מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ד · ענף ב
הנה בת' הריב"ש סי' קע"ז הי' העובדא שם, דאיש אחד הדר בברשך בא לתנס וקדש שם בחורה אחת, וחזר לברשך, ובהגיע זמן הנשואין רצה שתבא אליו הבחורה לברשך על הוצאותיו, ולכנסה שם, ותשאר שם עמו, ושלח לה התראה ע"י נכבדי הקהל שבאם לא תעשה כן אזי יהי' הוא פטור ממנה מכל שעבוד שיש לאשה על בעלה, וגם לא יגרשנה לעולם, ואם הבחורה אמרה שיבא המקדש לתנס לכנוס את בתה, ואחרי שבעת ימי המשתה יוליכה עמו לברשך, לדור שם עמה, ואם לא ירצה בזה יפטור את בתי בגט כשר, וכל אחד מהצדדים טען כי כך הותנה ביניהם בפירוש קודם הקידושין כדבריו אבל אין לשום אחד מהצדדים עדים על התנאי הזה, אם הי' כלל, ואיך הי', כן הוא תוכן השאלה שם, וע"ז השיב הריב"ש בארוכה, ומסקנתו שם בזה"ל, כיון שאין לבעל עדים שכך היו תנאין בפירוש קודם הקידושין, אינו יכול לכופה ללכת לברשך לנשואין, אלא ישאנה בתנס, ואחר תלך, ואם לא ירצה יגרש אותה בגט, עכ"ל:
ויעיי"ש בהריב"ש שביאר זה בארוכה, והביא הסוגיא דסוף כתובות, ג' ארצות לנשואין, והתוספתא, והרי"ף והרמב"ם, והוציא מכל זה דהנושא אשה במקומו אינו יכול להוציאה למלכות אחרת, אבל מעיר לעיר ומכרך לכרך באותה מלכות יכול להוציאה, אבל כשהוא ממקום אחר ונשא אשה בעיר אחרת, יכול הוא להוציאה אל מקומו. אף שהוא במלכות אחרת, ואפילו הוא מכרך לעיר או מעיר לכרך, דכיון שהוא ממקום אחר על דעת כן נשאה שתדור עמו במקומו, והוי כאלו התנו בפירוש שתלך עמו למקומו, אמנם זה הוא לאחר נשואין, אבל קודם נשואין, אעפ"י שכבר אירס אותה, אינו יכול להוציאה ממקומה כלל אפילו באותה מדינה, אלא צריך לישא אותה במקומה, ואחר הנשואין יכול הוא להוציאה אל מקומו גם אפילו אם הוא במלכות אחרת, עכת"ד הריב"ש שם:
הרי להדיא דמקום הנשואין אינו תלוי במקום הדירה שלאחר הנשואין, דהא אמרינן דהגם דלאחר הנשואין יכול הוא להוציאה למקומו, שע"מ כן נשאה, והוי כאלו התנו בפירוש שתדור עמו במקומו, מ"מ הנשואין צריכין להיות במקומה, וזה הוא אפילו כשכבר אירס אותה, דהיא אשתו ע"י קדושין, ואעפ"כ אינו יכול להוציאה ממקומה להנשואין, וק"ו לשידוכין בעלמא שאינו יכול להוציאה ממקומה להנשואין, אף שהותנה ביניהם לדור שלא במקומה:
ודברי הריב"ש הללו מובאים באבה"ע סי' ע"ה ס"ב בהגה, בזה"ל, כל מקום שיכול להוציאה ממקומה היינו לאחר שכנסה ונשאה, אבל קודם נישואין לא יכול להוציאה, וצריך לכונסה במקומה, עכ"ל, והגם דהרשב"ץ חולק בזה על הריב"ש, וכן הב"ש שם ס"ק י"ג כתב על דינו של רמ"א הנ"ל שצ"ע, מכח דברי הרשב"ץ שחולק, מ"מ מלבד מה שהכריעו בבית מאיר ובחתם סופר חיו"ד סי' רכ"ח [אשר הביא כ"ת במכתבו] דהעיקר הוא כפסק הריב"ש והרמ"א, והח"ס הביא שם בשם ההפלאה שהעלה דגם הר"מ והטור הכי ס"ל כהריב"ש, ועיי"ש בהפלאה:
אבל מלבד זה פשוט מאוד דגם הרשב"ץ אינו חולק אלא בנידון דהריב"ש, שכבר קדש אותה, והיתה אשתו, בזה ס"ל להרשב"ץ דיכול להוציאה למקומו לכנוס אותה שם, כיון שכבר היא אשתו ע"י הקידושין, וכן הרמ"א שם מיירי בכה"ג שכבר קדש אותה, שהרי בכל הסימן ע"ה שם לא מיירי אלא בדינים שבין איש לאשתו, וגם העתיק זה מהריב"ש, והריב"ש הלא מיירי בשכבר קדש אותה, וגם הרמ"א מיירי בכך, ופסק כהריב"ש דאינו יכול להוציאה ממקומה, וע"ז כתב הב"ש שם שדין זה צ"ע, מכח דברי הרשב"ץ שחולק בשכבר קדש אותה, אבל כשעדיין לא קדש אותה, רק לא הי' ביניהם אלא שידוכין בעלמא, כמו בזמן הזה, בזה גם הרשב"ץ מודה שאינו יכול להוציאה ממקומה, אלא דהקידושין והנישואין גם יחד צריכין להיות במקומה:
וגם הא שכתב הרמ"א שם בסוף הג"ה הנ"ל וז"ל, מיהו אם יש אמתלאות וטעמים לדבריו האשה צריכה לילך אחריו, עכ"ל, ג"כ פשוט מאוד דבשכבר קידש איירי, וכנ"ל, וכמו שמבואר שם במקור הדין בתשובת מיימוני דמיירי בשכבר קדש, וס"ל שם דהעיקר תלוי בהקידושין, דכשרק נעשית אשתו ע"י קידושין, כבר יכול הוא להוציאה ממקומה, ופליג על הריב"ש דבעי לזה נישואין דוקא, עיי"ש, ומש"ה הכריע הרמ"א בזה, ופסק באין אמתלא לדבריו כהריב"ש, וכשיש אמתלאות וטעמים לדבריו כתשובת מיימוני, וכל זה כשכבר היא אשתו ע"י קידושין, אבל בשידוכין בעלמא. אף שיש אמתלאות וטעמים לדבריו, ג"כ אין האשה צריכה לילך אחריו להקידושין והנישואין:
ותדע לך שכן הוא, דהרי לענין שידוכין כתב הרמ"א בסתמא ביו"ד סי' רל"ב סט"ז ובאבה"ע סי' נ' ס"ו דאין האשה צריכה לילך אחריו, ופטורה מן השבועה והקנס עי"ז שאינה רוצית לילך אחריו, ולא התנה שם כלל דבאמתלאות יכול להוציאה, וגם הב"ש סתם שם דבכל אופן צריכין הנישואין להיות במקומה, אפילו כשהבעל הוא ממקום אחר, אלא א"כ התנו בפירוש, עיי"ש, וכ"כ הח"מ שם סוף ס"ק כ"א "אלא א"כ התנו בפירוש", ולא כתבו ג"כ "אלא א"כ יש אמתלאות וטעמים לדבריו", וגם הב"ש לא פקפק שם כלל ע"ז מכח דברי הרשב"ץ, כמו שפקפק בסי' ע"ה הנ"ל, א"ו ע"כ שמעינן מזה דבשידוכין בעלמא לכ"ע גם להרשב"ץ ותשובת מיימוני אינו יכול להוציאה ממקומה לקדש אותה. אף שהוא ממקום אחר, ואף שיש אמתלאות וטעמים לדבר:
וכן משמע להדיא בחתם סופר שם שהביא כ"ת במכתבו] שנתן עצה שם שהאשה תאמר בא לעירי לעשות הנישואין, ואם לא יניחנו ראשי הקהל לעשות שם הנישואין, היא והוא פטורין מהשבועה, כי היא אינה צריכה לצאת מעירה להנשואין, והוא אנוס, עיי"ש, ואם נימא דבאמתלא יכול להוציאה אל הנישואין לעירו, א"כ אין לך אמתלא גדולה מזו, שהנישואין אינן יכולין להיות בעירה, מחמת מחאת ראשי הקהל, ועל כרחך צריכה היא לבא לעירו לעשות הנישואין, ואינה פטורה עדיין משבועתה, א"ו פשוט דבשידוכין בעלמא אף באמתלא טובה אינו יכול להוציאה אל הנישואין לעירו, וכנ"ל, ומשו"ה פטורה משבועתה עי"ז שלא יוכלו הנישואין להיות בעירה, אף שהוא אנוס: