"ל דהגם דלא ידעו כלום בשעת נתינה סגי, עיי"ש:

ובמחכ"ת אין כאן שום השגה על הב"ש, דודאי גם הב"ש ס"ל דדעת התו' וכל הפוסקים זולת הר"מ שבמרדכי דבראיית הנתינה לבד אף שלא ידעו מה כתוב בו הוו ע"מ, וכמ"ש הב"י דהפוסקים חולקים על הר"מ בזה, וכן פסק בסתם הרמ"א בהג"ה ס"ג דאם הגט יוצא מתחת ידה אם נשאת לא תצא, ומשמע ודאי מלשון זה דאף דהעדים לא קראו אותו גם עתה, רק אנחנו רואין הגט שבידה שהוא כשר, לא תצא, אליבא דכ"ע, אף להפוסקים בסי' קל"ג דרק ע"מ כרתי, וכמ"ש ג"כ בשו"ת ברית אברהם שם דכן הוא דעת הרמ"א, עיי"ש, ומשום דשפיר הוו ע"מ במה שראו נתינת הגט לידה מידו אף שאינם יודעים מה כתוב בו:

וכן משמע להדיא ממ"ש בש"ע ס"ה זרק לה הגט לבין החביות בפני עדים וכו' אם נמצאו ב' או ג' מזוזות וכו' ה"ז ספק מגורשת בד"א כשלא קראוהו וכו', עכ"ל, ודברים הללו כתובים גם בטור, ועיי"ש בבדק הבית שבב"י, והרי דעת הטור בסוף סי' קל"ג בודאי הוא כדעת הרא"ש דבלא ע"מ הגט בטל, עיי"ש בב"י, ואעפ"כ אף שלא קראוהו הע"מ כלל כתב דהוי ספק מגורשת, וכן המחבר כתב בסתם בס"ה ובס"ג דבלא קראוהו כלל ונאבד דהוי ספק מגורשת, ומשמע ודאי דזה הוא אליבא דכ"ע, אף לדעת הפוסקים דבלא ע"מ הגט בטל, ואמאי הוי עכ"פ ספק מגורשת, ולא אמרינן דבודאי' אינה מגורשת, דאף אם הי' גט, כיון שהע"מ לא קראו אותו אינם ע"מ כלל, והוא בטל אליבא דהפוסקים דרק ע"מ כרתי, וע"כ צ"ל דזה שפיר מקרי ע"מ במה שראו נתינת הגט אף שלא קראוהו ולא ידעו מה הוא:

וכן כתב הב"ש עצמו להדיא בס"ק ג' דאפילו לשיטות הפוסקים דס"ל ע"מ כרתי והם לא קראו הגט מ"מ כיון שראו הנתינה היא ספק מגורשת, עכ"ל, הרי דס"ל להב"ש דשפיר הוי ע"מ במה שראו הנתינה לבד, אף שלא קראוהו כלל, ומשו"ה אם נשאת והגט בידה והוא כשר לא תצא אף להפוסקים דרק ע"מ כרתי, וכנ"ל:

ומ"ש הב"ש כאן בס"ק א' דלשיטת התו' דע"מ כרתי צריכים דוקא העדים לקרות הגט, בעת הנתינה דוקא, היינו לענין שתהא יכולה להינשא לכתחלה, וכמו שנראה להדיא מדבריו שם במ"ש להלן, ולשיטת הרי"ף והרמב"ם וכו' אם לא קראו בעת הנתינה אלא אח"כ תנשא לכתחלה עכ"ל, דזה הוא עיקר החילוק בזה בין שיטת התו' ובין שיטת הרי"ף ורמב"ם לענין להינשא לכתחלה, דלשיטת התו' דרק ע"מ כרתי יש מקום להחמיר לכתחלה שלא לחשוב אותם לע"מ כשלא קראו הגט בעת הנתינה ולא ידעו אז מה הוא נותן לה, וכדעת הר"מ שבמרדכי הנ"ל:

והגם דודאי המו' גופייהו לא ס"ל כהר"מ, וכנ"ל, ולדידהו בקראו אחר הנתינה אפילו לא תיכף אחר הנתינה מגורשת, כמ"ש בתו' ובמרדכי, מ"מ רי"ו חשש לדעת הר"מ לענין שלא תנשא לכתחלה עכ"פ בלא קראו אותו תיכף אחר הנתינה, והיינו בתוכ"ד, וכמ"ש בתורת גיטין, עיי"ש, והיינו כדעת הר"מ שבמרדכי שם דבגם בתוכ"ד הוי כבשעת נתינה ומהני, עיי"ש, וכ"כ הט"ז דרי"ו ס"ל כהר"מ, עיי"ש:

אמנם דוקא לענין שלא תנשא לכתחלה חשש רי"ו לדעת הר"מ, אבל אם נשאת לא תצא אם הגט יוצא מתחת ידה ואנו רואין אותו, אף שהעדים לא קראוהו כלל, וכמ"ש ג"כ התו"ג בזה, וכך הם דברי רמ"א בהגה ס"ג כרי"ו, להחמיר שלא תנשא לכתחלה בגט שלא קראו אותו הע"מ תיכף אחר הנתינה עכ"פ:

וכלפי זה כתב הב"ש כאן בס"ק א', דזה שפסק הרמ"א להחמיר שלא תנשא לכתחלה כשלא קראוהו הע"מ בעת הנתינה, הוא דוקא עפ"י שיטת התו' דרק ע"מ כרתי, ולכן יש לחוש לכתחלה לדעת הר"מ דבלא קראו הע"מ בעת הנתינה לא מקרו ע"מ, אבל לשיטת הרי"ף והרמב"ם דגם ע"ח כרתי אין מקום להחמיר בזה, וגם לכתחלה תנשא, וכנ"ל, כנלפענ"ד פשוט וברור בכוונת דברי הב"ש:

והגם דרי"ו ס"ל כהרי"ף דגם ע"ח כרתי, ואעפ"כ החמיר שלא תנשא לכתחלה בלא קראוהו הע"מ בעת הנתינה, ע"כ צ"ל דמיירי רי"ו בליכא עדי חתימה בהגט, כמ"ש הט"ז בסוף ס"ק ב', וכן צ"ל ע"כ בפסקי מהרא"י סי' כ' שמדייק מדברי הרמב"ם דבהגט יוצא מתחת ידה אף בלא קראוהו העדים כלל אם נשאת לא תצא, עיי"ש, והלא להרמב"ם אפיל כתחלה תנשא בעדי חתימה לחוד, וכנ"ל, וע"כ מיירי מהרא"י בליכא ע"ח, ועיין מה שכתבתי בגליון התו' גיטין די"ט ע"ב שם:

העתק ממה שכתבתי בגליון תו' גיטין דף י"ט ע"ב.

ב.

בד"ה צריכי למיקרייה. קודם נתינה איירי וכו', ואי לא קרייה נראה דלא הוי גט, מדלא משני הב"ע דלא קרייה, משמע דאי לא קרייה אינה מגורשת, וא"ת דתנן לקמן וכו' וטעה ונתן וכו' ולאח"ז וכו' ושובר יוצא מיד האשה תצא מזה ומזה וכו' ומשני איבעי לה לקרוי גט. והשתא אי לא קרייה אפילו לא הוחלפה להם אינה מגורשת, עכ"ל התו':

ונ"ב.

עיין במרדכי שכתב בזה וז"ל, והשתא אי לא קריוה תחלה, מאי איריא שנמצא הגט ביד האיש, אפילו נשרף מיד אחר הנתינה ואין יודע מה הוה פסול כדמפרש, עכ"ל, וכן הוא בספר התרומה ובהגה"מ בהביאם דברי הר"י שהם דברי התו' כאן, עיי"ש:

ובלי ספק שגם כוונת דברי התו' כאן כן הוא, ומה שכתבו אפילו לא הוחלפה להם אינה מגורשת, ר"ל דאפילו נמצא עכשיו השובר ביד האיש, דמזה נראה שלא הוחלפה להם, אבל הגט אינו לפנינו עכשיו לקרות אותו, שנאבד מן האשה, אפילו בזה אינה מגורשת, וכדהוכיחו התו' לעיל מהא דזרקתו לים וכו' מדלא משני הב"ע דלא קרייה:

וע"ז תירצו התו' שני תירוצים, א', דהגם דכשנאבד ולא קריוהו כלל אסורה להינשא, מ"מ אם נשאת לא תצא, ולפי תירוץ הב' של התו' בלא קריוהו כלל ונאבד אף אם נשאת תצא:

וכן הוא כוונת הרא"ש כאן ככל מה שכתבתי, ומ"ש בהקושיא וז"ל, והשתא אי לא קראה אפילו נתן הבעל גט לאשה לא הויא מגורשת, עכ"ל, אין כוונתו לומר דאנחנו רואים הגט עכשיו ביד האשה, דבזו מניין לנו לומר דאינה מגורשת, דעד כאן לא שמעינן מהוכחה הנ"ל דבדלא קריוה דאינה מגורשת אלא בזרקתו לים וכו', וכנ"ל, אבל כשאנו רואין עכשיו הגט יוצא מתחת ידה, ואין הבעל מערער כלל על הגט, ומכש"כ כשיש עדי חתימה עליו, מניין לנו לומר כן כלל דאינה מגורשת בלא קראוה הע"מ קודם הנתינה, עד שנבוא להקשות ע"ז מהמשנה דגט ושובר, אבל כוונת הרא"ש הוא כך, דבלא קריוה אפילו נתן הבעל להאשה אותו הכתב אשר כתב הסופר בתורת גט, ג"כ אינה מגורשת כשאין אותו הגט לפנינו לראות אותו מה הוא, וע"ז מתרץ הרא"ש ג"כ ב' תירוצי התו' הנ"ל, אשר הנפקותא ביניהם היא אם תצא כשלא קראו הגט ונאבד, וכנ"ל, והרמב"ם שפסק דבלא קראו הגט ונשרף הוי ספק מגורשת, וא"כ אף כשנשאת תצא, הוא כתירוץ הב' של התו':

וכל זה הוא כשאין הגט עתה לפנינו, אבל אם הגט יוצא עתה לפנינו מתחת יד האשה, נראה דס"ל להתו' והרא"ש דהיא מגורשת, ותנשא בו לכתחלה, אף שהעדי מסירה לא קראו אותו כלל גם עכשיו, כגון שאינם עתה לפנינו לקרות הגט, דהא התו' מסיימי דבלא קראה קודם הנתינה וקראה לאחר הנתינה דבר פשוט הוא דמגורשת, וכתב המרדכי שם דלא נראה זו להר"מ, דבעינן דבשעת נתינה ידעו סהדי דהוי גט וכו' או אחר נתינה תוכ"ד, עיי"ש, מכלל דמ"ש התו' קראה לאחר הנתינה מגורשת הוא לאו דוקא לאחר הנתינה מיד, וכיון דהקריאה אינה בשעת נתינה, ולא ידעי סהדי בשעת נתינה מה שכתוב בו, ואעפ"כ ס"ל להתו' דהוו שפיר ע"מ ע"י ראיית נתינה כזאת, ומגורשת ע"י מסירה זו כשנתברר עתה שזה שמסר לה אז בפני הע"מ הי' גט, וא"כ מה לי שהעדים קראו עתה הגט או שאנחנו הב"ד קורין עתה הגט, סוף סוף נתברר לנו עתה שזה שמסר לה אז בפני הע"מ הי' גט, ומגורשת עי"ז, וכנ"ל:

ואולי י"ל דמ"ש התו' קראה אחר הנתינה מגורשת היינו דוקא עכ"פ באותו המעמד של הנתינה, קודם שזזו משם, דאין בזה חשש של אחלופי עכ"פ, משא"כ כשיוצא הגט מיד האשה לאחר זמן, י"ל שמא זה אחר הוא, אמנם נראה כשיש עדי חתימה על הגט אין לחוש לזה, ודוק:

וכן משמע מדברי הרא"ש שכתב בסוף דבריו וז"ל, ואם לא קראוהו כלל ונאבד צריכה גט אחר, משמע מזה דוקא כשנאבד, אבל אם הוא בידה עדיין, אף שיצאה ממקום נתינת הגט והעדים אינם כאן לקרות אותו, אעפ"כ כשאנחנו רואין הגט יוצא מתחת ידה, אינה צריכה גט אחר, דאל"כ למה כתב הרא"ש דוקא ונאבד, ודוק:

ומלשון סה"ת והמרדכי והגה"מ הנ"ל ודאי משמע כן דביוצא הגט מתחת ידה אף שאין העדים לפנינו לקרותו מגורשת, עייש"ה ודוק:

ובפסקי מהרא"י סי' כ' נראה שמחלק בין דברי התו' והרא"ש ובין דברי סה"ת והמרדכי הנ"ל, וכתב דהרמב"ם ס"ל כתירוצא קמא דתו', עיי"ש, וכבר השיג עליו בזה בביאורי הגר"א באבה"ע סי' קל"ה ס"ק ו', עיי"ש, ועיין בספר גט מקושר בסג"ר אות קצ"ה. עד כאן העתקתי מגליון תו' שלי:

ג.

בסי' קל"ה ס"ג. הרי שלא קראו הגט תחילה, ונתנו לה בפניהם, וזרקתו לאור או לים, אעפ"י שהבעל אומר כשר הי' הרי זו ספק מגורשת:

הגה ואפילו אם נשאת תצא. אבל אם הגט עדיין יוצא מתחת ידה אם נשאת לא תצא. אבל לא תנשא בגט זה, מאחר שלא קראו אותו תיכף אחר הנתינה. ויש חולקין:

וכתב הב"ש ס"ק ה' וז"ל, ויש חולקין. היינו תו' לתירוץ קמא והטור, דס"ל לא תצא אפילו אם נאבד וכו', עכ"ל, ולפ"ז הויש חולקין קאי אלפני פניו, על מ"ש בתחלת ההגהה, ובביאורי הגר"א כתב על זה ולא נהירא, דהוי לי' למימר בתחלה ויש חולקין, ואח"כ אבל אם הגט וכו' לכ"ע לא תצא, ולכך פירש הוא ז"ל דהויש חולקין קאי על מ"ש מקודם דבגט יוצא מתחת ידה אם נשאת לא תצא, וע"ז כתב ויש חולקין, והוא דעת הרשב"א ושאר פוסקים, דס"ל כתירוץ השני בתו' הנ"ל, דדוקא בקראוהו הא לאו הכי תצא בכל מקום, עכ"ל:

ונ"ב על הגליון שלי בזה"ל:

ולפע"ד מכח הוכחת הגר"א נגד פירוש הב"ש נסתר ג"כ פירוש הגר"א עצמו, דנהי דלפירוש הגר"א לא קאי הוי"ח אלפני פניו, אבל עכ"פ קאי על שלפניו של הדין דסליק מיני', וא"כ ג"כ קשה הול"ל בתחלה וי"ח אחר לא תצא דלעיל, ואח"כ אבל לכ"ע לא תנשא בגט זה וכו':

וגם תמהני דהיכן מצינו ברשב"א או בשום פוסק דאפילו אם הגט יוצא מתחת ידה תצא אם לא קראו אותו העדים, ואדרבה יש קצת משמעות בדברי הרשב"א להמעיין בהם דתנשא לכתחלה אם קורין מי שהם את הגט קודם שתנשא, עייש"ה, ועכ"פ אין מבואר בדבריו שם אלא דאפילו בדיעבד אינה מגורשת עד דקריוה תחלה או סוף, עכ"ל, והיינו לאפוקי בנאבד הגט וא"א לקרותו עכשיו, וכמו שהוכיח שם זה מדמקשה הגמ' על הא דע"מ צריכי למקרייה לגיטא מהא דהרי זה גיטך וזרקתו לים וכו' מגורשת, ולא משני הא לכתחלה הא דיעבד, ש"מ דאפילו בדיעבד אינה מגורשת עד דקריוה תחלה או סוף, עכ"ל, ומזה אין להוכיח אלא דאפילו בדיעבד אינה מגורשת כשנאבד הגט ולא קראו אותו כלל. אבל אם מוציאה הגט לפנינו ואנו רואין שהוא גט כשר, אין מזה שום ראי' לומר דלא תהי' מגורשת בדיעבד יען שלא קראו אותו העדים בשעת נתינה, ומכש"כ לומר בו דאף אם נשאת תצא, ואפילו בזרקתו לים אינו מבואר בדברי הרשב"א דאף אם נשאת תצא, אלא דאינה מגורשת אף בדיעבד, והרי גם התו' והרא"ש הוכיחו הוכחת הרשב"א הנ"ל דבנאבד אף בדיעבד אינה מגורשת, ואעפ"כ כתבו לחד תירוצא דאם נשאת לא תצא, אלא שבב"י משמע דס"ל בדעת הרשב"א דאפילו אם נשאת תצא, וכ"כ בד"מ, מיהו היינו בלא קריוה כלל ונשרף או נאבד, כמ"ש בד"מ שם, וכן משמע להמעיין היטב בב"י, אבל אם מוציאה עכשיו הגט לפנינו מנ"ל לומר בדעת . הרשב"א או בדעת שום פוסק שתצא:

ולזה נראה לפענ"ד דמה שכתב הרמ"א כאן ויש חולקין קאי על מ"ש מקודם בסמוך לו ממש, דהיינו דאף שהגט יוצא מתחת ידה לא תנשא בו, מאחר שלא קראו אותו תיכף אחר הנתינה, וע"ז כתב ויש חולקין, והיינו דתנשא בו לכתחלה אף שלא קראו אותו תיכף אחר הנתינה, אלא שמראה הגט עתה לפנינו:

והיש חולקין אלו המה באמת רבים וגדולים, כמו שהוכיח במישור בספר גט מקושר בסג"ר אות קצ"ה בארוכה דהתו' והרא"ש וסה"ת וסמ"ג והגה"מ והר"ן הכי סבירא להו, וגם להפוסקים דגם ע"ח כרתי בודאי תנשא בו לכתחלה, וכמ"ש הב"ש כאן בס"ק א'.

ובזה תנוח דעת במה שהקשה בגט מקושר שם על הרמ"א, דמאחר דמכל הפוסקים הנ"ל משמע דתנשא לכתחלה, והוא בדרבנן. דהא אם נשאת לא תצא, וא"כ מה מקום להחמיר בזה, וביותר יש לתמוה לפי פירושם של הב"ש והגר"א על הויש חולקין שברמ"א, דאיך לא הביא הרמ"א כלל עכ"פ דעת רוב הפוסקים הנ"ל לענין הנשואין דלכתחלה, אמנם לפי מה שכתבתי לעיל ניחא, דבאמת היש חולקין שכתב הרמ"א כוונתו על הפוסקים הנ"ל:

ובאמת דעת הרמ"א לסמוך עליהם במקום עיגון ושעת הדחק שתנשא לכתחלה ע"י גט זה, [דלא לחנם הביא הי"ח הללו] אלא דהחמיר הרמ"א לכתחלה במקום שאפשר כדעת רי"ו שלא תנשא בו, וליתן גט אחר, והיינו ממש כמסקנת הגט מקושר שם:

הכלל העולה מכל הנ"ל, דבלא קראוהו להגט כלל ונאבד, אעפ"י שהבעל אומר כשר הי', מ"מ אפילו אם נשאת תצא, ואין להקל בזה כלל בשום אופן, כסתימת הרמ"א, [כי הויש חולקין לא קאי על זה, וכמ"ש הגר"א]. וכשהגט עדיין יוצא מתחת ידה של האשה, ורואין אנו שהוא כשר, אף שהע"מ לא קראו אותו כלל, מ"מ אם נשאת לא תצא, ואין להחמיר בזה כלל נגד סתימת הרמ"א, [כי הויש חולקין לא קאי ג"כ איזה וכנ"ל], כי קאי היש חולקין על איסור הנשואין לכתחלה כשהגט יוצא מיד האשה והע"מ לא קראו אותו מיד לאחר הנתינה, ולזה לכתחלה כשאפשר בגט אחר לא תנשא בגט זה, אבל במקום עיגון ושעת הדחק תנשא גם לכתחלה ע"י גט זה שמראה עתה לפנינו, הגם שהע"מ לא קראו אותו כלל, וכמסקנת הגט מקושר בזה, שכן הוא ג"כ דעת הרמ"א, וכנ"ל, כנלפענ"ד בעזה"י:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה