מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ח · ענף ב
ו. ולפ"ז נ"ל פשוט דה"ה שם ליב, הירש, וואלף, וכדומה, דהכל יודעין דהם רק שמות של כינוין ולעולם אין שום אדם נקרא בשמות אלו בלבד לשם עצם, אלא כל מי שנקרא כן יש לו שם אחר של עברי לשם העצם, לליב יהודה או ארי', להירש צבי או נפתלי, לוואלף זאב או בנימין, וכדומה בשאר שמות כאלו, א"כ הגם דכ"ע קרו לי' ליב וכדומה, וגם עולה וחותם רק בשם ליב וכדומה, אעפ"כ כותבין בגט שם העצם לעיקר, ועל שם ליב וכדומה המכונה:
ואין שום טעם לחלק הואיל דכינוי ליב וכדומה ניתן לו מיד בשעת לידה לכינוי לשם העצם, משא"כ שם בלי שבתשובת מהרי"ק דבא לו אח"כ, כמבואר שם, דמאחר דעיקר הטעם הוא שם כיון דכ"ע ידעי שיש לו עוד שם אחר שהוא שם העצם שלו, חוץ משם הכינוי בלי, לא חשיב שם העצם נשתקע והוי כאלו כ"ע קורין לו בו, וכנ"ל, ומשו"ה כותבין אותו לעיקר, משום דהוא שם העצם, א"כ ה"ה נמי שם ליב וכדומה, מה בכך דכינוי זו ניתן לו מיד בשעת המילה לכינוי לשם העצם, מ"מ כיון דהכל יודעין שזה הוא רק כינוי, ושע"כ יש לו עוד שם אחר שהוא שם העצם שלו, ממילא לא הוי שם העצם נשתקע, וצריך לכתוב אותו לעיקר, הואיל דהוא שם העצם והעיקר שלו:
ואדרבא סברת הב"ח הובא בג"פ ס"ק ס"ד, דשם שניתן לו מיד בשעת מילה לכינוי לשם העצם, יותר יש לחשוב אותו לטפל לשם העצם, משם כינוי שבא לו אח"כ, וכן שם כינוי המסתעף משם העצם, יותר יש לחשבו לטפל לשם העצם, משם כינוי אשר אינו מסתעף ומסובב כלל משם העצם, עיי"ש בב"ח סי' קכ"ט בד"ה כתב בהגהת ש"ע סי"ד, ובמה שכתבתי שם על הגליון, וא"כ הרי הדברים ק"ו, דאם בשם בלי, אשר ניתן לו לכינוי אח"כ, וגם אינו מסתעף כלל משם העצם אלי', ואין לו שייכות אליו כלל, [כמבואר בג"פ שם ס"ק ד' דבלי בלשון תוגרמה הוא דבש, כלומר שהוא מתוק כדבש, עיי"ש], אעפ"כ אמרינן דאף שאינו נקרא כלל וכלל בשם העצם אלי', מ"מ כיון דכ"ע ידעי שבלי אינו שם העצם שלו, ושע"כ יש לו עוד שם אחר שהוא שם העצם שלו, עי"ז לא נשתקע עדיין שם העצם אלי', וחשיב עיקר לגבי שם בלו, מכש"כ שם ליב וכדומה, דניתן לו מיד בשעת מילה לכינוי לשם העצם, וגם מסתעף משם העצם, באופן דכ"ע ידעו דליב הוא כינוי משמות פרטים אלו, יהודה או ארי', וכן הוא בכל השמות הדומים לשם ליב, דודאי אמרינן דאף דנקרא בפ"כ וגם עולה וחותם רק בשם ליב וכדומה, מ"מ כיון דכ"ע יודעים דליב וכדומה אינו שם העצם שלו, רק כינוי, ושע"כ יש לו עוד שם אחר שהוא שם העצם שלו, דשם העצם שלו עדיין לא נשתקע, וחשיב עיקר לגבי שם הכינוי, וכותבין בגט יהודה או ארי' המכונה ליב, וכדומה בשמות שכיוצא בו:
אמנם ראיתי בג"פ ס"ק ע"ו וס"ק פ"א בשם מהרח"ש שהקשה על הב"י בהא דשמחה אליגריא, דכותבין שם אליגריא דקרו לה רובא לעיקר, אף דיוצא משם שמחה העברי, הא סתמא כתבו יהודה דמתקרי ליאון, ולא חילקו אם יהודה קורין אותו הרוב או שם ליאון, אמנם יראה שכוונת הרב דגם ביהודה שקורין אותו ליאון בכי הא מיירי שקורין אותו הרוב יהודה וכו', ואם הרוב קורין אותו ליאון, או שקורין אותו כן בס"ת, ודאי שכותבין ליאון דמתקרי יהודה, עכ"ל, והנה זה מבואר שלא כדברינו הנ"ל, דהגם דכתב כל זה לפי דעת הב"י בהא דשמחה אליגריא, אבל לדעת הרמ"א דשם עברי עיקר נגד שם הלעז, פשיטא דגם בשמחה פריידא וגם ביהודה ליב, אף דהרוב קורין בשם הלעז מ"מ כותבין שם העברי לעיקר, וכנ"ל באות ב', מ"מ עכ"פ זה יש להוציא מדברי מהרח"ש, מדמדמי לי' להא דיהודה ליב לשמחה אליגרי"א ולחיים ביבאנט, דגם להרמ"א אם עולה לתורה בשם ליב דכותבין שם ליב לעיקר, ליב דמתקרי יהודה, דשם העלי' לס"ת הוא עיקר נגד שם עברי, וכנ"ל, ואם לא נקרא כלל בשם יהודה אין לכתבו בגט כלל, ואם כתבו פסול, וכמו בחיים ביבאנט שכתב הב"י, וכנ"ל, וא"כ דברי המרח"ש סותרים לדברינו הנ"ל:
אמנם מה מאוד יש לתמוה על דברי מהרח"ש בזה, לאה נטה בשביל הקושיא משמחה אליגריא מדרך הפשוט והאמת שהלך בו בתחלה בהקושיא, דסתמא כתבו יהודה דמתקרי ליאון, ולא חילקו אם יהודה קורין אותו הרוב או שם ליאון, ובודאי שהאמת כן הוא, וגדולה מזו, דאפילו אם כ"ע קרו לי' בשם ליאון, ולא יהודה כלל, אעפ"כ כותבין שם יהודה לעיקר, כי מה בין זה לאלי' ובלי, דאפילו אם כ"ע קרו לי' וגם עולה וחותם רק בשם בלי ולא בשם אלי' כלל, אעפ"כ כותבין אלי' דמתקרי או המכונה בלי, הואיל דנודע לכל שיש לו ע"כ עוד שם עצם חוץ מהכינוי בלי, וה"ה ומכש"כ ביהודה ליאון, וכנ"ל, וכ"כ המהרח"ש עצמו בשם גראסיוזה ושבתולה, דאף דכ"ע קרו לה רק בשם שבתולה, מ"מ כיון דידוע לכל ששבתולה אינו שם עצם, רק כינוי, ושע"כ יש לה עוד שם אחר, שם עצם, כותבין גראסיוזה המכונה שבתולה, עיי"ש בג"פ ס"ק ד' וס"ח שהביאו, וא"כ ה"ה ביהודה ליאון, וכנ"ל, ומה שקשה ע"ז מהא דשמחה אלוגריא ומחיים ביבאנט, דאזלינן בהו בתר הקריאה של השם, ובתר קריאת הרוב, כבר כתבתי לעיל ליישב ולחלק בין זה לזה בטוב טעם, דדוקא שם ביבאנט ואליגריא דהם לפעמים ג"כ שמות העצם בפני עצמם, לכך כשקורין להו כ"ע רק בשמות אלו, ולא בשם חיים ושמחה כלל, אינו מוכרח כלל דיש להם עוד שם אחר מלבד שם ביבאנט ואליגריאה, דכבר יכול להיות דביבאנט ואליגריאה הם שמות העצם שלהם, ולכך הוי שם חיים ושמחה נשתקע, ואין לכתוב אותם בגט כלל, וממילא אם אפילו פורתא קרו להו בשם חיים ושמחה, כיון דהישות של שמות אלו בא רק ע"י קריאת המיעוט, לא נוכל לחשוב אותם יותר משם טפל, ולזאת כותבין לעיקר שם ביבאנט ואליגריאה דקרו להו רובא, משא"כ שם בלי, ושבתולה, וליאון או ליב, וכדומה, דאין מציאות כלל בשום אופן שיקרא אדם באחד משמות אלו לבד לשם עצם, א"כ אפילו אם כ"ע קרו להו וגם עולים וחותמים רק באחד משמות אלו לבד, אעפ"כ הכל יודעים שאין זה רק שם כינוי, ושע"כ יש לו עוד שם אחר מלבד זה לשם העצם, ממילא עי"ז לא הוי שם העצם נשתקע, אף דלא נקרא כלל וכלל בשם העצם, ומאחר דהישות של שם העצם בשמות אלו אינו בא מקריאת איזה מיעוט רק מקריאת כל העולם בשם הכינוי ידעינן דיש עוד שם העצם, הוי כאלו נקרא מכ"ע בשם העצם, וממילא יש לכתוב אותו לעיקר נגד שם הכינוי, כיון דהוא שם העצם, וזבו"פ:
שוב ראיתי בפתחי תשובה סי' קכ"ט ס"ק נ"ג, דנראה מדבריו ג"כ דמי שנקרא בפי כל רק בשם הירש וכדומה, ובשם הקודש צבי לא נקרא כלל, הוי שם צבי נשתקע, ואין לכתבו בגט כלל, ומדמה זה לחיים ביבאנט שכתב הב"י, ודוקא בקיצור השם לא הוי שם העצם נשתקע אף אם כ"ע קרו לי' רק בשם הקיצור, ולא בשם העצם כלל, דכ"ע ידעו זה דאינו רק שם הקיצור, ושיש לו עוד שם עצם, משא"כ בשם כינוי דומה לחיים ביבאנט, עייש"ה בכל הס"ק ההוא, וכבר כתבתי לעיל דזה אינו, דכינוי הירש וכדומה, שהכל יודעים שאינו שם העצם, רק כינוי, ושע"כ יש לו עוד שם העצם אשר שם הירש וכדומה הוא הכינוי שלו, זה לא דמי להא דחיים ביבאנט דהוא לפעמים גם שם העצם, ביבאנט לבד, וכנ"ל, רק זה דומה לשם בלי וכדומה, וכנ"ל, ודינו ממש כקיצור השם, שכתב הפ"ת שם וכן בג"פ דהגם דכ"ע קרו לי' וגם עולה וחותם רק בשם הקיצור, אעפ"כ לא הוי שם העצם נשתקע וחשיב עיקר, הואיל דכ"ע ידעו שזה הוא רק שם הקיצור, ושע"כ יש לו גם שם העצם, וה"ה שם הירש וכדומה, דאין שום מציאות כלל שיהי' לפעמים שם העצם, כ"ע ידעו שזה הוא רק שם הכינוי, ושע"כ יש לו עוד גם שם העצם, ולזאת הגם דכ"ע קרו לי' וגם עולה וחותם רק בשם הירש לבד וכדומה, אעפ"כ לא הוי שם העצם נשתקע, ואדרבא הוא עיקר, וכנ"ל:
אמנם ראיתי בפ"ת שעל סדר גיטין ממהר"ם, אות י"ט ס"ק ב', שכפי הנראה הרגיש בזה, ושיכל את ידיו, וכתב בתוך המוסגר שם דשם הירש הוא ג"כ לפעמים שם בפני עצמו, עיי"ש, וזה ודאי ליתא. כנודע לכל, דאין מציאות כל וכלל לשם הירש, או ליב, או וואלף, וכדומה, שיהי' שם בפני עצמו, בלא שם העצם של עברי, ולזאת אינו דומה כלל לשם בובאנט או ווריידא שכתב במוסגר שם, רק דומה לשם בלי ושבתולה, וכנ"ל, וכ"כ להדיא בג"פ ס"ק ס"ד דלא מצינו לשום אדם שנקרא בשם העצם ליב, אלא לעולם הוא נטפל לשם יהודה, או ארי', וה"ה שם ווייביש לעולם הוא נטפל לשם הקודש, עיי"ש, וה"ה שם הירש לעולם הוא נטפל לשם הקודש, צבי או נפתלי, ולזאת לעולם לא חשיבי שמות העצם של כינוים כאלו נשתקעו, ואדרבא חשיבי עיקר, בכל אופן, וכנ"ל:
ומ"ש בפ"ת שם בשם הטיב גיטין דבכה"ג דנקרא רק בשם הירש ולא בשם צבי כלל הוי שם צבי נשתקע, ואין לכתבו כלל, דגם נשתקע בקריאה אף שלא נשתקע בידיעה חשיב נשתקע, עיי"ש, תמהני מאוד על דברים אלו, דדברי מהרי"ק גבי שם אלי' ובלי הנ"ל, ודברי מהרח"ש גבי שם גראסיוזה ושבתולה הנ"ל, ודברי הג"פ והתורת גיטין הנ"ל, הוי תיובתייהו, אמנם באמת בכינוים כאלה כבלי ושבתולה והירש, דלעולם אינם שמות העצם, אף דכ"ע קורין רק בהכינוי, ולא בשם העצם כלל, מ"מ לא חשיב שם העצם נשתקע כלל אף בקריאה, דהוי כאלו כ"ע קרו להו בשם העצם, וכנ"ל, וכמו שיתבאר עוד לפנינו ביותר ביאור:
ולהיות כי אין הספר ט"ג לפני לעמוד על סוף דעתו בזה, לזאת חשבתי למשפט לקיים דברי הט"ג והפ"ת, עפ"י מה שראיתי מובא בשם הט"ג בשם בונם צבי, שהמגרש אמר שכך שמו מלידה, ואין לו שם הקודש תמורת שם בונם, שנקרא כן אחר אשה שהי' שמה בונא, וראה זה חדש הוא, לא עלה כזאת על לבי מעולם, שיהי' במציאות במדינתינו שם כינוי לעצם, בלא שם הקודש, ולזאת י"ל דס"ל להט"ג והפ"ת דכבר יכול להיות דגם שם הירש וליב וכדומה יהי' לפעמים שם העצם, בלא שם הקודש עמו, באופן זה, היכי דנקרא לפעמים אחר אשה שהברת שמה קרוב לשמות אלו, ובהיות כן, דמשכחת לפעמים ששם הירש וכדומה הוא שם העצם בפני עצמו, א"כ דומה זה ממש לחיים ביבאנ"ט ולשמחה אליגריא"ה, דאזלינן בהו בתר הקריאה לענין נשתקע, ובתר קריאת הרוב לענין עיקר וטפל, הואיל דביבאנ"ט ואליגרי"א הם לפעמים שמות העצם בפני עצמם, וכנ"ל, וה"ה שם צבי הירש וכדומה דמשכחת לה שיהיו שם הירש וכדומה שמות בפני עצמם, ודוקא שם בלי, דלא נקרא אלא לגיגועים וחבה, וכן שם שבתולה, דנקראת כן על שם שנולדה בשבת, לא משכחת בהו כלל שיהיו לפעמים שמות העצם, משא"כ שם הירש וליב וכדומה משכחת בהו שפיר שיהי' שם העצם, וכנ"ל:
אמנם כד דייקינן שפיר נראה דלאו מילתא היא החילוק הזה בין שם הירש וכדומה לשם בלי ושבתולה, דאם יכול להיות מציאות לשם הירש וכדומה שיהי' שם עצם בפני עצמו, ע"י שנקרא אחר אשה שהברת שמה קרובה לשם הירש וכדומה, כמו כן שפיר יכול להיות המציאות הזה בשם בלי ושבתולה במקומות אשר שמות כינוין כאלה נוהגין שם, שנקרא בלי אחר אשה ששמה הי' בלהה או בילא, ואין לו שם הקודש, וכן באשה שפיר יכולה להיות נקראת שבתולה אחר איש ששמו הי' שבתי, ועי"ז אין לה שם עצם אחר, ואעפ"כ אינן דומים שמות אלו, בלי ושבתולה, לביבאנ"ט ואליגרי"א, דביבאנ"ט ואליגרי"א שכיח שיהי' ג"כ שמות עצם בפני עצמם, ולכך כשכ"ע קורין להם רק בשם ביבאנ"ט ואליגרי"א, יוכל השומע לחשוב שכן הוא שם העצם שלהם, ולכך הוי שם הקודש שלהן אשר לא נקראו בו כלל נשתקע, אבל שם בלי ושבתולה, דלא שכיח ואין רגילות כלל שיהי' שמות אלו שמות עצם, ולזאת אף אם במקרה רחוק יכול להיות מציאות שיקראו מי בשמות אלו לשמות עצם, מ"מ סתמא דמלתא, כשנקרא אדם בשמות כאלו, אין עולה על לב שום איש לחשוב שאלו הם שמות העצם שלו, ולתלות במקרה רחוק הזה, שנקרא על שם אשה, ואשה על שם איש, אלא חושבים שבודאי אין שמות אלו שמות העצם שלהם, רק יש להם עוד שם עצם מלבד שם זה, ולכך לא הוי שם העצם נשתקע, אף שלא נקראו כלל בשם העצם, וכנ"ל, וה"ה הוא הטעם בשם הירש וליב וכדומה, דאין שום רגילות שיקרא איש בשם כזה לשם העצם, בלא שם קודש, ולזאת הגם דבמקרה רחוק על צד האלף יוכל להיות כזה, שיהי' שם כזה שם העצם בפני עצמו, בלא שם קודש, וכנ"ל, מ"מ אינו עולה כזאת על לב שום איש, רק חושבים עפ"י הרגילות התמידי שזה הנקרא בשם הירש וליב וכדומה בודאי יש לו שם קודש לשם עצם, ולכך לא הוי שם העצם נשתקע, אף דלא נקרא בו כלל:
וז"ל הג"פ בריש ס"ק ע"ו, דאינו מצוי ורגיל שיקרא ליאון או בלי או גיליב"י או קומפוראדו או שבתולו בשם העצם, אלא על הרוב הם כינוין בעלמא וכו' ולעולם יש לו שם העצם שנקרא בשעת מילה ובו עולה לס"ת, עכ"ל, הרי דכמו ליאון כן בלי ושבתולו, דרק על צד המצוי והרגיל והרוב אינם שם העצם, אבל אינו נמנע מהם לגמרי המציאות מלהיות לפעמים עפ"י מקרה רחוק מאוד גם שם העצם, ואעפ"כ אמרינן בשם בלי ושבתולה דלעולם לא הוי שם העצם שלהם נשתקע, אף דלא נקראו בו כלל, וכנ"ל, וא"כ ה"ה שם ליאון וליב והירש וכדומה הוי ממש לענין זה כשם בלי ושבתולה, ולא כשם ביבאנ"ט ואליגריא"ה, וכנ"ל:
וממוצא הדברים הנ"ל תבין ותשכיל, דמ"ש בפ"ת שם ס"ק מ"ג בשם הגאון מהרי"מ מבריסק דכתב בגט זיסקינד ליב דמתקרי אלכסנדר יהודה, מטעם דנקרא בפי כל וגם חותם עצמו בשם זיסקינד ליב, עיי"ש, ולפי הנ"ל במחכ"ת לאו שפיר עביד, מתרי טעמי, חדא דהא שם זיסקינד ליב כיון דהכל יודעין שאין זה רק שם כינוי, ושכל מי שיש לו שמות כאלו ע"כ יש לו עוד שמות אחרים שהם שמות העצם שלו, א"כ אפילו אם כ"ע קרו לי' זיסקינד ליב, וגם היה עולה לס"ת וחותם זיסקינד ליב, הי' צריך לכתוב שם העצם אלכסנדר יהודה לעיקר, ועל זיסקינד ליב המכונה, וכנ"ל:
ז.
ותו דאף אם הי' מצוי ורגיל שיהי' שם זיסקינד ליב לפעמים גם שם העצם בפני עצמו, מ"מ כיון דלא כתב שם רק שחותם עצמו בשם זיסקינד ליב, מכלל דהי' עולה לתורה בשם הקודש אלכסנדר יהודה, וכמ"ש גם הפ"ת שם, וא"כ היינו הך דינא דהרמ"א בסט"ז הנ"ל, מי שיש לו שם עברי שעולה בו לתורה ויש לו עוד שם לעז עושים שם העברי לעיקר, וכו' עיי"ש, ומשמע ודאי מסתימת ומדקדוק לשונו הזך דכל שיש לו שם עברי ועולה בו לתורה עושים אותו לעיקר, יהי' באיזה אופן שיהי' בשם הלעז, אף אם חותם עצמו וגם כ"ע קרו לי' בשם הלעז, והיינו טעמא, משום דאוקי העליה לתורה נגד החתימה, ונמצא דאין שום יתרון לשום אחד מן השמות מחמת העליה והחתימה, וממילא שם העברי מכריע, דשם עברי עיקר נגד שם הלע"ז, אף דרוב הפעמים נקרא בשם הלע"ז, אם רק שם העברי לא נשתקע, כמו באשה, וכנ"ל, ואף לפי מ"ש התו"ג שם ס"ק י"ט והגט מקושר דהיינו דוקא כששם הלעז יוצא משם העברי, כמו שמחה אליגרוא"ה או פריידא, וכן חיים ביבאנ"ט, אז מקדימין שם העברי, עיי"ש, מ"מ הא גם כאן שם זיסקינד ליב יוצא משם העברי אלכסנדר יהודה, והי' צריך לעשות לעיקר ולהקדים השם העברי, וז"פ וברור:
וכן מעשים בכל יום במי ששמו ליב או הירש וכדומה, שנקרא כן בפי כל, ולס"ת עולה בשם הקודש, יהודה או צבי וכדומה, דעושים שם הקודש לעיקר, ומקדימין אותו, ולא נשמע מעולם לחקור בזה איך חותם עצמו, וע"כ דאיך שחותם עצמו שם עברי שעולה בו לתורה עיקר, וכנ"ל: