אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ג

סימן ב

עוד על ענין הנ"ל.

מכתבו הגיעני וכו', וזאת אשר עלה בידי בזה עפ"י דתוה"ק, הוצאות של ב' הצדדים אינם צריכים לשלם זה לזה וזה לזה, כי הגם שבש"ע אבה"ע סי' נ' סוף ס"ג סתם כהרמב"ם דחזרה בה צריכה לשלם הוצאות שלו, מדינא דגרמי, עיי"ש, מ"מ פשוט מאוד דהיינו דוקא כשחזרה בלא סבה מכרחת לחזרה, אבל כשיש דבר המכריח אותה לחזור בה, כבר נודע דאונס או שוגג פטור בדינא דגרמי, כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' שפ"ו ס"ק ו', ומכש"כ כשיש איזה דבר הגורם שלא יוכל השידוך להתקיים עי"ז, כפי קפידת כל העולם, ומעצמו יתבטל השידוך עי"ז, ודאי דאין החוזר גרם ההפסד לשכנגדו, רק אותו דבר הגורם לביטול השידוך גרם ההפסד, ואין כאן חיוב מדינא דגרמי כל עיקר:

והנה כשנשבעה הכלה שמאוס עליה החתן, כתב בשב יעקב דפטורה גם מההוצאות, כמ"ש בשמו בפתחי תשובה שם סי' ז' סוף ס"ק י"ד, אמנם דעת השבות יעקב שהובא שם דההוצאות חייבת לשלם, אף שנשבעה, עיי"ש, ולכאורה דעת השבות יעקב תמוה בזה, דכשנתברר לנו ע"י שבועתה שהוא מאוס עליה, א"כ הרי היא אנוסה בדעתה, דמה אית לה למיעבד, דכי תדור עם השנוא לה, ועל כרחה היא מוכרחת לחזור מהשידוך, ולמה תהא חייבת לשלם לו ההוצאות מדינא דגרמי, הלא אונס אינו חייב בגרמי, וכנ"ל, וע"כ צ"ל דס"ל להשבו"י דכיון דאונס זה תלוי בדעתה, ואי הוה בעיא הוית כפיא לדעתה, שתהי' יכולה לסבול אותה, לא מחשבינן זה לאונס לענין תשלומי ההוצאות, ודוחק, ובודאי יש לנו לפסוק כהשב יעקב בזה דפטורה מההוצאות, דמסתבר טעמי' יותר, וגם הוא להחזיק:

אמנם בנ"ד דמלבד טענת מאוס עלי יש בזה דבר הגורם שלא יוכל השידוך להתקיים והוא אי היכולת להשיג הפאפירען שלו מאמעריקא, דזה הוא קפידא בודאי, וקפידת כל העולם, מה שעי"ז לא תוכל החתונה להיות במקומה בגאלוב, וכמ"ש בתשובת הרמב"ן, וביותר שעי"ז תיסגר לפניה ארץ מולדתה ובית אביה כשתנשא לו, וכמו שהרחבתי בזה ביותר ביאור במכתבי הקודם, שבשום אופן א"א לעשות הנשואין בלא הפאפיערען מאמעריקא, בזה גם השבות יעקב מודה דגם ההוצאות של צד החתן אין צד הכלה צריך לשלם, דבודאי קפידת כל העולם לכ"ע נחשב לאונס גמור, וא"כ לא צד הכלה גרם ההפסד, רק מניעת הפאפירען גרם ההפסד:

והגע עצמך, כשהשידוך נתבטל מחמת אי היכולת של צד אחד לסלק הנדן, הכי נימא דצד שכנגדו החוזר מהשידוך מחמת זה יהי' חייב לשלם לכשכנגדו ההוצאות, הא ודאי דלא, ומעשים בכל יום יוכיחו, והטעם פשוט דלא הצד שכנגדו גרם לו ההפסד, רק מניעת הסילוק, וכנ"ל, ונ"ד אי היכולת להעמיד הפאפיערען שלו מאמעריקא המוכרחין להנשואין לא נופל הוא כלל בקפידא שעי"ז מאי היכולת לסלק, וכמו שכתבתי במכתבי הקודם:

גם צד החתן פטור בנ"ד לשלם ההוצאות של צד הכלה, דהגם שעליו מוטל להמציא הפאפיערען שלו הנצרכין להנשואין, מ"מ מה לי' למיעבד אם אינו יכול להשיג אותם מאמעריקא בשום אופן, אנוס הוא, ובתחלתו כשעשה השידוך הי' שוגג, דהי' סבור שישיג הפאפיערען מאמעריקא, ובגרמי אונס או שוגג פטורין:

ולזאת העשר מארק ששילם צד הכלה בהאכסניא שהי' שם צד החתן בגאלוב בעת באו לשם אל התנאים, אם נימא דלפי מנהג ונימוס העולם הי' מוטל זה על צד הכלה להכין אז עבור צד החתן אכסניא, א"כ יש לחשוב זה בכלל ההוצאות של צד הכלה שהי' צריכין ג"כ להוציא בעשיית שידוך זה, וכבר נתבאר לעיל דצד החתן ג"כ פטורין בנ"ד מלשלם ההוצאות לצד הכלה:

אך חקרתי ודרשתי על זה, ואמרו לי דאין כן הנימוס והמנהג להכין להם להמחותנים אכסניא בעת בואם לעשות השידוך, רק המחותנים בעצמם משלמים אז בעד האכסניא, וא"כ כשפרע צד הכלה שכר האכסניא עבור צד החתן, הי' זה כמו שאומר צד הכלה, שהי' מוכרח לשלם עבורם זה, יען כי הוא שכר את האכסניא עבורם, והם לא שילמו, ועי"ז הי' לו מקום לבעל האכסניא לתבוע זה ממנו, והוי זה ענין ערבות עבורם:

וא"כ תלוי זה בפלוגתא דחו"מ סי' ק"ל ס"ב, אם מי שנכנס בערבות בעד חבירו מאליו ופרע מאליו אם חוזר וגובה מהלוה או לא, עיי"ש, ופשיטא דצד הכלה המוחזק יכול לומר קים לי כמ"ד דחוזר וגובה, ועיי"ש בש"ך ס"ק ז', ובתומים ס"ק ג', ובאורים ס"ק ח', ועיין בדיני תפיסה של הנתיבות כלל כ' וכ"ג, ויש שם ט"ס בכלל כ"ג, וצ"ל אנן טוענין במקום אין טוענין, עיי"ש.

והט"ו מארק שהלוה צד הכלה להחתן בודאי צריך החתן לשלם בלי שום ניכוי, מאחר שלא באו לידו כלל בתורת מתנה:

אמנם מה שאכל החתן אצל צד הכלה י"ב שבועות, הנה באבה"ע סי' נ' ס"ד מבואר דכי היכי דהדר מה ששלח הוא לה כמו כן הדר מה ששלח חמיו לו, אפילו חזר בו חמיו, עיי"ש, והגם דדעת המחבר שם בס"ג דבחזר הוא אפילו לא אכל אצלה סעודת חתן מ"מ המאכל ומשתה ששלח לה אינם חוזרין, וא"כ לכאורה ה"ה המאכל ומשתה שנתן חמיו לו, אם חזר בו חמיו ג"כ אינם חוזרין, אף שלא אכלו צד הכלה אצלו סעודת אירוסין

מ"מ הא הרמ"א שם כתב די"א דאם לא אכל שם החתן חוזר הכל אף מאכל ומשתה שכבר נאכל, וזה הוא דעת רוב הפוסקים, כמ"ש הב"ש ובביאורי הגר"א שם ס"ק ו', ומשמע שם שפסקו כן, וא"כ ה"ה בנ"ד דלא אכלו צד הכלה אצלו כלום, חוזר הכל, אף המאכל והמשתה אשר נתנו לו, אף דצד הכלה חזר בו:

ועוד דהא כתב עוד הרמ"א שם די"א דבשידוכין בלא אירוסין בכל ענין חוזר הכל, ועיי"ש בב"ש ס"ק ט', וכתב בחתם סופר סי' קכ"ח דהכי קיי"ל, אפילו להוציא, ואפילו בשידוכין שלנו שהם בחרם ובקנס, עיי"ש, ומכש"כ בנ"ד שצד הכלה הוא מוחזק, בודאי יכול עכ"פ לומר קים לי כב' הי"א שברמ"א הנ"ל, וכנ"ל:

באופן שעפ"י דתוה"ק זכה צד הכלה בכל תביעות שלו הנ"ל, ואפילו לנכות שליש משווי' של המאכל והמשתה אינו ברור כ"כ בנ"ד, שצד הכלה מוחזק, עיי"ש בב"ש סוף ס"ק ו' בשם הפרישה, ומ"ש עוד הוא ז"ל על זה:

והנה זה שתובע צד הכלה בעד כל שבוע שסעד החתן אצלו, כפי מה שנודעתי ע"ז מאנשים מבינים אינו יקר ביותר, ובפרט אם נחשוב ג"כ שכר שימוש, ודירה, ומשכב, אשר כל זה אין צריך ליתן לו בחנם, רק נתן לו כל זה ע"ד שישא בתו, וכשזה נתבטל הדר הכל, וכנ"ל, בודאי אינו יקר עשר מארק בעד שבוע, וא"כ עולה לי"ב שבועות סך ק"ך מארק, ואם גם ננכה מזה שליש, כמו שצידד הב"ש שם בסוף דבריו, מ"מ נשאר עוד פ' מארק, ובצירוף כ"ה מארק הנ"ל שמגיע לצד הכלה מצד החתן, וכנ"ל, הרי ק"ה מארק, אשר זה הסך זוכה צד הכלה מדתוה"ק, ובכל זאת השתדלתי הרבה אצלו עד שנתרצה רק לס' מארק, ויותר מזה לא יכולתי להועיל אצלו בשום אופן:

והנני ידידו הדוש"ת יהודה ליב הלוי.

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה