מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן א · ענף ב
אמנם ידעתי כי יש מקום לומר דעל התו' לא קשה כלל מסוגיא זו, די"ל דעד כאן לא ס"ל להתו' דגם לרבא יש איסור בהקידושין לחוד אלא איסור דרבנן, אבל לא איסור דאורייתא, ובזה יהי' א"ש הסוגיא הנ"ל, דעד כאן לא שמעינן משם אלא דלרבא אין עבירה דאורייתא בהקידושין, אבל עבירה דרבנן יש לומר דיש גם לרבא:
והגם דלר' יוסי הגלילי גם בעבירה דרבנן חוזר מעורכי המלחמה, כדאיתא שם בסוטה מ"ד ע"ב מאי איכא בין ר"י לריה"ג איכא בינייהו עבירה דרבנן, עיי"ש, וא"כ לריה"ג אף אליבא דרבא אם נימא דיש עכ"פ איסור דרבנן בהקידושין ג"כ חוזר מעורכי המלחמה, ואכתי מאי קאמר אפילו תימא ריה"ג כדרבה וכו':
מ"מ כיון דהגמ' קאי שם על מה שהביא שם מקודם, ת"ר אשר אירס אחד המארס את הבתולה וכו' לא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה לכה"ג גרו"ח לכהן הדיוט וכו', הרי דהת"ר דרש המקרא שבתורה, וע"ז אמר נימא דלא כריה"ג וע"ז משני שפיר אפילו תימא ריה"ג כדרבה וכו', דכיון דלרבא עכ"פ איסור תורה ליכא בהקידושין שפיר הי' יכול הת"ר לדרוש מהקרא דלא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה לכה"ג גרו"ח לכה"ד, דבשעת כתיבת התורה עדיין לא הי' שום איסור דרבנן כלל בהקידושין גרידא, ושפיר לא הי' חוזרין אז עי"ז מעורכי המלחמה אף לריה"ג, ולכן נוכל שפיר למעט זה מהקרא דלא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה לכה"ג וכו', וזה הוא שאמר אפילו תימא ריה"ג, ר"ל דהת"ר דדרש מהקרא דלא לקח וכו' פרט לאלמנה לכה"ג וכו', זה יכול להיות אפילו כריה"ג, וכנ"ל, אבל המשנה שם דמ"ג דכתבה להלכה גם לדידן דאלמנה לכה"ג גרו"ח לכהן הדיוט לא הי' חוזר, ע"כ דלא כריה"ג, דאחר שאסרו רבנן הקידושין הי' חוזרין לריה"ג, והגמ' לא קאי שם במה שאמר אפילו תימא ריה"ג על המשנה, רק על הת"ר, וכנ"ל:
ובהיות כן, על התו' לא קשיא מסוגיא דסוטה הנ"ל, אבל על רבינו זקנך זצ"ל שכתב דאיסור תורה יש בהקידושין גם לרבא שפיר הקשו משם:
אלא שאם נימא כן דס"ל להתו' דלרבא אין בהקידושין כי אם איסור דרבנן, א"כ יהי' נשמע להדיא מן התו' דגם באיסור דרבנן אין שליח לדבר עבירה, דהא כתבו שם דגם לרבא יש נ"מ בפלוגתת רבינא ורב סמא אם הקידושין חלין, וכמה כרכורים כרכרו רבותינו הגדולים ז"ל ועלו ונסתפקו אם גם באיסור דרבנן אין שליח לדבר עבירה, ואין שום אחד מהם שהביא ראי' מהתו' הזה:
והראשון שנסתפק בזה הוא המהרי"ט בח"א סי' קט"ז, והוא ז"ל הביא שם באותה תשובה דברי התו' האלה להוכיח מהם דבאין שלד"ע המעשה בטל, ואח"כ כתב להסתפק הספק הזה אם גם באיסור דרבנן אשלד"ע, ונשאר בספק, ולא הביא ראי' לזה מהתו' הזה עצמו אשר הביא מקודם, והעתיקם ככתבם וכלשונם ממש, דגם באיסור דרבנן אין שלד"ע:
והתייר הגדול המשנה למלך ז"ל אשר הביא דברי המהרי"ט האלה בפ"ב מה' רוצח, וגם הביא שם הסוגיא דב"מ י' ע"ב הנ"ל איכא בינייהו כהן וכו' א"נ איש דאמר לאשה וכו', עיי"ש, ולא עלה על דעתו הגדולה ז"ל כלל להוכיח מדברי התו' שבמקומו הנ"ל דגם באיסור דרבנן אין שלד"ע:
ורבינו הגדול הנודע ביהודה ז"ל והגאון מהר"ק ז"ל שם בנוב"י קמא סי' ע"ה וסימנים הנמשכים אשר כל עסקם שם רק בדברי תו' הללו, ואעפ"כ הביאו שם כמה וכמה פעמים הספק הזה של המהרי"ט והמ"ל אם גם באיסור דרבנן אשלד"ע, וטרחו להביא ראיות לכאן ולכאן, והנוב"י ז"ל בסי' ע"ה הביא ראי' מתחלת דיבור התוס' הזה עצמו דגם בדרבנן אשלד"ע, מדהקשו מלפני עור, עיי"ש, וראי' זו אינה פשוטה כ"כ, עיין בהגהות מהגאון ר"ב פרענקעל ז"ל שם, ולא עלה על דעתם הגדולה ז"ל כלל להביא ראי' מפורשת לזה מסוף דברי התו' האלה, מדכתבו שיש נ"מ גם אליבא דרבא, ולרבא אין איסור דאורייתא בהקידושין, רק איסור דרבנן, וכנ"ל, הרי דס"ל להתו' דגם באיסור דרבנן אין שליח לדבר עבירה.
וע"כ צ"ל דכל הני ארייוותא רבותינו אדירי התורה ז"ל האלה למדו בפשיטות דהתו' ס"ל דגם לרבא יש איסור תורה בהקידושין, ולא עלה על דעתם ז"ל כלל אפילו להסתפק בזה שיהי' כוונת התו' רק על איסור דרבנן, ולכך לא התחילו להביא ראי' מזה כלל לענין אי אמרינן גם באיסור דרבנן אשלד"ע, ולא דיברו מזה כלל, כי אין זה ענין כלל לאין שלד"ע בדרבנן.
וכאשר באמת לפענ"ד אי אפשר לומר כלל בשום אופן דלרבא לא יהי' שום איסור דאורייתא בהקידושין, דהרי התורה אמרה "לא יקח", והגם דרבא אמר דלא יקח משום לא יחלל, היינו דעיקר האיסור והעבירה הוא החילול שאח"כ, ונ"מ דלא לקי על הקידושין גרידא, הואיל ולא עשה עדיין עיקר האיסור והעבירה, אבל מ"מ איך נימא דיהי' מותר מן התורה לקדש לכתחלה, והתורה אמרה לא יקח, ולו יהי' זה משום לא יחלל, דהיינו שלא יבוא עי"ז לידי ביאה וחילול, סוף סוף הרי אמרה תורה לא יקח, ואיך נימא אנן דמותר לו ליקח ולקדש מן התורה, אין זה אלא תימה, ובזה נתחזקו דברי הנ"ל, אשר כתבתי דב' תירוצי התו' לא פליגי בזה כלל, אם לרבא הקידושין הם עבירה, דאיך אפשר לחלוק בזה בדבר אשר האיסור מפורש בתורה "לא יקח", וכנ"ל:
והא דנסתפקו התו' ביבמות דף י' ע"ב בד"ה לר"י אי אסור לקדש מדרבנן באיסורי ביאה, שמא יבעול, או לא, היינו באותן אסורי ביאה דלא כתיב בהו לא יקח, עיי"ש, אבל באלמנה לכה"ג וגרושה לכהן הדיוט, דכתיב בהו לא יקח, גם לרבא יש איסור דאורייתא בקידושין לחוד, הגם דלא לקי עלה, דלא יקח הוא משום לא יחלל, ואינו עצם האיסור ללקות עליו, אבל מ"מ אסור מיהו מה"ת לקדש, כדכתיב "לא יקח":
זכינו לדין, דזה דיש איסור תורה בהקידושין, הוא דבר מוסכם ומוחלט אצל כל רבותינו ז"ל, וגם מפורש בתורה דהקידושין אסורין, אף לרבא, ואין חידוש בעיקר דבר זה בדברי מרן זקנך זצ"ל, אלא בהטעם אשר נתן לזה, דבפשיטות היינו לומדים דטעם האיסור של הקידושין לרבא הוא, שלא יבוא עי"ז לידי ביאה וחילול, כי סתם קידושין לביאה הן עומדין, וזה הוא שאמר רבא לא יקח משום לא יחלל, והתורה עשתה כאן סייג לדבריה, לגודל חומר קדושת הכהונה, וכעין שמצינו באבות דרבי נתן פ"א ופ"ב התורה עשתה סייג לדבריה, עיי"ש, ועיין בנוב"י שם סי' פ' סוף אות כ"ד, ואולם רבינו זקנך זצ"ל חידש לנו דהטעם של איסור הקידושין בזה הוא, משום דחזי לאצטרופי, אל החילול שלאחריו, וכמו חצי שיעור דאסור מה"ת מטעם זה, והכי קאמר רבא לא יקח משום לא יחלל, ר"ל דלכך לא יקח משום דיעבור עי"ז על לא יחלל, כשיבעול אותה אח"כ, דבלא הקידושין לא ילקה משום לא יחלל, וכיון שכן חזי לאצטרופי אל החילול של אח"כ, ואסור מן התורה, ולכך לא יקח, ונ"מ בטעם זה, כי עי"ז יהי' מיושב הקושיא מפצוע דכה אשר הקשה בבית אברהם שם, כמבואר שם:
ובזה גלותי היום חרפת השגה הנ"ל מסוגיא דסוטה מעל דברי רבינו זקנך זצ"ל, כי קושיא זו לא עליו ז"ל תסוב, אלא על התו', כפי מה שהבינו בהם בפשיטות רבותינו הגדולים ז"ל הנ"ל דס"ל דגם לרבא יש איסור תורה בהקידושין, וכנ"ל:
וביותר לפי מה שכתבתי לעיל דאין מקום כלל לחשוב אחרת בזה, דהרי מפורש בתורה דהקידושין אסורים, "לא יקח", א"כ גם על התו' לא קשיא כלל, רק דהקושיא היא על הסוגיא דסוטה שם, דאיך קאמר אפילו תימא ריה"ג וכדרבה וכו' והרי גם לרבה יש עכ"פ איסור דאורייתא בהקידושין, לא יקח", וכנ"ל, וחוזר עי"ז מעורכי המלחמה לריה"ג, ובאמת שזאת היא קושיא גדולה לכאורה על הסוגיא, וצריכה ישוב: