מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן עה
כבוד ידידי הה"ג וכו'.
ע"ד שביקש לבאר לו בענין הקמח לפסח שנטחן ברחיים של קונסט (דאמפף מיהלע) אם להכשירו כי רבו בזה האוסרים והמתירים. הנה ידידי אוי לי אם אומר לאשר דשו בו רבים וכבר נפרץ הדבר בעוה"ר בקהלות גדולות חשובות וספונות ע"י רבנים גאונים וגדולים ופן יחסדנו שומע כי באתי להוציא לעז עליהם ועל המון מישראל. ואוי לי' אם לא אומר. כשאעלים דברי ודעתי באמת פן אהי' בכלל משאחז"ל בשבת מי שיש בידו למחות ואינו מוחה וכו' שיקילו בזה גם הקהלות שנהגו עד עתה איסור בדבר ויצחקו עליהם הצעירים ירקדו שמה באמרם שזהו הקמח של קונסט (דאמפף מיהלע) עוד טוב יותר בהכשר ויתרון לפסח מרחיים הפשוטים כאשר שמעתי דיבת רבים (ולהשביח מקחם נתכוונו) באמרם כי הגאון מהרש"ק זצ"ל מבראדי שאסרו כ' הטעם כי הקיטור (דאמפף) הולך דרך הסילונות והצינורות (אויפציגע) ומזה בא הזיעה מרובה והבצק הנדבק שמה וכ"ז כדי לעשות מילי דרבנן רבן של ישראל הגאון הנ"ל כחוכא ואטלולא וז"א כלל ועיקר טעם האיסור אינו משום זה כלל כי מי לא ידע כעת באשר לפעמים ברחיים הגדולים הקעסי"ל והדאמפ"ף שבתוכו רחוק כמה מאה אמות מהרחיים רק ע"י רצועות ואופנים ינהגו וימשכו בהאופנים והוואלצע"ן הטוחני' החטים רק טעם האיסור מפני האויפציג"ע (עלעוואטארס) הרבים (המה הקנים חלולים) אשר בכותליהם מבפנים בתוכם ימצאו חתיכות בצק הרבה נדבק וא"א להסירם בעת הטחינה כי הוא כעצמים בבטן המליאה ועל הקמח ההולך ונטחן בחטה הנפרכת ועוברת הרבה פעמים ע"י האויפציג"ע האלו יש חשש איסור הלז גם אם הרחיים יתנהג ע"י אופנים בכח המים ולא בקיטור כמובן לכל רואה ויודע. ובעה"י יתבאר בזה:
הנה בזה דיעות גדולי האחרונים ז"ל שדיברו וניתן הענין להענות בו מיום שהחלו לפרוץ ברחיים של קונס"ט היינו באויפציג"ע האלו ורבים רצו להכשירם כי כסף וזהב מטהרם והמשכורת של ההכשר כדאי לשלם במדה גדושה ומרובה ברחיים הגדולים כאלו. והנה בשו"ת מרן דברי חיים (ח"ב. חאו"ח סי' ל"ה) אשר ממנו רצו ליקח להם קצת למטרת עוז אשר מקלם יגיד להם באמרם כי גם מרן הקדוש בעל דברי חיים התיר שם ועכ"פ אינו אוסר הרחיים של קיטור הנ"ל ובאמת הוא רק נדמה כן להקורא כרודף הרים ואינו מעיין היטב בדברי קדשו ובאמת מבואר שם להיפך (כאשר יתבאר בזה). וגם מלבד זה יפלא לכאו' להקורא במהירות מה זה נ"מ בתשובה ההוא בד"ח שהדפיסוהו הה"ג המו"ל ממ"ש שיש להכשיר רק אם הוא באופן ותמונת הרחיים שהי' בגבול פרייסין סמוך לעיר קרשאנוב שהכשיר בנו הה"צ ז"ל אותה לפסח (וגם זה בשעת הדחק שבאותו שנה שלא הי' אפשר להכשיר רחיים אחרת כמ"ש שם כי בשנה האחרת הוא בעצמו ג"כ לא הכשירה) ואטו כ"ע יכולים לידע תכונת טחינת הרחיים ההוא שהי' שמה אשר רק כשהוא במתכונתו אז דוקא יכשירוהו וגם כמו שאמרז"ל (בפסחים דף ל"ז) יאמרו כל הסרוקים אסורי' וסרוקי בייתוס מותרים. ומי יודע אם נמצא שריד ופליט לרחיים ההוא שמה כמ"ש שם. ומי יודע באיזה מקום היתה. אולם ראה נא ידידי כמה גדולים דברי חכמים רבינו זצ"ל זי"ע בד"ח אחרי רואו דברי הגאון מהרש"ק זצ"ל וגם דברי גדולי רוסיא האוסרים כ' על זה עכ"פ שרחיים כזאת שהיתה בפרייסין אז אין לאוסרה והעיקר האופן והתנאי התנה שלא יהי' האויפציג"ע כמ"ש וז"ל אבל לצורך הפסח נטחן באופן שלא יצטרך להתחמם ויוצא הקמח תיכף "בלי יצטרך לעלות למקום גבוה מאוד כבימות כל השנה'' רק יוצא תיכף קר לתוך ארגז עכ"ל הדברים שאמרתי והיא שעיקר האיסור הוא בהאויפציג"ע שעולים למקום גבוה מאוד דרך כמה עליות תחתיים שנים ושלשים כנודע (והחטים הנטחנים עוברים בפנים שמה) והמה מלאים בצק כנ"ל הנעשה מהזיעה מרוב ההבל וחום מהתנועה הגדולה שם וממילא בקונסט מיהלען האלו שהם באויפציגען אסרם רבינו הד"ח ולא התירם. וכאשר התנה שם בתנאי כפול עיי"ש והלכתא רבוואתה איכא למישמע מיני' כאשר הזכרנו. וראה נא מ"ש בקרבן נתנאל (פ"ב דפסחים סי' כ"ב אות קכ"ו) שיש לחוש לזיעה הנעשה בהרחיים שהוא מתהוה מתולדה דמים ולא ס"ל כהמקילים דהוי בודאי רק כמי פירות וזיעת חומה למאן דס"ל דאינו מחמיץ והוא כ' שם וז"ל והוי מי פירות או שבא מחמת אויר קר ולח שהי' בעת הטחינה וחום הרחיים והוי תולדה דמים עכ"ל. והנה אם תחפוץ לך לצייר בכתב תנועת וענין הרחיים של קיטור עם האויפציגע תראה נא בס' (קונטרס) קול על המים שהדפיס הה"ג דק' א"ש (בוויען שנת תרמ"ו) בתחלתו בד"ה והנה נבאר קצת וכו'. וגם שם בד"ה ומעתה נחזה ונתבונן וכו' כ' וז"ל וכבר נמצאה תשובה בענין קרוב לזה בנשמת חיים (הל' פסח סי' כ"א) בענין עיסה שנמצא ברחיים על דופני התיבה ובעל חיי אדם האריך קצת ורצה לתלות בפלוגתת הרוקח, והרא"ש ופלפל בדברי פ"ח יעויי"ש ויש להשיב על דבריו אך כל אלה לא ניתן להאמר באלו הרחיים של קיטור אשר הבצק נדבק בדופני האויפצו"ג בצק רך ולח ורטוב כחצי אצבע רוחב וכמעט על כל שטח האויפציג"ע אשר בהצטרפם יעלו למשקל כבד עד מאוד עכ"ל והנה הוא עד ראיי' שהוא באופן קשה כזה שיעלה משקל הבצק (בהאויפציג"ע) למשקל כבד עד מאוד. וידוע שבודאי הוא לא מחסידות או חומרא מיראה יתירה שהי' בו כתב זה. רק לא יכחיש המציאות. ובשו"ת יד אלעזר להה"ג מוויען (סי' ס"ד) כ' ג"כ מזה וכ' מה שיש נדבק עיסה בהעלעוואטע"ר (היינו האויפצו"ג בל"א) אמת כן הוא רק נמצא כמו כן ברחיים של מים ג"כ עכת"ד. ואני אומר אמת שנמצא לפעמים כן ברחיים של מים מחמת הבל הקאסטען כשהוא סתום לפעמים או סמוך להאבן מחום תנועת האבנים רחיים ורכב אמנם שם הוא בגלוי כשפותחים פתח התיבה ומעמידים אנשים נאמנים משגיחים ע"ז ויכולים להסיר מה שנראה כעין בצק נדבק עם כדי נטילתו וממילא בטל כל חשש כיון שבטל בס' קודם הפסח וגם לא יזדמן זה ברחיים של מים (פשוטה) רק לפרקים לעיתים מועטים משא"כ בהאופציג"ע שהוא כעצמים בבטן המלאה והבצק הרב הנדבק שמה והוא בתמידות ושא"א לנקותם בתוך משך זמן הטחינה ומה שנתלחלח כל החטה מדי עברה שם בעת עלייתה וירידתה עד שנעשה לקמח זה אין באפשרי להסירו כלל כמובן ליודע ורואה שם. ומ"ש שם ביד אלעזר מה שתיקן איך לנקותם בעת הטחינה כבר דחה בקונ' קול על המים כי ברחיים הגדולים של קיטור שלנו הוא דבר שאין באפשרי לנקות זאת בשעת הטחינה כנז'. ועיי' בשו"ת ברכת רצ"ה להגאון מלבוב ז"ל (סי' ל"ג) שכ' שבהיותו בק' בריסק דליסא אסר הרחיים אלו של קיטור עם אויפציג"ע לאשר הי' במציאות רחיים אחרים של סוסים וכיוצא אך במדינה שכל הרחיים המה רק של קונס"ט וא"א להחמיר אז הוא מגבב היתרים להקל בע"כ שלא לרצונו וגם כתב שם ההיתר רק כשמחשבים כ"פ ששים (נגד המצומחים. או) נגד השומים כמו שפסק זקנו הגאון בעל ישועת יעקב זצ"ל א"כ צריך שיהי' עוד ששים גם נגד זה הבצק הנדבק בקורי האויפציגע מבפנים ונשאר רק להחמיר לדעת מי שסובר דמי פירות שהם המעט שומים שנמצאו עם מים ממהרים להחמיץ אפי' בכ"ש בעת הלישה כשיאפום והגם שהג' השואל הביא שם ד' הפמ"ג דמי פירות שנתייבשו אינם פועלים להחמיץ הוא השיב סברתו די"ל דהכח שלהם מצטרף גם לאחר זמן עיי"ש אך לפי"ז א"כ יש להחמיר בכל שומים שא"א שלא ימצאו אפי' מעט ויצטרפו עם החטים המצומחים שג"כ נתבטלו ובעת הלישה כשיבוא מים יצטרפו לפי"ז. א"ו דאין לחוש לזה. אולם זהו דיש לחוש למה שהרגיש בברכת רצ"ה שמחמת ריבוי החטים הנצרכים לרחיים גדולים כאלו א"א לסמוך על הבדיקה בדיוק עיי"ש וזהו ביותר בנידון הנשאל גם אם לא נפקפק ח"ו על אמונת הה"ג וכו' הבודק החטים שם. אמנם ברחיים גדולה כזו אשר במרכז המדינה ולשם יבואו חטים שונים מארבע כנפות הארץ המדינה ההוא ולפי הנז' לפי מה שנהגו דרך משל ליקח ג' פעמים ששים נגד החטים המצומחים צריכים לפי"ז עוד הפעם ששים כנגד הבצק הנמצא בהקנים האויפציג"ע. ובמקום שצריכין להחמיר יותר בבדיקת החטים שם הוא קשה המציאות לבדוק כ"כ בכל פעם בכל החטים שבאים מגלילות שונות מכל קצוות המדינה כאשר החוש יעיד ע"ז. וגם כ' שם כדברינו בברכת רצ"ה כי לאו דוקא ברחיים של קיטור הוא החשש אך כל הקונסט מיהלען שנקראו אמעריקאני"שע עם האויפציג"ע כנ"ל ומלבד זה שמעתי מת"ח גדול מק' רישא אשר בהיות הגאון ברכת רצ"ה שם עכ"פ לא רצה בעצמו לנסוע להכשיר הרחיים של קונסט והגיד כי אין רצונו להיות המתיר זה רק אין בידו למחות במדינה הנז' (וכמ"ש בתשו') ומוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין בזה עכת"ד. וכדי הוא צרת הלב לסמוך לקמחא דפסחא בחשש איסור כרת על היתרים דחוקים כאלו אשר הגאון ברכת רצ"ה (שחשבוהו בין המתירים) הגיד דברים כאלו הנז' יוצאים מפי גאון וגדול ז"ל. ועיי' בשו"ת מהרש"ם להגאון מבערזאן ז"ל (ח"ב סי' רל"ח) שכ' בנידון זה וז"ל והנה בגוף הרחיים הנ"ל בחנתי ונסיתי כמ"פ וגם הועד לפני מרבנים יראי ה' שבחנו גם המה שמתהוה הזיעה אחר יום או יומים בהרערע"ן עד אשר ינטפו נזלי מים בתוך הקמח ועי"ז מתדבק מסביב בכל פעם יותר והקמח עובר דרך הבצק והמים בתוכם ממש וגם כי אח"ז חוזרים ולוקחים הבצק שנתייבש ומניחים אותם בהמכונה ונטחן לקמח ומזה מתהוה הקמח מן הנומערן שלישי ורביעי וחמישי המהוה שמה בחנתי שהוא חמץ ממש כמו שאור חמץ ועפי"ז כתבתי להגאבד"ק טארניפאל נ"י שיפה עשה הגאון בעל מנחת חינוך ז"ל והגאון מהרש"ק ז"ל שאסרו הקמח הנטחן ברחיים הנ"ל כי החוש מעיד יותר מן הכל והסוברים דזיעה אינו מחמיץ היינו משום דס"ל שאינו מתחמץ ע"י זיעה ואם עיננו רואות שנעשה מחומץ גם הם מודים דאסור וכו' עכ"ל וגם השיג שם על הגאון מקאוונא ז"ל בשו"ת עין יצחק (סי' ט"ז) שכ' היתר בזה עיי"ש מה שהשיג עליו עוד כ' שם בתשו' מהרש"ם וז"ל ועיי' בשו"ת דברי חכמים (סי' קי"ב) שהביא בשם הגאון שו"מ המיקל בזה שצריך ליזהר להזהיר שלא יתהוה עיסה בהקנים וזהו לפלא שבמחכת"ה האמין לקול שמועה ובאמת שהוא בגדר הנמנע ברחיים הנ"ל ולכן ידי אל תהי בזה להסכים בהכשר רחיים הנ"ל הגם שידעתי שלא ישמעו לקולי ורבים מהרבנים המכשירים מתפארים בדברי שוא שהרחיים הנ"ל יותר בהכשר מרחיים פשוטים ולא חשו לקמחייהו לעיין איזו ימים אחר ההכשר והם דנים כפי ראות עיניהם בשעת ההכשר וכו' ודבר זה נתברר לי מהאומנים בעצמם והאמת יורה דרכו עכ"ל המה"רשם וכל רואה ויודע כי הגאון מבערזאן לא הי' דרכו להחמיר ואדרבא הי' נוטה יותר הרבה בכחא דהיתרא עדיף בכ"מ עכ"ז כ' בזה בקול עוז של תורה. אשר כל רואה תאחזנו מורא. ומי אשר רוח היהדות עוד בקרבו אשר לא יחוש לדברים האלו הנאמרים למעלה בפרט לנגד איסור חמץ ר"ל. וגם אני כשהייתי בצוותא עם עם כ"ק אאמו"ר ההאוה"ק זצללה"ה ועוד ת"ח ומבינים בשום שכל בזה לתהות על קנקני רחיים כזו בגלילותינו אוכל להעיד כי ראיתי ברחיים קונס"ט כאלו תחת הוואלץ מחמת חום הברזל הי' מזיע עד שהוציאו היד הנוגעת שם (בעת שהעמידו הרחיים) לחה מכ"ש החום מהזיע בעת שטוחנת והולכת וממילא כל חטה הוא באה וטובלת א"ע בלחות הזיעה של הוואלץ. ושוב באנו לפלוגתת הפוסקים בדין זיעת חומה ומי יקל ויסמוך ע"ז באיסור חמץ ע"כ ידידי אם ארעיש ואפרסם להעולם ע"ז אחז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע. ובפרט לפקידי הקאנצלייא נ''ל בודאי אדון לכף זכות לטובה כונתם ובפרט רבותינו הגאונים מדור הקדום ז"ל שהסכימו להרחיים כזה שם טעמם מובן גם בעניני כשרות כי במקומות שנהגו כבר זה משנים הקודמים היתר להם ברחיים קונס"ט בגליל העליון. ברחיים גדולים של שרים חשובים והקהלה קטנה ואנשים בה מעט וממילא מובן שאי אפשר להם לעשות הוצאות גדולות ומרובות לאלפים הנחוצים עכ"פ בעת ההכשר בנקיון האויפציג"ע וכיוצא ובשביל המעט חטים שיטחנו לקהלתם אין כדאי להרחיים הגדולה להניחם לעשות בלבול כזה שהוא קשה להם ובפרט כי מי ישלם ההוצאות המרובות כנז' וע"כ אם יטחנו כ"א לעצמם במקומותם בע"כ יכריחו והרבנים יקילו להם בהנקיון שלא לעשות גם בעת ההכשר כראוי כי אי אפשר להם כ"כ. ויסמכו על ביטול בששים וכולי האי ואולי משא"כ ברחיים שטוחנת להמדינה בעיר הבירה אשר כדאי לעשות הוצאות העולות גם לכמה אלפים כמובן:
שוב ראיתי בשדה חמד (מערכת חמץ ומצה סי' י' אות ג') באריכות ע"ד הרחיים של קיטור אלו דעות אוסרים ומתירים וראיתי שם גדולים מתירים כמו הגאון הנצי"ב ז"ל אך הוא כ' שלא ראה מעולם את הרחיים של קיטור והקונסט אלו רק הוא דן עפ"י הגמ' יאמרו כל הסרוקין וכו' וכיוצא ע"כ כתב שצריך מדינא שיעמידו שם משגיח ושיקבל עליו ברבים דוקא שישגיח ע"ז בעת הטחינה עכת"ד עיי"ש ודברים אלו תמוהים למי שמבין ויודע בטיב הרחיים האלו דהלא ע"ז אנו דנין אם יוכלו לנקות הקנים החלולים האלו שנתמלאים בצק בעת הטחינה ובתוך הטחינה בפרט ברחיים גדולים א"א להכשירם כמה פעמים וא"כ מה מהני המשגיח שקיבל עליו ברבים. והוא העיקר מ"ש שלא ראה אותם מעולם וע"ז יובן שאין אומרים מי שלא ראה את החידו"ש שיבא ויעיד עליו. וגם ראיתי שם גדולים מתירים ה"ה בשו"ת מנחת משה ושו"ת חיים של שלום. וגם ראיתי שם תשובות שפלפלו בדברי רבינו הדברי חיים ולקחוהו ליסוד מוסד שהוא מהמתירים ובמחכת"ה לא ידעו ולא הבינו בדבריו העיקר מה שהבאתי לעיל מ"ש שלא יעלה החטים "למקום גבוה'' היינו האויפציג"ע כנ"ל שע"ז הוא העיקר החשש באמת ולא דייקו בזה בדבריו. גם ראיתי שם בתחלת דבריו במכתב הה"ג מחארסאן בשם הגאון מו"ה יוסף שאול נ"ז ז"ל מלבוב (שהוא הי' מחולק עם הגאון מהרש"ק ז"ל) והתיר את הרחיים האלו ורק באופן שהרערי"ן (היינו האויפציג"ע כנ"ל) לא יהיו מזיעין וכו' ורב העיר ישב שם להשגיח ולעיין וכו' עכת"ד ולפי"ז נפל פיתא בבירא. הך היתרא שאמרו בשם הגאון מו"ה יוסף שאול הנ"ל ולפי הנז' התיר רק באופן ותנאי שאי אפשר לקיימו שישב הרב שם וישגיח ובאופן שלא יזיעו בהרערי"ן והוא כעין פסיק רישא וכו' ומה מהני השגחת הרב שלא יזיעו הרערי"ן האלו כנ"ל וגם הביא שם מהה"ג מחערסאן ששאל להגאון הקדוש מהר"מ מליבאוויטש זצ"ל (בעל צ"צ) ולא הסכים להתיר הרחיים הנ"ל וגם ראיתי מ"ש בזה בס' מעדני שמואל על הל' פסח (סי' ק"ח ס"ק י"ט) היוצא לנו מזה הדברים שכתבתי לעיל כי להזהיר לכל העולם הוא הן הנמנע וכו' אולם במקומות שנהגו איסור וטחנו מעולם רק ברחיים פשוטה של מים ברחיים ורכב בודאי אסור להם להקל ולשנות ח"ו גם בשעת הדחק ויוקר גדול ושנת רעבון כזה ר"ל. והוא חמיר יותר מקטניות בפסח דאינהו הספרדיים מיכלי אכלי לכתחלה והמחבר התירן בפירוש מ"מ כיון שאנחנו בני אשכנז נוהגים איסור כ' בלקוטי מהרי"ל ומובא בשערי תשובה (סי' תנ"ג) דהאוכלם במקומותנו שנהגנו איסור עובר בלאו דלא תסור והעובר על דברי חכמים וכו' עיי"ש והאריכו בזה הגאונים בדורות שלפנינו אם להתירן בשנת רעבון ועיי' מ"ש בזה בתשו' קרן שמואל (להג"מ שמואל פריינד ז"ל) בטעמים רבים לאוסרן גם אז אם כי טעמי האיסור רק משום גזירה דאתי לאחלופי או שמא יתערב בהן חמץ עיי"ש בטור ובט"ז כ"ש בזה דטעם האוסרים משום איסור בעצם שלא יוכלו בהם לנקותם כראוי וכמו שהבאתי לעיל ובפרט בתשו' הגאון מהרש"ם ז"ל מבערזאן ברחיים הגדולים שבימינו שהוא עד ראיי' וידע ובירר והעיד על כל הדברים וכן עוד הנ"ל א"כ בודאי דאין להתיר במקומות שנהגו איסור ואיזו פתח חרטה שייך בזה וכי שייך לומר (לדעת הסוברים להתיר להם בעת כזאת דעכשיו נוכחנו לדעת ההיפך הלא אדרבא טעם האיסור במקומו עומד ואטו הקנים החלולים והמכונות האלו נביאות המה אשר בעת רעבון ומלחמה לא יתדבק בהם בצק חמץ משא"כ בקטניות שאינו איסור עצמיי כלל י"ל לדעת המתירים בשעת רעבון באומדנא גדולה כזו שעל שני רעבון כאלו לא גזרו הגאונים הקדמונים חכמי אשכנז ז"ל כיון שאינו איסור בעצם רק גזירה והט"ז כ' שם שאינו רק חומרא בעלמא אעפי"כ החמירו ולא התירו כלל אצלנו גם בשנים האלו ק"ו לקמח מרחיים כאלו כנ"ל. וגם הקאנצלייא יצ"ו כי מראש ועד עתה לטובה נתכוונו בעד הקהלות שנהגו היתר בלא"ה כנ"ל אעפי"כ לפני כמה שנים כאשר הדפיסו קול קורא מהג' והצ' במדינתנו לחזק ידי הקאנצלייא בהכנסותי' (מפני רוב הוצאתי') וליקח מהם (הקהלות הנ"ל שנהגו היתר) קמח הנז' וכי היכא דלא לימרו התירו פרושים את הדבר בכל המקומות ע"כ התנו בפירוש מענינו בשיטה אחרונה ובראשם כ"ק אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה זי"ע כי זהו רק לקהלות שנהגו היתר מכבר בגליל העליון כנ"ל אבל בגלילתנו אסור לשנות. וכן ראיתי הדברים נובעים עוד מדור שלפנינו כאשר העיד הגה"צ מחוסט ז"ל בשו"ת בית היוצר (חאו"ח סי' כ"א) וז"ל כאשר אמר לי בפירוש רב חביבי הגה"צ בעהמ"ח צרור החיים אבד"ק סעליש זצ"ל והגה"צ בעהמ"ח מהר"ם שיק זצ"ל וכו' דהא שהתירו הוואל"ץ מיה"ל בפעסט לא התירו רק למי שתמיד היו טוחנין על דאמפ"ף מיה"ל דהיינו בגליל עליון שקורין אויבער מדינה אבל לא לאונטער מדינה עכ"ל וחזי מאן גברא רבה קמסהיד ה"נ הגאון האמיתי מהר"ם שיק זצ"ל שהי' מגודל בגליל העליון מגדולי אשכנזים והוא מראשי מייסדי הקאנצלייא הארטהד' דמדינתנו וממנו יתד ממנו פינה בזה להביא דבריו למקור נאמן מענין הארטה' ושטאטוסקווא והמסתעף כנודע וידוע שמהארטהאדאקסען קאנצלייא שלחו הקמח הנ"ל מעולם אעפי"כ הגיד כזה בפירוש. מרוב צדקתו ותמימתו וידיעתו באמת. שלא התירם לגלילות האלו הרחיים היינו הקמח מהם לפסח ואנן מה נעני אבתרי'. וכן עוד אני שמעתי עדות בע"פ ששמעו מפי הגדולים אשכנזים מנהיגי הקאנצליי במדינתנו עוד יותר מזה וכו' וגם כ' שם בתשו' בית היוצר הנז' שמ"ש מרן בדברי חיים שהכשיר בנו הה"צ מקשאנוב זצ"ל הרחיים של קיטור בפרייסען והנה הגה"צ מקשאנוב הי' אח"כ במדינתנו וראה הדאמפ"ף מיהלע"ן ואמר שאינן דומין להנהו אשר שם בפרייסען ע"כ בודאי אין לסמוך להתיר וכו' עיי"ש והרי עדות נאמנה כנז' וגם הרי כמו שביארנו באמת כי שם בדברי חיים מיירי בפירוש ובתנאי כפול כמ"ש שם מה שראה בנו את החידו"ש שלא הי' שום אויפצו"ג ואינו עולה למעלה החטים רק ברחיים ונטחן בשמירה מעולה בכח הקיטור (דאמפ"ף) כנ"ל וזה אין לאסור כלל והרי שהד"ח לא התיר האויפציג"ע וגם בנו הנ"ל העיד אשר אותן הרחיים במדינתנו אינן דומין לאשר ראה הוא אז בפרייסען. והיינו בשינוי לגריעותא בודאי ע"י האויפציגע ומי יודע עוד בשארי דברים. ויפה סיים שם בשו"ת בית היוצר שהוא כופל ומשלש שכל מי שלדידי' ציית בודאי לא יטחן בדאמפ"ף מיה"ל (היינו קונסט מיהל) קמח למצות וכו' עכ"ל וידענא בנפשאי המס"נ שהי' לאאמו"ר הק' זי"ע על ככה כמו בכל שאר עניני דת תוה"ק על כן נקוה לעזרתו ית"ש לילך בעקבותיו ודרכיו בעה"י נצליח. ולא נניח. ואחתום ברוב ברכה ושלום ושמחת פורים הבעל"ט ונחוג חג המצות בהכשר ויתרון וכימי צאתנו מאמ"צ יראנו נפלאות. ברוב ישועות. ומחיית עמלק מתחת השמים בבנין ציון וירושלים. בב"א:
ידידוש"ת באהבה.
הנה אח"ז ראיתי בשו"ת אבני נזר להגה"צ מסאכאטשוב זצ"ל (חאו"ח סי' שס"ט ש"ע) כ' ג"כ שהוא מונע שלא יטחנו ברחיים עם לעוו"אנטארען (אויפציגע) גם אם הרחיים נטחן ע"י מים וגם וואלצין כיון שהוא ע"י אויפציגע מונע כנז' עיי"ש טעמו ונימוקו ומתאימות למה שכתבנו בדברי הד"ח דעיקר הקפידא של האיסור בזה רק בהאויפציגע. אכן מ"ש באבני נזר שגם ברחיים הפשוטים יש חשש זה בבצק הנדבק בדופנם. אמנם באמת יש חילוק גדול דברחיים פשוטים בלי אויפציגע. והתיבה והאופן הרחיים ורכב פתוחים וכשרואים שם עיסה נדבקת לפעמים מפני חום תנועת האבנים אז מוזהר המשגיח להשגיח להסיר ולנקות הבצק משא"כ באויפציג"ע כנ"ל שהוא כעצמים בבטן המליאה ומי יודע מה נעשה שם יום אחרי ההכשר של הרב (היינו שאז יסתרו כל האויפציגע ויסירו וינקו כל בצק) מכ"ש כשטוחנים זמן רב על סמך ניקור והכשר כמ"ש בתשו' מהרש"ם כנ"ל ומי יודע אם לזה יועילו גם המכונות (בלאזער"ס) שישנם באותן הרחיים הגדולים ביותר שאומרים שמנשבים מתוכם את הבצק הנדבק מפני רוח המנשב לא ידבק חמץ כ"כ וכ"ז רעיינות אשר יוכל לסמוך אשר מקלו יגיד לו וברצונו להקל לא כן אנחנו וכי ניקום ונסמוך בספק איסור כרת ר"ל כנ"ל. ועיננו רואות בהרחיים הנ"ל רובם ככולם כי מגודל התנועה בתוך האויפציגע החום גובר מאוד וממנו נולד זיעה וחמץ כמובן וגם כ' שם באבני נזר טעם אחר לאסור יותר באלו האויפציגע כיון שנשתהה שם הקמח בתוך הזיעה (וכיון שעובר שם החיטה והקמח פעמים רבות כידוע לבקי בתהלוכות המכונות) ולפעמים נסתמו צנורות כאלו משא"כ ברחיים פשוטים (בלי אויפצוג) שתיכף יוצא הקמח וי"ל שבזמן מועט אינו. שואב הליחות של הזיעה עיי"ש. ואחתום דברינו בברכה וה' יצילנו מכשול וצרה. ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בבנין בית הבחירה ברוב הדרה. בב"א: