מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן עו
כבוד ידידנו וכו'.
אחדש"ה וכו' וע"ד ששמע דיבת רבים מגור מסביב הני בריוני וכו' הנה אל יפול לבו ויראה נא במכתבי אגרת הקודש בסוף ס' נועם אלימלך ע"ד הקמים אז נגד הגאון הקדוש א"א מברדיטשוב זי"ע. ומה יענו עוד אזובי קיר. וכ' שם באגרת הקודש שכן הי' הנסיונות מימות אאע"ה והקמים עליו וכן בכל הדורות ואנן מה נעני אבתריי' ובפרט בדורות האחרונים האלו הקרובים ביותר לביאת המשיח ב"ב אשר הן הנה חבלי משיח וכמבואר בגמ' בסוף כתובות דור שבן דוד בא קטגוריא בתלמידי חכמים פירש"י. קטגוריא. הרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם עכל"ה היינו להוציא בזה מדעת השוטים והחנפים האומרים מה לנו להכניס ראשינו בזה בין ההרים הרמים הלא הוא קטגוריא בין תלמידי חכמים כמו מחלוקת ב"ש וב"ה וכו'. וכיוצא מה שידמו זה ולא יעמדו בפרץ ולא להציל עשוק מיד עשקו ע"כ בא רש"י לבאר ולהורות במלות קצרות כי אין הפירוש כלל קטגוריא בתלמידי חכמים דהיינו כמו "בין תלמידי חכמים'' ששני המפלגות המה ת"ח והוא מחלוקת לש"ש שסופה להתקיים (כדאמרי' באבות וכנ"ל) זה אינו דהא מחלוקת כזה לאו דוקא בדור שבן דוד בא הוא רק מימות עולם מחלוקת לש"ש כמו שמאי והילל וכנ"ל א"ו דהיינו כפשוטו שלא כ' ''בין'' תלמידי חכמים (ששניהם ת"ח) רק בתלמידי חכמים כפירש"י שמסטינים ומקטריגים ומלמדים חובה יעמדו ''עליהם'' היינו העומדים עליהם על התי"ח המה אינם ת"ח רק מסטינים ומקטריגים והיינו מוסרים ורשעים וכו' שעומדים עליהם (על הת"ח) וגם המסטינים שיתפארו שהמה ת"ח אלו המה שתורתם נעשית להם סם המות וחכמים המה להרע ולהפריע את הדת ולהחריב את העולם כולו בעוה"ר כנודע] והוסיף עוד שם (בש"ס סוף כתובות) כי אמרתי' קמי' דשמואל אמר צירוף אחר צירוף וכו' תני רב יוסף בזוזי ובזוזי דבזוזי (פירש"י שוללים אאר שוללים) כאשר אנו רואים זה בין שארי כל הסימנים. וביותר בעוקבתא דמשיחא חוצפא יסגי וכו' (כדאמרי' בפ' חלק ובסוף מס' סוטה) ופני הדור כפני כלב (כפירש"י שם שאין להם בושה זה מזה) והעולם יאמרו פני הדור היינו פני ומנהיגי הדור וכו' ויש בעוה"ר כאלו. ושמעתי מרב גדול א' שאמר על זה ע"ד צחות מ"ש כפני כלב כי הכלב יכיר את קונו אמנם לא כן אלו ולא יכירו טובה למי שעשה לו רק אדרבא לא יבושו כלל לשלם לו רעה תחת טובתו וע"כ פני הדור כפני כלב. שיעשו א"ע כפני כלב אמנם גם זהו אינם כי המה גרועים מכלב ר"ל מטעם כנז'. וגם דחז"ל כולם נתקיימו בכל הפירושים שפירשו בהם ודי בזה למבין:
ומ"ש בענין המוחרם ע"י דיבורו של הגה"צ וכו' זצללה"ה מרא דאתרי' הנה מלבד שהאיש המוחרם ביזה כבודו ברבים לאין שיעור פעמים ודיבר סרה שנים רבות בדברי עזות ועוד היתה ידו במעל ונתן יד לפושעים המתחדשים לסדר להם כתבי פלסתר להדפיס נגד כבוד הרב מרא דאתרי' הנ"ל אשר מסר נפשו לה' ותורתו הנה הוא ''מלמד'' שחשדוהו בחמור מא"א היינו כמעשה ארץ מצרים במ"ז וכו' ה' יצילנו (וכאשר העידו עתה הרבה מתלמידיו בגב"ע מה שעשה עמהם ר"ל ובאו לבקש תשובה בבכי ע"ז). וה"ז חיוב על הגאון הנ"ל באתרי' להחרימו ולהציל הנערים ילדי בנ"י ולאשר פסקינן בש"ע יו"ד סי' של"ד (סעי' י"ג) גם באפקירותא דבע"ד בשביל ממון אם מזלזל בנידוי ואינו מבקש שיתירו לו מניחין אותו בנידוי עד שימות מכ"ש במכשיל באיסורי' כזה וחצוף מפורסם כזה נגד גדול הדור באתרי' והוא עושה צחוק מזה האיסור חרם באחוזת מרעיו א"כ בודאי אין להתיר לו עד שימות ואולי ירצו לומר הקלים האלו כיון שנפטר הה"ג הנז' עפ"י המבואר שם (סי' של"ד סעי' מ"ז) שהחכם מנדה לכבודו וכו' ואין מתירין לו עד שמת החכם ואם מת החכם באים שלשה ומתירין לו עכ"ל המחבר ע"כ יאמרו אולי כיון שמת החכם ע"כ באו שלשה והתירו לו. ז"א כלום דהתם מיירי בנידה לכבודו בלבד אבל כשהי' מחמת דבר איסור חמור ומכשול גדול לרבים לתשב"ר ע"י הפצת כתביו להחזיק בידי הפושעים שרוצים בשולען של המתחדשים נגד למוד התורה בדרך אבותינו וגם מכשול באיסור עריות ר"ל לקטני ילדי בנ"י א"כ פשוט שאסור להתיר לו רק אם יחזור בתשובה ברבים על ככה בפני הרב מרא דאתרי' הממלא מקום החכם זצ"ל שנפטר ושיודע ובקי מאיזה טעם נדוהו ואם תיקן זה כבר ובפני הבד"צ דעירו משא"כ אם הלך אולי בחשאי לפני ג' אחרים אחרי פטירת הרב הנז' בלתי ידיעת הבד"צ ולא תיקן כלל הדבר פשיטא שאין בהיתר כזו ממש כלל גם אם עשאוהו ומלבד זה הי' מחוייב עכ"פ גם כשיתירוהו הבד"צ לילך לבקש מחילה על קברו של הצדיק שביזוהו בפני עשרה וגם נודע ד' הרשב"א ז"ל דחכם שנידה ומת החכם אין תקנה כלל להתיר לו להמוחרם וכ"ש כשלא תיקן ולא הודיע כלל וכנודע. ומ"ש המהנדזים להרהר אחרי מטתו של החכם שנפטר (רב העיר) עפימש"כ הרמ"א בסוף הסי' הנז' (סעי' מ"ח) שנהגו להקל מלמחות בעוברי עבירה ועיי' בט"ז שם, מ"מ פשוט דזהו טענת הבל דזהו רק היינו אם הרב מתיירא מפני מסירות וכיוצא אבל אם עמד במס"נ ועשה בודאי תע"ב על הרב ומי יוכל להתיר נגדו בכזה ועיי"ש בבכור שור ומובא בפת"ש שהמקילי' בזה ע"כ תפוג תורה וכו' עיי"ש. וגם מפורש שם (בסעי' א') ברמ"א שמנדין למי שחייב נדוי אפי' שיש לחוש שע"י כן יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך עכ"ל והט"ז חולק ובנקה"כ השיג על הט"ז ודחה כל ראיותיו ועיי"ש בפת"ש מה שהביא להקת גדולים וגאונים ראשונים ואחרונים. כולם כא' עונים. שיש לנדותו גם שיצא לתרבות רעה ובנ"י יוצאים ביד רמ"א מכ"ש בהצלת עונות חמורים מתשב"ר שלא הי' בהם חטא טרם באו ליד המלמד הרשע התועב הזה לטמאותם ר"ל א"כ ברור שמחוייב הי' לנדותו כדי להציל בנ"י והמהרהר שלא כדין אחרי הגדול הרב הנז' ה"ז דינו וכו' כו' וגם מפורש שם (בסעי' י"ב) שהמוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו א"כ המשכירו למלמד לבנו עובר על כל אלו האיסורים שמשכירו וגם שונה לבנו וגם עיי' ביו"ד בהלכות כבוד ת"ח (סי' רמ"ג סעי' ט') דאם חירף להחכם בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו וכו' ועיי"ש (בסעי' ח' וי"א ברמ"א) דבת"ח מוחזק וראוי אז גם בימינו דין ת"ח א"כ פשיטא דהרב הגאון המובהק בהוראתו לכל העולם הצדיק המפורסם ז"ל שהי' מחוייב למחות ואסור לו למחול כנז' מכ"ש וכ"ש כשהי' גם דברי' בגו היינו איסורים חמורים כאל ושמכשיל תלמידיו ע"כ זהו שאמרתי כבר ברבים ע"ד מנהיגם וכו' כו' אשר לא חש להחרם וקירבו מיד להמוחרם (אם כי הודיעוהו הגה"צ ז"ל למען ידע להזהר מאיסור ח"ח של החסיד החשוד שלו) ואמרנו (בדרך צחוק מכאיב) שהפלא שרבותינו הפוסקים אסרו כ"כ ועסקו בדיני הלכות נידוי וחרם עד שבש"ע יו"ד יש בזה (בסי' של"ד) מ"ח סעיפים גדולים מלבד הנו"כ (ובתשו' הספרדיים האריכו בזה ברוב ספריהם כ"א בשאלותיהם) ולא כתבו ארבעה תיבות בקצרה תכלית פרטי הדינים "יסע לבש לבלזא והותר הכל'' והי' די כעת לכל הפרטים וד"ל אוי לנו שכך עלתה בימינו והוא ית"ב יבער הקוצים מן הכרם בית ישראל ב"ב יושיענו ויגאלנו ב"ב:
ומ"ש שכיון שנפטר ההגה"צ וכו', א"כ אולי זהו סימן ואות שלא הי' צריך להחרימו וכו' ז"א טענה של תורה רק טענת היצר והס"א שרוצים להדיחנו ח"ו מאמונתו ותורתו ית"ש וזהו הנסיון בפרט בגודל הנסיונות בדרא בתראה קודם ביאג"צ בגלות השכינה והסתר פנים כמ"ש בתורה וכמשחכז"ל ורבותינו ואבותינו הקדושים זי"ע וכבר ידוע מ"ש בברכות ששאל משרע"ה מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו וגם התשו' שהשיבו לו צדיק בן רשע וכו' אינו כפשוטו וכמ"ש בספרים (דהא עיננו רואות גם צדיק בן צדיק ורע לו וכן להיפך) רק פירשו כ"א לדרכו בקודש והוא בסוד הגלגול ואכמ"ל. ועיי' בתוס' ר"ה (דף מ' ע"ב) בד"ה ונחתמין לאלתר לחיים שזהו החיים של צדיקים בעוה"ב וכידוע משאחז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים ומה שהוא הנסיון בעוה"ז לעיני בשר הוא כמ"ש בתהלים (מזמור ע"ג) כל המזמור ע"ד הנסיון נגד שלות הרשעים ויסורי הצדיקים. וכן בשארי מזמורי תהלים. וכן בש"ס תמיד (דף ל"ב ע"א) שטנא נצח. וזהו הנסיון לעמוד עכ"ז בתקוף הימנותא (וגם בזה רע"ק וחביריו ועשרה הרוגי מלכות והקדושים אשר בארץ ובפרט משיח בן יוסף ע"י ארמילוס הרשע יוכיח) וגם לענין משפט החכם לענין חכם שנידה ומת שזהו חמור יותר לד' הרשב"א וכו' וכנ"ל ולמה לא אמרו כיון שמת החכם הרי חזינן שלא אסתייעא מילתי' א"ו דז"א כלום ואדרבא וכו' וא"צ להאריך בדברי' הפשוטים וברורים לכל בר דיעה באמת. ולפלא. פקח עיניך וראה נא. כי כמו זה נמצא בגמ' בש"ס מ"ק (דף י"ז ע"א) ההוא צורבא מרבנן דהוי סני שומעני' (פירש"י שיוצאין עליו שמועות רעות) א"ר יהודה היכא ליעבד לשמתי' צריכי לי' רבנן (דאתרי' דהוו רבהון) לא לישמתי' קא מיתחל שמא דשמיא א"ל לרבה בר בר חנה מידי שמיע לך בהא א"ל הכי א"ר יוחנן מה דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות אם הרב דומה למלאך ה' יבקש תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה (הואיל וסני שומעני' הא דצריכי לי' רבנן לאו כלום הוא דמוטב דלא ילפי מיני') שמתי' רב יהודה לסוף איחלש רב יהודה אתי רבנן לשיולי בי' אתא איהו (האי מנודה) נמי בהדייהו כד חזיי' רב יהודה חייך א"ל לא מסתייך דשמתי' לההוא גברא אלא אחוכי נמי חייך בי א"ל לאו בדידך מחייכנא אלא דכי אזילנא לההוא עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפו לי'. נח נפשי' דרב יהודא. אתי לבי מדרשא אמר להו שרי לי אמרו לי' רבנן גברא דחשיב כרב יהודא ליכא הכא דלישרי לך אלא זיל לגבי דר' יהודא נשיאה דלישרי לך אזל לקמי' א"ל לרבי אמי פוק עיין בדיני' אי מיבעי למישרי לי' שרי לי' עיין ר' אמי בדיני' סבר למישרא לי' עמד ר' שמואל בר נחמני על רגליו ואמר מה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויי' שלש שנים יהודה חבירנו על אחת כמה וכמה א"ר זירא מה דקמן (כלומר היכא מיתרמי דעל האי סבא ר' שמואל בר נחמני האידנא לבית המדרש) דאתא האידנא סבא בבי מדרשא דהא כמה שני לא אתא ש"מ לא מיבעי למישרא לי' (דלהכי איתרמי דאתא האידנא לבי מדרשא דלאו מזלא הוא דלישרי לי') נפק כי קא בכי ואזיל אתי זיבורא טרקי' אאמתי' (נשכה למנודה באמתו) ושכיב וכו' עכ"ל הגמ' (והמוסגר בזה הוא לשון רש"י ז"ל) וכמה הילכתא רבוואתה איכא למישמע מיני'. דאם אין משמתין למי שצריך קא מיתחל שמא דשמיא וה"ז חלול השם עון היותר חמור מד' חלוקי כפרה שהי' ר' מתיא בן חרש דורש כדאמרי' ביומא (בפ' יוהכ"פ). וגם לנידון דידן שהי' שם צריכי לי' רבנן ללמוד ממנו (והי' אדם גדול כדאמרי' שם דעיילוהו למערתא דדייני וקבלוהו עיי"ש) אעפי"כ אמרי' הואיל וסני שומעני' מוטב דלא ילפי מיני' ושמתוהו עאכו"כ במלמד שחשדוהו כנ"ל ורשע כזה שרבע את הנערים ר"ל דחיוב לשמתו כדי שלא יהי' מלמד ולא יהיו שכיחי בביתו להחטיאם ר"ל ושאין להשגיח אם גם הוא בן תורה וגם כשנדוהו לאדם גדול אז אין להתירו גם אם גדול א' קשיש מיני' או דומה לו רוצה להתיר כדאמר ר"ש בן נחמני על ר' יהודא יהודא חברינו (בלא ר') אעפי"כ לא הניח להתיר להצורבא מרבנן (שהי' לומד לרבנן) גם אחר פטירת ר' יהודא. עאכו"כ בזה. וגם מזה שהי' העונש שהמוחרם שהי' סני שומעני'. כנראה בעון עריות ע"כ טרקי' באמתי' באותו אבר מדה כנגד מדה עאכו"כ בזה ועוד והוא העיקר במה שכתבנו לעיל שאין לחשוב ח"ו בזה ששכב ר' יהודא אחר ששמתוהו להאי צורבא מרבנן לומר שהענישו המוחרם ולחשוב עי"ז להתיר החרם. והלא אדרבא מזה שהחמירו עוד יותר כיון שנפטר ר' יהודא וכנ"ל וכמו שהוא צחות לשונם הקדוש של רבותינו בגמ' בזה שחששו לכבוד הרב המנוח שנדוהו והחמירו ביותר ואמרו ומה שפחה וכו' עאכו"כ וכו' כנ"ל. וגם ר' יהודא חשב לו זה לזכות קודם פטירתו ולא חש להתחרט חלילה בשביל כבוד הצורבא מרבנן המוחרם ואדרבא שמח בזה. ומה שנכנס המוחרם לביתו בין הני רבנן והלא אסור לישב ולעמוד בתוך ד' אמות של מוחרם והיינו ח' אמות (כמבואר בסי' של"ד שעי' ב' ובש"ך שם) י"ל דהם רבנן נכנסו תחלה ואח"כ נכנס הוא עמהם ובכה"ג שהמנודה בא לשם כשהמה עמדו או ישבו מקודם א"צ להתרחק משם כמבואר בב"י וברמ"א שם (סעי' ב') או שי"ל שעמד בריחוק ח' אמות מהם וגם ממטתו של ר' יהודה. ומה שדיבר עמו ר' יהודה היינו רק תשובה על שאלתו מה שחייך וזה מבואר שם (בסעי' ב') דמותר לדבר עם המנורה והמוחרם (כשיעמוד מרחוק) רק שלא ידבר עמו אלא לצורך כמ"ש הרמ"א שם. ומ"ש בדבר שארי תהלוכותיה' הרעים אשר המה מחריבי קרתא ומחריבי מדינתנו בעוה"ר. הנה אם ח"ו עוד יעמדו במרדם ולא ישמעו לקול תורה ולא ישיבו מדרכיהם הרעים אז בהכרח להסכים לדברי הת"ח היועצים לגלות קלונם ברבים סדר תהלוכותיהם ותועבותיהם וכו' גם לגלות טמירין כמאמרם ז"ל מצוה לפרסם את החנפים. ולע"ע הנני שוקל הדברים אולי אין ההכרח ופן ינכרו צרימו וגו' וכאשר סבלנו שנים רבות. וה' יעזרנו ולא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשינו ונזכה למרום מאוינו. להעביר גלולים מן הארץ וכו' וישיב שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחלה. ונזכה ב"ב לגאולה. תוך אמוני עם סגולה. וכוח"ט: