אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ו · ענף א

סימן ו

עומד אני כעת על דברי החתם סופר בחיו"ד סי' רכ"ז בד"ה מיהו, דמאלים כח השבועה בכתב, גם כשכתב אחר וחתם הוא, והביא ראי' מגט, דהוא לשונו ודיבורו של הבעל, ואעפ"כ האשה כותבת גיטה, ורק מחמת חתימת הבעל או חתימת העדים בצווי הבעל הוי כאלו הוא בעצמו אומר כל הכתוב בגט, וה"ה בנ"ד, עיי"ש:

ונוראות נפלאתי, דמאי אלימא לי' הראי' מהאשה עצמה יותר מכל גיטי דעלמא אשר הסופר כותב אותם, ולא מייתי ראי' מהם, יען דנכתבים בצווי הבעל ושלוחו להכתיבה כמותו, וגם כתיבת האשה בעצמה הלא צריכה להיות בצווי הבעל, כמבואר באבה"ע ריש סי' קכ"ג ובכל האחרונים שם, דלא כהב"ח שנסתפק בזה, עיי"ש, ואכתי בלא כתב השבועה בעצמו או ע"י שלוחו, רק חתם עליה לבד, מנ"ל דהוי כאלו אמר בפיו כל השבועה:

אמנם יש מקום לראי' לזה דגם בחתימתו לבד הוי שבועה, אליבא דר' מאיר, דעדי חתימה כרתי, וגם מצאו באשפה כשר, דוכתב דקרא אחתימה קאי, ולהפוסקים דבעינן שליחות בהכתיבה, דוכתב קאי אבעל, א"כ הרי חזינן דגם מצאו באשפה, ורק ע"י חתימת הבעל או ע"י צווי שלו לחתום הוי כאלו כתב כל סיפורי הדברים הכתוב בגט, ומקוים בחתימתו מ"ש וכתב לה ספר כריתותי, ודו"ק, וא"כ ה"ה בשבועה נימא כן, דע"י חתימתו על השבועה הוי כאלו כתב כל השבועה:

ולהפוסקים דלא בעינן שליחות בהכתיבה [וה"ה בהחתימה לר"מ], דוכתב לה אסופר קאי, רק ונתן קאי אבעל, א"כ גם לר"מ אין ראי' דחתימתו ככל הכתיבה, דהא אין צריך כלל לא כתיבתו ולא חתימתו, רק דע"י שנותן לה הגט הוי כאלו אמר לה כל הכתוב בו:

[אך י"ל הראי' כך, דהא חזינן דהחתימה לשמה משוה לר"מ כאלו הי' כל הכתיבה של ספר כריתות לשמה, ודוק]:

אבל למאי דקיי"ל כר"א דעדי מסירה כרתי, והוכתב לה אכתיבה קאי, וצריך שיכתב דוקא בצווי הבעל, וכנ"ל, ואם לא נכתב בצווי הבעל אף דנחתם בצוויו אינו מועיל כלל, וא"כ אדרבא להפוסקים דבעינן שליחות בהכתיבה, ומשו"ה צריך שיכתב בצווי הבעל, א"כ הרי חזינן דדוקא כשמצוה לכתוב קרינן בי' וכתב לה "ספר כריתות", אבל ע"י מה שמצוה לחתום לא הוי כאלו הוא כתב כל הספר כריתות, וכן להפוסקים דלא בעינן שליחות בהכתיבה, רק הצווי שלו לכתוב בעינן כדי שיהי' לשמה, ואם לא צוה לכתוב אף שצוה לחתום אינו כלום, ולא אמרינן דהחתימה לשמה משוה לי' כאלו כל הכתיבה היתה לשמה, הרי אדרבא לדידן החתימה אינה כלום, לא מעלה ולא מורדת, דבלא נכתב בציוי הבעל הגט בטל לכ"ע, [עיין בתורת גיטין ריש סי' קכ"ג] אף שנחתם בצוויו, ואם נכתב בצווי הבעל אין צריך להחתימה כלל מעיקר הדין, רק מפני תיקון העולם, כמבואר ובגיטין פ"ו:

רק אחת הוא מה שיש להמציא לכאורה דיועיל החתימה, לפי דעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן דלא בעינן שליחות בהכתיבה, וגם סבירא להו דכשיש עדי חתימה כשר הגט גם בלא עדי מסירה, כמבואר בסי' קל"ג, ולפ"ז גט שכתבו חש"ו בציווי הבעל וגדול עומד ע"ג, וחתמו עליו עדים כשרים, ונמסר בלא עדי מסירה, הגט כשר, וגם כשלא אמר כלום בשעת הנתינה ג"כ הגט כשר מן התורה לדעת הרמב"ם אשר עיקר הלכה כמותו בסי' קל"ו ס"א, והיינו משום דהגט הוא דיבורו של הבעל, כמ"ש הב"ש שם, הרי דגם בנכתב בלא שליחות הבעל ולא ניתן בע"מ הוי כאלו אמר כל הכתוב בגט, ולכאורה על כרחך בשביל חתימת העדים דהי' בשליחות הבעל, וכדעת הח"ס:

אך באמת גם זה בורכא, דהא להפוסקים הנ"ל לא בעינן כלל שליחות גם בהחתימה, רק צווי הבעל הוא כדי שיהי' לשמה, וא"כ לדידהו גם באופן דליכא דין שליחות בהחתימה, רק צווי הבעל, [אשר אחשוב כי יש להמציא הרבה אופנים כאלה], וניתן בלא ע"מ ג"כ כשר, וע"כ צ"ל דנתינת הגט לידה הוי כאלו אמר לה כל הכתוב בהגט, הגם דהוי בלא ע"מ ג"כ סגי, וביותר לפי מה שהסביר לנו הר"ן בפ' המגרש, דהעיקר הוא המסירה, והיא כורתת, רק כשיש עדי חתימה הוי כאלו מעידים ג"כ על המסירה, עיי"ש, וא"כ עיקר אמירת הבעל היא ע"י הנתינה, שנותן בעצמו, או ע"י שלוחו, ולא ע"י החתימה, דאינה צריכה כלל לשליחותו, וא"כ אין ראי' כלל להח"ס מזה דע"י חתימתו לבד יהי' כאלו כתב או אמר כל הכתוב בהשבועה, אף שלא נכתבה בשליחותו:

ואין להביא ראי' מזה עכ"פ לתת כח להשבועה כשחתם עצמו וגם נתן הכתב ליד חבירו, כמסקנת הח"ס שם, וכמו בגט, וכנ"ל, דאם באנו לדמות זה לגט, א"כ גם כשלא חתם עצמו כלל, ונכתב בלא שליחותו, ורק נתן הכתב שבועה ליד חבירו נימא דהוי שבועה, וכאלו אמר בפיו כל הכתוב בהכתב, כמו בגט להפוסקים דלא בעינן שליחות בהכתיבה, וכנ"ל, וזה ודאי לא שמענו מעולם, וע"כ צ"ל דרק בגט הוי הנתינה כאמירה, דרחמנא אחשבה להנתינה דידי', כדכתיב ונתן בידה, ולא מצינו למילף מיני' דבר אחר דליהוי ג"כ הנתינה כאמירה, וא"כ גם בחתם עצמו ג"כ, מנ"ל דהוי כאלו אמר כל הכתוב, ולהפוסקים דבעי שליחות פשיטא דאין ראי' מגט, דהא נכתב בשליחותו, וכנ"ל:

ור"י הלוי שם לא אמר דהוי שבועה אלא כשכתב הוא וג נתנו ליד חבירו, ואולי סבירא לי' דבגט בעי שליחות בכתיבה, ואעפ"כ לא הוי כתיבה כאמירה, רק בצירוף הנתינה, ודוק, ולמד מגט לשבועה, דכתיבתו בצירוף הנתינה הוי כאמירה, ומנ"ל להוסיף גם אם רק חתם עצמו, לדידן דלא קיי"ל ע"ח כרתי, וצע"ג:

שוב מצאתי בתשובת רעק"א מה"ת סוף סי' ל"ה כתב בפשיטות בלא שום ראי' דחתימתו ודאי לא מהני אף להמחמירים בשבועה בכתב, עיי"ש, וכן משמע להדיא דעת הנוב"י קמא חיו"ד סי' ס"ח בד"ה ועתה נדבר, שכתב שם על חרם הכתוב בתנאים, דאף למחמירים בשבועה בכתב, מ"מ כתב יד הסופר ודאי לא יחשב לביטוי שפתים של הבעל דבר, עייש"ה, אף שבתנאים החתן והכלה חתומים עליה בעצמם, וכמ"ש בנוב"י שם דבתנאים הכלה היא באה על החתום, עיי"ש, הרי ג"כ ס"ל בפשיטות דגם להמחמירים בשבועה בכתב מ"מ החתימה לבד אינה כלום:

והנה הרב הנ"ל השיב לי אז על זה, וזאת אשר השבתי לו שנית, ומתוך תשובתי אליו יובנו גם דבריו ז"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה